כבר יותר מחודש ש'עציוני' בסוריה, אבל לומדים אותה בכל יום מחדש

פחות מ-100 ק"מ מפרידים בין קצותיו של גבול ישראל-סוריה ברמת הגולן. ומעברו השני של הקו, בלב אזור החיץ, פועלים כוחות חטיבת המילואים 'עציוני', כשמטרה אחת לנגד עיניהם - למנוע מגורמים עוינים להתבסס בין מרגלות החרמון המושלג, המעיינות והכפרים הפסטורלים, ולאיים מהם על תושבי הצפון.

בפעם הראשונה שהתקשרנו לרס"ן א', מ"פ בסיירת 'עציוני' (6408), הוא היה בעיצומה של הורדת פקודה בקשר. בדיעבד, כך הסביר לנו, הצוות שבפיקודו שב מבדיקה של מספר חשודים לפי נקודת ציון שנשלחה מראש. על פרטי האירוע המדויקים, כמו על חלק ניכר מעשייתם השוטפת בגזרה, לא ניתן להרחיב.

ובכל זאת, כשנשאל כיצד נראית השגרה המבצעית מעבר לגבול, רס"ן א' צחק לרגע לפני שהשיב: "ערים, ערים, ערים, ישנים קצת - ואז שוב ערים".

"אנחנו כל הזמן נמצאים בין משימה, לתכנון המשימה הבאה", הוא חידד, "פטרולים רכובים, פעולות במרחב הגדר, סיכול ניסיונות איסוף מודיעין של הצד השני ועוד. לאחרונה היינו שותפים לנוהל קרב שהגיע מהמישורים הגבוהים ביותר בצה"ל. זו הייתה תזכורת לכך שהמציאות כאן רגישה ומשמעותית, ודורשת מאיתנו דיוק מקסימלי".

צולם בתרגיל

מדובר בגזרה מורכבת, שהרבה בה אינו מובן מאליו. בניגוד ללבנון, הכפרים מעבר לגבול אינם מפונים, וגם העימותים הרבה פחות גלויים. לכן, לצד הפעילות השוטפת, נדרשים הכוחות להתמודד עם איומים שקשה יותר לזהות מראש.

רס"ן א' הסביר שעצם הכניסה למרחב מחייבת חשיבה מחדש על הנחות היסוד שנקבעו בעבר: "עד לנקודה מסוימת אנחנו נשענים על הידע שהיה קיים, אבל משם הכול שונה - האוכלוסייה, אופי האויב, שיטות הפעולה שלו והמסלולים בהם הוא מתנייד".

"אנחנו בוחנים מחדש כל מה שחשבנו והכרנו", הוא הוסיף, "כל יום לומדים את המקום יותר לעומק ומפתחים מושגים ודגשים נוספים. באיו"ש, צה"ל נמצא כבר יותר מ-50 שנים, בלבנון היינו עד לפני כ-20, אבל בסוריה לא פעלנו באמת מאז מלחמת יום הכיפורים".

אחד הפרטים שהכי מזוהים עם סוריה עבור הלוחמים, באופן מפתיע, הוא דווקא נושא מקורות המים: "זה תחום אחר לגמרי בהשוואה למה שאנחנו מכירים בארץ, הרבה יותר היסטורי, אפילו עתיק. מקומות שאצלנו היו הופכים למקור שאיבה מוסדר, מתנהלים כאן באופן אחר לחלוטין".

המילואימניקים של 'עציוני' כאן כבר יותר מחודש, ולפניהם עוד מספר שבועות של פעילות. זהו הסבב השישי שלהם מתחילת המלחמה, אחרי שלחמו בין היתר ברפיח, חאן-יונס ולבנון הקרובה.

לרבים מהם ממתינות משפחות ועבודות באזרחות - למשל, כשהוא לא במדים, מ"פ הסיירת מנהל פרויקטים הנדסיים. "כשמצליחים להתפנות לרגע", הוא תיאר, "אנחנו מדברים עם המשפחה, עונים לטלפונים, עולים לפגישות בזום, מה שמתאפשר".

"אנחנו מוצבים פה, וטוב שכך", הוא סיכם, "בפרקטיקה, אני חושב שכולנו, גם הלוחמים וגם העורף, צריכים להבין שקורים פה דברים גדולים, והם לא נעשים ביום אחד. אנחנו חלק מתהליך שמצריך סבלנות, וזו הזדמנות לשנות את המצב הביטחוני".