פורצות הדרך: לוחמות במשמר הגבול, עבר והווה אל עבר העתיד - סנ"ץ ד"ר משגב, ד"ר שחר ופקד גלבוע

המאמר פורסם לראשונה במרץ 2022

להאזנה למאמר המוקלט - #ביןהדרכים 138 בפלטפורמות נוספות  

לקריאת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

תקציר המערכת:

מאז בג"ץ אליס מילר, ב-1995, עוסק צה"ל, במידה כזו או אחרת, בדילמות של שילוב נשים בתפקידי לוחמה; אלא שבמג"ב הפיילוט שנולד כבר אז, הפך מזמן לחלק בלתי נפרד מה-DNA של החייל. 27 שנים של למידה, התנסות, חיכוך והטמעה מוצגים במאמר שלפניכם באופן שיספק לקורא כלים רבים, וסימני שאלה רבים לא פחות, על הפוטנציאל של מהלכים מסוג זה. מבלי לעצום עין לקשיים והפערים, כותבי המאמר, אנשי מרכז המידע וההנצחה של מג"ב, עושים שימוש מרתק במסמכים ראשוניים מתהליכי הגיבוש, העיבוד והפקות הלקחים מאז המחזור הראשון להכשרתן ועד לימינו - עת 40%  מסד"כ החובה הן לוחמות, 23% מהסד"כ המבצעי החילי הן לוחמות וקצינות ורבות מאלו שהחלו דרכן במחזורים הראשונים, ב-1996, משמשות עד היום בעמדות פיקוד ומפתח במג"ב ובמשטרת ישראל.  

"תסמנו את המטרה, ותתחילו לצעוד לכיוונה וגם אם יש קשיים או מכשולים בדרך, זה גם מה שעושה את הדרך מעניינת יותר"
(לוחמת מג"ב הדס מלכא ז"ל)

בשנה שעברה ציין משמר הגבול חצי יובל לגיוס המחזור הראשון של לוחמות החיל. לאורך השנים גדל מערך הלוחמות בחיל כיום, 40% מסד"כ החובה הן לוחמות, 23% מהסד"כ המבצעי החילי הן לוחמות וקצינות.

לוחמות משמר הגבול מהוות כיום סמל ומודל לחיקוי למועמדות רבות לשירות ביטחון, הרואות בחיל מקום בו יוכלו לצמוח, לתרום ולהגשים את עצמן בתפקידי לחימה ושיטור משמעותיים בשירות חובה ואף לאחר מכן. הלוחמות והמפקדות משולבות כיום במערכים וביחידות החיל ובשלל התפקידים השונים בכל רחבי הארץ.

משמר הגבול היה החיל הראשון בישראל, לשלב נשים בתפקידי לחימה כחלק מהמערך המבצעי, בתהליך שהחל בשלהי שנת 1995 ויושם בראשית שנת 1996. השנים הממושכות בהן משרתות לוחמות במג"ב מאפשרות נקודת מבט רחבה ותהליכית של השתלבותן בשירות קרבי ועל תרומתן לעשייה ולפעילות הענפה של משמר הגבול. זהו תהליך של שינוי ארגוני אשר מורכבותו מיוצגת בעובדה שעדיין, לאחר שנים רבות מתחילתו, נדרשת התייחסות ייחודית לשילוב הלוחמות בתפקידים מבצעיים.

בשורות הבאות נציג את אבני הדרך המרכזיות, בהשתלבותן של נשים בתפקידי לחימה ובתפקידים נוספים בשורות החיל. וכן נסקור תפיסות של לוחמות ביחס למימוש אבני דרך אלו במציאות חייהן היומיומית בהווה אל מול השתקפותן בעבר.

לוחמות במג"ב - השנים הראשונות 1995-2000

בשלהי שנת 1995 עלה העיסוק הציבורי בהליך שילובן של נשים בתפקידי לחימה בצה"ל. במרכזו עמדה חיילת ששרתה בצבא במסגרת לימודי עתודה, בשם אליס מילר, שעתרה לבית המשפט העליון, בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק, נגד הצבא, על רקע סירובו לאפשר לה לגשת למיונים לקורס טיס. בית המשפט העליון קיבל את עמדתה, והורה לצבא לזמנה למבדקים לקורס הטיס ולקבלה במידה ותמצא מתאימה. החלטה זו הובילה לפתיחת קורס הטיס לנשים, ובהמשך סלל את הדרך לשילובן של נשים בתפקידי לחימה נוספים.

חודשים ספורים לפני פרוץ הסערה הציבורית בדבר שילובה של מילר בקורס הטיס, מונה ניצב (גימ') ישראל סדן למפקדו השמיני של משמר הגבול. אחת מהחלטותיו הראשונות הייתה בדיקת האפשרות לגיוס ושילוב נשים, שימצאו מתאימות, לשרת כלוחמות מן המניין במשמר הגבול. סדן הציג את הדברים למפכ"ל דאז, רנ"ץ אסף חפץ, ולשר לביטחון הפנים, משה שחל, וקיבל את ברכתם למהלך. לארח מכן פנה סדן לצבא וקיבל את אישורו לבצע את הפיילוט. עם קבלת האישור מצה"ל, החלו במשמר הגבול ביישום התהליך (מו"ה מג"ב, אפריל 2010).

"קופצים למים" פתיחת קורס הלוחמות הראשון במג"ב

עם קבלת האישור העקרוני מהצבא נפתחו הליכי האיתור לקצינה מצה"ל, בעלת ניסיון מתאים בהדרכה, לתפקיד מפקדת קורס הלוחמות הראשון במג"ב. בגמר התהליך, שארך מספר שבועות, מונתה לתפקיד סגן הדס שפירא, שהושאלה למשמר הגבול לצורך כך.^[2] קורס הלוחמות הראשון נועד להיות ניסוי ראשוני (פיילוט) להכשרת הלוחמות; הקורס נבנה על ידי מפקדת הקורס בשיתוף עם הענפים המקצועיים בבית הספר החילי של מג"ב, במטרה לקיים את מלוא תכני ההכשרה הנדרשים להסמכה ברמת רובאי 05, בדיוק כמו הקורס לגברים. כדי להכשירן באופן מיטבי ולבחון את ההליך לעומק, הוחלט לקיים את הקורס הראשון לאחר סיום מחזור הטירונות הרגיל לגברים, וזאת על מנת לאפשר תנאים אופטימאליים לביצוע ההכשרה מבחינת ציוד, אימונים ומגורים. החלטה זו נועדה למקד את כלל גורמי המקצוע בהכשרה, דרג הפיקוד, יועצים ארגוניים, גורמי רפואה, קב"ן, כשירות מבצעית, רווחה ועוד. לעוסקים במלאכה היה ברור כי הגיוס מצריך תשומת לב מיוחדת כיוון שתחום זה טרם נוסה. התהליך המורכב חייב לקיים הליכי בקרה והפקת לקחים בזמן אמת, על מנת שההכשרה תעבור בהצלחה ועל מנת שהידע שהצטבר, הניסיון והפקת הלקחים יאפשרו לכתוב תיק יסוד מסודר לקורסים שיבואו אחריו. 

