'המשוגעות של הכפר' – על אתגר ארגוני, היסטים וחדשנות בעולם משתנה - סא"ל ה' ורס"ן בר-שינדלר

המאמר פורסם לראשונה במרץ 2022

להאזנה למאמר המוקלט - #ביןהדרכים 139 בפלטפורמות נוספות 

לקריאת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

תקציר המערכת:

6 שנים עברו מאז הוקמה קהילת נשות הקבע בפייסבוק, 'אשת חיל', ומה שבהתחלה התקבל בהרמות גבה - היום מהווה חלק בלתי נפרד כמעט מההווי של צה"ל; מבחינה חברתית, אישית וכן - ארגונית-אופרטיבית. הקושי של ארגון היררכי כצה"ל לאמץ אליו צורות חדשות של קיום, דוגמת קהילות וירטואליות, נעוץ במבנים היררכיים מסורתיים, אך גם בדילמות אמיתיות של ארגון גדול, המחייב סדר בתהליכים ושמירה על ביטחון מידע, בין היתר. כותבות המאמר מבקשות לספר את הסיפור באופן שיאפשר הצצה לסוגיות סוציולוגיות נוספות וקבלת האחר בצה"ל של 2022. תהליך קבלתה, ואולי בהמשך אימוצה, של 'אשת חיל' בארגון, משקף, בין היתר, תהליך רחב יותר, של היכולת של הארגון הצבאי ההיררכי לזהות, או אולי להחמיץ, היסטים ומגמות בעולם המתפתח סביבו, ובתקווה בהמשך - להפכם לכלי אופרטיבי אפקטיבי עבור משימותיו. 

"אנשים צמאים לקשר,
אנשים זקוקים לגשר,
על הגשר הנטוי
יש תקווה ויש סיכוי"
רחל שפירא

פרולוג - 

לפני שש שנים התקשרה סא"ל ה', מכותבות המאמר שלפניכם, למפקד בכיר שהיה לה באותה התקופה וסיפרה לו שהקימה קהילת נשות קבע. מעבר לעובדה שלא התחבר לקונספט – ניכר שהיה מוטרד קלות מהאפשרות שהמעשה 'יכתים' את החיל אליו היא שייכת, ייצר נזק תדמיתי. בזמנו, מבלי לדעת מה יוליד יום ולאן תתפתח הקהילה, ה' בחרה להנהן ולהמשיך הלאה בבניית וביסוס פעילות הקהילה.

שש שנים קדימה - 'אשת חיל' היא מפעל ארגוני מניב ופלטפורמת השפעה צה"לית, שגבולותיה רחבים, והיא כבר מזמן משרתת אוכלוסייה רחבה מעבר לנשות הקבע הנמנות על חברותיה.

נושא היחס הפיקודי לצרכים של פקודים ופקודות 'אחרים' מעסיק מאוד את צה"ל של דור ה-X וה-Y, בין היתר. לאחרונה, כחלק ממחשב אסטרטגי של מפקד בכיר, בחרה ה' לעשות שימוש במושג מתחום הסוציולוגיה-אנתרופולוגיה - 'המשוגע של הכפר', ולשייכו לפקוד המביא לארגון 'משהו אחר', שאינו 'מתמיין' לדמות המוכרת לנו. אותו אחד חושב שונה ומבטא באופן יצירתי את מסריו, בסגנון מורכב לעיכול לפעמים. בהתייחס להגדרת ה'משוגע', נבקש להפנות את קוראינו לגישתו של מישל פוקו, המציב בספרו 'תולדות השיגעון בעידן התבונה' (1961) גישה ביקורתית כלפי רעיון השיגעון בתרבות המערבית וכלפי הפרקטיקות, המוסדות והתרבות הקשורים אליו. פוקו מתייחס לתופעת השיגעון כהיפוך לתפיסה החברתית של התבונה, שהתפתחה במאה ה-18, ודרך גניאולוגיה של התופעות הללו, הוא מבקש לטעון כי מי שגורשו הרחק מגבולות החברה בימי הביניים, קיבלו ברנסנס משמעות של יכולת ציון והענקת משמעות החורגת ממגבלות הסדר החברתי, יכולת להצביע על אמת עמוקה יותר; עידן הנאורות והעלאת התבונה על הנס הביאה להשתקה של אלו. פוקו מבקש לשים זרקור על ספקטרום אנושי, ולאו דווקא על שינויים בסדר חברתי או מהפכות; הוא שם דגש על צד אחר, בו ישנה השתקה והדרה של אנשים מהחברה, של דעות 'אחרות', ומבקש לשבור את אלו, ואף שואף להיות קולו של המשוגע. בקו שבין השיגעון ובין השפיות (שווה-שווה התבונה), פוקו מציע את הידע והשיח כבעלי תפקיד מרכזי (אוחנה, 2003, עמ' 40-42; עידן, 1990, עמ' 51-53).

בדור הצעיר בצה"ל כיום, ניתן להבחין ביותר ויותר משרתים המביאים לביטוי תכונות, ידע ועמדות המאתגרים את התרבות, השיח וההתנהלות המוגדרת בארגון. שאלת מידת החיברוּת (סוציאליזציה) הנדרשת להם לתוך הארגון, אל מול הכלת שונותם לטובתם ולטובת הארגון, משפיעה במידה רבה על חוויית המשרתים מחד – ועל האופן בו משתנה הארגון, מאידך (אדגר וסדג'וויק, 2007, עמ' 150-152). בהיעדר זיהוי הפוטנציאל באותו פקוד, נאבד אותו כמפקדים, והארגון יאבד את כל הטוב שמביא עמו. הוא זקוק להכוונה וניתוב האנרגיות שלו למקומות הרלוונטיים, ולעתים נדרש בסך הכול מרחב מאפשר עבורו לביטוי עצמי.

