במשך שנתיים נשמר המבצע של מגלן בסוד. כעת נחשף - מה שאפשר לגלות

את הקור של לילות נובמבר בלבנון לא שוכחים, לא משנה כמה זמן עבר. אפילו אם אתה בקומנדו. "היה קפוא כל כך", נזכר מפקד מגלן דאז, סא"ל ז', שנתיים לאחר אותו קרב שנחשף כעת, "אני גדלתי על האתוס שלא נלחמים בלבנון בחורף, התנאים פשוט קשים מדי, אבל ב'חיצי הצפון', נדרשנו להגיע לאל-ח'יאם בטיימינג הזה". 

המשימה של מגלן: להשתלט על צפון העיירה, לנטרל את מרכזי הפיקוד של חיזבאללה שם, ולעקור את יכולות הנ"ט של ארגון הטרור שאיימו על מטולה, כ-13 ק"מ דרומה. זה היה הקרב האחרון של היחידה במסגרת אותו מבצע, אחרי עשרות פעולות מיוחדות. "הגענו אליו בוגרי 3 קרבות, אבל הוא היה שונה מכולם - שילוב בין עומק לחזית".

"לא סתם מגלן נבחרה למשימה", מגלה סא"ל (במיל') א', מפקד החת"ק (חשיפה-תקיפה), "מסורתית, אנחנו נשענים על 3 רגליים: חשיפה-תקיפה, מבצעים מיוחדים ותמרון. אל-ח'יאם היא יעד מורכב, בעומק טקטי שצריך להגיע אליו בחשאיות. רק אם מפעילים נכון את כל החלקים, ומתבלים עם ה'רוטב הסודי', כל הקסם קורה יחד".

ה'רוטב הסודי'

"חת"ק היא טכניקה שמאפשרת לנו לגלות את האויב בצורה אקטיבית", סא"ל (במיל') א' מנסה לפשט, "זאת אומרת, להגיע למצב שאותו הצוות חושף את המחבלים וגם סוגר עליהם מעגל תוך שניות - עם אפס בירוקרטיה". 

היכולת הזו התפתחה ביחידה עוד בשנות ה-90, במבצעים כמו 'ענבי זעם' ו'דין וחשבון'. כבר אז נחשבה למתקדמת במיוחד, בזכות שיתוף הפעולה ההדוק עם חה"א והטכנולוגיות בהן השתמשה. "זה משהו שטבוע בך בנשמה, הציד של האויב. זה דורש שילוב נדיר של סבלנות, ניתוח שטח, הבנה והתכה של מודיעין".

ההכנות לקרב - מקרוב ומרחוק

"את יום הורדת הפקודה אי אפשר לשכוח", משתף אותנו רס"ל (במיל') ג', לוחם באחד הצוותים, "היינו לא הרבה זמן אחרי השחרור, והוקפצנו ללבנון. עלינו על ציוד, חיכינו לטטרות, וחצינו את הגבול - עד שהגענו לנקודת הפריקה עברו 40 דקות. אני זוכר שאמרנו אחד לשני 'וואו, כמה עמוק נכנסנו'". 

מדובר במרחב שבלבנון השנייה צה"ל לא הצליח לכבוש. הפעם, השיטה השתנתה: להתקדם בג'יפים עד כמה שתוואי השטח המורכב יאפשר, ומשם לעלות על ההרים והגבעות רגלית - הכול כדי להספיק להגיע לחלקה הצפוני של העיר בלילה אחד.

אל ח'יאם שוכנת בין שני רכסים - הנוצרי והחרמון. בתקופת המבצע, כל המרחבים הסמוכים היו בשליטת אויב, מה שהפך את המצב למורכב במיוחד. "כדי להתמודד עם זה", מדייק מפקד היחידה, "פרסנו צוותים בטווחים שונים בגבעות מסביב, 4 ימים לפני הכניסה הרגלית הראשונה".

כך, אחרי טיפוס שלדברי רס"ל (במיל') ג' הרגיש כמו שעות, הגיעו אל האיתורים וחילקו משימות בין חברי הצוות. "עצרנו בנקודה כלשהי ותצפתנו. התיישבתי עם הנגב על הברך, שמתי לב לגבעה מיוערת במרחק כמו 70 מטר מאיתנו", הוא מתאר, "מפקד החוליה שלי הסביר שמאחורי העצים ממתין כוח נוסף שלנו, ובינינו אף אחד לא אמור לעבור. איך שהוא מסיים לדבר, שמתי לב לשלוש דמויות ברקע, עם הליכה מוזרה וקלאץ' בידיים. לא היה מקום לטעות - דרכתי את הנגב ויריתי באמצעי".

מיד, הבינו שאר הלוחמים מה קורה, והצטרפו ללחימה: "היה סנכרון מיוחד בינינו, עשינו את מה שלמדנו באימונים. אני זוכר את הצעקות של החבר'ה לכל אורך ההיתקלות, עד שחיסלנו גם את השניים הנוספים. בבוקר שלאחר מכן, המשכנו את ההתקפה על אל-ח'יאם, ועברנו איפה שהייתה ההתקלה - ופתאום הבנתי, שהמרחק בכלל לא קרוב ל-70 מטר, הם היו 7-10 מטרים מאיתנו, ובכל זאת הצלחנו לשלוט על האירוע די במהירות".

36 השעות הראשונות באל-ח'יאם

"האתגר העיקרי הוא לנתח את המודיעין שאספנו לפני כן לתמונת מצב נכונה", קובע סא"ל ז', "אתה במרוץ תמידי נגד הזמן כדי לאתר ולחסל את חוליית המחבלים הנכונה". חטיבה 7 מדרום, הקומנדו מצפון וממערב, איסוף קרוב ורחוק. התחלנו.

"האירוע המהותי ביותר שאני זוכר מהקרב היה כשזיהינו כמה מחבלים בורחים מהקסבה אל הוואדי, כוח שלנו ננעל עליהם וחיסל אותם", משחזר סא"ל (במיל') א', "היינו יכולים ללכת ולהגיד 'ביצענו, סיימנו כאן'. אבל מה הצוות עשה? פרסנו ומיקדנו מאמץ לתוך הנקודה - האינדיקציה הייתה נכונה. חיכינו, היו מחבלים, ביצענו - והם חוסלו". 

"האויב מנסה להתקיל, אבל מוצא את עצמו מותקל, ומוכרע תוך 36 שעות מתחילת הקרב", מפקד היחידה מגולל את ההתפתחויות, "הוא לא ציפה לפגוש כוח שנע בצורה חדה ומדויקת. רק חיכינו שהמחבלים יעשו את הטעות - ותקפנו אותם עם טילים, רחפנים ויכולות נוספות, עד לסיכול רוב שרשרת הפיקוד המקומית". 

"25 שנים של ניסיון, הובילו אותי לקרב הזה. סיימנו אותו, ואמרתי 'זהו - אני פורש בשיא'", סא"ל (במיל') א' מתבדח, "לא תמיד מי שנמצא בשטח מבין את גודל המעשה, כי הם חווים את האירוע בבדידים: אחד ירה 12 פצצות מרגמה, אחר נתקל במחבל פנים אל פנים והשלישי בכלל טיהר בתים בעיירה. רק כשהם שומעים את התמונה הגדולה, הם נאלמים דום, ומבינים את העוצמה והכוח של המעשים שלהם - צעד אחר צעד".