סגל הקורס שנבחר בקפידה להוביל את הקורס, החל בהכנת סגל יסודית בת שבועיים (מו"ה מג"ב, 15 בפברואר 1996). המועמדות לשירות ביטחון (מלש"ביות) שהתנדבו להיכלל בקורס, אותרו בצה"ל בבסיסי הטירונות על ידי קציני מיון שהציגו להם את התפקיד. לאחר שנתנו את הסכמתן להיכלל בקורס, נבחרו כמה עשרות מועמדות לגיבוש מיוחד שנערך בבה"ד 12. לגיבוש הגיעו כ-60 מועמדות, מהן התקבלו 33 לקורס. קורס הפיילוט החל ב-11 בפברואר 1996 והסתיים ב-22 במאי 1996. את הקורס החלו 28 חניכות, לאחר שחמש מהן בחרו לחתום ויתור ביום תחילת הקורס. 25 לוחמות ראשונות סיימו לבסוף את הקורס בהצלחה (מו"ה מג"ב, 14 בינואר 1997).

במהלך הקורס עברו החניכות את כלל סוגי התכנים המסמיכים בקורס הגברים, נושא הכושר הגופני הותאם לנשים, סרגל המאמצים נבנה בדומה למה שהיה נהוג בצה"ל בקורסים מתקדמים לנשים באותן שנים (מו"ה מג"ב, 19 במאי 1996). לאחר כחודש מתחילת הקורס הופיעו אצל 28% מהלוחמות שברי מאמץ ובעקבות כך נערך מחקר על הסיבות שגרמו לכך, שכלל ייעוץ עם אנשי מקצוע. המחקר והשינויים שבאו בעקבותיו אפשרו למרבית הלוחמות להתאושש ולהשלים את ההכשרה (מו"ה מג"ב, 29 באפריל 1996). במחקר שערכה בשנת 2020 ד"ר סיגלית שחר, נערכו ראיונות עם לוחמות בחיל ביחס לשלל נושאים. ביחס לנושא שברי המאמץ והפציעות, הדגישו חלקן את הצורך להמשיך גם כיום במחקר ומעקב מתמשך על ההשלכות הבריאותיות של העומס הפיסי ובנוסף לכך ביחס למידת התאמת הציוד המבצעי למבנה הגוף של נשים (שחר, 2020). כך מתארת לוחמת:

"יש בנות שאני רואה שהן שבורות ברגליים ושברי מאמץ וכאבים ואת יודעת דוחפות [להמשיך בפעילות]...[לדעתי] לא לחצות את הגבול הזה, לא לפגוע בעצמי אבל כן לתת מקסימום... יש בנות שנפגעות ברמה הפיזית, ממש קשה, בגלל הציוד... גם כמ״כית העברתי לוחמות וגם מ״מ מחזור לוחמות ואני יכולה להגיד לך שבנות או [שהן ב-] over מוטיבציה [וכתוצאה מכך] פוגעות בעצמן, או לא מבינות את המשמעות של ציוד...".

בסיום הקורס הראשון הוכשרו, כאמור, 25 לוחמות ראשונות במשמר הגבול. הלוחמות החדשות יצאו עם סיום הקורס לשיבוץ מבצעי בפלוגות בטחון שוטף (בט"ש) שפעלו בקו התפר במג"ב דרום. אחדות מהן החלו בקורס מ"כים, על מנת שישתלבו בפיקוד העתידי, ביחידות ובקורסי ההכשרה.^[3] במקביל, נעשתה עבודת מטה נרחבת על מנת לדון בלקחים שעלו מהקורס, ובישומם. לקחים אלו הוטמעו, ולראשונה נכתב תיק יסוד להכנת הסגל ולקורס הלוחמות. כמו כן הוחלט להמשיך במתכונת של ניסוי גם בקורס הבא, לצורך בחינה מעמיקה של ההכשרה והשתלבותן העתידית של המסיימות ביחידות השטח (מו"ה מג"ב, 1996-1997).

יש לציין כי תקופה זו היוותה מהפכה בשירות הנשים במשמר הגבול, לא רק בתפקיד לוחמות. בקיץ 1995, בטרם אושר גיוס הלוחמות בפיילוט, הועבר מערך סיירות החיב"ה (חיילות בשירות המשטרה) מצה"ל למג"ב, וכך גם מערך ביקורת הגבולות - שוטרות שפעלו כבקריות במעברי הגבול האוויריים, הימיים, והיבשתיים בגבול ירדן (מו"ה מג"ב, 1/98). מערך סיירות החיב"ה היה אמון, החל מראשית שנות ה-60, על שיטור וסיור רגלי בריכוזי אוכלוסייה ומוקדי חיכוך; הסיירות המשיכו בתפקיד זה תחת משמר הגבול (שם).

אחד המחזורים הראשונים של קורס הלוחמות במג"ב ביחד עם מפקד משמר הגבול לשעבר (מקור: ארכיון מג"ב)

מפתיחת הקורס השני ועד לשילוב הלוחמות במחזור ההכשרה 1996-2000

קורס הלוחמות השני נפתח בחודש ספטמבר 1996, לקראתו נערך גיבוש נוסף בקרב נשים שהשלימו טירונות בצה"ל. את הקורס החלו כ-46 חיילות בשירות חובה. בגמר הקורס הוסמכו 42 מתוכן כלוחמות במג"ב (מו"ה מג"ב, 2 במרץ 1997). את הקורס השלישי החלו 52 חיילות וסיימו אותו 40 לוחמות מוסמכות (מו"ה מג"ב, תרשים פיזור לוחמות בחמשת הקורסים הראשונים).

מפקד משמר הגבול דאז, ניצב ישראל סדן, ליווה את הפרויקט באופן אישי. הליווי והפיקוח הצמוד אחר הקורסים וההשתלבות נעשה לטובת בחינת דרכי ההכשרה והאימון, ויותר מכך - האופן הנכון בו יש לשלב את הלוחמות בחיל. בדיונים אלו נכחו גורמי מקצוע ממשמר הגבול, מאכ"א, צה"ל ומחיל הנשים (מו"ה מג"ב, 1996-1997).

בנוסף לדיונים אלו, ומתוך מטרה לבחון לעומק את תהליך השילוב על שלל היבטיו, ערך ענף הפסיכולוגיה והייעוץ הארגוני במשמר הגבול, בראשות היועץ הארגוני סנ"ץ אלן ויינשטיין, מעקב רצוף אחר השתלבות הנשים בחיל. המחקר עקב אחר קליטתן והכשרתן בבסיס ההדרכה החילי וניתח את תחושותיהן, תוך עריכת שאלונים במספר מועדים ללוחמות ולכלל המשרתים עמן, לצד ביקורים בקורסי הלוחמות וביחידות השטח בהן השתלבו (שם).