הגיליון הזה עוסק ב'נשים – הפוטנציאל המערכתי'. מה הקשר? תשאלו; מצאנו מאפיינים זהים בין הסיפור על נשות הקבע, המודגם במאמר זה באמצעות היחס לקהילת 'אשת חיל', לבין מאפייני הדור הצעיר, וזהות חלקית בין הגישה והיחס הדרושים לטענתנו בין הארגון לבין אוכלוסיות אלו. במאמרנו נטען שחלק מהפער במיצוי ההון הנשי בצה"ל טמון בהיעדר היכולת למצות את האוכלוסייה המגוונת הזו, תוך מתן מרחב מאפשר ומימוש האיכויות שמביאות הנשים לצה"ל. נבקש, בין היתר, להמשיל את האופן בו 'התקבלה' בצה"ל קהילת 'אשת חיל', והיחס אליה כיום, לבין סיפורן של הנשים בארגון, דרך הצגת הערך והפוטנציאל המערכתי של אלו לארגון. כל אלו למול תהליכים רחבי היקף המתרחשים בעולם הגלובלי של 2022, במרחב הדיגיטלי ומחוצה לו.

ראשית, הנחת מוצא - יש הבדל בין אישה אחת לאחרת, בדומה לגברים ולשאר ההבחנות בין אוכלוסיות. מאידך, בחברה הישראלית והגלובלית מושרשות פרקטיקות תרבותיות שלא ניתן להתעלם מקיומן, ואשר מכתיבות מסלול, תנאים בסיסיים שונים (החל מ'קבלה למועדון' מסוים וכלה בשלבי ההתקדמות בו) ואף הדרה. אנחנו לא טוענות שמדובר ב'יד מכוונת', אלא בשורשים עמוקים של הרגל חברתי-תרבותי, שממחזר ומשעתק את הנהוג לכדי המצב הקיים.

בחזרה לצה"ל; חשיפתה של ה' לעולם הנשים בארגון התרחשה ביתר שאת בשנים בהן 'אשת חיל' קיימת. לידת בנה הראשון, לאחר שנים של ריצה אינטנסיבית בארגון המשמעותי והסוחף שלנו, הציבה אותה במרחב זר בו הקצב איטי יותר, שונה, וקשב המופנה לאזורי פעולה שונים מאלו שעסקה בהם עד אותו היום. החוויה האישית של הורות טרייה, לצד הפנמת התרבות במסגרתה נוצר פער בקריירה בין גברים לנשים בשנים אלו בעיקר, הוביל למהלך של יצירת 'קהילת שוות', שחברותיה חולקות את החוויה הארגונית מנקודת מבט אישית. מודל כזה לא היה נהוג בצה"ל עד אותה התקופה, ובפרט לא כמרחב המכיל משתתפות מכלל יחידות הצבא, בדרגות ותפקידים שונים, החולקות חוויות ותחושות דומות – כאן למעשה החלה הקרקע המשותפת להיבנות. החיבור בין חוויית חיים דומה, המוכר לנו היטב מה'בונדינג' בין הלוחמים ביחידות השטח, מצא ביטוי – לראשונה – גם עבור נשות הקבע, שנעדרו רוב שנות קיום צה"ל מההוויה החברתית הלוחמת. הוויה זו אינה נעצרת בגבולות השירות הצבאי: היא מהווה מכפילת כוח במעבר לשוק האזרחי בגמר השירות, ואף זוכה לביטוי ממשי בעלייה בסולם הדרגות, בבחירת הפיקוד למשוך עמו מעלה משרתים המוכרים לו ואשר סומך עליהם, כתפיסה המוכרת לנו (גם אם הינה ברובד הארגוני הסמוי מן העין). במובן זה, הבחירה לבנות קהילה פנים-ארגונית וירטואלית, על כלל מאפייניה, היוותה מהלך פורץ דרך שערכו לארגון לא הובן תחילה, כפי שיובא בהמשך המאמר.

1. "אשת חיל" כתופעה טבעית בעולם גלובאלי, או – למה אי אפשר לעצור את הרכבת הזו?

ב-1983, כשמחקר הלאומיות היה בשיאו, הביא לעולם בנדיקט אנדרסון את המושג "קהילות מדומיינות" (Imagined Communities). אז, ביקש אנדרסון לספר לנו על האופן בו הפך הכפר הקטן והאינטימי  לחלק מלאום, כיצד פיתחו בני האדם לאורך הדורות זהות משותפת מבלי להכיר זה את זה כלל, מה שאפשר את עליית המדינה המודרנית ולימים – גיוס המונים במלחמות העולם, למשל (אנדרסון, 1999). הביטוי "קהילות מדומיינות" ממשיך ומקבל נופך אחר והמשגה רלוונטית יותר מתמיד עם המצאת האינטרנט, או מדויק יותר – World Wide Web, ע"י טים ברנס-לי ב-1989. אז, התחיל להיווצר מה שאנחנו מבינים כיום כעולם גלובלי: חוקי המשחק השתנו, והיכולת של אנשים לדמיין עצמם כמשויכים לקהילות שאין להן מאפיינים לאומיים מובהקים (שפה, טריטוריה, דת, היסטוריה משותפת), קהילות בעלות חיתוכים ומטריצות שונות ומשונות – התרחבה לאין שיעור (הובסבאום, 2006).

