מי היה עלי ח'אמנהאי? קווים לדמותו של מנהיג משטר הטרור

סייד עלי חוסייני ח'אמנהאי נולד בשנת 1939, בעיר משהד, העיר השנייה בגודלה באיראן - ומהקדושות והחשובות ביותר במדינה. הוא גדל בעוני קשה, והיה השני משמונה ילדים. אביו, כהן דת, היה מהדמויות הראשונות שחשפו אותו לאיסלאם, כבר בגיל צעיר.

כשהיה בן 4, בהשפעת אביו, התחיל בלימודי דת, עבר בין עיראק לעיר קום, ובשתיהן התקדם בקצב יחסית מהיר. במהלך שנות ה-60, התעוור אביו, וח'אמנהאי שב לבית הוריו, והמשיך בלימודיו תחת הוראתו של אביו. 

על אף החיבור העמוק שלו עם האיסלאם, והרצון העז להיות גדול בה, ח'אמנהאי לא נחשב לתלמיד מוכשר, וגם בהמשך, בתור מורה - הוא לא הצטיין במיוחד. השיא הגיע רק מאוחר יותר.

נקודה חשובה נוספת בכל הקשור לילדותו וזהותו, נוגעת דווקא במעמד משפחתו. הוריו כאמור היו עניים מאוד, הוא הקפיד להדגיש זאת בכל הזדמנות. הדבר ייצר סביבו איזושהי חזות 'עממית' או 'קורבנית' אפילו, בתור האדם העני, ששמר על האמונה שלו. זו נהפכה לחלק מהתפיסה - הוא מייצג את המוסלמים בכל העולם, והוא אחד מהם, בדיוק כמוהם. 

בשנות ה-60, כאשר מתחילה לבעבע באיראן המחאה האזרחית נגד המנהיג דאז, מוחמד רזא שאה פהלווי, השאה שהיה מיודד עם המערב, גם עלי ח'אמנהאי היה חלק מההמון הזועם ששטף את הרחובות. יחד עם חברי החוגים הדתיים שצמחו ברחבי הרפובליקה האיסלאמית, והתבססו סביב האיתוללה רוחאללה ח'ומייני, שהיה מורה הדת של ח'אמנהאי באותם ימים. 

במהלך המחאות, הוא נעצר לפחות 6 פעמים, ולאט לאט צבר מקום משמעותי בקרב הקבוצה שבהמשך תהפוך למשמרות המהפכה. השיא הגיע, לאחר הפלת משטר השאה, והשתלטות האייתוללות על איראן בפברואר 1979, כאשר אחד המקורבים ביותר לרוחאללה ח'ומייני, אכבר רפסנג'אני, הכניס את ח'אמנהאי, שנחשב דמות לא משמעותית מבחינה פוליטית - למעגל הקרוב ביותר של המנהיג החדש.

ככל שהתקדם הזמן, השתרש ח'אמנהאי עוד ועוד במפלגת הרפובליקה האסלאמית, וחיזק את הקשרים שלו בתוכה. עם זאת, הוא מעולם לא ייחס לעצמו איזשהו תפקיד פוליטי, וגם בעיני חבריו למפלגה, הוא היה "לא מזיק". הוא שמר על פרופיל נמוך, לא דיבר בשאפתנות על שום תפקיד וכשמונה בשנת 1981 על ידי האיתוללה לתפקיד נשיא המדינה, הדבר היה בגדר הפתעה גמורה. 

למרות שעל פניו, מדובר בתפקיד ממלכתי בלבד, וכמעט חסר אחריות - הוא השיל את עורו, והחל להראות מי הוא באמת: ח'אמנהאי קיים מערכות יחסים פוליטיות עם שלל גורמים, ומאחורי הקלעים החל להקים קואליציות שונות בתוך המפלגה, תוך הנהגת מדיניות 'הפרד ומשול'. אבל למראית עין, הוא עדיין אותו אדם - יש שיגידו 'אנדרדוג'.

נקודת מפנה נוספת, שהכתה גלים על האופן שבו ניהל עד היום את איראן, נרשמה בשנת 1981, סמוך למינויו כנשיא, כאשר ניצל מניסיון התנקשות ע"י מטען שהונח במסגד בו נשא דרשה. מעבר לפגיעות ארוכות הטווח שספג בריאותיו וידו הימנית - הדבר השפיע בצורה משמעותית על אמונו כלפי הסובבים אותו. 

נזכיר, מדובר באדם דתי קיצוני, שונא מערב, ערמומי וחשדן, ועם התכונות האלה, הוא עולה לשלטון שמונה שנים לאחר מכן, עם מותו של רוחאללה ח'ומייני, שנותן לו את ברכתו.