בעקבות המחקרים ומסקנותיהם, שופרה הלמידה והפקת הלקחים מקורס לקורס. תיקי היסוד תוקפו ותוקנו בהתאם. האתגרים אליהם התייחסו הדיונים נחלקו לשני נושאים עיקרים: שלב ההכשרה ונושאי שילוב הלוחמות ביחידות החיל: ביחס להכשרה נמשכו המאמצים למניעת שברי ההליכה, נופקו נעלים מותאמות יותר ובוצעו שיפורים בתחום המזון. בנוסף, הותאם עבורן הציוד וכן נופקו רובי סער קצרים (שם).^[4] התגלה כי חלק מהגורמים לשברים נבעו מרמת הכשירות והכושר הגופני עמם הגיעו הנשים מהטירונות הצה"לית, לכן הוחלט כי החל מהקורס הרביעי הלוחמת יעברו גם את הטירונות במשמר הגבול, מה שאפשר לערוך מיון קדם צבאי למועמדות המעוניינות לשרת במג"ב תוך ביצוע הקפדה ומעקב אחר גרף אימוני גוף מותאם לשירות (מו"ה מג"ב, 10 בספטמבר 1997; מו"ה מג"ב, ספטמבר 2000).

ביחס להשתלבות הלוחמות ביחידות החיל, אז ואף כיום: שילוב הלוחמות עדיין ממשיך, וזהו תהליך ארוך והדרגתי. חלק מקשיי הקליטה נבעו בשלב ההתחלה מהתנגדות עזה לשילובן, הן בדרגי פיקוד בחלק מהיחידות והמרחבים, והן אצל הלוחמים בשטח (מו"ה מג"ב, 14 בינואר 1997). כיום לוחמות מדווחות על עמדות מגוונות בסביבת העבודה ביחס ליכולתן כלוחמות כנשים, וניתן ללמוד על כך שישנם מפקדים ולוחמים שעבורם לוחמות הן חלק אינטגרלי מהסד"כ המבצעי, בעוד שיש, לעומתם, גם מתנגדים לשילובן. כך מתארת לוחמת:

"הרבה לא מאמינים בלוחמות. כאילו בת בצוות זה מחליש את הכוח...הרבה ויכוחים, הרבה לא סומכים עלינו. אם שניים הולכים ומשאירים אותך בעמדה הם יסתכלו כדי לבדוק. הם לא סומכים... סמוך עליי! בשביל מה אני כאן?..." (שחר, 2020).

בד בבד מתארת לוחמת אחרת את האמון שמקבלת ממפקדיה ועמיתיה לצוות ביכולתה המבצעית:

"בעוטף... הייתי מפקדת סיור כל הזמן, הייתה לי יד די משוחררת, כאילו המפקדים שלי באמת סמכו עליי [ומסבירה] אם אני רוצה עכשיו להיכנס כמה ק''מ אחרי הגדר לשטח האדום, לשטח הפלסטינאי. אין בעיה. עם גיבוי כמובן, מאושר והכל, אין בעיה אבל אני נכנסת. ואם אני רוצה לחפש גם שוהים בלתי חוקיים פה בבית חנינה- 'לכי כאילו הכל בסדר'. לטפל בהפרות סדר אם זה לא יותר מ 200 איש הקצין שלי לא היה מגיע, הייתי מתפעלת את זה לבד. אז כן, הרגשתי יותר סמכות שיותר סומכים עליי" (שחר, 2020).

במהלך הסקרים והתצפיות שנערכו בתקופה הנדונה (1996-2000) התברר כי התפתחה תופעת נשר של לוחמות מיחידות השטח לאחר השלמת ההכשרה. בדיקת הרקע לנושא העלתה פער משמעותי בין הציפיות של הלוחמות, כפי שהן דמיינו את השירות, לבין המציאות והשגרה המבצעית בפועל. לאור זאת בוצעו הסברות מקיפות, על מהות השירות והציפיות ממנו, לפני ההכשרה, במהלכה ולאחריה (מו"ה מג"ב, 1996-1997; מו"ה מג"ב, וינשטיין, פברואר 2022).

לאור נתונים אלו, אודות קשיי הקליטה וההתנגדות שעוררה כניסתם ליחידות, התגבשה הבנה שהשתלבותן תלויה גם באקלים החברתי החדש ביחידות הקולטות. מתוך כך, הוחלט לערוך סדנאות ייחודיות לסגל ולשוטרים ביחידות שהחלו בשילוב הלוחמות (מו"ה מג"ב, 1996-1997).^[5]

גם כיום יש נשר טירוניות ובאחד הראיונות מסבירה לוחמת זווית נוספת להבנת הסיבות לנשר:

"...הרבה בנות מסתכלות על מג''ב בצורה של טלוויזיה ואומרות 'וואו איזה מגניב, איזה וואסח המדים'...אבל הן לא באמת מתאימות. וקורה מצב שהן מגיעות לטירונות להתחלה, הן רואות שזה לא בשבילן." (שחר, 2020). ^[6]

ניתן ללמוד כי כיום, המיצוב הגבוה של משמר הגבול בעיני מתגייסות לצה"ל, מוביל להגעת חלק מהטירוניות מהסיבות הלא נכונות עבור משמר הגבול. לאור זאת, נשקל בעבר להשיב את תהליך הגיבוש הממיין המקדים למתגייסות המגיעות לחיל. תהליך שאינו קיים במקרה של הלוחמים והצורך בו פחות מורגש בנתוני הנשר. כיום על מנת לענות על הפער שהוצג ולצמצם נשר, מתקיימת מכינה ייחודית לנשים, בשבועיים הראשונים לגיוסן, מכינה שמאפשרת להן השתלבות מהירה יותר בשלב הכשרת הלוחם בהמשך. יש לציין כי הנשים מתנדבות לשרת כלוחמות במג״ב בשונה מהגברים.

הסיבות להבדל בנתוני הנשר בין הלוחמים ללוחמות יכולות להיות נעוצות במספר גורמים, והעובדה שבשנים האחרונות האחוזים ירדו גם בקרב הלוחמות יכולה להעיד על, בין היתר, מאמצים משמעותיים שנעשים במג״ב עוד בהיותן מלש״ביות. בין היתר, המעמדות משתתפות בימי חשיפה ואוריינטציה בבסיס ההכשרה, במהלכו הן נחשפות לתהליך הגיוס ההכשרה ולחיל.

המכינה המותאמת והמכילה, בה משתתפות המגויסות, מסייעת רבות להליך המעבר בין האזרחות לצבא. ובוודאי תורמת לצמצום הנשר.

לוחמת מג"ב במהלך טקס ההשבעה (מקור: ארכיון מג"ב)

בגמר הקורס השלישי, ולאחר דיון מורחב בהשתתפות מפקדי המרחבים בהם השתלבו הלוחמות, סיכם מפקד מג"ב את הפרויקט כהצלחה. סדן הנחה על שילוב הלוחמות בכלל יחידות החיל, למעט יחידות המסתערבים, המתיל"ן והימ"מ.^[7] הלוחמות שהוכשרו בטירונות נקלטו ביחידות בתוך הארץ ובמג"ב-ירושלים, למרות האתגרים הביטחוניים שבו. במג"ב איו"ש ובמג"ב עזה, לא שולבו בתחילה לוחמות עקב התנגדות צה"ל. על רקע ההתנגדות סיכם מפקד מג"ב עם הצבא שלוחמות מג"ב יוכלו לשרת באיו"ש כחלק מכוחות מג"ב, במידה וטיפול באירוע מבצעי יתגלגל לשם (מו"ה מג"ב, 14 בינואר 1997).