הקהילות הוירטואליות (להלן: קהילות) מהוות ב-2022 כבר מבנה חברתי של ממש. גרניט ונתן, מתארים במאמרם כבר בשנת 2000 את הצורך של אנשי מקצוע הבאים מאותו התחום להימצא בקשר מתמשך זה עם זה לטובת יצירת פרויקטים משותפים, רעיונות חדשים, התחבטות בדילמה מקצועית ואישית ואף מנוף ליציאה מבדידות מקצועית הנוצרת, פעמים רבות, מעצם המבנה הארגוני – מנהל כוח אדם הוא יחיד בארגון בתחומו, אך החיבור לדומים לו בארגונים אחרים מאפשר לו ראייה רחבה של התחום, למידה וכן – יציאה מבדידות המאפיינת במובנים מסוימים את יומו. באופן דומה לקהילות המקצועיות, ישנן קהילות לעזרה עצמית בהן חבר יכול להציג בעיה ושאר החברים מגיבים לו ומציעים את דרכי ההתמודדות מניסיונם. היתרון של קהילה מהסוג הזה הוא שהיא מתועדת ונגישה במקום ובזמן, לצד האפשרות להישאר בה אנונימי. בדומה לכל אלו, מתארים גרניט ונתן קהילות המתבססות על תחומי עניין ותחביב משותפים, קהילות חברתיות המתמודדות עם הניכור של ימינו, מה שהועצם במיוחד בימי הקורונה והשתקף באופן מלא בנתוני השימוש במדיות החברתיות ובקהילות המנוהלות דרכן, קהילות גיאוגרפיות המאגדות את תושבי העיר, השכונה ואפילו הבניין ועומדות על הסוגיות של סיוע הדדי ושיפור איכות החיים בסביבה הקרובה (גרניט ונתן, 2000, עמ' 301-308). מתוך כל אלו, עולה השאלה מהי "אשת חיל" במרחב הצה"לי ובכלל? קהילה מקצועית המאפשרת שיח מבצעי-אופרטיבי של נשות הקבע, או אולי קהילה חברתית המספקת, בין היתר, אפשרויות לעזרה עצמית? במחקר זה נבקש להראות עד כמה "אשת חיל" הפכה להיות, עם השנים, לכל אלו יחד, ועוד יותר.

בעולם הסוציולוגיה אנחנו יודעים היום להבחין בין קהילות וירטואליות על בסיס מספר פרמטרים: מידת הפתיחות לקבלת חברים חדשים; המיקום על הספקטרום שבין זהות אמיתית של חברי הקהילה, לאלו שבוחרים בזהות אנונימית; מידת ההעצמה המתקיימת בקהילה וסוגה – בין הרמה הפרטנית ההופכת את הפרט לבעל אוטונומיה אישית ויכולת להשפיע על סביבתו, לבין הרמה הקולקטיבית והיכולת של אותה קהילה לשנות/לשפר מצבים חברתיים בהם היא נתונה ולבסוף - מידת הלכידות החברתית (גרניט ונתן, 2000, עמ' 310-312).

קהילת 'אשת חיל' מונה כיום מעל 3,800 נשות קבע, כאשר נכון לחודש ינואר 2022, נרשמה השתתפות פעילה של 91% מהן בשיח בקבוצת הפייסבוק הקהילתית (כאשר נוסף עליה מתקיים שיח במספר קבוצות ווצאפ נושאיות). לשם השוואה, עפ"י סקרים המתבצעים בעולם הקהילות הפנים-ארגוניות, נרשם ממוצע של עד 60 אחוזי השתתפות פעילה של חברי קהילה. המוטיבציה להשתתפות הינה, בין היתר, רלוונטיות השיח לחברי הקהילה; תחושת השייכות שלהם אליה – המובילה אותם לצפות בפוסטים, להגיב עליהם, להציע עזרה בקידום נושא או אוזן קשבת; או רצונם להשפיע בארגון במידה שמבינים שהקהילה משמשת כפלטפורמה אפקטיבית לכך. לאור זאת, המספרים של 'אשת חיל' מדברים בעד עצמם.

למול המושגים הסוציולוגיים והנתונים שהצגנו לעיל, נבקש להציג את 'אשת חיל', שכאמור הפכה, לאורך שנות קיומה, להיות כל אלו יחד:

1. למול הספקטרום המבדיל בין קהילות – הקבלה ל'אשת חיל' תלוית דרגה בלבד והיא פתוחה לכלל נשות הקבע בארגון מדרגת הסרן/רס"ל ומעלה. כלל החברות ב'אשת חיל' מזדהות באופן מלא, למעט פוסטים שבוחרות להעלות כאנונימית, לאור הרגישות הארגונית ושמירת זכויות הפרט המעורבים במקרים. בסוגיית ההעצמה (כפרט וכאוכלוסייה) נבקש לדון בהרחבה בהמשך.
2. סוג הקהילה – 'אשת חיל' היא קהילה מקצועית המאפשרת שיתוף ולמידה בנושאים אופרטיביים-מערכתיים של בניין והפעלת הכוח (בגבולות בטחון המידע מאחר ופועלת ברשת האזרחית), יצירת פרויקטים משותפים ועיבוד רעיונות תוך בחינת השפעתם בשלבים הראשונים, טרם מימושם, ואף עיסוק וסיוע בתהליכי איוש כוח אדם, זאת לצד, כמובן היציאה מהבדידות המקצועית שתוארה לעיל כאשר נשים רבות מהוות יחידות בסביבת העבודה שלהן; נוסף על כך, 'אשת חיל' הנה קהילה חברתית המאפשרת שיתוף ותמיכה בסוגיות המאפיינות את שירות הנשים, דוגמת מפגשי חופשות הלידה, קבוצות המסייעות בתהליכי פריון ואף מפגשי "הרווקות המאוחרת"; קהילה לעזרה עצמית שבאה לידי ביטוי בדילמות של המשך שירות, התמודדות בסיטואציות מורכבות, התנהלות בין סעיפי הפקודות השונות וכן הלאה.
3. מענה הוליסטי – במסגרת 'אשת חיל', שהוקמה בפייסבוק ב-2015, הוקמו החל מ-2017  תתי-קהילות מגוונות, לפי צרכים שעלו מן השטח: תחילה נפתחה קבוצה לנשות קבע בחופשת לידה; אחריה נפתחה קבוצה לנשות קבע מניקות, ובהמשך להריונות ואף לשלב החזרה לשירות מחופשת הלידה – שלב מאתגר הדורש הכנה והכלה, מהמקום הרגשי ועד לפרקטי ביותר. עוד הוקמה קבוצה למטופלות פוריות, ובהשראת קבוצות אלו נפתחו קבוצות שונות ביוזמת חברות מהקהילה. חלק מהקבוצות מאגדות נשים עם תחומי עניין משותפים, וחלקן מהוות קרקע מחבקת לחוויות חיים מאתגרות במיוחד: כך, נפתחה ביוזמת אחת החברות, קבוצה לנשים שילדו לידה שקטה; קבוצה אחרת, להבדיל, עוסקת במענה לחוזרות שירות; קבוצת הרווקות 'סינגליידיס' נפתחה לחיזוק תחושת ה'ביחד' לנשות קבע מעל גיל 30 שטרם מצאו זוגיות ועוד ועוד. מתוך אלו, נוצרה כוורת המעניקה ערך לאשת הקבע במגוון תחומי ושלבי החיים, כזו הנותנת מענה חברתי שהוביל לעלייה משמעותית ברמת המחוברות בין נשות הקבע ובינן לבין הארגון. חברות הקבוצה מתארות את המענה ההוליסטי שמצאו בעזרת הקבוצה כחוויה משנת חיים, וחלקן פגשו בו בשלב שהצבא נעדר מחייהן, דוגמת בחופשת הלידה המתאפיינת לרוב בנתק בין אשת הקבע ליחידתה. במובן זה, היוותה 'אשת חיל' גשר של ממש בין הפרט לארגון, בחוויית המשרתת, ואפשרה לה להמשיך להרגיש שייכת גם בתקופות אלו.

