כשאת מוותרת על החובה – את מוותרת על הזכות – קא"ב (מיל.) טל לוי דיאמנשטיין

להאזנה למאמר בפלטפורמות נוספות

לקריאת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

תקציר

בשנים האחרונות ישנה מגמת עלייה בשירות נשים במילואים שניתן להסביר, בין היתר, על ידי שילובן של נשים במגוון הולך וגדל של תפקידים במערך הסדיר, בד בבד עם מגמת העדפה של צה"ל לשילוב משרתים ומשרתות על בסיס מקצועי ומוטיבציוני, וחשיפה של יותר ויותר נשים לאפשרות שהייתה סגורה בפניהן בעבר. אין להתעלם מן האתגר שמהווה כניסתן של נשים למערך המילואים, אך היא טומנת בחובה ערך רב עבור הצבא והמדינה, והזדמנות אדירה עבור הנשים המשרתות ואוכלוסיית המשרתים כולה. לשירות מילואים של נשים יש פוטנציאל להיות מחולל שוויון של ממש בחברה הישראלית בכלל, וקפיצת מדרגה מקצועית ואיכותית באפקטיביות של צה"ל בפרט.

רקע – נשים במילואים

"ביטחוננו בנוי קודם כל ובעיקר על חיל המילואים" (בן־גוריון, 1980, עמ' 139, במקור נאמר בשנת 1949).

עם קום מדינת ישראל נקבע במסגרת חוק שירות ביטחון, כי צה"ל מוסמך "לגייס כל אזרח, שיחויב בהתייצבות על פי החלטת הצבא", וכן "שכל איש ואישה יהיו חייבים עד גיל 50 או 55 בשירותי מגן בשעת חירום בלי שייעקרו מחייהם הציביליים בשעת שלום, אלא לאימונים קצרים מידי שנה בשנה, בערך לפי השיטה הנהוגה בשוויץ..." (בן־גוריון, 1980, עמ' 44־52). או במילים אחרות – כולם מחויבים בשירות – סדיר ומילואים.

עם הקמת צה"ל באופן רשמי הוקם גם חיל הנשים בהתאם, כאשר בעשורים הראשונים 70% מהנשים שירתו כפקידות ובתפקידי עזר "מסורתיים". התפיסה של נשים בעורף וגברים בחזית רווחה גם לאחר מלחמת יום הכיפורים; אף שבראשות המדינה עמדה באופן חריג אישה, בלט אי־השוויון המגדרי כשנשים הודרו משלושת התפקידים העיקריים של המערך המלחמתי: ההגנה הצבאית, האדמיניסטרציה האזרחית והייצור המלחמתי. לאחר המלחמה, מתוך צורך בבניין כח מסיבי, אימץ הצבא מדיניות חדשה ומרחיבה בנוגע לשיבוץ נשים, והן הוכשרו גם למקצועות שעד אז היו פתוחים לגברים בלבד. אלא שגם אז התבססה פתיחת המקצועות הנוספים על התפיסה שגיוס נשים מאפשר לפנות גברים מתפקידי עורף למערכי הלחימה, ועיקר מאמץ ההכשרה הופנה למערכי ההדרכה בשדה (מדריכות לחימה, נשקיות, נהגות, מכונאיות מטוסים, קשריות ועוד). בתקופה זו הוטבע גם המונח "נשים חליף גברים" (שרביט ברוך 2015, עמ' 59־69; שפרן גיטלמן, 2018).

בשנות התשעים, בעיקר סביב בג"ץ אליס מילר (בג"ץ 94/4541, 1995) נתפס השירות הצבאי כזרז לתהליכים חברתיים הקשורים קשר ישיר לזכויות נשים בישראל, וגברה הדרישה לשוויון הזדמנויות רשמי בשורות הצבא ולפתיחת כל התפקידים בפני נשים. בהמשך ישיר לכך, בשנים האחרונות ניתן להבחין בשתי מגמות מקבילות המתרחשות במערך המילואים: מחד צמצום מערך המילואים מתוקף "חוק המילואים החדש" (כנסת ישראל, 2008) לכדי מערך קטן, מקצועי ומאומן יותר, ומאידך מגמה הולכת וגוברת של שילוב נשים במערך.

בדיון בנושא בוועדת החוץ והבטחון, שנערך לכבוד יום ההוקרה למערך המילואים 2022, הציג תא"ל אמיר ודמני, ראש חטיבת תכנון ומנהל כח אדם בצה"ל, את הנתונים וטען כי: "מגמת העלייה שאנחנו רואים בשירות נשים במילואים היא נגזרת של המערך הסדיר, בו אנחנו רואים עלייה בשירות הנשים במקצועות הליבה של צה״ל." תא"ל ודמני ציין כי כיום נשים מהוות 17% ממערך המילואים, לעומת 13% בשנת 2010. הוא הוסיף כי אחוז זה צפוי להמשיך ולגדול, היות שהיום נשים מהוות 18% מכלל המערך הלוחם הסדיר בצה"ל (חדשות הכנסת, מאי 2022). כלומר, את מגמת העלייה בשירות נשים במערך המילואים בצה"ל ניתן להסביר, בין היתר, על ידי שילובן של נשים במגוון הולך וגדל של תפקידים במערך הסדיר, בד בבד עם מגמת העדפה של צה"ל לשילוב משרתים ומשרתות על בסיס מקצועי ומוטיבציוני, וחשיפה של יותר ויותר נשים לאפשרות שהייתה סגורה בפניהן בעבר.

