4 חודשים אחרי שאחיו הקטן נפל בקרב - ר' בחר להתייצב שוב למילואים

מחנה נחשונים מתמלא בעוד ועוד מילואימניקים. בקצב מסחרר, הם עוברים בין התחנות השונות ביום הגיוס לסבב נוסף. ביניהם, לוחם אחד יושב בצד, מרוכז במחשבותיו. כשפניתי אליו ושאלתי על חוויותיו מתקופת הלחימה, לא ידעתי על הסיפור האישי שמסתתר בליבו.

ב-7 באוקטובר, רס"ר (במיל') ר' בכלל היה בחופשה בסרי לנקה. אך כמו רבים, כששמע על מה שמתרחש בארץ, עלה על טיסה ארצה. זמן קצר מרגע הנחיתה, כבר היה על מדים בדרכו לאותו המחנה בו אנו משוחחים כעת - לקראת מאות ימי מילואים כנגביסט בחטיבת יפתח (11), מעזה ועד לבנון.

רס"ר (במיל') ר'

עבורו, זה היה מובן מאליו שהוא חוזר להילחם. גם שני אחיו היו בשירות קרבי פעיל במלחמה - הבכור במילואים בקומנדו והצעיר בסדיר ביהל"ם: "מההתחלה, היה לנו ברור שאנחנו עושים את הדבר הנכון. גדלנו בבית על אהבת הארץ, וערך הציונות היה חלק בלתי נפרד מהחינוך. כשיש לך את ה'למה', ניתן להתמודד גם עם סיטואציות מורכבות". 

רס"ר (במיל') ר' השתתף בשלושה סבבים, כשבמשך יותר משנה כל האחים נלחמים במקביל. עד 3 במאי 2025, התאריך בו נפל בקרב האח הצעיר, סמ"ר יהלי שרור ז"ל.

"יהלי חזר הביתה אחרי שלושה שבועות בעזה", מספר ר' בחיוך אך מבטו עצוב, "ובאותו היום ממש, בשלוש לפנות בוקר, ביקשו בקבוצה של הצוות שני לוחמים לפעילות קצרה. הוא, כהרגלו, התנדב ראשון - קם, נתן להורים נשיקה, וחזר לרצועה".

יחידת יהל"ם, בשיתוף גדוד 51 של גולני, יצאה למשימה במנהרה ברפיח שהיוותה איום. במהלך הפעילות נהרג סמ"ר יהלי ז"ל, לצד סרן נועם רביד ז"ל, מפיצוץ מטען באזור בו שהו הכוחות.

סמ"ר יהלי שרור ז"ל

"הקשר שלנו היה אהבת אחים אמיתית - הוא היה הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם, וילד מדהים. זה כאב תהומי", הוא מודה. "אבל אם יש מן הנחמה, זה שבחייו ידע כמה אני אוהב אותו. הוא היה בחור שאפתן, תמיד כיוון למטרה ופעל להשיגה, ואהב את היחידה שלו אהבת נפש".

רס"ר (במיל') ר' וסמ"ר יהלי ז"ל

ארבעה חודשים חלפו מאז, הפצע עוד פתוח, ועדיין, כאשר רס"ר (במיל') ר', כמו מילואימניקים רבים מחטיבה 11, נקרא לסבב נוסף - הוא התייצב בלב שלם. "כאח שכול אני לא מחויב לכך מעשית, אבל מבחינה מוסרית - לגמרי כן".

וכשרס"ר (במיל') ר' משתף על ה'למה' שדוחף אותו קדימה, הוא לא מדבר על גבורה, אלא על שליחות. להמשיך בשביל המשפחה, בשביל החברים, בשביל יהלי - למרות הכאב: "אני חושב עליו בכל יום, ועל איך הייתי רוצה שהכול יראה אחרת. אבל הדרך שלי היא להמשיך לתת 100 אחוז, בדיוק כמו שיהלי היה מצפה ממני".