תמונה 1: מפגשי נשות קבע בחופש לידה, אחת היוזמות הראשונות שקמו במסגרת 'אשת חיל'

ובכל זאת, על אף כל התהליכים הברורים מאליהם, המתקיימים בעולם הגלובלי שבו אנחנו חיים, "אשת חיל" התקבלה בארגון במקרים רבים בהרמת גבה. כאילו לא הייתה אמורה להיוולד. היו שהתייחסו אליה כאל אנומיה של ממש. מושג זה, שטבע אמיל דורקהיים, מתייחס לאובדנן, מבחינת הפרט או הקבוצה, של נורמות המסדירות את השיג ושיח החברתי; זאת, תוך התייחסות ליחסים בין התנהגותו וניסיונו של הפרט ובין המבנה החברתי. הנורמות מכוננות בשגרה מסגרת שמגבילה את שאיפותיהם ואת מטרותיהם של הפרטים בחברה, כדי שהללו יהלמו את האמצעים הקיימים להשגתן. דורקהיים טען שקריסה או התפוררות המסגרת (למשל, על ידי אינדיווידואליות גדלה והולכת) מובילה לאי-התאמה בין אמצעים למטרות, באופן שעלול להיות מוגדר כסטייה חברתית (אדגר וסדג'וויק, 2007, עמ' 53-54). 'אשת חיל' חיברה בין נשים באופן שהניע אותן ממקום אינדיווידואלי עד להפיכתן לסוג של קולקטיב, שנתפס כהתארגנות המערערת על המבנה הצבאי. השיח בארגון התקיים עד אז בעיקר בתוך המסגרות הארגוניות, נוהל בהובלת הפיקוד הבכיר, ונשמר בגבולות הקוד הצבאי; פרסום מידע הוגדר ככזה המנוהל על ידי גופי הצבא הרשמיים, והשיח ברשתות רק החל לצמוח כאשר צה"ל עדיין ביסס את התקשורת עם משרתיו ברשת הצהלנ"ט. במובן זה, הפכה 'אשת חיל' להתארגנות המאתגרת את הנורמה החברתית, ואף כקוראת תיגר עליה, גם אם לא זו הייתה כוונת המשוררות; במובן זה, היו שראו בכך סכנה לארגון ולסדר הקיים, והיו שבירכו על השינויים שהביאה ואשר חלו בעקבותיה. בהמשך מאמרנו נבקש להראות כיצד בחרנו להתמודד עם החשש הזה, וכיצד נבנה הגשר בין הקבוצה למבנה באופן שהביא לרווח כפול לארגון.

2. עולם גלובאלי זה אחלה, אבל מה לצה"ל, הארגון ההיררכי, ולזה?

'אשת חיל' היא "עוף מוזר" בארגון היררכי המבקש להיות סדור, עד כמה שניתן. היא מאתגרת את המבנה, המוסכמות והתרבות הצה"לית – מתוך הארגון. המבנה שלה 'שטוח' וניהולה אינו מתוך סמכות או דיון שיבוצים, אלא מתוך הנהגה מוסכמת; החברות בה וולונטרית; השיח מתנהל באופן חופשי (במסגרת החוקים והתרבות) ומציב 'בפומבי' סוגיות המתבררות לא פעם כפערים מערכתיים, באופן שלא תמיד עולה בערוצים אחרים בצורה כה כנה וישירה. אתגור נוסף נובע מהמתח בין המענה הניתן על ידי המנגנונים הצבאיים הסדורים, לבין המענה הפתוח והשיתופי המובא על ידי חברות הקהילה; חלקן נושאות ב'תפקיד כפול': בתפקידן נותנות שירות או מענה בתחום מסוים, ולאחר שעות הפעילות או במקביל, מתחזקות עמדה נוספת במתן מענה נוסף מתוך רצון טוב ומעבר למשרה הרשמית. סוגיה זו עלתה כדוגמה ושימשה מקור לביקורת על 'אפליה' לכאורה, כאשר בפועל יכלו אותן נשים לבחור במגוון עיסוקים פרטיים בשעות הפנאי – אך בחרו לסייע במתן מענה בזמנן מתוך מחויבות עמוקה לחברה אליה משתייכות. הקהילה מנכיחה מערכת יחסים בין המשרתות בצה"ל, ובינן לבין הארגון, באופן שונה מהמקובל.

המתח הסמוי, לרוב, בין צה"ל המסורתי ל'אשת חיל', שבא לידי ביטוי במספר רבדים שונים (המשפטי, הפיקודי, המשא"ני, הרפואי, הדוברותי ועוד) הוא תוצר של פער תרבותי בין הארגון שנקרא צה"ל, שיש בו מסורות במבנים אינהרנטיים משלו, לבין היצור שנקרא "קהילת נשות הקבע": מאפייניו לא ברורים בראש הצבאי; מאפייני השיח והתרבות בו שונים מזו הנהוגה במסורת הצבאית.

