לוחמי 460 צועדים עם המשפחות השכולות 'בעקבות הפלדה'

מאות שריונרים מנוב' 26 פגשו בשבוע שעבר, בצעדים האחרונים של מסע הכומתה, את בני משפחותיהם הגאים. בין הפנים הנרגשות בקהל, היו גם כמה שכבר ניצבו במעמד הזה בעבר - אלו אבות, אמהות, אחים ואחיות המשתתפים בפרויקט 'בעקבות הפלדה' שמובילה חטיבה 460 בשנה האחרונה. 

במסגרת המיזם, שכעת במחזורו השני, כל אחת מ-20 המחלקות בהכשרה מאמצת משפחה שכולה של אחד מנופלי החיל לדורותיו. "רצינו לתת במה וכבוד ראויים להנצחת החללים, במקום הרבה מסגרות קטנות ומשתנות", משחזרת סגן ניצן, סגנית רמ"ד הנפגעים של החטיבה, ויוזמת הפרויקט. 

הקשר הראשון עם המשפחות השכולות נוצר עוד לפני גיוס הלוחמים החדשים, כשמפקדיהם נוסעים ללמוד על הנופל עבורו יקדישו את החודשים הקרובים. "חשוב לי להכיר אותו מהאנשים שהיו הכי קרובים אליו", משתף סגן י', מ"מ המשתתף בפרויקט, "כדי שאדע להעביר את הערכים שהלך לפיהם בצורה הכי כנה ואמיתית". 

בהמשך, החיילים נפגשים מספר פעמים עם המשפחה, כל פעם בצורה אחרת ולמטרה מעט שונה. בין אם זה השבוע הפותח בטירונות, בו לומדים עליו לראשונה, ההשבעה, או ביקורים במקומות אישיים כמו ביתו ואנדרטאות הנצחה לזכרו. אלו מובילים למסע הכומתה וערב הסיום המרגש.

המחלקה של סגן י' זכתה ללוות את משפחתו של רס"ל חן אהרון אנג'ל ז"ל, שנפל ב-8 ביוני 2003 בקרב על מוצב מגן 12 ברצועת עזה. חן ז"ל היה הראשון שירה במחבלים שתקפו את הכוח, והציל את חיי חבריו. 

במסע הכומתה, אחיותיו סיפרו איך לא ויתר לעצמו לרגע ותמיד עזר לאחרים, במיוחד בשירותו הצבאי. בהתחלה חן לא קיבל שיבוץ קרבי בשל בעיה רפואית, אך נלחם עד שהצליח להגיע לפרופיל המתאים. "חשוב לנו שחן ישמש השראה בזכות אהבת הארץ, הצניעות והמנהיגות שקטה שאפיינו אותו", הן מדגישות. 

"לאורך כל מסע, ברגעים הקשים והטובים, לקחנו משהו ממנו איתנו", משתף המ"מ, "היו לי חיילים שרצו לעזוב הכול ולוותר, אבל לשמוע את השם של חן ז"ל הזכיר להם לאן הם הגיעו ולמה הם חייבים להמשיך".

קשה לפספס את החיבור העמוק שנוצר בין המשפחות למחלקות ברחבת הטקס - הוא ניכר במתנות הפרידה שהעניקו אחד לשני, בדגלים שהתנוססו מסביב, ובעיקר באקט הכי מרגש של המסלול - הענקת הכומתה השחורה על ידי האנשים שהפכו לחלק ממשפחת השריון המורחבת.

"אנחנו עושים הכול כדי שהמשפחות שאיבדו את היקר להם מכל ימשיכו להרגיש חלק, וידעו שאנחנו זוכרים ומוקירים אותן", מסכמת קצינת הנפגעים, "גם הדבר הכי קטן, כמו השלטים עם שמות הנופלים שהמסיימים נשאו על גבם, מלא במשמעות עבורם. ובקצה השני - לתת לחיילים ערך מוסף, לא רק 'איך לשרת', אלא מקור לנחישות".