מהסיפורים האלה ייכתב הפרק החדש של החטיבה ההיסטורית

שמה של חטיבת הראל (10) הולך לפניה כבר עשורים ארוכים. כנראה למדתם בשיעורי היסטוריה על הקרבות ההירואים שלה במלחמת העצמאות או כיפור, אבל החטיבה המיתולוגית רשמה פרק משמעותי נוסף גם במלחמה הנוכחית, כשתמרנה כמעט עד לכתיבת שורות אלה, ומשלימה כעת את משימתה במרחב הקו הצהוב בחאן יונס. 

עם פרוץ האירועים ב-7 באוקטובר, חטיבת השריון הוקפצה תוך שעות. צוותי הטנקים הראשונים נכנסו אל יישובי העוטף כבר בלילה שבין שבת לראשון, כשהם פועלים להגנת הקיבוצים, בלימת המחבלים וייצוב הגזרה. 

"אנחנו מגיעים לבארי , ובש"ג חוברים לכוח מגדוד 890", משחזר רס"ן (במיל') א', מ"פ בגדוד 360, "העברנו לתדר בקשר, ומיד בקעו ממנו קולות חזקים של צעקות וקריאות קרב - הבנו במהירות שהכוחות נמצאים בקרב קשה". בימים הבאים נלחמה הפלוגה בבארי וסביבתו עד טיהור המרחב מכלל המחבלים.

ובשבועות לאחר מכן, נכנסו ה'הראליסטים' לסבב ראשון בעזה במקביל לאבטחת היישובים. "לחמנו פנים אל פנים מול מחבלי חמאס על זחלים, יחד עם הקומנדו", מספר לי המ"פ, "מההתחלה ולאורך כל הדרך היינו חלק אינטגרלי בתמרון עצמו - דבר שלא נהוג בדרך כלל בחטיבות מילואים". 

בסבב השני כבר נכנסו לעומק התמרון, ולחמו בין היתר בשכונה הקטארית בשג'אעייה: "מדובר במקום סבוך, בעל מאות רבי-קומות בהם פועלים מחבלי חמאס, לצד אמל"ח רב ותשתיות טרור. זה שיפר את היכולות המבצעיות שלנו בצורה יוצאת דופן. נדרשנו לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן, ולהגיב במהירות לאירועים מתפרצים". 

המרווח בין מבנה למבנה באזור היה צר למדי, במיוחד עבור הטנקים של החטיבה. "באחד מימי הלחימה, הצליח הצק"ח תחתיו פעלה הפלוגה של 360 לכתר את המקום תוך 20 דקות בלבד", מספר המ"פ. משלב זה הפעילות עברה לתוך הסמטאות ממש, וחולקה לפי רחובות. 

"בהמשך, נכנסנו עם חטיבת הקומנדו והתחלנו לחימה אגרסיבית", מגולל רס"ן א', "נלחמנו שם כעשרה ימים וחיסלנו עשרות מחבלים. יום אחר יום, נתקלנו בחמושים שקופצים עליך מפירים ברצפה, חדרי ארונות וארונות חשמל". 

הלחימה התנהלה בשילוב זרועות יחד הדוק עם החי"רניקים. לפני הסתערות על איתור הייתה פלוגת הטנקים מבצעת מכת אש, ותחת חיפויה היו נכנסים רגלית ומשתלטים על המבנה מבפנים.  "בזמן שכוחות החי"ר היו פועלים מבפנים, אנחנו היינו מבצעים ירי מבחוץ", הוא מפרט, "לא אפשרנו לאויב להרים ראש".  

ובמקרה אחר, באחת ההתקפות בשכונת אל עמל בחאן יונס, זיהה נהג טנק דגל לבן באופק. "עצרנו את ההתקדמות וראינו שתי נשים זקנות יוצאות בזהירות מאחד הבניינים", מתאר רס"ן א', "אני מסמן להן לעמוד במקום, ופתאום אחריהן יוצאים עוד כ-60 איש. ולאחר תשאול של כולם, איתרנו ארבעה חמושים, שנעצרו ונלקחו להמשך חקירה". 