מזה שנים רבות פועלים ארגוני נשים רבים לקידום נשים בצה"ל ובמערך הביטחון, מתוך הבנה כי השיח הביטחוני בישראל הינו ציר מרכזי לקידום אג'נדות, בין היתר גם חברתיות, או למניעתן. החל מתקדים אליס מילר ועד ימים אלו, ברוח החלטת האו"ם 1325,[1] יוצאים ארגונים אלה מתוך הנחה, המגובה במחקרים רבים מעולם הפסיכולוגיה הארגונית והקוגניציה, שהימצאותן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות מקדמת חשיבה מגוונת יותר המביאה להישגים, כחלק מהאינטרס הלאומי של מדינת ישראל, וחיונית לקידומה של חברה ישראלית שוויונית ומייצגת יותר (להרחבה מאמרים מגיליון זה – שורש, 2022; גולדפיין, דיאמנט, וייסבורט, ושפירא, 2022).

למרות האמור לעיל, לנושא שירות נשים במערך המילואים באופן פרטני לא הוקדשו עד כה מספיק מאמצים. לראייה, אין די נתונים, מחקרים וסקרים מתוקפים הבוחנים את שירות הנשים במילואים, ואת האתגרים העומדים בפני המשרתות, המשרתים והמערכת. על כן, מאמר זה הוא חלוצי יחסית ומבוסס על מה שידוע לנו בתחום שירות הנשים בצה"ל, כמו גם במערך המילואים כהמשך ישיר שלו. במסגרת המאמר אבקש לסקור את המצב כיום, את הגורמים לו, ואת ההשפעות במעגלים הרחבים יותר. בשל הפער בספרות מחקרית בנושא, אעשה זאת דרך הצגת הפעילות של "פורום המילואימיות" ואחרים בנושא, ושימוש בנתונים, דילמות ושיח שעולים בקהילת המילואימניקיות בשנה החולפת.

מפקדת סוללה במילואים בחיל התותחנים במהלך תרגיל, (צילום: דובר צה"ל).

הווה – נשים במערך המילואים, תמונת מצב

בעוד שהצבא נערך לביצוע התאמות וחידושים רבים במערך, הכוללים את כניסתם של הגדודים המעורבים הראשונים כגדודי מילואים אורגניים, לפי הנתונים האחרונים שהוצגו, כאמור, בוועדת החוץ והבטחון על ידי נציגי אכ"א – נשים עדיין מהוות חלק קטן באופן יחסי במערך, כ17% בלבד.

באסטרטגיית צה"ל נכתב כי "שירות המילואים מבטא את ההשתתפות הפעילה של אזרחי ישראל בהגנה על המדינה והוא אחד הביטויים המרכזיים להיותו של צה"ל – צבא העם, מערך המילואים הוא נדבך מרכזי בתפיסת הבטחון של מדינת ישראל, ויש בו פוטנציאל לחיזוק החוסן הלאומי והחברתי מפני שחיילי המילואים ממלאים שליחות כפולה: הן של הצבא בחברה והן של החברה בצבא." (סינגר, 2018, עמ' 153). אמירה זו מביאה לידי ביטוי את אחד ההבדלים המהותיים ביותר בתפיסה החברתית המבדילה בין הגברים לנשים במערך המילואים – בעוד החברה (משפחות, מעסיקים, קהילות וכיו"ב') רואה בגברים המשרתים שותפים משמעותיים לביטחון המדינה, ומוקירה את הקרבתם, הנשים נתפסות כמי ש"מנסות להוכיח", "צדקניות", "פמיניסטיות" במקרה הטוב, או במקרה הרע – נטל על המערכת ומודל גרוע להורות.[2]

המלצות לקידום ושילוב נשים בצה"ל כאינטרס מערכתי ביטחוני ניתן למצוא ב"דוח הוועדה לעיצוב שירות הנשים בצה"ל בראיית העשור הבא", או בשמו המוכר יותר – "דוח שגב" (2008), אשר נקודת המוצא שלו מתבססת על הרציונל של מיצוי משאבים נכון יותר, שעל פיו "גברים ונשים ימוצו בשירות באופן זהה, לפי קריטריונים ענייניים המשקפים את צורכי צה"ל, את מרצם, יכולותיהם, ותכונותיהם האישיות של המתגייסים, ולא את מינם". מסקנות הדוח יושמו באופן חלקי בלבד, והן חלות כמובן על גיוס נשים במערך הסדיר, אך ראשית הצירים משפיעה, מן הסתם, על שילובן של נשים מאוחר יותר במערך המילואים:

גם כיום, לאחר מספר סבבי דיונים ותיקונים בחוק שירות הבטחון קיים פער משמעותי באורך חובת השירות הסדיר (32 חודשים לגברים, 24 חודשים לנשים), ובסוגי התפקידים אליהם יוכלו נשים להתמיין. מלכתחילה, מתוך הבנה ששירות המילואים הוא שירות חיוני לשעת חירום ברמה לאומית, משובץ בה בעיקר המערך הלוחם, וכבר בסוגייה זו נוצר פער משמעותי בצורך, כביכול, של נשים במערך המילואים.

לצד זה, קיים גורם נוסף החופף לשירות הסדיר של נשים לוחמות – אלמנט ההתנדבות: נשים שרוצות לעשות שירות מילואים במגוון התפקידים בהן שירתו, בעורף או בחזית, בדיוק כמו "הלוחמות הצעירות", צריכות להיות אקטיביות יותר, ולדרוש להתנדב, בוודאי ובוודאי בשלבים שאחרי הריון ולידה.[3] ישנם מספר תפקידים בודדים בהן נשים ממשיכות בצורה אוטומטית לשירות מילואים, אבל מדובר על מספרים נמוכים במיוחד וגם אז – חובת השירות חלה עד הריון ולידה.

