רקוויאם למרגמה 60 מ"מ - מאמר תגובה לצח משה - אל"ם (מיל') שדה

פורסם לראשונה במאי 2021

להאזנה למאמר המוקלט - #ביןהדרכים 135 בפלטפורמות נוספות 

בין תפיסה לתורה

לא מכבר פורסם מאמר בשם "צה"ל צריך לתמרן בחכמ"ה". המאמר מתאר את תפיסת מפקד זרוע היבשה לבניין הכח (ויש אומרים אף להפעלתו – אתייחס לכך בהמשך) , כך שתביא למימוש תפיסת הניצחון אותה התווה הרמטכ"ל.

אקדים ואומר שלעניות דעתי, חשוב ביותר לעסוק בריענון, דיוק וטיוב התפיסות לבניין הכח ע"י המופקדים על העקרונות ועל הגדרת הכיוונים בתחום זה. אך יש להדגיש שבין פעולות לבניין הכח, הבאות לידי ביטוי בזרועות ובמפקדות החילות, לבין הדרכים להפעלת הכח (בדגש על הדרג הטקטי) המרחק הוא רב. מתפקידו של מפקד הזרוע להגדיר את העקרונות לבניין הכח כפי שהוא מבין אותם וחובתו לוודא שעקרונות אלו משתלשלים מטה ובאים לידי ביטוי בכלל אבני בניין הכח (כ"א מאותר, הכשרות מתאימות, תו"ל עדכנית, אמל"ח המתאים לתפיסת הניצחון, ארגון המשאבים). אך אין בין זה לבין הפקודה שמקבל שלומי המ"כ כמעט ולא כלום.

מיד עם פרסום תפיסת בחכמ"ה בין המפקדים השונים בזרוע היבשה, החלו רבים מהם להשתמש במושגים הלקוחים מתוך התפיסה כחלק מהנחיותיהם לפקודיהם בדבר פעולות להפעלת הכוח:

בפקודות מבצע שונות ניתן כבר היום למצוא הגדרת משימות כגון: "צק"ג X יבסס כוחות בנ.ג Y, יחשוף אויב במרחב Z יהלום בו, יכבוש וישמיד וכו'"

שלומי המ"כ, וכן גם מפקדיו – לפחות עד לדרג המח"ט צריכים ללמוד, להתאמן ולהבחן על תורות הלחימה, על הטכניקות הקרביות ועל התרגולות שעליהם לבצע בעת לחימה. אלו, אגב, דורשות פחות שינוי ממה שנדמה. כלל המהויות המתארות את תוכן חמשת התיבות הנכללות במושג בחכמ"ה כבר כתובות ומתארות את אשר על שלומי המ"כ ועל מפקדיו בדרג הטקטי לבצע:

ביסוס הוא צבירת כוחות והנעתם אל מרחב הלחימה. זהו תוצר של תכנון נכון להנעת כוחות בעיתוי נכון ותחת אבטחה ראויה ומיקומם במקום ובזמן נכון ע"מ למצות את תועלתם בלחימה. כל זה כתוב בבירור בספרות (עיין לדוגמא: 'תורת הקרב' כרך א', עמ' 40-41  ו'מבצעי כוחות היבשה' כרך ב' עמ' 30 ועוד).

חשיפה היא איסוף קרבי לכל דבר ואין בינה לבין ההגדרה לאיסוף קרבי כפי שהיא במילון למונחי צה"ל שום הבדל. כבר בשנות השישים היה ברור שבמקרים רבים יש לבצע פעולות תמרון על מנת לגרום לאויב לזוז ממקומו, ובכך לאתרו ולהשמידו (ראו בעניין זה גם את מאמרו של מח"ט 401 במלחמת לבנון השניה, בדבר תרומת התמרון לפעולות האיסוף והתקיפה של האויב. גם בחירת היעדים להתקפה, המוזכרת במאמר הוא עקרון מוביל בעקרונות קרב ההתקפה (מבצעי כוחות היבשה כרך ב' עמ' 8).

