פתח דבר

לקריאת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

בחודש מאי 2022, עם סיומן של עבודות מטה נרחבות במפקדת זרוע יבשה ובחיל האויר, סיכם הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, כי נשים יורשו להתמיין לתפקידי לוחמה ביחידה 669. הנשים הלוחמות יצטרפו לשורה של פרמדיקיות ורופאות שכבר משרתות ביחידה בצוותים מיוחדים, ולקהילת הלוחמות שגדלה בעשורים האחרונים בצה"ל, מאז בג"ץ אליס מילר ב-1995. כמו בכל ציון דרך מהסוג הזה, גם הפעם לא איחרה להיפתח תיבת הפנדורה והחל דיון ציבורי סוער.

העיסוק בתפקידן ויכולתן של נשים להוות חלק אינטגרלי ושווה בצבא לוחם מאפיין צבאות רבים בעולם, אלא שאצלנו הופכים דיונים אלה מורכבים פי כמה בשל העובדה שצה"ל הוכרז מראשית ימיו כ"צבא העם", ומבוסס על גיוס חובה לכולם. מחויבותן ורצונן של 51% מהאוכלוסייה בישראל להשתלב בעשייה הוא תוצר של האתוס ומרכזיות צה"ל בחברה הישראלית. עם זאת, למרות המוטיבציה העולה, אחוז הנשים בארגון רחוק מלהיות ראי נאמן לשיעורן בחברה.

הגיליון הנוכחי של "בין הקטבים", מספר 36, מבקש לעסוק בסוגיית הפוטנציאל המערכתי של נשים לצה"ל – מהו אותו פוטנציאל? וכיצד ניתן למצות אותו בצורה טובה יותר? נעשה זאת בעזרת כלים מעולם הפסיכולוגיה החברתית-תעסוקתית, מדעי המדינה, סוציולוגיה ומחקר צבאי. שאלות של ערכים, נורמות או תפיסות עולם - דמוקרטיה, ליברליזם  או שמרנות - המהווים מנת חלקה של תיבת הפנדורה שהוזכרה לעיל, יהיו בשולי המאמרים של גיליון זה, אם כי קשה להתעלם מהן לגמרי.

נכון לזמן כתיבת שורות אלו, שיעור הנשים בצה"ל בדרגת אלוף עומד על 5% בלבד, תא"ל 4% ואל"מ – 9%. גם בדרגות הקצונה הזוטרות הנתונים לא מעודדים יותר - בסא"ל נפגוש רק 17% נשים ובסרן/רס"ן – 26%. הנתונים הללו משקפים, במידה רבה, את היות צה"ל צבא ששם בחוד החנית את היבשה, ובאופן ספציפי – את לוחמיה. במעלה הדרך, בעוד הלוחמים מבקשים להתקדם בסולם הדרגות, נוצר צוואר בקבוק בשדה הלוחמה, שנפתר, בין היתר, במעבריות מפקדים-לוחמים אל עולמות העורף והמטה. תהליך זה מתקיים לא פעם על חשבון בעלות המקצוע שצמחו במטה קודם לכן. כך נוצרת, גם אם לא בכוונת מכוון, "תקרת זכוכית" מגדרית. לדוגמא, ראש אגף כוח אדם יהיה בד"כ אלוף ש"הונחת" לארגון מעולמות היבשה, ולאו דווקא מישהי שצמחה מתוך החייל, שמבחינה אורגנית-מקצועית מורכב ברובו מנשים. אין ספק, כי לנתונים הללו ישנן השפעות על הארגון עצמו, אך בבחינת "צבא בונה עם בונה צבא" הם גם מעלים שאלות מורכבות של יחסי צבא וחברה. מתוך הבנה כי צה"ל מהווה כלי מרכזי לסוציאליזציה ומוביליות בסיפור הישראלי - המספרים הללו הם בבחינת "אפקט הפרפר" - חברתית, מדינית ואף כלכלית. הסיפור של הנשים בצה"ל הוא סיפור במעגלים – תהליכים המתרחשים בחברה משפיעים על הארגון הצה"לי, כשם ששינויים ותהליכים מסוג זה המתרחשים בארגון משפיעים על החברה הישראלית. האדוות של הנעשה בתוך הארגון מורגשות, כאמור, החוצה בחברה הישראלית, אך אלו "מוצר לוואי" של מאמרי הגיליון, ולא מטרתו.