בחוגים להיסטוריה באקדמיה, כחלק מקורסי המבוא לתקופות השונות, תמיד נמצא בסילבוס שיעור-שניים על נשים באותה התקופה. אלו יבואו כחלק מסדרת השיעורים "על האחר" – הילדים, השחורים/הילידים, העבדים ו/או הנכים והמשוגעים. דרך הנרטיב של "היחס אל האחר", הכולל בשיח ההיסטורי מאפיינים משלו ברמת השפה, הדת, המשפט וכן הלאה, אנחנו לומדים המון על האופן בו הקהילה השלטת תפסה את הנשים והתמודדה עם הצרכים והמאפיינים שלהן. "ההיסטוריה של האחר" איננה זרה לנו בישראל של 2022. אנחנו ממשיכים ומזכירים אותה מדי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אנחנו מקבלים תזכורת לגביה בכל מחאת נכים, אתיופים וכיו"ב. אני חושש, ולא יודע כיצד לפנות, כשעומד מולי משהו שאני לא מכיר. זהו סיפור ישן ואפילו כבר מעט פשטני. פעמים רבות גם בארגון שלנו, צה"ל, 'אשת חיל' נחשדת כטיפוס חסר צורה שמפקדים תוהים ושואלים מה הגבולות, העומק, הצורה, ובעיקר - מה קורה מתחת? מה שאני לא מבין, ולא חלק ממני, טבעי שיפחיד אותי.

בשש השנים האחרונות, מפקדים ומפקדות הגיבו לקהילה באופן שונה, ואפשר לשייך אותם למספר טיפוסים – הסוג הראשון, נקרא לו "האדיש" - אלו שמתעלמים לחלוטין, שלא מבקשים לשאול ולהבין מה זה; לצידם ישנו הסוג השני, "המתנגד" – מי שמתבטא פעמים רבות דרך משפטים דוגמת "אתן חבורה שכל היום מדברות על הנקה וצבע לק ומדים"; לסיום, ישנו הסוג השלישי, "המאמץ" - שזיהו את הדבר והלכו איתו בכל הדרך, עד כדי להבין שפורמט הקהילות נדרש במקומות נוספים בצבא. זה הסוג שפונה לקהילה הזו כדי להרחיב דש"בים (דיוני שיבוצים), שמבקש לפרסם דרך הקהילה, מי שמשתמש בקהילה להרחבת הארגון שלו ולהעצמת יכולת ההתמודדות בארגון עם אתגריו המגוונים והמרובים.

דרך מאפייני קבלת הקהילה בארגון, אנחנו מבקשות גם לצייר את האופן בו מפקדים רבים מקבלים את הפקודות שלהם – בין "האדיש" שלא ידע לנהל עם הפקודה שלו שיח בגובה העיניים על מה שמטריד אותה, מקצועית ואישית; לבין המתנגד שיפנה אליה בביטויים של "את רגישה מדי", "מה את מתעצבנת משטויות" – ביטויים המבקשים לכסות על אלמנטים נשיים, אולי, המאפיינים אותה, כטאבו שהוא אינו מעוניין, או מסוגל לתפיסתו, להכיל או להוקיר. זאת בעוד שאנחנו כבר יודעים היום שרגישות מביאה איתה גם אינטליגנציה רגשית, כזו המהווה כלי פיקודי ראשון במעלה מאז ומעולם, ולמול דור ה-X וה-Y במיוחד; ולבסוף, "המאמץ", המבקש להבין את הפקודה שמולו במושגים שלה, ולמול הצרכים שלה, ממש כמו שהיה עושה עם חייל מתנדב עם קשיים כלכליים בביתו (להבדיל). דוגמא למפקד כזה ניבטת מבין שורות המאמר "על העיוורון" של אל"מ ג', שבגיליון זה.

מבחינת כל אלו, "אשת חיל" יכולה, וצריכה להיות, כלי פיקודי אפקטיבי רחב להעצמת הארגון ושילוב אוכלוסייה מהותית וחשובה עבור הארגון. ניתן לראות זאת דרך כל מאפייני הקהילות הווירטואליות שהוצגו לעיל – בין הפגת הבדידות המקצועית, יצירת השותפויות, העצמה ויצירת פתרונות המאפיינים קהילה החוצה את הארגון. בבחינת יוזמות שקמו לאור השנים דרך הקהילה, נמצא כאלו שאין להן בהכרח חיבור הכרחי למשרתות הקבע כנשים, אלא לסוגיות ארגוניות רחבות יותר; בין אלו ניתן לראות שימוש בקהילה כפלטפורמה לסקר שוק, לדוגמה בעת רצון לבחון הקמת חנות יד שנייה למדי הקבע במטרה לייעל הוצאות בתחום ולהפוך את הארגון לאקולוגי יותר; מיצויה כפלטפורמת תקשורת פנים בעת העמדת שידורי זמן אמת, בהם מופיעים מפקדים ואנשי מקצוע לשיח ייעודי בתחומם, דוגמת רח"ט הסגל או קרפ"ר; ובליבת העיסוק הפיקודי, שימוש בקהילה לטובת התייעצות בין מפקדות על שימור כוח אדם איכותי תחת פיקודן, כחלק מהמאמץ להעלאת אטרקטיביות השירות. במקרה האחרון שתואר, ניכר שיח משמעותי חוצה ארגון, שאיפשר באופן כמעט תקדימי למפקדות מדרגים שונים וממגוון יחידות צה"ל לנהל שיח על סוגיה מורכבת זו, ולהסתייע זו בזו לניהול שיח אפקטיבי בנושא עם פקודיהן.