כינוס הוא ריכוז המאמץ (כך כתוב גם במאמר עצמו), והתפקודים המסייעים למאמץ העיקרי ולמאמצים המשניים בעיתוי הנכון. גם פעולות אלו הן חלק מעקרונות קרב ההתקפה והם כתובים בספרות משחר ימי ההגות הצבאית ועד ימינו.

מהלומה[2] - שוב אני מפנה את הקורא אל עקד מבצעי כוחות היבשה (כרך ב' עמ' 25). שם יוכל למצוא את כל שיש לומר על סיוע האש, על הצורך שיהיה תוקפני ועצים, על העובדה שלעיתים יהיה התמרון משני לאש והיא אשר תשיג את ההישג העיקרי (פעולה המכונה 'מבצע אש'), על הצורך בתזמון ועיתוי נכון ועוד.

הסתערות - אין חולק על כך שמושג זה קיים בספרות ותוכנו מוכר.

בתוך הקופסא ומחוצה לה (בין חדשנות ושמרנות)

אל יטעה הקורא ויחשוב שמאמר זה בא להטיף לשמרנות והוא נכתב מתוך חשש לחשיבה פורצת דרך. מרגע פרסומה של 'תפיסת ההפעלה לניצחון' ניכר היה כמה היא דרושה להתקדמותו של צה"ל אל עומק המאה ה-21 ואל תחומי ה'מהפכה הרביעית'. לא עברה שנה מאז ראינו כולנו בחבל נגורנו-קראבך, כיצד צבא מצוייד באמצעים מונחים מרחוק, סייבר ושו"ב מתקדם מכריע צבא מיושן המגיע לשדה הקרב עם חילות מתמרנים מסורבלים, שריוניות ושיריי מלחמה. אין ספק שהמעשה הצבאי חייב להיות מעודכן, ולשאוב חלק גדול מכוחו מטכנולוגיה מתקדמת ומאפשרת.

אך שתי בעיות מהותיות בנושא:

הראשונה היא שמתקיים ערבוב מסוכן של רעיונות בוסריים שלא נוסו במעבדות ולא הגיעו לשטח בצורת הנחיה תולי"ת, טכניקה או הוראת לחימה, אלא כשמועה - שמועה ממש! הועברה השתלמות, היה בה מי שהיה, אמרו בה מילה כמו 'צימוד' למשל והנה לך מונח 'חדש' (שלא מחדש דבר וחצי דבר), ויש חוברת יפה (בד"כ – צילום של מצגת) ולך אין מושג האם זו הוראה לביצוע? האם היא מחליפה את מה שהכרת עד עתה? כך עם עשרות מילים ומונחים הנוחתים חדשות לבקרים על אזנם של קציני הצבא ומעמידה את כל המערכת ב"מגדל בבל מושגי" שלא ברור בו מה גובר על מה ולמה מתכוונים כשאומרים מה.

הבעיה השנייה היא שצה"ל הופך את כוחותיו המבצעיים המועטים למעבדות שטח (ואיני מדבר על יחידות שהוגדרו כניסיוניות, אלא על הכוחות המבצעיים ממש). אסור לעשות זאת. לא כל הרעיונות המתגבשים במשרד אכן עובדים בשדה הקרב, לא כל הטכנולוגיות בשלות, בוודאי שלא בתנאי שדה ובמסות גדולות, ובעיקר כח האדם הממוצע בצה"ל רחוק מאד מלהיות ביכולת המספיקה ע"מ לממש את היכולות. גם האמל"ח הנמצא כיום בידיי החייל הממוצע בגדודי החי"ר, בהנדסה, במערך האש או בשריון, לא ממוצה.

רקוויאם למרגמה 60 מ"מ

אז אם הכל כבר נכתב, וברור לכולם מה לעשות וכיצד להלחם, מדוע חשים המפקדים צורך לחפש פתרונות? ומדוע כולנו חשים שהמצב מצריך שינוי? אכן דרוש שינוי. אכן המצב לא טוב (בלשון המעטה) אך הפתרון איננו חלחול של מילים גדולות ולא מספיק בהירות למשתמש כגון 'תמרון רב-ממדי', שעל אי בהירותו כותב בעל המאמר עצמו, ושכוחן יפה להשפיע על השיח בין קציני המטה הכללי. לעניות דעתי, הפתרון גלום בשלוש מילים: ארגון, סדר ומשמעת!