במאמרו העוסק במילואים כ"צבא העם", ציין תא"ל (מיל.) פרידמן בן שלום כי מפקדים במערך המילואים מתפתחים בתוך יחידותיהם וצומחים מהשורות. משך ההתפתחות ומשך הקדנציה של בעלי תפקידים במילואים ארוכים יותר בהשוואה לאלה של מפקדי הסדיר, ולכן הם משמרים זיכרון ארגוני, משמשים מוקדי ידע והתמחות אופרטיביים לאורך זמן ומעניקים ליחידות המילואים יציבות שלא תמיד קיימת ביחידות הסדירות. מכאן עוצמתם ויתרונם היחסי עבור צה"ל כארגון (פרידמן בן שלום, 2018, עמ' 38). הבנה זו מביאה אותנו לעסוק בשאלה – מדוע אין יותר נשים מפקדות במערך המילואים? שכן כמו הגברים הן התמקצעו בסדיר ובקבע ויוכלו לשמש מוקדי ידע והתמחות. ובכן, עצם התפיסה בתוך היחידות הרואה בנשים "השקעה לטווח קצר", הופכת אותן, בעצם, ל"עוף אחר" במערך המילואים כולו, ביחס לזה שתיאר פרידמן בן שלום.

האם מותר או אסור לנשים הריוניות לשרת במילואים? תחום זה מטושטש מאד, ולא בכדי; הוא מטושטש מכיוון שאין לו כמעט תקדימים של נשים הריוניות המבקשות להמשיך לשרת, ואין למפקדים כמעט צורך לעסוק בו למעט לשלילה ולהוצאה של אשת מילואים לפטור. כמובן שיש הבדל בין תפקידי שדה לתפקידי שטח (כשם שהם מתקיימים עבור גברים שאינם מסוגלים בנסיבות בריאותיות לתפקד), אבל לא הנשים ולא הגברים מודעים ומכירים את הנהלים, ולכן חלק מהנשים יקבלו ממפקדיהן את ברכת הדרך להמשיך תפקיד ככל שהן יכולות ומסוגלות, וחלק יידרשו לצאת "לחופשה כפויה", על אף שאין שום מגבלה בהמשך שירותן.

ומה בדבר נשים שאחרי לידה? ובכן, כיום, רובן המכריע תקבלנה פטור אוטומטי משירות מילואים ללא קשר לעמדת מפקדן הישיר, והן תאלצנה לבצע תהליך של "נידוב מחדש" באישורו. כלומר, גם נשים מוערכות מאד ביחידות שלהן, מסומנות אם תרצנה או לא, בכל הריון מחדש, כמי ש"אוטוטו" עומדות לעזוב, ומשכך, ואפילו שמילואים אינם מקום עבודה וממילא הנוכחות בהם היא בטווחים גדולים, נשים אינן מקודמות לתפקידים בכירים לא רק על רקע יכולות מקצועיות ומוטיבציה.

וזה רק ההיבט המערכתי הצה"לי. מה מאפשר לאישה שכירה, שהיא גם אמא וגם משרתת מילואים פעילה, להחזיק את כל המנעד הרחב? בעוד שגברים יכולים להיות גם, וגם וגם (מנהלים בכירים, מפקדים במילואים והורים הנתפסים מעורבים), הנשים נדרשות על ידי המעסיקים והחברה – לבחור תחום מצומצם ולהתמיד בבחירתן.

שילובן של נשים בתפקידים בכירים, מעבר למשמעותו במימוש הזכות לשוויון ובהגברת המוטיבציה של נשים לשרת בצה"ל – יש בו כדי לקדם גם את האינטרסים של צה"ל במישרין. גברים ונשים אינם חושבים בהכרח אחרת על כל דבר, אבל יש להם לא פעם זווית הסתכלות אחרת. ככל שיש יותר זוויות מבט בפורומים של קבלת החלטות, תהליך קבלת ההחלטות משתפר (גרנטמן, 2011).[4] שילוב בתפקידים אלה, הוא לא רק תוצר של מדיניות יזומה ואפליה מתקנת, אלא גם ובעיקר של שיח ושינוי תפיסה בתוך המערכת ומחוץ לה.

במאמר שכתב על מערך המילואים, סקר תא"ל (מיל.) אריאל היימן את ארבע הסיבות העיקריות לשירותו של "המילואימניק":

1. ערך השירות ותחושת השליחות – קרי ההבנה בצורך לשרת וההכרה בחיוניות המשימה.
2. לכידות היחידה – מערך המילואים כישות חברתית אנושית, קהילה לכל דבר ועניין, הסולידריות והקשר הבין אישי בין החיילים המהווים השפעה עצומה על המוטיבציה לשירות.
3. מיצוי אישי והגשמה עצמית – השירות מאפשר לחיילים – לממש ערכים חברתיים שונים כמו התנדבות, תרומה לקהילה ומיצוי אישי בעיקר בתחום של מנהיגות והובלה.
4. החובה לשרת מכח החוק – הקריאה לשירות על פי חוק עדיין מביאה להתייצבות (היימן, 2018, עמ' 69).

במאי 2021, לאחר מבצע 'שומר החומות', הקמתי את הקהילה הראשונה בפייסבוק. מאוחר יותר, במחשבה להפוך את הפורום לקהילה בעלת השפעה, החלטתי לקיים כנס ראשון שייכנס נציגות ראשונות ויאפשר לדון במטרות ראויות להמשך. ראשונה להציע עזרה הייתה קרן גבע. קרן היא קה״א (קצינת התנהגות אוכלוסייה) במחוז חיפה, הכרנו במהלך החודשים הראשונים של הקורונה כשאני סופחתי ללוות את מערך המלונות של הפיקוד ועבדנו יחד בשיתוף פעולה בתחום המחוז שלה. לימים, התנדבו להוביל יחד איתנו את הפורום ״מילואימיות – נשים. עושות. מילואים.״ ועד מנהל המבוסס על מתנדבות – נשים מדהימות וחזקות ממגוון גדול של תפקידים, גילאים וחיילות שלקחו על עצמן תפקידים שונים כדי לקדם את הפעילות.

