בזמן תרגיל היחצ"א - גילינו על הדקות הקריטיות בחילוץ הלוחם ברפיח

"זה היה ברפיח", כך מתחיל לשחזר קא"ב (במיל') ב', מהנדס ביחצ"א, את אחד החילוצים הזכורים לו ביותר בכל 11 שנותיו ביחידת החילוץ וההצלה הארצית. "כוחות שלנו סרקו איתור בחיפוש אחר מחבלים, והוא התגלה כממולכד. היה פיצוץ ענק והמבנה קרס עליהם". ובדיוק כשהוא מתחיל לפרט מה קרה שם, השיחה שלנו נקטעת, לטובת הסיוע שלו בתרגיל הרב-קומתי שמתרחש זה עתה, חצי שנה לאחר אותו אירוע בעזה.

אותו תרגיל, מאגד למעשה שני אימונים עוקבים שהתקיימו בדרום הארץ - הראשון סמוך לחוף הים באשדוד, והשני בזיקים. לכל אחד תרחישים שונים ודרכי פעולה אחרות, אבל היעד זהה: להציל חיים.

בראשון עליהם להתמודד עם פגיעת טיל בין הקומה השלישית לרביעית במרכז קליטה המכיל כ-130 משפחות. המטרה, כפי שמסביר רס"ן א', מ"מ ביחידה, היא לדמות אירוע הרס אמיתי, בסדר גודל משמעותי: "חדרים, מעברים ואפילו קומות שלמות חסומות למעבר, וכך המחלצים נדרשים למצוא פתרונות יצירתיים, ולחשוב מחוץ לקופסה, בשביל להגיע לכל לכוד בזמן הקצר ביותר".

"החוכמה, היא לא לעבוד בראבק ולהסתער לכל עבר", חשוב לו להדגיש, "אלא לכוון את החיפושים שלנו להיות כמה שיותר מדויקים, ככה אנחנו חוסכים דקות קריטיות".

ועם דבריו שעוד חקוקים בראש, טיפסתי עם הלוחמים במעלה הסולם לקומה הראשונה, שכן הכניסה הייתה חסומה בבלוקים של בטון. כשהגעתי, הם כבר הטיסו רחפן במעברים הצרים, על מנת לבדוק האם יש לכודים בחדר, לפני שפורצים אליו את הדרך.

לאחר מכן, הבינו שהטיל פגע בחדר מדרגות, ואין כל גישה לקומה הרביעית. לכן, עלינו מיד לקומה השלישית, והלוחמים החליטו לפרוץ את דלתות המעלית הלא מתפקדת, שדרכה יטפסו לקומה הבאה. "כדי לעשות את זה", ממהר להסביר לי קא"ב (במיל') ב', בעודו לוקח כבר עיפרון וסרגל, "ניקח שני קרשים ארוכים, נדחוף אותם אל הפיר ונהדק אותם לריצפה".

"ואז, נחבר עליהם משטח עץ שיהווה מעין רצפה חלופית, עליה ניתן לשים סולם ולעלות מעלה". ובזמן שהמהנדס מסיים לשרטט, למדוד ולחשב את גודל הקרשים הנדרש, הנגר שנמצא מחוץ לבניין כבר מתחיל בעבודה, וכך במהירות שיא - בנו מאפס פתרון יצירתי לדרך ללא מעבר.

עבודת העץ הזריזה הצליחה, והלוחמים והמהנדסים הצליחו להגיע לקומה הרביעית, ולחלץ משם את הבובות שדימו את הנפגעים שהוחבאו בין שברי הבטון והקיר.

למחרת בבוקר, כלל המשתתפים, מילואימניקיות ומילואימניקים מנוסים, כבר עשו את הדרך לזיקים. הפעם, היה מדובר ב-6 בנייני מגורים שנפגעו מטיל. אך בשונה מהאימון של אתמול, חיכו להם אנשים שדימו פצועים - תקשרו, סיפקו מידע לקציני האוכלוסייה, ובעיקר, נזקקו לטיפול מיידי.

בגלל ריבוי אזורי הפגיעות, עלה אתגר נוסף, עליו הצביע רס"ן (במיל') א': "איך לחפש זה נושא אחד. איפה לחפש - זה סיפור הרבה יותר מהותי. צריך לחשב כמה אנשים היו לפני פגיעת הטיל, איפה הם היו בבניין, מי בחו"ל, אם הייתה אעזקה - סביר להניח שהם בממ"ד, ואם לא, אולי בחדר השינה".

בסיום התרגיל, כשכל הפצועים המדומים חולצו, קא"ב (במיל') ב' התפנה לשיחה המשלימה בינינו, והוא הסכים להמשיך לספר את החוויה המשמעותית מרפיח: "אחרי קריסת המבנה, הוזעקנו לאזור, והבנו שיש 4 לוחמים שנפגעו - שניים מהם לכודים בפנים. במהירות, פרצנו פנימה וגילינו שאחד בהכרה מלאה. הוא דיבר ותקשר איתנו לאורך כל האירוע".

כשסכנה נשקפת לחייו, המחלצים דאגו לכך שתמיד יהיה מישהו לצידו, שידבר וירגיע אותו. "הוא לא האמין שיצא בשלום, הוא אמר שהוא לא יכול לנשום, שאנחנו מאבדים אותו", משחזר ב', "הבהרנו לו שאנחנו לא עוזבים. התפקיד שלו זה להישאר בחיים - התפקיד שלנו זה להוציא אותו. לא משנה מה".

תוך שעה מהגעתם לזירה, חילצו את שני הלכודים. "כשהרמנו מעל הלוחם את הבטון שלחץ עליו, הוא לקח נשימה גדולה של אוויר, קם והתיישב. כל הלחץ נשבר בבת אחת", מוסיף המהנדס, "הוא התעקש לצאת מהמבנה על הרגליים וללא אלונקה, וכך פונה גם לבית החולים בארץ".

באותה התקרית, שני לוחמים נפצעו, והלוחם הלכוד הנוסף נפל.

לאחר מכן, קא"ב (במיל') ב', ושאר הצוות הגיעו לבקר את הלוחם בטיפול. "הופתעתי לגלות כמה הוא זכר לפרטי פרטים - את כל השיחה שלנו, כל הדברים שאמרנו לו תוך כדי החילוץ", הוא מספר בחיוך, "זה מדהים, והוא גיבור על איך שעבר את האירוע הכואב הזה. בשבילנו, להיות חלק מהסיבה שהוא איתנו - אומר הכול".