זרוע היבשה סובלת קשות מכשלים בהנחלת המקצוע הצבאי בכל דרג. לאחרונה שאלתי טען ותיק, בצוות טנק שמאחוריו שלושה משכים של אימון גדודי, האם יש מרגמה בטנק שלו? הטען ענה "אמממ... נראה לי שכן, מרגמה 80 נראה לי.." "ירית בה פעם?" שאלתי, "אף פעם" הייתה התשובה.

זוהי דוגמה קטנטנה, אחת מיני רבות מאד של חוסר מקצועיות משווע בתחום הטכני והטכנו-טקטי. נדמה לי שלפני שמדברים על 'כינוס יכולות', יש לדאוג שאנשי הצוות בטנק, לוחמי הרתק בגדוד הצנחנים, והפלסים בגדוד ההנדסה יהיו כשירים להפעיל את ציודם ולמצות אותו באופן מיטבי. הצבא בדרג הטכנו-טקטי הוא ממלכת הפרטים הקטנים. ממלכה זו מוזנחת. מפקדים בכל הדרגים אינם ערים לפרטי לוחות זמנים, לצורך העבודה לפי פנקסי בדיקות חיוניות, לקיום נהלים בכל תחומי העשייה הצבאית ובדגש על הדרגים הנמוכים. שלומי, רגע לפני שהוא נושא את שרביט האסטרטג בידו, עליו ללמוד, להתאמן ולתרגל חזור ותרגל את אשר למד. עליו לעבוד לפי נהלים שהתפתחו ונכתבו באופן ברור (ומה שיש לשנות ולדייק צריך לדייק, אך בלי 'לשפוך את המים עם התינוק').

רק לאחרונה סיימתי תרגיל עוצבתי גדול. לאחר קריאת חומרים רבים שנכתבו בדבר 'התמרון הרב-ממדי, הקטלני והרב-זרועי', עשיתי כל מאמץ ליישם את הרעיונות בפועל. בתרגיל אמורים היו להשתתף כוחות חבירים מתווך הרום הקרוב לקרקע - שני צוותי רוכ"ש על מטוסיהם וצוות 'דוהר שמיים'. התוצאה הייתה שלרגע אחד לא ניתן היה ליישם עקרונות של תמרון שאיננו רק בתווך הקרקעי. גם המפקדה עליה אני אמון לא חפה מטעויות מקצועיות קשות הגורמות לכך שלא ניתן להביא את הפוטנציאל לביטוי בקרב, אך לזאת אתייחס במקום אחר.

מלבד הכשל המקצועי ברמות הנמוכות (הפעלת מרגמות, נהיגה בכלי רק"ם, הפעלת מכשירי קשר ומכשירי תצפית שונים ועוד), זהו ביטוי לכשל המתמצא בשלושת המילים שכתבתי למעלה: ארגון, סדר ומשמעת. פעולות אלו יש ללמדן בבתי הספר השונים לפיקוד, בכל דרג. יש לדעת כיצד מתכננים את הגעת אנשי המילואים החבירים בזמן על מנת שירכשו את הכשירות להפעלת מטוס, יש לדעת היכן ניתן להציב את קרון הדוהר שמיים על מנת שיוכל לשדר למטוס, יש לדעת את עקרונות ארגון כלל המרחבים לקרב, כולל את מרחב העורף הצבאי, את מרחב האבטחה בהגנה, את מרחב המעברים בהתקפה ועוד. ובקיצור – יש לדעת לארגן ולסדר את מרחב האחריות בלחימה, כל קצין בתחומו וברמתו.