מתוך המתנגדים, נבקש רגע לבחון את היחס ל"אשת חיל" באופן פרטני יותר. כאמור, כשאתה לא בפנים – הזרות מרתיעה; נשים רבות יעידו כך לאורך דורות על תרבות ה"אכלנו מאותו המסטינג", המאפיינת את הגברים הלוחמים. למול אחוות הקרב – אנחנו, הנשים, לנצח נהיה אאוטסיידריות. מקצועיות ככל שנהיה, פשוט "לא היינו שם". באופן דומה, מפקדים רבים ממשיכים להתייחס ליום האישה הבינלאומי כיום "של נשים", ולא כיום העוסק בפני החברה כולה. יום האישה הבינלאומי, או העיסוק בהתאמות של הארגון לאפשר שירות נשים, המהוות 51% מהאוכלוסייה, המרכיבה של "צבא העם" – אינן ברורות באופן דומה. במפגש של רובנו עם משהו לא מוכר או מובן לנו, נחווה רתיעה ראשונית ממנו. אחת כמה וכמה כשזה מאתגר את התרבות הקיימת. באופן פחות אינהרנטי ופשוט, נבקש לחפש את הערך, התרומה, המשמעות ופוטנציאל ההשפעה לטובה של אותו נטע זר שמולנו. גם פה, אנלוגיה פשוטה ומוכרת יותר היא בעצם הפיקוד על הדור החדש – זה שעסוק יותר ויותר במימוש עצמי, באמיל"י (אני-מה-יוצא-לי-מזה).

למול הדור החדש של פקודינו ב-2022, הפתרון המוצע ברמה הארגונית הוא לפרק ולבנות מחדש תפיסות מסורתיות, באומץ ותוך פתיחות רעיונית, כדי למקסם את הרווח עבור צה"ל ומשרתיו. אלו באים לידי ביטוי בהגמשת המקצועות שצה"ל מאפשר ללמוד תוך כדי שירות, בניצנים של הכרה ברלוונטיות של לימודי תעודה ופיתוח תחביבים גם לעולם המקצועי הצה"לי ועוד. זאת על מנת לשמור את "המשוגעים של הכפר" במסגרת הצבאית, לצד איפשור צמיחה באופן רלוונטי עבורם ועבור המערכת, גם אם בדרכים עקיפות מהמקובל. הדרך לשם דורשת פירוק החשש ובדיקה, ברמת המידע והידע, האם יש לו מענה רלוונטי. ב'אשת חיל', למשל, הוגדר סט עקרונות מנחים, חלקו ברמת הנהלים והחוקים (משפטיים, ביטחון מידע) וחלקו ברמת הנחלת תרבות: מערכתיות, שוויון, שיח חופשי, אתיקה. הנהלים והתרבות מהווים קרקע מאפשרת לקיום הקהילה במסגרת צה"ל, גם אם מנוהלת במרחב האזרחי. הנחת המוצא היא שלצד חופש הפעולה ממנו נהנית, נדרש לעמוד בסטנדרט הצבאי בכל הנוגע ל'נקודות רגישות' ולנהל את המתח ביניהם באופן מושכל.

תמונה 2: פתיחת קורס מנהלי קהילות בצה"ל, אפריל 2021

הישימות הגבוהה והמוכחת של הקהילה בצה"ל מספרת את סיפור הצורך והערך: נתוני השתתפות החברות בה, כמו הפוסטים העולים, ההיצע והמגוון של נושאי השיח, והתפוקה הארגונית בה – משקפת מענה מובהק לצרכי המשרתות בצה"ל. בתוך כך מתקיים דיון בשאלה, איפה הארגון/מפקדים יכולים לתת מענה מוסדי ואיפה הקהילה תמשיך להיות מרחב ייחודי? החשש המוסדי ממרחב 'מקביל' לזה הצבאי, דורש חשיבה מחדש. הבנת ערכו של מרחב מסוג זה, והיותו 'מכפיל כוח' לארגון, יובילו למענה טוב יותר לפרט. אחת הדוגמאות הבולטות למענה ארגוני מוסדי חשוב הינו מרכז 'מצפים', המספק שירות רחב ומענה למשרתי צה"ל בנושא פריון, הריון והורות, שהוקם ע"י יחידת יוהל"ם ואכ"א ב-2020. הצורך האקוטי במענה סוציאלי, אישי, לדרכם הייחודית של משרתי הקבע ולבעיות בהן נתקלים בדרך – עלה בעקבות פוסט ב'אשת חיל' בו שיתפה אשת קבע במקרה הטראגי שלה; בעקבות הפוסט נאספו בקהילה הוירטואלית מגוון צרכים ופערים, והתמונה השלמה חשפה פער ארגוני מערכתי הדורש טיפול; חלקו נוגע למענה שאינו קיים בשלב ההוא, וחלקו האחר חושף פער בהנגשת המידע אודות המענה הקיים בפקודות ובנהלים. כך או כך, ההבנה כי נדרש פתרון 'אחר' נעוצה בהד שיצר אותו הפוסט, ובעבודה הקהילתית שבוצעה, שהניבה פרי בדיון בראשות ראש אכ"א – בו נדון הנושא. הבנת הדרג הבכיר שעסק בכך, בהובלת היוהל"ם וראש אכ"א, מעידה על בגרות ארגונית, והיא זו שאפשרה קפיצת מדרגה במענה לפרט. 'מצפים' קמה וצמחה כדוגמה ייחודית המהווה נדבך חשוב, ואף תורמת לאטרקטיביות השירות ולחווית המשרתים והמשרתות בצה"ל, גברים ונשים כאחד.

לאחר מספר שנות פעילות של הקהילה בצה"ל, כשלצידה קמות קהילות נוספות אט-אט, החל מאמץ להנחת תשתית ארגונית לעולם הקהילות בצה"ל. מאמץ זה נוהל במקביל - בציר רשמי ובציר של צמיחה מלמטה: בציר הרשמי, החל לפעול צוות התרבות הארגונית במסגרת תר"ש תנופה, בתוכו תת-צוות שעסק בתקשורת פנים-ארגונית וקהילות, בפיקודו של האלוף מישל ינקו; הצוות הניח יסודות להקמת ענף תקשורת פנים-ארגונית בצה"ל, המשותף לאכ"א ודובר צה"ל, ותחתיו תחום קהילות המנחה, מכשיר ומסייע להקמת וניהול קהילות בצה"ל. בשיאו, זכה פרויקט מאיץ הקהילות בפרס הרמטכ"ל לחדשנות התשפ"ב, והפך מנוע ארגוני חשוב שתוצריו החלו ללבלב בשטח בעולמות התוכנה והמידע, ולא רק. בציר הצמיחה מלמטה, הוקמה ב-2018 קהילת מנהלי קהילות צה"ל, שריכזה מהשטח את מי שכבר החלו לעסוק בכך טרם ההתארגנות הצה"לית הרשמית. קבוצה זו הניעה את הפצת הבשורה בארגון וריכזה את מי שבחרו להתנדב להניח יסודות ממשיים, מתוך אמונה בפלטפורמת הקהילות ובערך שמביאה לפרט ולארגון. לימים, התמזגו המאמצים וחלק מהאנשים השתלבו בתוך המאמץ הצה"לי, ההולך ותופס תאוצה.