אך גם המינוי הזה, לא עובר חלק עבורו. הפעם, מסיבה מעט אחרת, ח'אמנהאי כאמור, אולי היה רוצה להיות גדול בדת, אך ממש לא היה כזה, ודרגתו נמוכה מדי כדי להיות מנהיגה של איראן, מנהיגת העולם השיעי. לכן, הוא מועלה בדרגה - לאיתוללה. 

הוועדה שהייתה אחראית על בחינת מועמדותו, פשוט העלימה עין מקריטריונים מסוימים שלא עמד בהם. כמו למשל, החובה לפרסם לפחות ספר דת אחד, דבר שלא עשה מעולם. באחד מנאומיו המפורסמים, הוא אומר בשקרנות, או זיוף ענווה: "האומה שתבחר בי להנהיגה תבכה דמעות של דם".

דוגמה נוספת לדו-פרצופיות שלו, אירעה ממש ביום ההצבעה הגורלי, בו היו צריכים חברי המפלגה, לבחור במנהיגה החדש של איראן. בנאומו, הוא אומר: "איני ראוי לקבל את התפקיד הזה. אני יודע את זה, ואתם יודעים את זה (בפנייה לקולגות שלו)". הוא ממש מבקש מחברי הקואליציה שלא לבחור בו, והם מנגד, נעמדים פה אחד - בעדו. 

ובאמת, מיד לאחר שנבחר, הוא הציג מעבר חד, אולי חשף את מי שהוא באמת - דיקטטור ממולח. והפך את איראן למה שהיא היום. 

ח'אמנהאי חיזק את משמרות המהפכה, שהפכו למעשה לצבא בתוך צבא איראן, שכפוף ישירות לאיתוללה. אליהם, הוא חיבר זרוע 'אזרחית' - הבסיג', המורכבת מאזרחים שהתנדבו להיות כוח לוחם פנימי. 

ח'אמנהאי החל להחריף את חוקי הדת, ולאכוף אותם בעוצמה רבה יותר. במקביל, ארצות הברית וישראל סומנו כאויבות הגדולות ביותר של איראן, וכי יגיע היום בו הן יושמדו. 

לצורך כך, הוא חידש את פרויקט הגרעין, שהופסק תחת שלטונו של ח'ומייני, בטענה שהפר את חוקי האסלאם, ושינה את מטרתו - מאזרחית, לצבאית. במסגרתו, פיתח בסתר תוכנית להעשרת אורניום, על מנת לשים את ידיו על פצצת אטום, יחד עם כוח גרעיני שיספק לאיראן קלף הרתעה שאין דומה לו, וכלי מיקוח חזק במיוחד.

כחלק מהמהלך, הוקמו מערכי צנטריפוגות תת-קרקעיים, מתקני העשרה סודיים, ומאות מדענים עבדו יומם וליל על מנת להשיג את המטר - להשיג נשק גרעיני. מרכזי הגרעין נפרסו באופן סודי ברחבי איראן, והיוו ממש "אוצר לאומי" עליו הגנו משמרות המהפכה מכל משמר. 

במקביל, הוא יצר את 'טבעת האש' סביב ישראל - קבוצות מיליטנטיות איסלאמיסטיות שמשמשות כפרוקסי, אותן מממנת ומחמשת איראן, במטרה לפגוע, מבלי 'ללכלך את הידיים'. מדובר ממש בצבאות קטנים - ידיהן הארוכות של המשטר, שמאפשרות לח'אמנהאי לפעול כמעט מכל כיוון - חיזבאללה בלבנון, חמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, החות'ים בתימן, והמיליציות השיעיות בעיראק וסוריה.

את כל המאמצים האלה הוביל בשעה שהוא מתעשר על חשבון האזרחים של מדינתו בעסקאות נפט גדולות. בזמן שתחת משטרו, מיליוני נשים מדוכאות יום-יום, בעזרת חוקים נוקשים שנאכפים באכזריות. הוא לא הניד עפעף למראה משברים כלכליים ומחאות חוזרות לאורך השנים, אותן דיכא באלימות ביד קשה. 

זו הייתה המציאות לפחות, עד חצי השנה האחרונה. מאז, מתקוממת ההתנגדות האזרחית המשמעותית ביותר מאז הפיכת המשטר בשלהי שנות השבעים. אירועים אלה, היוו תשתית שאפשרה את הוצאתו לפועל של מבצע 'שאגת הארי', אליו יצאו צה"ל וצבא ארה"ב. ולמעשה, ממש במכת הפתיחה - חוסל מנהיג ציר הטרור האיראני, עלי ח'אמנהאי.