וכן, יש למשמע את הצבא. המשמעת היא השדרה המרכזית בארגון צבאי. לא ניתן לקיים את הארגון בלעדיה. המשמעת חסרה בצה"ל בכל הרמות וחוסר המשמעת הולך ומחלחל מטה. הרשתיות, שאמורה כל כך לסייע לצבא בפעולות תלויות שו"ב, תקשורת אוסף-תוקף וכדומה, מייצרת השטחה מסוכנת של ההיררכיה הצבאית. מפקד החיל, המח"ט ועוזר הקל"ח חברים בפייסוש ובאינסטוש. קצינת החינוך צופה בתמונות מהחופשה של המאו"ג וכו'. לא ניתן לייצר מערכת יחסים בין פוקד לפקוד באופן כזה. ואז, כאשר מפקד האוגדה פוקד על דיון ומגדיר לכך  שעה מדויקת, (כמעט) כולם מאחרים. ומי שמאחר לישיבה מאחר ל"ש"!  לא זכור לי לו"ז אחד שהתחיל בזמן במפגשים שלי עם צה"ל בחודשים האחרונים. תגובות לאיחור הן לכל היותר מבט פאסיבאגרסיבי מהמפקד, ולא מעבר לכך. במערכת כה גדולה וסבוכה לא ניתן לבצע תהליכים הן בבניין והן בהפעלה, ללא משמעת.                                                                           

סיכום:

חיים ומוות ביד הלשון. כשמילים מחלחלות אל המקום הלא נכון בזמן הלא נכון הן גורמות נזק. כך היה בשנת 2006 כאשר מושגים מערכתיים ואסטרטגיים ותפיסת ההפעלה הטקטית והמערכתית שלקתה בחוסר בשלות  חלחלה אל הדרגים הנמוכים, כך גם היום כשמג"ד ומ"פ עוסקים בלבסס, לכנס ולהלום. מתוך הניסיון לעסוק ב'תמרון רב-ממדי' הזנחנו עקרונות קלאסיים כגון טכניקות של ארגון מרחב, ביצוע טכניקות של איסוף קרבי, הפעלת (וחדילת) אש לעבר אויב (שלא תמיד תדע את מיקומו) ועוד פעולות. מומלץ להקפיד ולהביא את השטח מערכת לחימה או טכניקה רק אחרי שנוסתה והוכחה כיעילה וקיימות לגביה כלל ההנחיות לביצוע, מערך הטמעה והדרכה מסודר והנחיות ברורות לאימון ותרגול.

יש להפריד הפרדה מוחלטת בין מושגים המשמשים לשינוי תפיסתי, לבין הנחיות להפעלת הכח בדרג הטקטי. יש להכשיר את הלוחמים ואת הדרג המסיע בהפעלת כלי הלחימה שלהם ובמיצוי יכולותיהם. יש ללמד את המפקד, בכל דרג לארגן ולסדר את תחום אחריותו, את הכפופים לו והחבירים אליו, הן בממד הזמן והן בממד המרחב. יש להחזיר את המשמעת לצבא.

'הזהר עשות ספרים הרבה' (קהלת י"ב).             

הערות שוליים:

[1] אל"ם (מיל') עמרי שדה רמ"ט חט' 188.

[2] על המושג מהלומה אוסיף ואומר שכבר נעשה נסיון להגדירו כ'אפקט' לשימוש מבצעי. היה זה בתחילת שנות האלפיים כחלק מהכוונה לשרש בצה"ל תפיסה של 'מבצעים מוכווני אפקטים' המבוססת על תפיסה אמריקנית המכונה EBO (Effects Based Operation). הנה חלק מההגדרה למושג מהלומה כפי שנכתבה ע"י אמ"ץ/תוה"ד בתקופה ההיא: "הפעלת מהלומה בו-זמנית, רב-זרועית ורב-ממדית , של אש מדויקת.. המשלבת גורמי תמרון יבשתי.. הפעלת מהלומה שכזו תציב את האויב בפני דילמות וקשיים חמורים וכו'". יש לציין שבתפיסת ה'מבצעים מוכווני אפקטים' הוגדרה המהלומה כתוצאה (אפקט) מערכתי ולא כהישג נדרש לכוחות בדרג הטקטי ואילו היום, מפקדים רבים משתמשים כאמור במושג זה לתיאור דרישה מבצעית מכוחותיהם. (יצויין שתפיסת המבצעים מוכוונים אפקטים ננטשה הן ע"י צה"ל והן ע"י הצבא האמריקני זה מכבר).