להרכב כח האדם בצה"ל מבחינה מגדרית הוצמדו, לאורך השנים, נרטיבים שונים; בין זה שהוצג לעיל בדבר מרכזיות היבשה ולוחמיה (ראו מאמרה של שורש בגיליון זה), לזה החברתי-שמרני, הטוען כי החברה הישראלית היא בבסיסה פטריארכלית, לזה הטוען לבחירה ורצון אישי של הנשים. אופיו של ארגון צבאי באשר הוא - הוא תובעני ומחייב, ונראה כי בחברה הישראלית ישנה יותר הכלה כלפי גברים שמתחייבים באופן הזה, ביחס להתחייבויות האישיות-משפחתיות שלהם, ופחות כלפי נשים (ראו רובך-אינגל ובר-שינדלר בגיליון זה). עם זאת, כל מה שתיארנו לעיל הם הסברים היסטוריים מבניים, ברובם חיצוניים לצה"ל, שלא לוקחים בחשבון עדיין את השתנות שדה הקרב בעשורים האחרונים, מרכזיותה העולה של הטכנולוגיה והיכולת להפעילה ביחס למעמדו של הכוח הפיזי, ואף תהליכים המתרחשים בחברה הישראלית ובעולם העבודה העולמי. נראה, כי ב-2022 ניתן להעמיד סימן שאלה על תקפותם של ההסברים הללו, ואולי לאפשר לצה"ל לפתח פרדיגמות חדשות להנבטת דור הפיקוד הבכיר העתידי. כאלו שגם יענו על הצרכים המתעדכנים של שדה הקרב והחברה.

בניסיון להתחקות אחר הזדמנויות מערכתיות שבבסיסו של הגיוון המגדרי, נוצרה יש מאין תמונה אחרת, מעט מפתיעה. בעשורים האחרונים, וביתר שאת מאז בג"ץ אליס מילר, צה"ל פועל, במודע או שלא, דרך מסגרת תפיסתית שעיקרה שילוב: פרדיגמה הממקדת את מאמצי צה"ל כשדמותו של הארגון היא נתון קבוע שאינו משתנה, ולתוכו צריך "לצקת" את "הנשים". בתוך כך, צה"ל הגדיל לאורך השנים את מספר התפקידים בהם התאפשר לנשים לשרת, תוך שהוא מבצע באופן חלקי בלבד את ההתאמות הנחוצות על מנת לאפשר זאת. אז נולד מערך הגנת הגבולות, לדוגמא, המכשיר נשים כלוחמות מסוג אחר, ומפנה את "לוחמי החוד" למשימותיהם. הנשים שולבו בראשית הצירים, והארגון השקיע משאבים רבים בכך, אך לא המשיך לעשות בהן שימוש מספק בדרג הפיקוד ובמערך המילואים, כפי שמתואר בהרחבה בגיליון זה. זוהי רק דוגמא אחת של שינוי נקודתי שהארגון ידע לבצע, של הזדמנות בה צה"ל מצא בנשים פתרון לפער מבצעי.

אך מה יקרה ביום שצה"ל ינסה לפעול דרך פרדיגמה של השתנות? לא רק שילוב לתוך נתון קבוע ובלתי משתנה, כי אם "ריקוד" מלא, של כל השחקנים, המאפשרים בכל רגע נתון לשחקנים לצאת ולהיכנס, להתחדש ולהשתנות. באופן הזה, ההתפתחויות בחברה הישראלית, בטכנולוגיה העולמית, בשדה הקרב ובפוליטיקה העולמית – יבואו לידי ביטוי באופן קוהרנטי. ב"ריקוד" כזה, לגיוון המגדרי יש תפקיד מרכזי. פרדיגמה כזו היא ההצעה הניבטת מהפאזל של מאמרי הגיליון שלפניכם.

שער ראשון – ההיבט התפיסתי

המאמר הראשון בשער זה הוא "ממסך הקולנוע לכסא המנכ"לית והמפקדת: מנהיגות ומגדר בעולם עבודה בהפרעה", אשר נכתב ע"י ניל"י גולדפיין, גלית דיאמנט, עינת ויסבורט וסא"ל שרית שפירא. במאמרן קוראות הכותבות לראות בפוטנציאל הנשי בישראל מרכיב חיוני והכרחי בהתמודדות עם שורת האתגרים החדשים עימם מתמודדים ארגונים גדולים, כגון צה"ל, בעת הנוכחית. באמצעות דוגמאות מעולם התעסוקה האזרחי, ממחישות הכותבות כיצד השכילו ארגוניים עסקיים לשרוד ואף לפרוח משום, שבשונה מצה"ל, אימצו גישה שאינה מבחינה בין גברים לנשים בכל הנוגע לצרכיו העסקיים של הארגון.