כיום הפורום פועל כקהילה פיזית ווירטואלית המופעלת כולה על ידי מתנדבות, ומהווה רשת תמיכה, השפעה, מינוף ומקור ידע לנשים המשרתות, או שואפות לקחת חלק פעיל, במערך המילואים. הפורום עובד בשיתוף פעולה עם צה"ל ועם הגורמים הרלוונטיים למען קידום והרחבה של האפשרויות העומדות בפני הנשים המשרתות במערך המילואים, לצד הסרת חסמי הכניסה, שיעודדו נשים פוטנציאליות נוספות להתגייס. כיום חברות בפורום כ־1500 נשים והוא בצמיחה מתמדת. הפלטפורמה מאפשרת לנו, בין היתר, לקיים סקרים ולהבין הלכי רוח וצרכים. הפורום פועל בארבעה מעגלים עיקריים: 

1. משרתות המילואים – הנשים המשרתות נתקלות באתגרים רבים, הן מהסביבה והן מהמערכת הצבאית עצמה. קהילת המילואימיות מלווה את משרתות המילואים, נותנת מענה פרטני לפערים הקשורים לאופי השירות ומשמשת קבוצת תמיכה ועידוד למי שמעוניינת להמשיך לשרת. כמו כן, הפורום מאפשר הבנה מעמיקה של הצרכים, אל מול המערכת והחברה הישראלית כאחד, מעצם קיום השיח השוטף.
2. המערכת הצבאית – הפורום פועל בשיתוף עם גורמים מגוונים במערכת לחשיבה משותפת על צעדים לעידוד השתתפות פעילה, לתרומה משמעותית, כמו גם לשיקוף הקשיים שעולים ושיפור התנאים של נשים המשרתות במילואים והשוואתם לאלו של הגברים. כמו כן, קיום הפורום מאפשר תזכורת מתמדת עבור הארגון לחשיבות התרומה של נשים במילואים והרווח לארגון מהעיסוק בסוגייה. 
3. קולגות ומפקדים – אנחנו מקפידות על קיום שיח ופעולות שיביאו לשינוי התפיסה הרווחת ופערי הידע של מפקדים, שמעכבות התקדמות של נשים לתפקידים בכירים יותר ורואה בהן עול או כוח אדם זמני.
4. החברה הישראלית – מעסיקים, מעגלי תמיכה, קהילות נשים אחרות – העלאת מודעות לחשיבות השירות של נשים במילואים ויצירת לגיטימציה ציבורית המעודדות עוד ועוד נשים לקחת חלק כפי יכולתן וכישוריהן.

בהקמת הקהילה, ביקשנו לחפש וללמוד ממחקרים בנושא שירות נשים במערך המילואים, אך גילינו להפתעתנו שלמרות הפוטנציאל המערכתי עבור הארגון – הספרות ממעטת בכאלו. כאן גייסנו את הקהילה, ובבחינת התמות המרכזיות העולות בפורום, בדיונים השונים ובסקרים רשמיים שקיימנו, נראה כי המניעים של "המילואימניק", כפי שהציג אותם היימן לעיל, וה"מילואימניקית" כמעט זהים, למעט הבדלים בודדים:

1. ערך השירות ותחושת השליחות של המשרתת לרוב יהיו חזקים מאד, אבל יעמדו כסימני שאלה בפני החברה והמעגלים הקרובים לה, שמסרבים לא פעם להבין ולהכיר בחיוניות התפקיד שאותו היא נושאת ומפקפקים במניעים האמיתיים לשירות. לא פעם, נשות המערך נדרשות ל"הוכיח" את הצורך הבטחוני ה"אמיתי" למעגלים הסובבים אותן.
2. לכידות היחידה – מערך המילואים אכן מהווה ישות חברתית, קהילה סולידרית, אבל לא פחות מזה הוא אף מהווה בהרבה מאד מקרים "מועדון גברים סגור", וככזה, לנשים הבודדות המשרתות בתוך קהילה כזאת, לעיתים יהיה קשה מאד להשתלב מבחינה חברתית, לסגל דפוסים התנהגותיים ולבוא לידי ביטוי. במקרה כזה, ובוודאי שאל מול כל האתגרים האחרים, הן פשוט מעדיפות לוותר על המאבק והבדידות ולנשור (או אז הן מוכיחות במעגל קסמים את מה שנאמר עליהן מלכתחילה – שאין סיבה להשקיע בהן כי הן "ממילא עוד מעט יעזבו"..).
3. מיצוי אישי והגשמה עצמית – מי שכן מצליחה לעבור את המשוכות, להשתלב היטב חברתית ולשמש בתפקיד שתואם את כישוריה ויכולותיה, ואפילו להתקדם, יכולה להגיע למיצוי אישי והגשמה עצמית, מעיין קריירה נוספת. אלו הן גם הנשים שפותחות את הדלת עבור אחרות ומייצרות, לעיתים מבלי לשים לב בכלל, שינויים של ממש במודל ההפעלה של היחידות שבהן הן משרתות. סעיף זה נבדל כמעט לחלוטין בין שני המינים, בעוד הגברים עדיין נדרשים לציית לחוק ולהתייצב, רובן המוחלט של הנשים אינן כפופות לו, ולכן דווקא המוטיבציה הפנימית היא שמניעה אותן לשרת.

קצינת אג"ם במילואים במכלול תמ"ס במרכז האש במהלך מבצע "עלות השחר", (צילום: דובר צה"ל).

עדות נוספות להיותה של המוטיבציה גורם מרכזי בשירות המילואים, ניתן למצוא גם במאמרו של יובל צור, העוסק במודל המילואים של צוותי האוויר. צור טוען כי "מודל השירות במילואים של צוותי האוויר הוא מוצלח מאד: "צוותי האוויר טסים במטוסי קרב, תובלה ובמסוקים וכוללים טייסים, נווטים ומכוננים.. ולכולם מוטיבציה גבוהה מאד לשרת במילואים... כשאנשים עושים את מה שהם אוהבים ורוצים לעשות ללא דרישה מבחוץ, הם פועלים מתוקף מוטיבציה פנימית" (צור, 2018, עמ' 344). מתוך כך ניתן להסיק כי הנשים, הנדרשות להתנדב, לעמוד על מקומן, להתעקש על המשך השירות במערך – משקפות מוטיבציה פנימית יוצאת דופן ביחס לזו של הגברים, להן השירות "בא בקלות", לפחות במבט כולל מבחינה בירוקרטית וחברתית.