ההשתלבות של הלוחמות לא הוגבלה רק לקורסי הטירונים, הסמלים ויחידות השדה. היה ברור כי יש צורך גם בהכשרה של קצינות לצמיחת המערך. בשנים 1996-1999 יצאו מספר לוחמות לקורס קצינים בבה"ד 12, שלאחריו ביצעו השלמה חילית עם קציני משמר הגבול. ראוי לציין כי משמר הגבול פעל מראשית הדרך לשלב את הלוחמות, ככל צוערי החיל, בקורס הקצינים בבה"ד 1.

בנוסף, כחלק מהרצון לבנות מסלול שירות מותאם ללוחמות, נפתחו בשנים הבאות קורסים רבים ללוחמות ובהם: קורס חובשים, קורס צלפים וקורס הדרכת אימון גוף (מו"ה מג"ב, 22 באוגוסט 1999).

המהלכים שהוזכרו לעיל, הובילו לצמיחה מתמדת בכמות הלוחמות בחיל. בשנים 1997-1998 שירתו בחיל סה"כ כ-100 לוחמות בכלל המערכים (מו"ה מג"ב, 14 בינואר 1997). בשנת 2000 גדל המספר ל-150 לוחמות (מו"ה מג"ב, אוגוסט 2000). בנוסף לצמיחה בהיקפי הלוחמות בחובה, גדלה משמעותית השתלבותן בתפקידי פיקוד במשמר הגבול, רבות מהן הוחתמו לשירות קבע. בשנת 2000 היו במשמר הגבול קצינות בתפקידי פיקוד על מחלקות, לרבות של בנים, שלוש קצינות בקבע שפיקדו על יחידות של 40-50 בקריות גבול וכן קצינה שפיקדה על הסיירות שפעלו בירושלים בסדר כוחות של כ-100 סיירות (מו"ה מג"ב, 25 בינואר 2000). 

גבורה תחת אש והמשך ההשתלבות בכלל מערכי החיל 2000-2008

בחודש ספטמבר שנת 2000, פרצו אירועי האינתיפאדה השנייה, שזכו לשם אירועי "גאות ושפל". במהלך האירועים, שנמשכו מספר שנים, הייתה גם "טבילת האש" של לוחמות משמר הגבול, והראשונה ללוחמות בישראל, מאז שנפתחה האפשרות לגיוס נשים לתפקידי לחימה. לוחמות משמר הגבול הוכיחו באירועים אלו את מקצועיותן ותרומתן החשובה לפעילות משמר הגבול בהגנה על בטחון המדינה. במהלך אירועי האינתיפאדה, לוחמות משמר הגבול פעלו באירועי לחימה רבים. אחד מהם זכה לתהודה רבה, ואחר זיכה את הלוחמת שפעלה בו לעיטור הראשון בו זכתה לוחמת.

האירוע הראשון הוא פציעתה של לוחמת מג"ב חני אברמוב, בהתקלות עם מחבלים בקו התפר ביולי 2001. ג'יפ הסיור הפתוח בו ישבה הותקף באש על ידי רכב מחבלים, חני נפצעה באופן קשה ועברה שיקום ממושך. סיפור פציעתה זכה לפרסום רב ויצר דיון ציבורי בשאלה האם החברה הישראלית יכולה להכיל פציעה, מוות או נפילה בשבי של לוחמות. מפכ"ל המשטרה דאז, רנ"ץ שלמה אהרונישקי, ומפקד משמר הגבול דאז, ניצב יעקב גנות, התייחסו לסוגיה ואמרו שהלוחמות הוכיחו לכל אורך האירועים עד כמה הן ראויות לתואר לוחמת ואת יכולתן לעמוד במשימות מורכבות ולהוביל (מו"ה מג"ב, ארכיון עיתונות 2001).

באירוע נוסף שהתרחש מספר חודשים לאחר מכן, בליל 11 בספטמבר 2001 שהתה לוחמת וחובשת מג"ב אורלי שרגא בבסיס אביטן, הסמוך לכפרים שוויכה ועתיל, בזמן ששני מחבלים הסתתרו בחורשת עצים, הסמוכה לבסיס. המחבלים שארבו ללוחמים פתחו בירי כבד לעבר שער הבסיס. אורלי, ששמעה את קולות הירי, יצאה מחדרה הממוגן במטרה לסייע ללוחמים בשער הבסיס שלכיוונם נפתחה האש. אורלי הבחינה כי שני לוחמים נפצעו קשה והחלה לטפל בהם תחת אש כבדה, היא נלחמה דקות ארוכות על חיי הלוחמים. חרף מאמציה ההרואיים לא עלה בידה להציל את חבריה, לוחמי מג"ב אנדריי זלדקין וצחי דוד זכרם לברכה שנפלו באירוע (מו"ה מג"ב, 2012). על מעשה זה ועל תפקודה בשני אירועים נוספים: האירוע בו נפצעה חני אברמוב ואירוע נוסף, בו נדרסה בעצמה על ידי רכב של מחבלים במהלך בידוק וחרף פציעתה פתחה במרדף לתפיסתו, קיבלה אורלי שרגא את עיטור המופת של משטרת ישראל.^[8] בכך הייתה ללוחמת הראשונה שזכתה בעיטור.

פעילות זו של הלוחמות, וכן אירועים נוספים, לא נעלמו מעיניי המועמדות לשירות ביטחון, וחרף פתיחתם של מסלולים נוספים ללוחמות בצה"ל, משמר הגבול נותר יעד מבוקש. ביקוש זה המשיך לעלות בהתמדה חרף הארכת השירות ללוחמות, שאושר בשנת 2001 ל-30 חודשים במקום 24. מהלך זה הושלם בשנת 2003, עם הארכת שירות הלוחמות ל-36 חודשי שירות בהתאמה לגברים (מו"ה מג"ב, אמ"ש, אוקטובר 2001).^[9]

המוטיבציה הגבוהה של הלוחמות לשירות והישגיהן לא נעלמו אף מעייני הפיקוד במשמר הגבול, אשר הוביל, בשנת 2002, לפתיחת שערי יחידות החוד עבורן. במסגרת הניסיון לשלבן באותן יחידות, לאחר גיבוש ייעודי, שלוש לוחמות מהן עברו את ההכשרה ואת ההשלמות היחידתיות בהצלחה, והיו ללוחמות הראשונות שהשתלבו בפעילויות היחידות. מאז ועד היום הוכשרו לוחמות נוספות ששרתו ביחידות החוד בחיל (מו"ה מג"ב, 2002).