3. צרכים ייחודיים של קבוצה או פרט

בצה"ל 2022, כבבואה של החברה הישראלית, נשאלת השאלה האם והיכן מקדישים יחס או תנאים ייחודיים לקבוצת פרטים לה צורך אחר, שונה. חלק מערערים על עצם קיום צורך שונה. בעידן הדור הנוכחי שמתגייס לצה"ל, אין לנו המפקדים והמפקדות ברירה; נדרשת רמת הכלה גבוהה של פתרונות 'אחרים'. מאמצים להתאמה לדור ניכרים במגוון תחומי שירות, בהם פתרונות דיגיטליים לצריכת מידע אישי בסוגיות משא"ן, זימון תורים באמצעות אפליקציה, מענה לוגיסטי מותאם בדמות מיסוד חללי עבודה משותפים לפי אזור המגורים ועוד. צה"ל מקצה לכך משאבים, פועל להעלאת שביעות רצון המשרתים מתוך התאמת הסביבה הצה"לית והאזרחית, ועושה זאת אף בתחומים שנחשבו ל'פרות קדושות', דוגמת הגדרת שכר סקטוריאלי ותמריצים לאוכלוסיות יעד אותן מעוניינים לשמר אל מול התחרות מול האקוסיסטם האזרחי. 

מה בין כל אלו לבין קבלת קהילת נשות הקבע לתוך התרבות הארגונית? או להכלת מנגנונים דוגמתה לתוך צה"ל באזוריו השונים? הדרך לצלוח את האתגר בדור הנוכחי היא לאפשר פתרונות  לצרכי המשרתים בתוך המערכת, כפי שקורה בדוגמאות שצוינו, תוך הצבת גבולות והתאמת המענה לתרבות הצבאית, ותוך התאמת התרבות הצבאית למענה. בחלק מההיבטים מדובר בערעור על האתוס הצבאי, על מסורות שגדלנו עליהן, על תפיסת העולם הפיקודית עליה התחנכנו בקורסי הקצינים ובהכשרות הנגדים. הגם שכך, אין זה אומר שמדובר בשינויים שליליים, להיפך; הם טומנים בחובם הזדמנות לשיפור חוויית המשרתים, עד כדי כך שחלק ממשרתות הקבע מספרות שבאמצעות השתייכותן לקהילת 'אשת חיל' כל חווית שירותן השתפרה, וכי אינן רוצות לעזוב ארגון שבו מקבלות מענה כזה לצורך החברתי-אישי. המוטיבציות לשירות בצה"ל הלכו והתרחבו, וקהילה היא דוגמה מובהקת לפתרון לחסרים שנוצרים מהתמורות התכופות בעידן הדיגיטלי ובמה שמביא עמו.

לצד דוגמאות נהדרות למימוש גישה זו, נראים גם אזורי פעולה בהם סממנים של מסורת 'סגורה' יותר, שאינה מתכתבת עם העידן החדש: המערכת מתקשה לספר בקול רם על שינויים הנובעים משיח בקהילות ולתת במה וקרדיט ליוזמות העולות בקהילות. למעשה, חלק מהשינויים עלולים להיתפס ככאלו, שזרקור עליהם יגרור תנועות שהארגון לא ידע להתמודד עמם. החשש מ'אפקט דומינו' עולה לעתים על המוכנות לתת הזדמנות לשינויים, מבלי לפחד מאובדן שליטה. בעת האחרונה גבר העיסוק בנושא, ואף נכתבו עבודות הקוראות להפנמת הצורך בשינוי גישה, עד כדי עדכון פקודות ונהלים; דוגמה לכך היא עבודתה של אל"מ במיל' ענבל דה-פז, הסנגורית הצבאית הראשית, שכתבה עבודת מחקר שנתית במסגרת לימודיה במכללה לביטחון לאומי (מב"ל), הקוראת לבחינה מחודשת של האיסור על התארגנות משרתי הקבע בצה"ל לאור תהליכים עכשוויים. דה-פז סקרה את המשפיעים המובילים לצורך בבחינה זו, והצביעה על הנקודות בהן על הארגון לבחון צמצום האיסור ולהפגין התגמשות תפיסתית (דה-פז, 2019).  בהקשר זה, הצורך של הפרט בהכרה ובמרחב להערכתו בארגון על עשייה וחיבור, רשתיות, שהינם מעבר לגבולות משרתו הרשמית, הפכו חלק בלתי נפרד ממאפייני שוק העבודה בעידן שלנו (כהן, 2021; 2022). הקהילות מעניקות את הבמה ליזמים הללו, מהדהדות לחברים בהן את משמעות היוזמות והעשייה, ומעודדות אינטראקציה משוכללת ושיח רב-כיווני על הנעשה, באופן שהצבא טרם הצליח למסד בתהליכי הערכת הפרט (חוות דעת, דש"בים) ובבחינה ואימוץ היוזמות באופן מערכתי.