בסקר שהועבר בקהילת "המילואימיות", בקרב 326 נשות מילואים בשירות פעיל,[5] נמצא כי לצד רמת שביעות רצון גבוהה ומוטיבציה גבוהה לשרת קיימים חסמים לא מבוטלים וסוגיות הדורשות מענה מצד גורמים רבים:

• נשים לאחר לידה פטורות אוטומטית משירות מילואים ללא סייג. אימהות המעוניינות להמשיך ולשרת בשירות מילואים נאלצות לבקש מהמפקד הישיר שלהן שייתן את אישורו להמשך שירותן. אנו קוראות לבחון שינוי במדיניות הקבועה כברירת מחדל של ביטול שירות המילואים לאימהות, שמעבירה מסר בעייתי להבנתנו על התפיסה החברתית של מקומן של נשים בחברה הישראלית. לצד זאת, חשוב להגביר את המודעות בקרב נשים לגבי אפשרות להמשך שירות במילואים גם לאחר שקיבלו פטור ולהנגיש מידע לגבי תפקידים רלוונטיים פנויים.
• צורך בשינוי התפיסה החברתית בקרב המערכת הצבאית ומעסיקים במגזר הפרטי ביחס לשירות נשים במערך המילואים – בדגש על יחס של מעסיקים רבים המעבירים מסר של דה־לגיטימציה לעצם שירותן ומערימים קשיים על המבקשות לשרת.
• הקושי בשילוב נשים בתפקידי פיקוד בכירים, הנובע, בין היתר, מייצוג מצומצם של נשים במערך המילואים ומהתפיסה של המפקדים והמערכת של הנשים כ"זמניות" (עד כניסתן להריון). תקרת הזכוכית הזאת מייצרת נשירה גבוהה שרק מחזקת את התופעה.
• היעדר מערך הולם של מניעה וטיפול בסוגיות של הטרדה מינית והתעמרות בשירות המילואים, והצורך בחיזוק והרחבת מערכות התמיכה בתוך ומחוץ למערכת.

בסקר "המילואימיות" שצוין לעיל נאספו נתונים נוספים: 

• 51.5% מהמשיבות אינן מחויבות על פי חוק לשירות מילואים ובכל זאת משרתות.
• 70% מהמשיבות נגרעו בעבר משירות מילואים שלא בהסכמתן, ללא שום נוהל מסודר וללא מעורבות המפקדים הישירים שלהן. ונאלצו לפנות באופן אקטיבי כדי לבקש לחזור לשירות.
• כ21% מהמשיבות הן אימהות.
• כ70% מבין מי שאינן אימהות הביעו רצון להמשיך לשרת במילואים גם לאחר הלידה.
• כ63% מהמשיבות מרגישות כי שירות המילואים תורם להתפתחותן האישית במידה רבה מאד.
• 45% מהמשיבות ציינו כי אינן מקבלות מענה לוגיסטי הולם לפערים מגדריים במסגרת שירותן או מקבלות מענה חלקי (למשל – חדרים נפרדים לשינה, מקלחות נפרדות, שירותים נפרדים ועוד..).

הנתונים העולים כיום מהקהילה משקפים הזדמנות עבור צה"ל לכח אדם איכותי, המבקש להמשיך ולהיות רלוונטי, בדגש על הזמנים בהם הארגון הכי נדרש לכח אדם כזה – חירום. כדי לממש את ההזדמנות, צה"ל יצטרך לחדד את יכולות ההשמה שלו ולאפשר מעבריות תפקידים אפקטיבית בין שירות סדיר למילואים, כאשר הרווח הוא קודם כל לארגון. בנוסף, נראה כי סוגיית ההשמה והמעבריות תהא רלוונטית פעמים רבות גם לאוכלוסיית המילואימניקים, ותאפשר לצה"ל לנצל כישורים ויכולות שנרכשו ע"י המילואימניקי.ות באזרחות, בשנים שלאחר שהשתחררו, לצרכיו, ולאו דווקא לפעול לפי ציר ההכשרה הצבאית הראשונית גרידא.

עתיד – המערכת הצבאית, קולגות ומפקדים והחברה הישראלית

כאמור, פורום המילואימיות עובד בשיתוף פעולה עם בעלי תפקידים בצה"ל ועם הגורמים הרלוונטיים למען קידום והרחבה של האפשרויות העומדות בפני הנשים המשרתות במערך המילואים, לצד הסרת חסמי הכניסה שיעודדו נשים פוטנציאליות נוספות להתגייס.

בפרק זה של מאמרי אבקש להרחיב על שלושה תחומים עיקריים בהם פועל הפורום בשנה החולפת, להציג חלק מההישגים ועם הפנים קדימה – לשקף שאיפות והזדמנויות נוספות להמשך.

• המערכת הצבאית

"משום מקום, נגרעתי מיחידת המילואים שלי לאחר 3 שנות מילואים מסורות ונהדרות (וממש ימים אחדים לאחר אימון שהשתתפתי בו).. בין השורות קיבלתי את הסיבה – 'את נשואה וכנראה שבקרוב תביאי ילדים ואז לא תרצי... אף אחד לא שאל אותי. אם היו שואלים – הייתי אומרת – כן. בהחלט."

