"גם בפציעה אתה עדיין המפקד. זה לא משתנה גם כשיש לי חור בבטן"

"אני שומע בום, רואה ענן אבק ושומע צפצופים. מבין שהיה אירוע. מסתכל למטה, רואה שכולי דם, ובמין אינסטינקט מתחיל לרוץ. אני מגיע לכוח הפינוי, ומסמן להם שיש ארבעה פצועים קשה. ברגע שהשלמתי את המשימה הזאת, הגוף קרס. נפלתי", כך משחזר רס"ן ד', את הרגעים הדרמטיים בשכונת אל-ג'נינה ברפיח, רגע אחרי שנמ"ר התפוצץ עליו ועל פקודיו.

ד' התגייס ליהל"ם, משם יצא קצונה, המשיך למספר תפקידים בחיל - וזמן קצר לפני 7 באוקטובר הפך למ"פ. לאחר שתפסו קו בצפון, ותמרנו בעזה ובלבנון, הוא ולוחמיו נכנסו שוב לרצועה, הפעם כחלק ממבצע 'מרכבות גדעון'. משימתם הייתה להשמיד תוואי טרור ברפיח ואחרי שטיהרו סמטאות רבות בעיר, הגיעו לשכונה האחרונה: אל-ג'ניינה. "הפעילות שלנו שם הייתה מאוד עצימה, פוצצנו יותר מ-100 איתורים בשבוע". 

לאחר שתפסו קו בצפון, תמרנו בעזה ובלבנון, נכנסו שוב לרצועה, הפעם כחלק ממבצע 'מרכבות גדעון', למשימה חשובה במיוחד - השמדת תוואי הטרור ברפיח. אחרי שטיהרו את רוב הסמטאות בעיר, הם הגיעו לשכונה האחרונה, אל-ג'נינה: "הפעילות שלנו שם הייתה מאוד עצימה, פוצצנו יותר מ-100 איתורים בשבוע".

"היו לנו המון בתים מופללים באזור, והמטרה שלנו הייתה כמובן להשמיד אותם. אני יצאתי עם החפ"ק לאחד האיתורים ואז אני שומע פיצוץ ועף לאחור. זה הרגע שבו קולט שנפצעתי".

כתוצאה מכך נפל סמל ישי אורבך ז"ל. נפצעו מפקד הכיתה ר', ולוחם נוסף באורח קריטי. "כשישי ז"ל ראה שחברו נפצע, הוא מיד קפץ לשים לו חוסם עורקים. בזמן הזה, חוליית מחבלים הגיחה מאחור וירתה RPG נוסף. ישי נהרג במקום, ור' ניצל, בזכות הטיפול של ישי. "מבחינתי כל לוחם, ברגעים מורכבים אלה, תחת אש, יפעל ע"פ הערכים שלישי- משימתיות, רעות, קור רוח. ישי היה גיבור"

"כשישי ראה שחברו נפגע, הוא מיד קפץ לשים לו חוסם עורקים. בזמן הזה, חוליית מחבלים הגיחה מאחור וירתה  RPG. הוא נהרג במקום, ור' ניצל, בזכות הטיפול של ישי. מבחינתי השאיפה של כל לוחם צריכה להיות כמו ישי, שהיה גיבור".

"אני זוכר שבהליקופטר ראיתי שיש לי חור בבטן ושכולי עדיין מדמם, ובכל זאת אני חושב על ר', מתפלל שהוא בסדר", הוא משחזר, "בסוף גם בזמן הפציעה אני מפקד, וזה לא משתנה כשיש לי חור בבטן".

שבועות לאחר מכן, ד' התעורר בבית החולים ולמרות חיכתה לו עוד דרך ארוכה, דבר אחד היה ברור לו: "כשהגעתי לשיקום אחרי כמה ניתוחים, קבעתי פגישה עם המג"ד והצבתי עובדה - 'אני חוזר'. אומנם ייקח קצת זמן, אבל אני חוזר בכל הכוח".

וכך, לאורך כל תקופת השיקום ד' הציב לעצמו מטרה ברורה. "זה החזיק אותי גם ברגעים הקשים ביותר", הוא משתף, "כשבכלל תהיתי אם אצליח לחזור להיות עצמאי. אתה הופך מלהיות מפקד שמוביל פלוגה שלמה בפעולות מבצעיות ופיזיות לבחור סיעודי. זה מורכב". 

ולמרות האתגרים הרבים, באותה התקופה יש גם נקודות אור: "במחלקת השיקום אין דרגות. מי שהיו חיילים שלי, עוברים איתי את השיקום, כתף אל כתף. בין אם זה פיזיותרפיה, שיחות, או סתם לשבת בחצר של 'חוזרים לחיים'".

"אם הייתי יכול לדבר עכשיו עם מישהו שרק מתחיל את השיקום שלו, הייתי אומר לו קודם כל לחייך. מאחורי כל פצוע, שמתעורר מהרדמה, יש משפחה שלמה שנלחמת איתו ביחד, עם כל הנשמה שלה. תגיד להם שיהיה בסדר. אחר כך תגיד את זה לעצמך. תיזכר שזכית להישאר בחיים, וזה לא מובן מאליו. לגוף יש יכולות מדהימות לשקם את עצמו, תעזור לו להפתיע אותך בזה".

"אני עוד כמה שבועות חוזר להיות מ"פ, הפעם ביהל"ם. זה היה ברור לי שכל עוד משימת ההגנה שלנו לא נגמרה אני שם. גם עכשיו, לראות את הפלוגה הקודמת שלי שהמשיכה להמון משימות חשובות ומשמעותיות - זה הכול בשבילי, בשביל זה אני כאן".