המאמר השני בשער הוא "הביצה והתרנגולות, הלוחמת והארגון: מה באמת רוצות הלוחמות כאופק שירות?" מאת רס"ן ליאור אינגל (רובך) ורס"ן אור בר-שינדלר. השינוי התפיסתי המוצע במאמר נבחן ומשוקף דרך סקר עמדות, ומביא את הטענה כי נשים לוחמות רבות מעוניינות לפתח קריירה צבאית במסלולי פיקוד קרבי, על אף המחירים האישיים הכרוכים בכך. קוראי המאמר מוזמנים לזנוח תפיסות רווחות, לפיהן נשים לוחמות אינן מעוניינות בתפקידי פיקוד בכיר בשדה, ולחלופין מתבקשים לאמץ גישה ביקורתית, הבוחנת מה במאפיינים הארגוניים והתרבותיים הנוכחיים של צה"ל אינו מאפשר להן לממש את רצונן.

המאמר השלישי בשער הוא "כשאת מוותרת על החובה – את מוותרת על הזכות" מאת קא"ב (מיל') טל דיאמנשטיין, ממקימות פורום "מילואימיות – נשים. עושות. מילואים". קא"ב (מיל') דיאמנשטיין סוקרת את מקומן של הנשים במערך המילואים, מתארת את ההשתנות הארגונית הנדרשת כדי לממש הזדמנויות מתהוות במוטיבציה הגוברת של נשים לקחת חלק במערך, ובאופן לא שגרתי גם מפנה אצבע כלפי אוכלוסיית המילואימיות בטענה כי השינוי גם תלוי בהן. השינוי התפיסתי לו קוראת הכותבת נועד להתבצע הן בקרב המשרתות והן מצד הארגון והמפקדים, אשר עדיין מתקשים לראות בנשים כח רלוונטי לאורך זמן.

המאמר הרביעי והאחרון בשער זה הוא "ללכת בלי ולהרגיש עם – האם המתכונת הנוכחית לשוויון מגדרי בצה"ל תורמת לניצחון צה"ל או שמא פוגעת בו?" מאת סא"ל לירון שלום, לוחמת ההגנה האווירית הראשונה שקיבלה את דרגת הסא"ל במערך. שלום מלאת כיום את תפקיד רע"נית משאבים, סד"כ ובקרה של המערך. סא"ל שלום מדגישה את השתנות שדה הקרב ועליית קרנה של הטכנולוגיה כמאפשר המרכזי לגיוס נשים רבות יותר לתפקידי לוחמה. טענתה, והשינוי התפיסתי המוצג במאמרה, הוא כי בשונה מהמצב המקובל כיום, יש ליצור האחדה בתהליכי האיתור, המיון והגיוס של נשים וגברים. סא"ל שלום טוענת, כי יש "להפוך את הקערה", ולמיין את הנשים באופן מחייב לתפקידי הלוחמה, ולא לאפשר להן להמשיך ולמיין את צה"ל באופן שפוגע ביכולתו למצות את הפוטנציאל שלהן לצרכיו.

שער שני – ההיבט הארגוני

השער השני בגיליון מציג סוגיות בהן השינוי התפיסתי כבר בשיאו, ולכן העיקר הוא בתהליכי השינוי הארגוניים הנדרשים. שער זה מתמקד בשינויים נדרשים וכן באלה המתהווים כבר בצה"ל. מהאחרונים ניתן ללמוד על מהות והיקף הפוטנציאל.

המאמר הפותח את השער הוא "פורצות הדרך: לוחמות משמר הגבול, עבר והווה אל עבר העתיד" של סנ"ץ ד"ר טל משגב, ד"ר סיגלית שחר ופקד ישעיהו גלבוע. הלקח הארגוני החשוב שניתן להפיק מההצלחה של מערך מג"ב בתחום מיצוי הפוטנציאל הנשי הוא החשיבות של ההחלטה העקרונית של הארגון לעשות כל מה שביכולתו כדי לגייס לשורותיו את כלל האנשים המתאימים לכך, גברים או נשים. המאמר מתאר תהליך שהחל בהחלטה, ומשקף 27 שנים של למידה, התנסות, חיכוך והטמעה המספקים לקורא כלים וסימני שאלה רבים ביחס לנושא בו עוסק גליון זה. מקרה המבחן המוצלח של מערך המג"ב יכול להוות דוגמא מוצלחת לארגונים שונים, בצה"ל ומחוצה לו, לארגון אשר חרט על דגלו את מיצוי הפוטנציאל הנשי בחברה הישראלית כמרכיב חיוני והכרחי בדרכו למימוש משימותיו.