פרספקטיבה נוספת לבחינת הסוגיה, תעסוק בעוצמה החברתית שמהווה החיבור בין נשות הקבע: בראשית הדרך ניכר חשש שבא לידי ביטוי במניעת התארגנות הקהילה לכנס משותף, כאשר ערך המחוברות בין הנשים הפך משני לחשש מהתכנסות קבוצה שנראית לחלק מהמפקדים כ'ועד עובדים'. האם תפיסה זו נשענת על התרבות והפעילות בקהילה? חלק לא קטן מהמקטרגים, אינם שייכים אליה ולא בקיאים בתוכן ובהתנהלות. הם ניזונים ממידע סובייקטיבי, ועלולים לפספס בגישתם את העוצמה שבמפגש. איפה מממשים את הפוטנציאל הזה דרך הקהילות? עד כמה הצבא פתוח לקבל המשגה מחודשת – 'קהילה' ולא 'ועד עובדים'? המפגש המשותף של קהילה במרחבים הוירטואלי והפיסי, מקנה ומעודד מחוברות באופן שהוגדר בשנים עברו כגאוות היחידה – כאשר באמצעות הקהילה ניתן להרחיב את השפעותיו למימד מעשי. הקהילה רותמת ומחברת את הלבבות לארגון, מייצרת תחושת שייכות, מאפשרת אימפקט בתוך ומתוך הארגון באופן שמתכתב ומותאם למאפייני התקופה ולצרכי הדור – מיידיות, ישירות, שקיפות, השפעה. השנתיים האחרונות, אשר התאפיינו באתגר משמעותי של היעדר יכולת מפגש בממד הפיסי עקב הקורונה, חידדו את משמעות המרחב החברתי הוירטואלי; לא בכדי, ניתן להבחין בעלייה משמעותית של אחוזי השימוש והפעילות בקהילות בתקופה זו, כפי שניתן לראות בתרשים המצורף.

מלבד היכולת 'להיפגש' ולתקשר באמצעות הקהילה, קיבלו חברות 'אשת חיל', כדוגמה, מענה לצרכים אישיים שנבעו מאי-הוודאות במשבר הקורונה. כך, יוזמות ואופרציות כמו שיח חי עם בעלי תפקידים בארגון, שהנגישו מידע וקיבלו פידבק בתוך הקהילה, הפכו לאמצעי פיצוי על היעדר היכולת לתקשר לרוחב בצורה אפקטיבית. דוגמה נוספת לכך אירעה שנתיים קודם, כאשר החלה סדרת מפגשים לנשות קבע בחופשת לידה, שחיברה ביניהן ויצרה עבורן מרחב שצה"ל לא עסק בו כלל. המענה לצורך הפרטי של אותן נשים הוליד חיבורים בממד הצבאי, אפשר יצירת נוחות ומרחב אישי, וסייע בחיבור הפרט למערכת באופן יוצא דופן, כפי שיעידו נשות קבע שהשתתפו בביקורים אלו.

סיכום

במה שנתפס כספקטרום שבין הפרט לקהילה, ביקשנו לצייר בעיקר מפגשים והקבלות. אלו, לטענתנו, מסייעות לארגון להבין באופן מיטבי ואפקטיבי את האוכלוסיות המהוות "צבא העם", החל מדור ה-X וה-Y, דרך אוכלוסיות שונות המהוות חלקים חשובים בחברה הישראלית, ועד ל-51% מהאוכלוסייה – הנשים. היוזמות הצומחות מתוך מי שנתפסים.ות פעמים רבות כ"אחר", יכולות וצריכות להוות מכפיל כח עבור הארגון, ולסייע לו למלא את משימתו על הצד הטוב ביותר. ב-2022, אין אלו רק הנשים המעוניינות בשירות המשלב בין העשייה הצבאית למשפחה ולחיים הפרטיים, כי אם משאלתו של דור שלם המצביע ברגליים בחזרתו לעולם העבודה שאחרי הקורונה, בצה"ל ומחוצה לו כאחד. יוזמות שקמו בשנים האחרונות בצה"ל, דוגמת משפחה ב-360, משפחה לוחמת, מרכז מצפים וכן הלאה – הן רק דוגמאות המשקפות צורך אחד מיני רבים. הזכרנו במאמרינו גם יוזמות אחרות, כלליות יותר – דוגמת הרצון בארגון אקולוגי יותר (מכירת מדים יד 2), הצורך בהבנה וידע בתחום פקודות המשא"ן והרפואה וכן הלאה.

תהליך קבלתה, ואולי בהמשך אימוצה, של 'אשת חיל' בארגון, משקף, בין היתר, תהליך רחב יותר, של היכולת של הארגון הצבאי ההיררכי לזהות היסטים ומגמות בעולם המתפתח סביבו. 'אשת חיל' היא הזדמנות עבור צה"ל, ככלי פיקודי אפקטיבי רחב יותר מגבולות המגדר בו נולד, ואנחנו מקוות כי הפוטנציאל המערכתי של מה שבחרנו לקרוא לו "המשוגעות של הכפר", הוא רק תחילתו של חץ כלפי התארגנויות גמישות ואפקטיביות יותר, לצד מערכתיות ומושכלות כמובן, שיביאו את הארגון לרווח נקי של עוצמה וצמיחה. 

רשימת מקורות - 

• אדגר אנדרו וסדג'וויק פיטר (עורכים) (2007). לקסיקון לתיאוריה של התרבות, מושגי יסוד. רסלינג.
• אוחנה דוד (2003). "החברה האזרחית ומבקריה". תרבות דמוקרטית, גיליון 7. עמ' 9-48.
• אנדרסון בנדיקט (1999), קהילות מדומיינות. האוניברסיטה הפתוחה.
• אשר עידן (1990). "מאינטגרציה לפלורליזם: בעקבות פוקו והאברמאס". מגמות מס' ל"ג, דצמבר 1990. ע"מ 48-57.
• גרניט עדנה ונתן לירון, "קהילות וירטואליות: מבנה חברתי חדש?". מגמות מס' מ', מרס 2000. ע"מ 298-315.
• דה-פז ענבל (2019). בחינה מחודשת של האיסור על התארגנות משרתי הקבע בצה"ל לאור תהליכים עכשוויים. מב"ל (המכללה לביטחון לאומי), המכללות הצבאיות.
• הובסבאום אריק (2006). לאומיות ולאומים מאז עידן המהפכה. רסלינג.
• כהן נירית (2021). שימור עובדים גרסת 2022: לא מה שרואים ב"ארץ נהדרת" - כדי שתהיו מוכנים - TheMarker
• כהן נירית (2022). הצעירים בורחים להיי-טק בגלל השכר? זה רק תירוץ - TheMarker