(מתוך סקר עמדות, פורום מילואימיות – פברואר 2022)

האם צריך להכריח נשים לשרת במילואים בדיוק כמו עמיתיהם הגברים? ובכן, בעולם אידיאלי התשובה כנראה הייתה – כן. כל שנדרש מגבר, צריך לדרוש גם מאישה; ובכל זאת, התהליכים החברתיים בישראל, ובוודאי כל סוגיה שהיא המתחילה ונגמרת בשירות הצבאי, מכריחה אותנו להסתכל למציאות בעיניים ולנהוג במשנה רגישות. לכן, עמדתו הרשמית של פורום "מילואימיות" היא שאין צורך לפגוע בסטאטוס קוו הנהוג כיום בשביל להעלות את מספר המשרתות, ולהחיל מהלכים משמעותיים מחוללי שוויון. אלו גם לא בהכרח ישרתו את צרכי המערכת, ואף עלולים לעלות יותר מלהביא לרווח באם יתבצעו ללא העמקה. ביכולתנו כחברה וכמערכת, לפעול לשינוי בצעדים קטנים כדי לעודד ולקדם נשים לקחת חלק שוויוני במערך, כך שבעוד מספר שנים בכלל לא תהיה שאלה אם יש או אין צורך לחייב אותן.

עם זאת, כפי שציינתי לעיל, המערכת הצבאית בהחלט יכולה להתחיל בהפיכת ההתנדבות לשירות המילואים למונגשת וקלה יותר עבור הנשים המעוניינות בה. במסגרת פורום המילואימיות פעלנו בשנה האחרונה אל מול ועדות הכנסת, קצין המילואים הראשי, יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר וענף תכנון כח אדם (עתכ"א), הצגנו את הממצאים והתובנות שעלו וביקשנו לפעול יחד לטובת השינויים המיוחלים. לאחרונה, ביוני 2022, הוחלט בכנסת, בוועדה לקידום מעמד האישה, על ביטול הפטור האוטומטי הניתן לנשים לאחר חופשת לידה מהשירות במילואים. מהלך זה מאפשר, בתור התחלה, להקל על הבירוקרטיה במעט עבור אלו שמעוניינות להמשיך ולקחת חלק במעשה הביטחוני הישראלי גם במהלך הקמת המשפחה ועיצוב הקריירה (חדשות הכנסת, יוני 2022).

נדגיש כי עתכ"א מסייעים לפורום המילואימיות, תומכים בקיום הכנסים שלנו ואף נוכחים בהם. הקשר הזה בין המערכת הצבאית למילואימניקיות עצמן – הוא ראשית הצירים, הכרה בעוצמתו של השינוי וערכו עבור המערכת, כמו גם עבור הנשים עצמן.

לצד אלו, אנחנו מבקשות לשקף את העמדות שעולות בפורום ולהדגיש כי על מנת לעודד נשים צעירות (וגם גברים) להיות שותפות ושותפים פעילים ומלאי מוטיבציה במערך, ובהמשך להתמודד על תפקידים בכירים, מתוך הכרה בתרומה שמהווה הימצאותם של צעירות וצעירים בתפקידים אלה, מן הראוי שהמערכת הצבאית תתחשב בשיקולים משפחתיים ותקל, ככל שהדבר אפשרי, את השילוב בין חיי המשפחה לשירות במערך ובדגש על שירות בשעת חירום, במציאת פתרונות יצירתיים שיאפשרו לשני המינים להגיע בראש שקט לשירות. אנחנו מדגישות כי כל פתרון עתידי שהוא חייב יהיה להתייחס להורות ככלל, ולא לאימהות בפרט, כסוגייה של דור.

• קולגות ומפקדים

שינוי תפיסה ועוצמתו של שיח הם עניינים משמעותיים עבור שילובן של נשים כחלק אינטגרלי יותר במערך המילואים. כדי לממש את אלו אנחנו מבינות שנדרשים זמן, סבלנות והשקעה בהסברה, דוברות ונראות. לשם כך, במסגרת הפורום פעלנו בשנה האחרונה להעצמת נראות נשות המילואים בייצוגים הרלוונטיים – הקמנו מייצג ייעודי ביום ההוקרה למערך המילואים, הפצנו פרסומים רשמיים של הפורום והעשייה של הנשים במערך, ואף לקחנו חלק בצילום קליפ ההוקרה למערך המילואים עם הזמר איתי לוי (לוי, 2022).

אך לצד הנראות – חשוב השיח. שפה מעצבת מציאות ואנחנו מבינות שנצטרך לרדת לשטח ולשוחח עם המפקדים. דור הבכירים והעתיד כאחד. לשם כך אנחנו מתכננות להשתלב בשנה הקרובה בקורסי הפיקוד של מערך המילואים, להגיע ולדבר על הדברים, להקשיב ולשתף בעשייה ויותר מזה – בערך לארגון ולמשימה המבצעית.

• החברה הישראלית

"נוסף על היבטים חיוניים גלויים הגלומים בכוחות המילואים, טומן בחובו המערך הזה מרכיבי תרומה נוספים שלרוב סמויים מהעין... לשירות המילואים, שהוא ממשק אקטיבי בין הצבא לאזרחי המדינה, היה תפקיד משמעותי בגיבוש החברה הישראלית... עתידו של מערך המילואים צפוי להיות אחד הגורמים המרכזיים שיעצבו את תפיסת הבטחון של צה"ל ואת בניין הכח שלו וגם את דמותה החברתית, התרבותית והערכית של המדינה" (הכהן, 2018, עמ' 74־77).

"גם בעבודה לא מבינים את זה כי אין מספיק דיבור על הנושא והמעסיקים חושבים שזה בדיחה" (מתוך סקר עמדות, פורום מילואימיות – פברואר 2022).

לצה"ל בכלל ולמערך המילואים בפרט, כקהילה סולידרית, יש עדיין השפעה רבה על הזדמנויות התעסוקה בחיים האזרחיים; קצינים בכירים בצה"ל עם שחרורם הופכים לא פעם למוקדי כוח בזירה העסקית, הפוליטית והחברתית במדינה. מתוך כך, מבחינת הנשים, מה שקורה בצה"ל משפיע עליהן תוך כדי השירות, אך גם על ההזדמנויות אחרי השירות.

