עכ עמכ

סג"ם אלה פופוביץ - קא"גית גדוד הפיקוד בהל"ג

סיפור

סבא נולד ב-1928 להורים שמעון ופייגה צוויליק.בעיירה ושמה לאובה – עיירה זו נמצאת על גדות נהר פרוט. בעיירה הייתה קהילה יהודית גדולה. 

להוריו נולדו 7 ילדים: לאה, בתיה, יחזקאל, ראובן, פנינה. היו עוד 2 אחים שנפטרו ממחלות בגיל צעיר. הרומנים שיתפו פעולה עם הגרמנים.

לכן, כשמגיעה השמועה לעיירה שהרומנים עומדים להיכנס לעיירה –הם ומשפחות יהודיות נוספות עזבו את המקום עם עגלות וסוסים לעיירה סמוכה. שבועיים שגרו בכפר מגיע יחזקאל שהיה אז בן 13 ומספר לאימו שנכנסו חיילי קומנדו רומנים רכובים על סוסים. החיילים אספו את כל היהודים שהיו בכפר והודיעו להם שהולכים להרוג אותם.

ראובן אחיו הקטן של סבא שהיה אז בן 6 רץ אל הקצין בוכה והתחנן שיאפשר להם עוד שעה לחיות.הקצין לקח את ראובן לתוך היער ואמו פייגה שפחדה שיעשה לו משהו רצה אחריו. היא ראתה אותו שם בכיס של ראובן סוכריות. ״איך אתה כזה קצין קשוח ופתאום התעורר בך רגש אנושי?", שאלה פייגה את הקצין הרומני הקצין ענה כי בבית יש לו ילד בדיוק בגיל הזה.

ובזכות האומץ של המשפחה ההוצאה להורג של היהודים בוטלה. הרומנים לקחו את היהודים שהיו שם יחד איתם כשבויים. לאחר מספר ימים בדרכים הייתה הפצצה של הצבא הגרמני והם הצליחו לברוח מהחיילים הרומנים לכיוון אוקראינה. 

בלילה הייתה התקפת  מטוסים כי ביער היו כוחות רוסיים, אחותו של סבי מלכה (לייקה) נפצעה אנושות בראש מרסיס שפגע בה.

אמא שלה ביקשה מרופא צבאי לעזור לה. הרופא אמר שהעזרה  הטובה ביותר עבורה זה להמית אותה. החייל רצה לירות בה כדי לגאול אותה מיסורייה אבל סבא לא הסכים. לאה נפטרה בגיל 15 בלבד. לקראת הערב  בבוקר העמיסו את גופתה לעגלה רתומה לסוס  והובילה אותה לקבורה בעיירה בשם בוריסלב. 

סבא סיפר שהגיעו לעיירה ברוסיה בה היה רעב ואנשים מתו ברחובות. הוא היה בן 15 ועבד כרועה סוסים בקולחוז שם כאשר באחד הלילות נרדם בשטח ובבוקר עדר הסוסים נעלם יחד עם המלווים שלו שהיו אוקראינים.  ראש הקולחוז החליט להעמיד אותו לדין בגין בגידה במולדת  והעונש הוא הוצאה להורג בגלל שהיה פליט יהודי. אז אחת מנשות הקולחוז יצאה להגנתו ואמרה שאם יעונה לילד זה כל רע היא תהרוג את כל מי שהיה שם איתם.

וכך בדרך נס ניצל מכיתת היורים. הם המשיכו בדרכים כל פעם ברחו מהכוחות הרומנים והגרמנים או מהפצצות של הצבא הרוסי, עד שלבסוף הגיעו לאזור באקו באזרביז'ן. אחרי המלחמה פייגה הגישה מסמכים ובקשות לצלב האדום ולמשרד המלחמה הרוסי בניסיונותיה לחפש את בעלה שמעון. 

כל הניסיונות כשלו. כל מה שאנחנו יודעים עליו שהוא הגיע  למחנה שבויים גרמני. שם נפטר ממחלות ורעב. הוא היה בן 42 במותו. סבא שלי סיפר לאורך כל חייו את הסיפורים האלה.הוא רק רצה להשמיע את קולו.היה לו חשוב מאוד שנדע.

סבא נפטר ב-2019, כמעט בן 91. הוא הותיר אחריו את סבתא שלי, שני ילדים ושישה נכדים. הוא היה גאה בכולנו – ובמיוחד בכך שילדיו ונכדיו שירתו בצבא (חלקנו היו קצינים וזה מאוד ריגש אותו).

מה המשמעות של היום הזה עבורי- 

השואה פקדה את משפחתי. נכדה לשורד אושוויץ בירקנאו וסבא וסבתות שבמשך תקופה ארוכה נרדפו על ידי צבא האימים.  היום הזה, מהווה עבורי עצירה מהכל, יום בו אני מתקשרת לסבתות שלי שיבדלו לחיים ארוכים ושואלת לשלומן במיוחד ביום שכזה.

כקצינה בצה״ל, נותנת לחיילים שלי להרגיש שביום המשמעותי הזה לא פשוט ממשיכים הלאה, אלא חודלים את השגרה, משתפים את הסיפור המשפחתי או סיפור של מכר כי החובה שלנו היא לזכור אך בעיקר להעביר הלאה לדורות הבאים. הדור אשר חווה את השואה הולך ומתמעט לצערי ועלינו לעמוד על כך שהסיפורים הללו לא מאבדים עקבות. 

אני לא מאמינה שלולא השואה, לא הייתה מדינת ישראל אך ללא ספק השואה היא אחד מהנימוקים להקמתה. בייחוד כשאני לובשת את המדים, אני ועוד רבים כמוני - הסמל לעם ישראל חי!

איך הגיבו כשראו אותי לראשונה על מדים-

סבא לצערי לא זכה לראותי לובשת מדים, אך זכה לראות את אחיותיי בעודן קצינות בצה״ל. כשעלה ארצה עם משפחתו ב1971, שנא את ישראל. לא הכיר את השפה, את התרבות ה- כל כך שונה מהתרבות הרוסית, מזג האוויר הבלתי נסבל והמצב הכלכלי שהמשפחה הייתה שרויה בו. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים, סבי התנדב להלחם. כשחזר הביתה מהמלחמה לאחר תקופה ארוכה, עיניו ברקו כאשר דיבר על הלוחמים שהיו עמו, התרבות הישראלית והפך לציוני מכולם. אני בטוחה שאם היה איתנו פה היום, היה מעריך אותי ואת אחיותיי מאוד על השירות הצבאי והקצונה בפרט.

מתי שמעת לראשונה את הסיפור?

סבי הרבה לספר הודות חייו וחיי משפחתו. כל ביקור או שיחה היה מזכיר את סיפור עברו ובמיוחד הרבה לדבר על תקופת השואה. את הפעם הראשונה לא אזכור אך את תגובתו ושפת גופו כשסיפר על אחותו שנרצחה מול עיניו ואת אביו שלא זכה לראותו, לא אשכח.

איך הוא הגיב?

 סבא התגאה בבני הדוד שלי ובאחיותיי בצורה בלתי רגילה כשהיו חיילים וקצינים בצה״ל. הוא אהב את הארץ, הישראליות, הצבא והמדינה ועל כן, היה הסבא הגאה מכולם כאשר נכדיו משרתים אותה בגאווה.