בשנים אלו נמשכה מגמת הצמיחה של לוחמות המשרתות בחיל בסדיר ובקבע, בכלל המערכים והיחידות במשמר הגבול.^[10] בשנת 2002 שרתו במשמר הגבול למעלה מ-220 לוחמות בחובה ויחד עם הסיירות ובקריות הגבול, היו בחיל קרוב ל-400 נשים בתפקידים מבצעיים (מו"ה מג"ב, אמ"ש, 2016). בשנת 2003 בוטלה הכשרת הלוחמים הנפרדת ותחתה הוקמה בכל מחזור גיוס פלוגת לוחמות בהכשרה שקיבלה את השם פלוגת "חנית".

כאמור, במקביל למערך הלוחמות, המשיכו לפעול בחיל יחידת הסיירות במג"ב-ירושלים ומערך ביקורת הגבולות – שנסגר בשנת 2011 עם העברת האחריות לביקורת הגבולות למשרד הפנים בחודש ינואר 2011 (מו"ה מג"ב, יוני 2019). הסיירות המשיכו לפעול בירושלים, אך במסגרת ארגון מחדש הן הופעלו במתכונת של מחלקות עצמאיות בתוך הפלוגות המבצעיות שפעלו במערב ירושלים.^[11] בשנת 2012, כחלק מהארגון מחדש של משמר הגבול,^[12] הוחלט לאחד את מחלקות הסיירות ליחידה מבצעית אחת (מו"ה מג"ב, תפיסת ההפעלה, 2012). היחידה הורחבה ונבנה לה מטה מקצועי, בראשה הועמדה רפ"ק לינור פרנקל-לוי, שהייתה לאישה הראשונה שפקדה על פלוגה מבצעית קבועה בחיל.^[13] מערך הסיירות התרחב בשנים הבאות וצוותי סיירות שולבו ביחידות מג"ב במחוזות ת"א וחוף.

לוחמות מג"ב בזמן פעילות בשטח (מקור: ארכיון מג"ב)

הלוחמות בחזית העשייה - פעילותו של החיל 2012-2021

התגברות הטרור העממי, אירועי מבצע "שובו אחים" ביוני 2014, אירועי מבצע "צוק איתן" וגלי הטרור בשנים 2014-2016, הציבו את משמר הגבול בחזית העשייה הביטחונית בישראל. בשנים אלו החיל ניצב בעין הסערה כשהוא פועל ומסכל אירועי טרור, הפרות סדר ופיגועים של יחידים בכל רחבי הארץ.^[14] בתקופה זו הביקוש לשרת בחיל צמח לממדים חסרי תקדים. החל משנת 2014 הפך החיל למבוקש ביותר בקרב מועמדים לשירות ביטחון והתמורות לא פסחו על מערך הלוחמות שצמח אף הוא. בשנים 2014-2015, החל לראשונה שילובן של קצינות ולוחמות בפלוגות המילואים של החיל. לוחמות אלה נטלו חלק בהפעלות המרובות בצווי חירום שאירעו בשנים 2014, 2015, 2021, כשהן נוטלות חלק בעשייה.

מתארת לוחמת את תפיסת התפקיד שלה במציאות זו שבה פועל משמר הגבול:

"המהות של להיות לוחמת [במשמר הגבול] זה לעבוד, להתאמן, לדעת שיש מעבר לשם היפה של לוחמת. את באת לתת מעבר, לעשות משהו שהוא אחר משאר החברות שלך לאיפה שהן התגייסו...זה לא כמו צה״ל...המהות של להיות לוחמת במג"ב ספציפית זה להיות הרבה יותר אחראית, הרבה יותר מבינה, הרבה יותר מכילה אפילו, לתת מעבר..." (שחר, 2020).

הלוחמת מתארת את המוכנות וההבנה שנדרש "לתת מעבר" תוך סכנת חיים. ואכן, לוחמות משמר הגבול היטיבו להתמודד עם אירועי הטרור, פיגועי הירי, הדקירות והפרות הסדר. עדות לכך, ניתן למצוא במספר הלוחמות שעוטרו בעיטורים בשנים אלו: שמונה לוחמות קיבלו את צל"ש המפכ"ל ואת עיטור המופת של משטרת ישראל בשנים 2012-2018.^[15] שתיים מתוכן, הדר כהן והדס מלכא זכרן לברכה, נפלו בשתי היתקלויות עם מחבלים בשער שכם. סיפורן היווה השראה לנשים רבות שביקשו להגיע ולשרת בחיל.

החשיפה של תפקידן המשמעותי של לוחמות מג"ב, ניכר בפעילויות השונות של משמר הגבול לאורך זמן ובהוקרה לה זכו מהנהגת המדינה. כך, למשל, ב-1 באוקטובר 2015, בשיאו של גל הטרור של אותה שנה, התפרסמה בכלי התקשורת הישראלים והפלסטינים, תמונתה של לוחמת מג"ב בשם קרן פלדמן, בעת שבצעה מעצר מורכב של פלסטיני שתקף מאבטח בעיר העתיקה. התמונה הפכה לסמל וזכתה לתהודה רבה. השר לביטחון הפנים דאז, גלעד ארדן, דאג להגיע למפגש עמה על מנת לשבחה ולהבהיר כי פעלה כראוי ובמקצועיות.^[16] דוגמה נוספת הייתה בחירתה של לוחמת מג"ב, אליסון לסרי, שנטרלה שני מחבלים מטווח קצר בעת שניסו לבצע פיגוע דקירה בצומת תפוח, להדליק משואה בטקס יום העצמאות של שנת 2016, שעמד בסימן גבורה אזרחית.^[17]

התמורות שחלו בשנים אלו במעמד הלוחמות בחייל נעוצות גם בהחלטה של צה"ל להגדיל את מספר הלוחמות בכלל מערכי החי"ר הקל, בהם גם משמר הגבול. הסיכום עם מג"ב, שנקבע בשנת 2014 ונכנס לתוקף בשנת 2015, קבע שמערך הלוחמות בחיל יגדל בהדרגה ויגיע עד לכ-40% מכוח האדם הסדיר במשמר הגבול. במהלך הראיונות במחקר הלוחמות התייחסו לצורך להשיב את הגיבוש הממיין לטירוניות הרבות המגיעות להכשרת לוחמות במג"ב, כפי שהיה בראשית הדרך.

וכך ממליצה אחת הלוחמות:

"[יש] להחזיר את הגיבוש למג"ב ללוחמות. לעשות סינון ראשוני לראות מי מגיעה, את תלכי לבה"ד תיקחי כמה בנות [בטירונות לוחמות] לשיחה...אני יכולה להגיד לך בדיוק מה תשמעי [מהן על הסיבות שהגיעו]..."באתי למדים [המדים של מג"ב אטרקטיביים], באתי כי מג"ב בתקשורת, באתי כי יש הטבות, באתי כי אני רוצה לחתום קבע במשטרה בעתיד..." (שחר, 2020).