המאמר השני בשער זה, "על העיוורון – מחסור בכישרונות מנהיגותיים ונשיים בפיקוד הבכיר של צה"ל", מאת אל"מ ג', מפקד מרכז "אמני המידע" ביחידה 8200, מספר על התעוררות תפיסתית של מפקד יחיד, ותהליך של שינויים ארגוניים שביצע בשל כך. אל"מ ג' מצביע על הפגיעה בצה"ל המתרחשת כפועל-יוצר של נוכחות נשית חסרה בקרב הפיקוד הבכיר. על מנת להתמודד עם מצב זה, הוא מציע שורה של צעדים ארגוניים, ביניהם נרמול של שעות העבודה, הקמת תשתיות מתאימות יותר, שינוי באופן התנהלות דיונים ובתהליכים נוספים בסביבת העבודה הצה"לית וכמובן שינוי בתהליכי הקידום לתפקידים בכירים.

המאמר השלישי בשער הוא  "נשים במוקדי קבלת החלטות – משוויון ליתרון", מאת עו"ד גייל שורש, בכירה לשעבר בקהילת המודיעין. במאמרה, עו"ד שורש מציגה בהרחבה את התשתית המדעית המוכרת בעולם בדבר היתרונות הרבים המגולמים בגיוון מגדרי במוקדי קבלת ההחלטות הארגוניים. לצד זאת, הכותבת מציגה שורה של המלצות ממשיות, כאשר היא ממפה את תפקידי הפורום הבכיר של צה"ל בהם ניתן להציב נשים ומונה צעדים שונים שיביאו את השינוי המיוחל בראייתה להגדלת הגיוון המגדרי בפיקוד העליון של צה"ל. הפרקטיקות שמציעה עו"ד שורש אומצו לאחרונה ע"י ועדת חוץ וביטחון בכנסת ועשויות להביא לשינוי של ממש בעיסוק בביטחון הלאומי בישראל.

כמו בכל עיסוק בהשתנות מערכתית בראייה ביקורתית, ביקשנו גם הפעם לבחון מודלים שונים מארגונים דומים לצה"ל. המאמר הרביעי בשער הוא "פתיחת תפקידי לחימה לנשים: מה יכול צה"ל ללמוד מצבאות העולם?" מאת ד"ר יובל בנזימן, מומחה לחקר סכסוכים מהאוניברסיטה העברית. המאמר מתמקד בסוגיה של גיוס נשים לתפקידי לוחמה ומציג שורה של מודלים ארגוניים שונים בהם נעשה שימוש על ידי צבאות שונים ברחבי העולם. מבין המודלים המוצגים, ישנם גם כאלה אותם צה"ל יוכל לאמץ וליישם כדי להצליח להשתפר גם בתחום זה.

המאמר החמישי בשער והאחרון בגיליון הוא "המשוגעות של הכפר – על אתגר ארגוני, היסטים וחדשנות בעולם משתנה", שנכתב ע"י רס"ן אור בר-שינדלר וסא"ל ה', מקימת הקהילה "אשת חייל", קהילה מקצועית של נשים המשרתות בצה"ל מדרגת הסרן והלאה. מקרה המבחן של "אשת חיל" משמש אותנו לצורך דיון בצמד שאלות שונות, אך משלימות, תפיסתית וארגונית כאחד. השאלה הראשונה, התפיסתית, היא מה מקומן של צורות ארגוניות "שטוחות" ורשתיות, שקרנן עולה בעולם העסקי והחברתי ונשים נתפסות כמובילות בהן, בארגונים היררכיים כגון צה"ל; השאלה השנייה המתייחסת להתארגנות פנים ארגונית שהפכה במהלך השנים למעין -game changer בתוך צה"ל. כך, אחרי עשורים רבים של צבא לוחם המונהג ע"י קהילת לוחמי החוד, אלפי נשות קבע, החברות ב'אשת חייל', יצרו לעצמן חליף ל"אכלו מאותו המסטינג" הגברי-ישראלי, וביססו כוח מניע, משמעותי וחדשני, עבור הארגון ההיררכי הצבאי.

גיליון זה של "בין הקטבים" מהווה חלק נוסף מהמאמץ המתמשך של "מרכז דדו" להאיר באופן מערכתי-ביקורתי את נקודות העיוורון של הארגון ואת המאמצים הנדרשים מאיתנו כדי להיות טובים ורלבנטיים יותר. כמו תמיד, גם גליון זה אינו מקיף את הנושא כולו ומהווה דיון חלקי בלבד. אנחנו מקווים שמאמרי הגליון, יחדיו ולחוד, יצליחו לעורר את הדיון הנדרש בקרב לובשי המדים באשר למקומן, ולפוטנציאל המערכתי, של נשים בארגון הצבאי.

קריאה מהנה ופורה!
אור בר-שינדלר, רס"ן
ומערכת בין הקטבים