רגע לפני השחרור - היוהל"ם מסכמת 4 שנים בתפקיד

את דרכה בצה"ל, החלה תא"ל אלה שדו שכטמן אי שם ב-1996 כמ"כית מגל. מאז, וכבר קרוב לשלושה עשורים שהיא משרתת במגוון תפקידי פיקוד בשטח ובמטה, עד שלפני כארבע שנים מונתה ליוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר). בימים אלה היא מסיימת את תפקידה ומעבירה את השרביט. 

עם כניסתה ללשכה החלה בלמידה רוחבית של עולם המגדר, וההשפעות המשמעותיות שלו ברחבי צה"ל: "זה תחום שדורש הבנה לעומק של שינויים סוציאליים, ומחקר מקיף בכל מה שקשור במדעי החברה. היה לי חשוב להבין את הנושא באופן מדויק, לפני שאתחיל בעבודה".

השלב הבא, היה לפתח דרך פעולה ומתווה פרקטי. "בניתי אסטרטגיה שתפנה למגוון סוגי השירות, מהמלש"בים, דרך עולמות החובה והקבע ועד למילואים. דרכה, נסיר חסמים וניצור הזדמנויות, ונשאף לעבור משיח של מגבלות - לשיח של הזדמנויות", מצהירה תא"ל שדו שכטמן. 

אחד מעמודי התווך בתוכנית, היה לגבש 'תפיסת מוגנות', כפי שהיא מכנה זאת: "רציתי להטמיע בצבא עקרונות ברורים שיהפכו לתרבות שלפיה יפעלו כל חייל וחיילת - הפקודות המחייבות לצד מה 'ראוי ורצוי'. זה מתחיל בשיעורים בטירונות, ממש מהרגעים הראשונים בהם מתגייסים חדשים מגיעים ליחידות, וממשיך בהרצאות ומתן כלים בכל קורסי המפקדים בצה"ל או ימים מרוכזים בכלל הצבא". 

התוצאות של המאמץ, באופן מפתיע, מגלות את עצמן דווקא בדמות עלייה באחוזי הדיווחים על הטרדות ופגיעות מיניות. "המגמה הזו משקפת שני דברים", מפרטת היוהל"ם, "שיש אפס סובלנות לפגיעות, ושיש מפקדים בעלי רגישות, שמעודדים את החיילים והחיילות לדווח ולפנות לגורמי מקצוע".

"וכמובן שבהתאם הגדלנו את המענה שאנחנו מספקים לנפגעות והנפגעים במרכז מהו"ת", היא ממשיכה, "מובן שהמטרה שאליה תמיד נשאף היא שלא יהיו הטרדות בכלל, אבל מספר הדיווחים ההולך וגובר מצביע על מודעות גבוהה ואקטיביות של המשרתות והמשרתים".

נושא נוסף שהקפידה לקדם במהלך תפקידה, היה עזרה למשרתים בשילוב חיי המשפחה עם הקריירה הצבאית. "אנחנו מבינים יותר ויותר שהמעבר מהורות לשירות הוא מורכב", היא אומרת, "ולכן, אנחנו משתדלים לייצר מערכת שתהיה מותאמת לכך- כדי לשפר את המענה עבור המשרתים והמשרתות שמקדישים את עצמם לצה"ל". 

בדיוק לשם כך נולד מרכז 'מצפים': "הוא נפתח חצי שנה בערך לפני שאני נכנסתי לתפקיד, והלך והתפתח מאז. מסדנאות שאנחנו מעבירים ועד סיוע וליווי בתהליכי פריון, היה לי חשוב שמשרתי ומשרתות הקבע ידעו שאנחנו כאן עבורם ותומכים בהם - גם בחיים ש'מחוץ לצבא'".

אך מלבד החשיבות של התפקיד במטה, הרבה מהעבודה מתבצעת בשטח עצמו, בטח בזמן מלחמה. "היה לי חשוב לבקר בכל הזרועות, הסמכויות והאגפים, ולהעביר הרצאות בהכשרות הפיקוד. גם בבה"ד 1, ועד למפקדים הבכירים", משתפת תא"ל שדו שכטמן.  

ובאחד מביקוריה, פגשה את לוחמות יהל"ם. "מצאתי חיילות סופר רציניות, מקצועיות עם מוטיבציה גבוהה מאוד, שלוקחות חלק בתהליכים מדהימים, עוברות הכשרה מורכבת מאוד ועושות את זה בהצלחה יתרה. לנו לא היה ספק גם לפני המלחמה שנשים מסוגלות לתפקידים הללו - הפעילות עכשיו רק מאפשרת גם לציבור הרחב כולו לראות זאת בעצמו".

"בעיניי, שוויון זה לא דבר טכני", היא מציינת, "להפך, המשמעות היא להבין את ההבדלים בין גברים לנשים ולהתייחס אליה בענייניות, כדי שכל אחד ואחת יוכלו לשרת בהתאם לצרכים שלהם - זו ההסתכלות שלנו". 

כשאני שואלת אותה מה יהיה הצעד הבא? היא משיבה מיד: "אני לא מקדימה את המאוחר, לפני הכול אשקיע זמן במשפחה שלי ובאשר לשאר? עוד חזון למועד".