כשרפואה וחילוץ נפגשים לתרגיל אר"ן מתחת לאדמה

בין אם מדובר בחובשים, פרמדיקיות, אחים או רופאות, בין אם במילואים סדיר, מחטיבות החי"ר או מחה"א קורס מטפל-מחלץ של פקע"ר, מכשיר את כל בעלי תפקידי הרפואה בצה"ל ברפואת חילוץ מתקדמת - בשבוע אחד בלבד. 

לאורך הקורס, כמו זה שהסתיים בימים אלה, כ-30 החניכות והחניכים שהשתתפו בו, עברו תכנים המתמקדים בהענקת סיוע לפציעות ייחודיות, עבודה בסביבה עם סכנת קריסה ותוואי שטח מורכב. "מתן טיפול באתר הרס שונה שנות אור מטיפול בכל תנאי אחר", קובע רס"ם י', מדריך רפואת חילוץ בקורס, "אנחנו נדרשים להתייחס להמון משתנים כמו טראומה, סיוע ראשוני נפשי, ותפקוד גם מתחת לפני האדמה".

"בניגוד לקורס חובשים קרביים וקורסים נוספים בבה"ד 10, המתמחים בטיפול בחיילים ובני גילם, ברפואת חילוץ נדרש להכיר את כל פלחי האוכלוסייה, ולהתאים להם את הטיפול הרלוונטי", הוא מפרט, "החניכים של 'מטפל-מחלץ' מתרגלים מתן סיוע גם לילדים, קשישים, או בעלי מחלות רקע כאלה ואחרות".

אתגר משמעותי נוסף, כפי שהזכרנו מקודם, הוא המתארים הצפופים ותתי-הקרקע בזירות ההרס, אליהם צריך להיכנס בזהירות, ולפעמים בזחילה: "הקושי המהותי הוא שאי אפשר לפנות באופן מיידי את הפצוע. לכן, אנחנו חייבים לדייק את עבודת הצוות והתקשורת, שכן לא כל הציוד הרפואי יכול להגיע פיזית אל המטופל ולהעריך את המצב כנדרש. אבל גם כשחשוך והאוויר נהיה חנוק - ממשיכים בכל הכוח, ונותנים טיפול ראשוני במהירות".

את השבוע, חותם תרגיל אר"ן באתר ההרס במחנה זיקים. התרחיש: פגיעת טיל במבנה עירוני. "המשתתפים סורקים את השטח, מוצאים לכודים, מעניקים סיוע רפואי ראשוני למניעת הידרדרות, ולאחר מכן מסווגים אותם לפי רמת דחיפות", מעיד רס"ם י', "תעדוף הפינוי נקבע לפי מספר פרמטרים, ולא רק לפי חומרת הפציעה - הם לוקחים בחשבון את מורכבות החילוץ ואת האמצעים הרפואיים שניתן להביא ללכוד במצבו". 

בהמשך, הם נדרשים לרכז את המחולצים ולהעבירם לקבלת טיפול מעמיק - ולהחליט האם יש להזעיק מסוק או אמבולנס, ולאיזה בית חולים הכי נכון לפנות. 

"אר"ן זו סיטואציה קשה ומורכבת", מצהירה רב"ט ר', חניכה בקורס וחובשת בגדוד תבור, את מהלך האימון המסכם, "בהתחלה, כל הכוחות מתכנסים למציאת כלל הלכודים. את צועקת, סורקת ומגבשת תמונות מצב. ואז צריך להחליט מי מפונה מתי, במי ממקדים עכשיו את מאמץ החילוץ - מדובר בהמון שיקולים שברגע האמת - יכולים להציל חיים".

התרגיל נמשך שעות ארוכות, מהבוקר עד הלילה, והכיל בתוכו את כל הנלמד לאורך השבוע: "החלק שלנו לא נגמר בטיפול הראשוני, כי האמבולנס לא יוכל להגיע ולפנות את הפצוע תוך דקות בודדות. בדיוק בגלל זה על אחריותינו לחשוב גם לטווח הארוך, להעריך ולתכנן כמה זמן ייקח הפינוי - תוך כדי תנועה".  

מעבר לעבודה הפרקטית, אר"ן דורש חוסן מנטלי ומוכנות רגשית גבוהה. "פחד ולחץ עלולים להשפיע על הטיפול הפיזי, לכן, ברגעים האלה, המענה שלנו הופך גם לנפשי", היא מדגישה, "תרגלנו טיפול באנשים עם מוגבלויות, קשיים וחרדה - דברים שחשוב לדעת להתמודד איתם כשמדובר באירועים שפוגשים את האוכלוסייה האזרחית".

במהלך הקורס, חניכים מדמים פצועים גם בעצמם, עבור תרגול של מטפלים אחרים, וכך מתעוררת בהם אמפתיה והבנה עמוקה יותר כלפי אלה שחייהם נמצאים בידם: "לחוות את הסיטואציה מהצד השני, דרך עיניים אחרות, אלה שבסופו של דבר - בשבילם אתה עושה את זה, משנה את הכול. הראייה הרחבה משפרת את הביצועים ומעלה את המוטיבציה".

במסגרת השבוע החובשים עוברים שינוי תפיסתי בכל הנוגע לקבלת פצוע ואופן הטיפול הרלוונטי אליו. "מצבם של המטופלים תמיד דינמי ולא חד משמעי. דברים יכולים להשתנות ברגע: המצב יכול להידרדר, ויכולות להיות עוד פציעות וסיבוכים החבויים מן העין", מציין רס"ם י', "במיוחד בין הריסות, כשהלכוד עלול להיות מכוסה עפר או לא גלוי לגמרי, חשוב תמיד להמשיך ולבנות את התמונה המלאה, לחבר נקודה אחר נקודה ולבצע הערכות נוספות". 

לאחר אותו תרגיל מסכם, כשכל הפצועים חולצו, קיבלו החניכים את תעודת ההסמכה של 'מטפל מחלץ', סיכה ופאץ ייעודי.

אך מלבד האימון החשוב, החובשים והפרמדיקים מגיעים עם ניסיון בלתי מבוטל מזירות הקרב בשנתיים האחרונות. "לצערנו, במלחמה נתקלנו לא פעם במצבים הדורשים טיפול מהיר ומדויק באתרי הרס", מצביעה רב"ט ר', "בדיוק בגלל זה הקורס כל כך חשוב - במיוחד לצוותים הרפואים, שתפקידנו לחלץ ולסייע, בכל מקום".