 לגיבוש ממיין חשיבות גם לבחינת ההתאמה ברמה הפיסית של המתגייסת למג"ב. אומרת לוחמת:

 "כדאי קודם כל לעשות גיבוש של לוחמות...שיבדקו את המאמצים הפיזיים. .. במקומות נגיד שצריך הרבה מאמץ פיזי, דברים שיכולים להשפיע על העתיד של הבנות אז אני לא ממליצה לשים שם בנות.." (שחר, 2020).

הלוחמות מציגות תמונה מורכבת המפרטת מניעים נוספים של טירוניות להיות לוחמת, וגם את החשיבות לבחון כיום את האיזון הנדרש נשים-גברים בתפקידים מבצעיים במשמר הגבול.

בשנים 2015-2016 טיפס בהדרגה מספרן של הלוחמות בסדיר לכ-30% מסך כוח האדם בחובה המוצב לטירונות. בשנים 2018-2020 עמד שיעור הלוחמות בטירונות על 37.5% בממוצע בין מחזורים (מו"ה מג"ב, 17 במרץ 2017). הצמיחה בשירות הנשים במשמר הגבול בחובה, והשתלבותן המשמעותית בחיל, באה לידי ביטוי גם בגיוס לקבע. למעלה מ-100 לוחמות גויסו לקבע בשנים 2018-2020 (מו"ה מג"ב, ינואר 2021).

בנוסף למערך הלוחמות, גם יחידת הסיירות בירושלים רשמה הצלחות ניכרות לאורך אירועי הטרור של העשור האחרון והשפעתן המבצעית קיבלה הכרה בהעלאת רמת הכשרה מרובאי 02 לרמת רובאי 03 החל מספטמבר 2021.

צופות פני עתיד

משמר הגבול מזה שנים רבות משמש כזרוע המבצעית של משטרת ישראל, למימוש ייעודה וביצוע משימותיה בביטחון הפנים בשגרה ובחירום. בחיל משרתים 18,000 לוחמים ולוחמות בסדיר בקבע, מתנדבים ובמילואים.^[18] 88% מסד"כ החיל הוא מבצעי, 4000 לוחמים ולוחמות בסדיר מתחלפים בחיל מידי שנתיים וחצי.^[19]

 כיום 23% מהסד"כ המבצעי החילי הן לוחמות וקצינות, 40% מסד"כ החובה הן לוחמות. בחיל מונו לאחרונה חמש מפקדות פלוגות חדשות (מ"פית). יחד איתן משרתות עוד 52 קצינות במערך המבצעי של החיל. תחושת השליחות והתרומה למדינה בתפקיד מתוארת על ידי לוחמת כך:

 "ברור שאם את מתאימה ואם את יודעת שאת מסוגלת וחזקה לא רק פיזית גם נפשית, אז שווה ללכת כי זה חוויה של פעם בחיים...[כי] באמת מרגישה שאת תורמת. אני יודעת על עצמי שאני מרגישה הרבה יותר תורמת שאני בשטח...מאשר להיות [חיילת] זאתי שיושבת במשרד ומקלידה דברים או שזאתי שמכינה קפה או זאתי שמדריכת סימולטור...[כי בתפקידים האלו] ...זה לא בחוץ זה לא באמת בלייב כל הדברים שקורים" (שחר, 2020).

הרלוונטיות המבצעית הינה חלק מהמשמעות שיש לתפקיד בעיני הלוחמת ומהווה גורם מניע להמשיך לתרום למדינה.

משימות החיל המורכבות, הכוללות לחימה בטרור, טיפול באירועים פלילים, והפרות סדר - מצריכות מוכנות גבוהה. השילוב המיוחד בפלוגות בהן פועלים זה לצד זו לוחמים ולוחמות, מאפשר גמישות והתאמת צורך בביצוע המשימות. ההתאמה בולטת במיוחד באירועים של הפגנות פינויים והפרות סדר, המצריכות פעילות לוחמות אל מול מפגינות, או במקרה שמתעורר הצורך בחיפוש אצל עצורות. יחד עם ההצלחה, רקומה כל העת בתוך השיח השאלה מהו המינון הראוי בין לוחמים-לוחמות, על מנת שהחייל ימשיך לעמוד במשימותיו אלו. משימות משמר הגבול כרוכות בין השאר בחיכוך פיסי מול אוכלוסיות מגוונות הדורשות לעיתים כוח פיסי רב יותר שיש לחלק מהלוחמות. המורכבות עליה יש לתת את הדעת של שילוב נשים וגברים, מבוטאת היטב על ידי דברי אחת הלוחמות גם בהווה:

"הרבה אומרים תמיד בשיחות 'עם כל הכבוד' כאילו לא קשור אלייך 'אני לא מאמין בלוחמות. אל תתייחסי כן?'...לפעמים שממש מגזימים את עונה ומתפרצת [ואומרת] 'מה ההבדל תכלס ביני לבינך אם אנחנו באותה משימה. אתה לא גובר עליי'... ולפעמים...את חושבת על זה ואומרת 'צודק'. פיזית אם יבוא אליי בן אדם [בגובה] שני מטר, יותר גדול ואני, את יודעת, כולי שברירית כזאת...[ואז חושבת עם עצמה ש-] יש דברים שאת צריכה לענות עליהם ויש דברים שאת לא צריכה להסכים אבל בלב שלך את מסכימה." (שחר, 2020).

דברי הלוחמת מבטאים היטב קונפליקט בין התרעמות על דברי לוחמים גברים המערערים על יכולתה המבצעית למרות שהיא מבצעת את אותה המשימה כמו כל לוחם. בד בבד הלוחמת מכירה בפערים שיש בין חלק מהלוחמים לחלק מהלוחמות מבחינת כוח פיסי. הדברים נאמרו מתוך עמדה חזקה המסתכלת נכוחה על מורכבות המציאות, תוך הקרנת ביטחון מלא ביכולתה המבצעית והרצון להמשיך בתפקידה.

החיל כל העת מבצע התאמות מבצעיות למשימה. קיימים אתגרים בהתאמת כוח האדם, ביחס בין נשים לגברים במשימה מוגדרת. כפי שציין מפקד בכיר בחייל (2019) "השיח הוא לא על נחיצותן אלא על מינון" מספר הלוחמות אל מול מספר הלוחמים. יחד עם זאת, גם אם האיזון מופר, מועטים המקרים בהם עניין זה פגע בהשלמת המשימה. החיל נמדד בשוויון ההזדמנויות שהוא מעניק למשרתיו, וביכולת שלו לאמן את אנשיו ונשותיו לפעול במקצועיות ובחיפוי הדדי גם במקרים מורכבים יותר. כאשר המשימה קשה היא קשה גם לגברים, והסיוע ההדדי הוא אבן בוחן מרכזית בעבודת הלוחמות והלוחמים. לוחמת המספרת על משימה מבצעית :

"הגענו למקום שבגלל שירד גשם, השביל השתנה הפך לבוץ והיינו צריכים ממש לטפס... והייתי עם מלא ציוד עליי ופשוט לא הצלחתי להרים את עצמי בכלל. העניין הוא שאני לא הייתי היחידה שלא הצליחה להרים את עצמה היו גם גברים שלא הצליחו להרים את עצמם. וכולם באמת בשיא התמיכה [אומרים] 'יאללה יוצאים מפה עוזרים לכל מי שצריך'. ואני לא היחידה שלא נשמה ולא היחידה שלא הצליחה להרים את עצמה, לא הרגשתי חריגה. היו איתי לפחות עוד ארבעה בנים שהתנהלו ככה שאמרו לא מצליח לנשום לא נכנס אוויר" (שחר 2020).

