תרגיל הפתע שנשמר בסוד מ-20 גדודים באיו"ש

השעה 05:00 בבוקר. בין חושך לאור, יממה לפני ליל הסדר. כ-20 הגדודים המוצבים כעת באיו"ש מקבלים משימה בו-זמנית: להגיע במהרה לנקודה מסוימת בגזרתם - כניסה ליישוב, ציר מסוים, אזור תעשייה או כל נ"צ אחר. זו לא נבחרה במקרה, כמו שאר הפרטים שהרכיבו את תרגיל הפתע של כלל האוגדה בשלישי האחרון.

"זה לא סתם להגיע לאירוע כמה שיותר מהר", מבהיר אל"ם פ', רמ"ט אוגדת איו"ש, "אלא להתייצב בצורה איכותית, עם כל הציוד, כלי הרכב והאמצעים הדרושים כדי להגן על המשפחות בבתים, במיוחד בתקופת החג". 

כך תרגלו הכוחות התמודדות עם חדירה של חוליות מחבלים, לצד תרחישים נוספים. בכל אחד מהמוקדים המתינו לפחות חמישה קצינים בכירים ונציגים מכל האגפים: רפואה, קשר, לוגיסטיקה ועוד, כדי למשב את הכוחות ולאסוף לקחים להמשך.

התרגיל פגש גדודים וצוותים, שחלקם הופעלו ממש באותו הלילה, כחלק שוטף מהרציפות המבצעית. אך 'שבירת השגרה' רק הוסיפה להגנה בגזרה: "כדי לעשות הגנה חזקה צריך להיות אקטיביים - גם בלילות, בתוך הכפרים ובערים, וגם ביום-יום, בכמה שיותר תרגולים. כשאתה מוציא את כל הסד"כ החוצה, ואין אנשים ישנים או בין משמרות - דווקא בשעות האלה, הערנות בגזרה בשיאה".

הכוונה בהקפצה הנוכחית, מדגיש הרמ"ט, לא הייתה ליצור מופע מתוזמן מראש של כוחות דרוכים וערוכים. להפך - היא נועדה לחשוף פערים שעלולים להיווצר, ולספק להם מענה בהתאם. 

"ההפתעה פה היא חלק מהותי", הוא מכריז, "אם המג"ד שמוקפץ ישמע על זה יום לפני, לא נוכל לאמוד את המצב באמת ולהשתפר איפה שצריך - אנחנו לא מעוניינים בהצגה. לכן השארנו את כל המידע בפורום מאוד מצומצם עד הרגע האחרון, הבהרנו שלא מוציאים שום דבר, לא מדברים בחוץ ולא מדפיסים ניירות".

מלבד העלאת הכוננות, אימון הפתע משרת מטרה נוספת: "יש לנו בגזרה, כמובן, מספר אתגרים, שחלקם נובעים מזה שהכוחות נמצאים פה זמן רב, בתפקיד שדורש תשומת לב גבוהה לפרקי זמן ממושכים. כשהלוחמים מוקפצים לפעילות מעשית, זה משפיע על הביצועים ותחושת המשמעות שלהם".

אחד הרגעים המהותיים ביותר עבור רמ"ט האוגדה, היה אולי כזה שלא חושבים עליו ישר: "הייתי עם גדוד המילואים 998, שבכלל שייך לפיקוד העורף ונועד למשימות חילוץ במחוז דן. כעת הם נמצאים בתעסוקה בגזרה שלנו. בדיוק נאמר להם שהחילוף נדחה בחודש - ועדיין, למרות הקושי והמרחק מהבית, ראיתי את הרצון שלהם להיות חלק ולהמשיך לעשות הכי טוב שהם יכולים. המבט שלהם היה משמעותי לא פחות מזה של מאות הלוחמים האחרים שאולי יותר 'שגרתי' לפגוש באיו"ש".