בנוסף, נושא זה עשוי להשליך גם על ההתפתחות האישית של נשים ועל התפיסה העצמית שלהן בתקופה מכרעת בחייהן של עיצוב הזהות העצמית. כשמשדרים לאישה שהיא לא חשובה ולא משמעותית ותרומתה מוגבלת, על אחת כמה וכמה כשהיא הופכת להורה, בניגוד לבן זוגה / אחיה / אביה וכו', תפיסה זו עלולה לחלחל גם להמשך חייה ואנחנו בהחלט יכולים לראות מגמה של פערי שכר, ושיוך מטלות ההורות והבית באופן כמעט אוטומטי לנשים, גם בשנת 2022.

אף שלא הוכרז מעולם בצורה חד משמעית כי צה"ל נוהג לפי המודל של גיוס סלקטיבי, בפועל מקיים הצבא מדיניות של הימנעות מחיוב חרדים וערבים לשירות צבאי, ובאמצעות סלקטיביות בגיוס נשים בכלל ובגיוס נשים מהמגזר החרדי והערבי בפרט (לוי, 2022, עמ' 66־81). כיום, על רקע התייעלות מערך המילואים, יותר מבעבר ישנה סלקטיביות גם בחיוב לשרת במילואים, מה שהופך את המושג "צבא העם" למושג נזיל וחסר שיניים, ונוטל אגב כך ממגזרים רבים, ובדגש על נשים, את הזכויות הקשורות קשר ישיר בחובת השירות. תפיסה זו מחלחלת, בין אם נרצה או לא, לאפיקים נוספים באזרחות.

השיח סביב שילוב נשים במערכת הביטחון, לא כל שכן במערך המילואים, יוצא מנקודת מבט שיש להגן על הנשים ולאזן בין זכויותיהן לבין האינטרסים של המערכת. במילים אחרות, הימצאותן של הנשים בצבא נתפסת במידה מסוימת כ"נטל", מחסום למימוש האינטרסים הלאומיים. בכל דיון בנושא זה כדאי להפנים כי לשירות הנשים בצה"ל חשיבות קודם כל עבור קידום האינטרסים של צה"ל, מעבר למשמעויותיו ביחס לנשים עצמן. מבחינת צה"ל יש כאן בראש ובראשונה שאלה הנוגעת לערכי צה"ל ולהגדרתו כצבא ליברלי ושוויוני, ובהמשך – הזדמנות למיצוי כח אדם איכותי ואפקטיבי (שרביט ברוך, 2015, עמ' 59־69).

בנוסף ליתרונות הברורים שצה"ל יכול להפיק כתוצאה משילוב משמעותי של נשים, אין ספק כי הדבר יתרום באופן עקיף גם לשירות הציבורי ולשוק העבודה בישראל. המעסיקים, ודרכם המדינה, מפיקים רבות מכוח האדם האיכותי המצוי במערך, מהתהליכים וההכשרות, ההתמודדויות והאתגרים שמשרתי המילואים מיישמים באזרחות בעקבות השירות. ולהפך, מערך המילואים נתרם מיכולותיהם של מי שבאים מהמגזר הציבורי/הפרטי ומביאים משם פתרונות, רעיונות, הכשרות ותובנות.

במרכז: צוערות מילואים בטקס קבלת הדרגות בסיום קורס קציני מודיעין במילואים, (צילום: דובר צה"ל).

סיכום

אין אנו מתעלמות מן האתגר שמהווה כניסתן של נשים למערך המילואים למערך הצה"לי, לעמיתינו הגברים ולחברה הישראלית בכללותה; אך יחד עם זאת, היא טומנת בחובה ערך רב עבור המערכת והמדינה, וגם הזדמנות אדירה עבור הנשים המשרתות ואוכלוסיית המשרתים כולה. לשירות מילואים של נשים יש פוטנציאל להיות מחולל שוויון של ממש בחברה הישראלית בכלל, וקפיצת מדרגה מקצועית ואיכותית באפקטיביות של צה"ל בפרט.

ואל מול כל אלה, נבהיר, כי הכדור אינו רק בידי הגברים והמערכת — נשים כיום צריכות לדרוש מעצמן להיות שם, למרות המחירים הלא פשוטים שהן נדרשות לשלם, הביקורת וצקצוק השפתיים. נשים משרתות צריכות להשמיע את קולן, להתמודד ולנסות להגיע לתפקידים התובעניים והפיקודיים, ככל שאלה הולמים את כישוריהן, למען הדורות הבאים של נשים במערך והחברה הישראלית בכלל.

בהקמת פורום "המילואימיות – נשים. עושות. מילואים.", ביקשנו לעשות את מה שנשים מצטיינות בו – להקים קהילה שתהווה תשתית, כח ופעולה. שנה אחרי ואנחנו כבר יכולות לרשום ניצנים של הצלחות בביטול הפטור האוטומטי לנשים שילדו, אך הדרך עוד ארוכה והיא מחייבת שילוב כוחות בין נשות מערך המילואים עצמן, למערכת הצבאית והחברה הישראלית.

"צבא העם" הוא מודל יסוד בתפיסת הבטחון של מדינת ישראל ושל צה"ל. בבסיס המודל הזה עומדת ההנחה שכל העם מגויס למאמץ הצבאי. בשעתו תיאר ראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, באופן ברור את חשיבותו ואת משמעותו של צבא העם במדינת ישראל: "במשטר דמוקרטי המדינה היא העם והצבא הוא העם. ואי אפשר להטיל את עול השירות בצבא על חלק מהאנשים ולשחרר ממנו חלק אחר. כמו הזכויות כך גם החובות חייבות להתחלק באופן הוגן וצודק בין כל חלקי העם: עשירים ועניים, מוצלחים ופחות מוצלחים, ובישראל גם גברים ונשים" (פרס, 2009, עמ' 20־21).