ליכולת מבצעית גבוהה - מתכוננים, וכך מבצעים את ההתאמות כל העת על מנת לשמור על כשירות מבצעית גבוהה, תוך עמידה במשימות וביעדים. יעידו על כך המקרים שמנינו, בהם לוחמות נפגעו, ואף שילמו בחייהן. אך רבים הם האירועים בהם שותפות לוחמות לעשייה המורכבת יום-יום, נתונים אותם אנו רואים מידי שנה.

בנוסף, כאמור לעיל, החיל ממשיך לפעול בדרכים נוספות לחזק את המערך הפיקודי של הלוחמות בחיל, במיוחד בהתאמה של מסלולי שירות ארוכי טווח, על מנת לבסס ולהרחיב שדרה פיקודית ומבצעית המבוססת על מפקדות בתפקידי ליבה, מערכת מסלולים שתדע להתאים עצמה אל מול השינויים המערכתיים והאישיים המשתנים. כיום משרתות חמש מפקדות פלוגות (מ"פית), בכל הארץ. זהו מספר שיא, אך הוא לא מייצג את הפוטנציאל המלא לשילובן של קצינות בכירות נוספות. תיארה אחת המפקדות את תחושת התסכול מכך ש:

"למרות שאנחנו חיל די חזק והראשון שהכניס לוחמות והראשון שככה נתן את הדגל ועשה את המהלך, אני בתור לוחמת, בתור מישהי שמשרתת במג"ב גם בקבע גם בסדיר...אבל את רואה בקרקל [בצה"ל], בנות שהן סמג״דיות, מג״דיות, מ״פיות, סמ״פיות בגילי ואם לא בגילי אז שנתיים שלוש מעליי... אני אומרת את זה לא כהצהרה אבל... מ״פ במגב לא תהיה חוץ ממ״פ סיירות...לא תהיה מ״פ אישה, לא באיו״ש, לא בירושלים, לא בעוטף... אולי ביחידות שהן כפריות, מרכז, צפון, דרום..." (שחר, 2020).

והנה, בעת האחרונה פיקוד מג"ב משקיע רבות בחיזוק השדרה הפיקודית הנשית. חמש המ"פיות שהוזכרו לעיל מונו רק בשנה החולפת, ומשרתות כיום במרחבים חוף, צפון ובחטיבה הטקטית. בכל שנת 2021 הוכשרו 15 קצינות מבצעיות, בחודש פברואר 2022 לבדו סיימו את קורס הקצינים 15 צוערות, מתוך 34 צוערים. מגמה זו חשובה שכן היא מייצגת את חלקן היחסי של הלוחמות בפלוגות המבצעיות, כ-40% כאמור לעיל.

המשמעות של חיזוק הקצונה הזוטרה בשלב ההסמכה הראשוני היא חשובה, שכן היא תבטיח בעתיד כי אחוזים מסוימים מהקצינות ימשיכו לתפקידי פיקוד בכירים בפלוגות עד לרמת מ"פית ומג"דית. כוונות אלו יחייבו התאמות כל העת, על מנת שמגמת ההכשרה של הקצינות תמשך ואף תישא פרי בעתיד. ההיערכות היום לשילובן ארוך הטווח הוא מחויב המציאות, שמא ייווצר חוסר בקצינים המוכשרים בהכשרות במצטבר, באם הן לא תשתלבנה בתחום המבצעי לפיקוד ארוך טווח.

לפני מספר חודשים השיק מפקד מג"ב, ניצב אמיר כהן, את תכנית יע"ל, תכנית פיתוח ללוחמות בחיל לתפקיד פיקוד. תכנית שבמהותה תפעל לאתר מראש פוטנציאל פיקוד אצל הלוחמות, ותחתור לממש אותו בתוכנית ארוכת טווח. מהלך זה כבר החל לתת את אותותיו בפוטנציאל ההכשרה העתידי לשנת 2022-23.

סיכום

תהליך שילוב הלוחמות שהחל בשנת 1995, הפך ברבות השנים לחלק בלתי נפרד ממשמר הגבול. רבות מהלוחמות שהוכשרו בין השנים 1996-2000, משרתות עד היום כקצינות במגוון רחב מאוד של תפקידי פיקוד ומטה, הן במגזר הייעודי והן במגזר המנהלי במשמר הגבול ובמשטרת ישראל. בנוסף אליהן, התברכו משטרת ישראל ומשמר הגבול במאות בוגרות של החיל שמשרתות בתפקידי פיקוד ומטה בקבע, בכל תחומי העשייה המשטרתית. בשנה החולפת מינה החיל לראשונה חמש מפקדות ליחידות מעורבות בחיל; פיקוד מג"ב החל בתקופה זו גם למסד תהליכים שהוזכרו קודם, במטרה לאפשר ליותר נשים להגיע לתפקידי פיקוד על יחידות ואף למעלה מכך. ניצב ישראל סדן, מפקד משמר הגבול, שהוביל את שילוב הלוחמות בחיל, חלם שביום מן הימים תהיה מפקדת פלוגה בחיל. חלום זה התגשם. החזון של מפקדת החיל היום, אליו מכוונים תהליכי פיתוח הפיקוד והרחבת שורותיו, הוא מינויה בעתיד של קצינה לתפקיד מפקדת חטיבה/מרחב מבצעי.

רשימת מקורות - 

כלל החומרים במאמר זה נמצאים ומאורכבים במרכז מידע והנצחה משמר הגבול (להלן: מו"ה מג"ב), ארכיון הדס שפירא.