כל אחד מהמפקדים עמם שוחחתי חזר על האמירה כי 'הלחימה היא חובתנו', ולכל אחד ואחד מהם זיכרונות מאירועים שהוכיחו שזו ממש לא עוד סיסמה, אלא שגרת לחימה יום-יומית. 

"במהלך הסבב השלישי, השתלטנו על הצומת המרכזי של בית חאנון", משחזר המ"פ, "שם, זיהינו מצבור ענק של אמצעי לחימה. החל ממשגרים של טילים, פירים גדולים וסימולטור RPG של מחבלי חמאס בסמוך. כל אלה, בתוך או בצמוד למסגד, בניין העירייה, גן ילדים ומגרש כדורגל. אמצעי הטרור היו באמת בכל מקום".

במסגרת הפעילות היה עליהם להרחיב את מסדרון נצרים בין זיתון לבין שג'אעייה: "עם קבלת ההחלטה להיכנס לעיר עזה, חתרנו למרכז הזירה ואף הגענו למפקדת פו"ש של בכירים יחסית בחמאס, שייתכן והוחזקו בה חטופים". 

במהלך השנתיים 

באירוע משמעותי נוסף סביב אותה תקופה, נפצע מג"ד 363, סא"ל (במיל') א', במהלך פעילות לאיתור מנהרות. "פגע בי צלף כשהייתי מחוץ לטנק", הוא מגולל כעת, חודשים לאחר התקרית והשיקום המהיר. "למרות הכאבים המשתקים החזקתי את עצמי עומד, הכול כדי לא לשבור את המורל של הלוחמים. פיניתי את עצמי תחת אש לטנק הסמג"ד, ומשם לבית החולים".

אבל בהפעלה האחרונה שלהם, שתמה ממש בימים האחרונים, אופי הפעילות היה מעט שונה, כאשר הם אבטחו את הציר ממנו שבו הביתה החטופים החיים, כחלק מהסכם הפסקת האש. "זה היה רגע מרגש מאין כמוהו", מכריז רס"ן (במיל') ר', מ"פ בגדוד 429, "זה היה שווה את כל החודשים בלחימה, את הסבבים, העייפות והקשיים האחרים". 

ובתור מי שהיה שם ממש ברגעים הגורליים, ר' ממהר לפרט: "אתה מרגיש שדרך המחבלים שחיסלת והלחץ שהפעלת, בעצם לקחת חלק אינטגרלי במה שאפשר את העסקה הזו. אין שמחה גדולה יותר מלראות את החטופים שחוזרים הביתה עוברים ממש לידנו, בדרך לשם. זה אושר עילאי". 

חלק מלוחמי החטיבה צופים בחזרת החטופים מהשטח

"עכשיו, יהיה לנו את הזמן להיות עם המשפחות שלנו שהקריבו כל כך הרבה בשנתיים האחרונות, ונתנו לנו את הכוח להמשיך למשימה אחר משימה", עונה סא"ל (במיל') א', לשאלה מה הוא הולך לעשות עכשיו כשירדו מההפעלה.

ולאחר שנתיים, יכולים המפקדים בחטיבה להתחיל לסכם ולעבד את מה שעברו - גם אם מעט בדיליי. "בגלל שאנחנו חטיבת שריון, כל יציאה מפעילות מחייבת הרבה טיפולים טכניים לכלים. לכן לא הספקנו עדיין לדבר עם הלוחמים לעומק, או לעשות כל דבר שמזכיר סיום", צוחק רס"ן (במיל') א', "אבל אני כבר יודע בדיוק על מה אדבר איתם ביום ראשון בשיחה הפלוגתית". 

"הרבה פעמים הלוחם בשטח לא קולט בהתחלה את גודל הדברים שהוא עושה, כי אין לו את התמונה המבצעית הרחבה", ממשיך אותו א', "אני רוצה שהם ידעו בדיוק כמה משמעותי מה שהם עשו. כל אחד ואחד מהם. אני אעבור איתם הישג הישג, קרב קרב. אני רוצה לדבר איתם על הרוח. על ההחלטה להגיע שוב ושוב, ובסוף גם לא לשכוח להוקיר להם תודה".