רשימת מקורות:

• בג"ץ 94/4541 אליס מילר נ' שר הביטחון, פ''ד מט(4) 94 (1995).
• בן־גוריון, דוד (1980). ייחוד וייעוד. מערכות.
• גולדפיין, ניל"י, דיאמנט, גלית, וייסבורט, עינת ושפירא, שרית (פברואר 2022). "ממסך הקולנוע לכיסא המנכ"לית והמפקדת: מנהיגות ומגדר בעולם עבודה בהפרעה"". בין הקטבים, גיליון 36.
• גרנטמן, יעל (13 ביולי 2011). "מחקר: בדירקטוריון בו יש יותר נשים התשואות גבוהות יותר". גלובס.
• היימן, אריאל (2018). "מערך המילואים – עבר הווה ועתיד: הרהורים בחלוף עשר שנים לחקיקת חוק המילואים". בתוך: מאיר אלרן, כרמית פדן, הושע פרידמן בן שלום ורוני טיארג'אן (עורכים), מערך המילואים – לאן?, מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמ' 23־34.
• הכהן, גרשון (2018). "מערך המילואים: תפקידים גלויים וסמויים בשירות הביטחון והחברה". בתוך: מאיר אלרן, כרמית פדן, הושע פרידמן בן שלום ורוני טיארג'אן (עורכים), מערך המילואים – לאן?, מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמ' 69־77.
• חדשות הכנסת (30 במאי 2022). "נשים מהוות 17% ממערך המילואים ומתנדבים מהווים 11% – כך הוצג לוועדת החוץ והביטחון". כנסת ישראל.
• חדשות הכנסת (14 ביוני 2022). "הוכרז בוועדה לקידום מעמד האישה: צה"ל יבטל את הפטור האוטומטי לנשים שילדו". כנסת ישראל.
• כנסת ישראל (2008). "חוק שירות המילואים".
• לוי, איתי (13 ביוני 2022). "בגלל הרוח: איתי לוי עושה כבוד למערך המילואים". דובר צה"ל,

https://bit.ly/3ACwKrO

• לוי, יגיל (מרץ 2022). "משבר הלגיטימציה של מודל גיוס החובה". עדכן אסטרטגי, כרך 25, גיליון 1. המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמ' 66־81.
• סינגר, ארי (2018). "מה, אתה עוד עושה מילואים?". בתוך: מאיר אלרן, כרמית פדן, הושע פרידמן בן שלום ורוני טיארג'אן (עורכים), מערך המילואים – לאן?, מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמ' 45־54.
• סקר עמדות (פברואר 2022).פורום מילואימיות.
• פרידמן בן שלום, הושע (2018). "מערך המילואים: 'היהלום שבכתר צבא העם' – התאמה ורלוונטיות במציאות משתנה". בתוך: מאיר אלרן, כרמית פדן, הושע פרידמן בן שלום ורוני טיארג'אן (עורכים), מערך המילואים – לאן?, מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמ' 35־43.
• פרס, שמעון (2009). "על בן־גוריון ועל צבא העם", בתוך: פנחס יחזקאלי (עורך), צה"ל – צבא העם או צבא מקצועי, משרד הביטחון, עמ' 20־21.
• צור, יובל (2018). ""המוטיבציה בשמיים: מודל המילואים של צוות אוויר". בתוך: מאיר אלרן, כרמית פדן, הושע פרידמן בן שלום ורוני טיארג'אן (עורכים), מערך המילואים – לאן?, מזכר 183, המכון למחקרי ביטחון לאומי, עמ' 101־112.
• שורש, גייל (יוני 2022). "נשים במוקדי קבלת החלטות בצה"ל – משוויון ליתרון". בין הקטבים, גיליון 36.
• שלום, לירון (יולי 2022). "'ללכת בלי ולהרגיש עם' – האם המתכונת הנוכחית לשוויון מגדרי בצה"ל תורמת לניצחון צה"ל או שמא פוגעת בו?". בין הקטבים, גיליון 36.
• שפרן גיטלמן, עידית (16 באפריל 2018). "שירות נשים בצה"ל: בין צבא העם לשוויון מגדרי". הפרלמנט, גיליון 81, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
• שרביט ברוך, פנינה (2015). "מהו המודל הראוי לשירות נשים בצה"ל?", בתוך: מאיר אלרן וגבי שפר (עורכים). השירות הצבאי בישראל: אתגרים, חלופות ומשמעויות, המכון למחקרי ביטחון לאומי, מזכר 148, עמ' 59־69.

הערות שוליים:

[1] ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון למדיניות חוץ, הסברה והתודעה המדינית והוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, יישום החלטת 1325 של האו"ם – תוכנית פעולה לשילוב נשים במוקדי קבלת החלטות, הטמעת חשיבה מגדרית והגנה על נשים, פרוטוקול מס' 94 ,14 ביולי 2014.

[2] התחושות והאמירות הללו נוכחות באופן מובהק בשיח של פורום המילואימיות שארחיב עליו בהמשך.

[3] להרחבה על התנדבות הלוחמות הצעירות, ראו: לירון שלום, "'ללכת בלי ולהרגיש עם' – האם המתכונת הנוכחית לשוויון מגדרי בצה"ל תורמת לניצחון צה"ל או שמא פוגעת בו?". בין הקטבים, גיליון 36, יולי 2022.

[4] ביולי 2011 ,פורסם ב"גלובס" כי בשלושת המגזרים הגדולים במשק, בחברות שהתבלטו לטובה בשיעור התשואה ב־2011 ,היו באופן יחסי יותר נשים בדירקטוריון (גרנטמן, 2011).

[5] סקר עמדות בקרב נשים בשמ"פ נערך על ידי פורום המילואימיות בשיתוף עם עתכ"א מילואים בפברואר 2022, תוצאות הסקר פורסמו גם בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת במסגרת דיון לקידום נשים במערך משרתי ומשרתות המילואים