• 1996-1997. סיכומים ודיונים.
• בפברואר 1996. בא"ח מג"ב בית חורון, סיכום הכנת סגל לוחמות מג"ב.
• 29 באפריל 1996. מפקדת מג"ב הדרכה, כשירות מבצעית, דו"ח בדיקת שברי מאמץ בקורס לוחמות מג"ב.
• 19 במאי 1996, קורס לוחמות במג"ב לקחים ומסקנות.
• 14 ינואר 1997. מפקדת משמר הגבול פסיכולוגיה וייעוץ ארגוני, פרויקט בנות לוחמות סיכום עד כאן.
• 2 במרץ 1997, סיכום מחזור לוחמות מג"ב – מחזור ב'.
• 10 בספטמבר 1997. מפקדת משמר הגבול לשכת מפקד משמר הגבול, דיון מצב עד כאן – לוחמות מג"ב.
• ינואר 1998. ענף שוטרות חובה מג"ב סקירה – 1/98.
• באוגוסט 1999. מפקדת משמר הגבול, משאבי אנוש, לוחמות מג"ב.
• 25 בינואר 2000. שירות נשים במג"ב.
• אוגוסט 2000. שירות נשים במג"ב אוגוסט 2000.
• ספטמבר 2000. מיון קד"צ לוחמות.
• ארכיון עיתונות.
• אוקטובר 2001. נתוני אמ"ש לביקור רעיית הנשיא הגברת גילה קצב.
• תיעוד בט"ש ושינויים ארגוניים.
• אפריל 2010. תיעוד בע"פ, ראיון עם ניצב (גימ') ישראל סדן.
• לשכת מפקד משמר הגבול, ספר תפיסת ההפעלה מג"ב.
• במרץ 2017. מפקדת משמר הגבול, מצגת נתונים ביקור רח"ט תומכ"א.
• יוני 2019. יחידת ההיסטוריה והמחקר, סקירת תולדות מערך ביקורת הגבולות.
• שחר סיגלית (2020). "להוכיח את עצמי": מחקר על החוויה של להיות לוחמת במשמר הגבול.
• ינואר 2021. מטה משמר הגבול, סיכום שנתי ענף גיוס אמ"ש מג"ב.
• פברואר 2022. תיעוד בע"פ, ראיון אלן וינשטיין.
• 22 בספטמבר 2013. תיעוד בע"פ, ראיון עם אורלי שרגא ושחזור פיגוע באיבטן קק"צ מג"ב.
• ינואר 2017. אמ"ש מג"ב, התפתחות תקן מצבה לוחמות חובה במשמר הגבול.
• ינואר 1998. תרשים פיזור לוחמות בחמשת הקורסים הראשונים.
• נוסח העיטור של אורלי שרגא באתר הגבורה: https://www.gvura.org/a344412-%D7%A1%D7%9E-%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%92%D7%90

הערות שוליים - 

^[1] סנ"ץ ד"ר טל משגב, מפקד יחידת ההיסטוריה והמחקר ומוזיאון משמר הגבול; ד"ר סיגלית שחר, רפ"ק (גימ') פסיכולוגית ארגונית, חוקרת ומרצה באקדמיה; פקד ישעיהו גלבוע, סגן מפקד יחידת ההיסטוריה והמחקר משמר הגבול

^[2] מפקדת הקורסים הראשונים, שהמשיכה וליוותה את ההליך בשנותיו הראשונות, הדס שפירא מדמוני, משמשת כיום בתפקיד בכיר כראש חטיבת הדוברות של משטרת ישראל בדרגת תת ניצב.

^[3] פרויקט בנות לוחמות

^[4]  ראוי להדגיש כי באותם שנים כלל הטירונים צוידו ברובה סער ארוך, טירונות הבנים המשיכה להיערך עם רובה סער ארוך עד לשנת 2014.

^[5] יש לציין כי הסדנאות ערכו יום שלם בכל אחת מהיחידות הקולטות. הסדנאות נערכו בליווי מערך ייעודי ובהובלת רע"ן ייעוץ ארגוני, דאז, אלן וינשטיין והדס שפירא. ראו: מו"ה מג"ב, תיעוד בע"פ, ראיון אלן וינשטיין, פברואר 2022.

^[6] בשנת 2021 הנשר הממוצע בשבועיים הראשונים של טרום הטירונות, היה 13%.

^[7] יחדות מתיל"ן, (יחידות מיוחדות שהתמחו בהסוואה ולחמת גרילה על הגבול) ראשי תיבות: מארבים, תצפיות, יירוט, לוחמה, ניידות;.יש לציין כי בתחילת שנות ה-90 הימ"מ שילב לוחמות בשורותיו כפיילוט בקורס הלוחמים היוקרתי. שתיים מהן סיימו אותו בהצלחה ושרתו תקופה כלוחמות ביחידה. ראו: מרכז מידע והנצחה משמר הגבול (להלן: מו"ה מג"ב), תיעוד בע"פ, ראיון עם לוחמת הימ"ם חווה נעמי ביומוביץ'.

^[8] נוסח העיטור של אורלי שרגא באתר הגבורה: https://www.gvura.org/a344412-%D7%A1%D7%9E-%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%99-%D7%A9%D7%A8%D7%92%D7%90

^[9] בנושא ארוך השירות התרחשו מאז מספר שינויים באורך שירות החובה אך העיקרון שלוחמות משרתות את אותו אורך שירות כלוחמים נשאר בעינו.

^[10] לאחר מספר שנים ועם הסרת ההתנגדות של צה"ל שולבו לוחמות גם במג"ב איו"ש.

^[11] מו"ה מג"ב, לשכת מפקד משמר הגבול, תפיסת ההפעלה מג"ב.

^[12] בשנים 2011-2012 נערכה במשמר הגבול עבודת מטה נרחבת לבחינת תפיסת ההפעלה והמבנה של החיל, במסגרתה נבחנו ושונו היבטים רבים בהפעלת החיל ובמבנהו. כחלק מהשינויים, בוטלו מסגרות ויחידות רבות ותחתיהן הוקמו יחידות גדולות במרחבי משמר הגבול, תחת פיקוד המשטרה, בשם יחידות שחר 101. יחידות אלו היו זהות מבחינה מבנית ותקנונית, ועתירות יכולות. בנוסף אורגנה יחידת הסיירות

^[13] בדרך לתפקיד זה היא עשתה את כל המסלול מלוחמת, קורס מ"כים, קצינים כמפקדת מחלקה וכקצינה מקצועית.

^[14] כאמור היקפי האירועים בשנים אלו היו חריגים בכמותם ובעוצמתם. דוגמא לכך כ-995 ניסיונות פיגוע שנערכו כנגד מג"ב מראשית שנת 2014 ועד לאפריל 2015. ראו להלן: https://news.walla.co.il/item/2849436

^[15] להלן שמותיהם: סמ"ר נופר מזרחי, סמ"ר אליסון ברסן (לסרי), רש"ט הדר כהן ז"ל, סמ"ש רווית מור, רש"ט בוסאנה אמביליה, רס"ר הדס מלכא ז"ל, סמ"ר זהבה סולומון ורש"ט דניאל פרי

^[16] מו"ה מג"ב, תיעוד עיתונות ותקשורת, 2015. זמין למשל לצפייה בכתובת: https://www.israelhayom.co.il/article/317539

^[17] ראו רשימת מדליקי המשואות באתר מרכז ההסברה, זמין לצפייה בכתובת: https://www.gov.il/he/departments/news/torch_lighters_2016.

^[18] במשמר הגבול משרתים, 8000 לוחמים ולוחמות מחציתם בקבע ומחציתם בסדיר, לצידם 2000 אנשי מילואים ו:8000 מתנדבים. 180 לוחמות משרתות במערך המילואים החילי.

^[19] החיל צעיר ורב דורי,47% ממשרתי החיל הם עד גיל 25, מידי עשור 15,000 צעירים וצעירות מגייסים לחיל מוכשרים ומתפתחים וחוזרים לתרום לחברה כאזרחים.