איך הגיע הטנק הראשון לצה"ל? הסיפור שכנראה לא שמעתם, וככה - בטח לא ראיתם

הסיפור הזה מתחיל בלילה אחרון של צבא שעומד לעזוב: השנה היא 1948, רגעים לפני סיום המנדט בארץ, כשהבריטים כבר עמוק עם הראש בבית - באריזות והעמסת ציוד, והאזור כולו לפני שינוי גורלי. הצבא הישראלי, אז עוד בחיתוליו, היה זקוק לכלי לחימה כבדים. 

תחילה, ניסו לרכוש אותם מהבריטים, שסירבו. לכן, פנתה מחתרת 'ההגנה' לתוכנית חלופית: לגנוב את הטנקים. כך, כנגד כל הסיכויים ולמרות כל היגיון בסיסי: התרחש אחד התכסיסים שבנו את חיל השריון הישראלי. 

בניגוד למה שאפשר לדמיין, לא היה מדובר במבצע מלוטש ולא במהלך צבאי סדור. להפך - הוא היה חפוז, מאולתר, רצוף תקלות ובלת"מים, כמעט בלתי נתפס גם בנקודת מבט של היום. גיבורי הפעולה, תאמינו או לא, היו שני חיילים בצבא הבריטי בעצמם: מייק פלנגן והארי מקדונלד. לכאורה, הקשר בינם לבין העם היהודי מקרי בהחלט. 

"סבא שלי הגיע לארץ בתור מכונאי טנקים", פותח ליאור הרץ, נכדו של מייק פלנגן, "כבר מההתחלה חשב שהמצב בארץ היה לא מיטבי עבור היהודים, ושדברים צריכים להשתנות. לכן, כשהגיעה ההצעה מההגנה - הוא הסכים לעזור להם".

בתמונה: מייק פלנגן

התוכנית הייתה פשוטה: מייק והארי אימנו שני לוחמי מחתרת בכל הקשור לנהיגה בטנק, על מנת שיוכלו להבריח 4 קרומוולים מהמחנה הבריטי בחיפה בו שירתו. הלילה לפני סיום המנדט, כשכולם היו מושקעים בעזיבה, נקבע כחלון הזמן המושלם למשימה.

מייק והארי הסתירו את לוחמי ההגנה בשירותים של הבסיס, וכשירד הערב וכולם התפנו לחגיגות - החבורה חמקה לכיוון הטנקים. אך כשהגיעו למבחן המציאות, התיאוריה לא הספיקה: "אחד לא הצליח להניע, והשני נתקע בשיפוע צד. רק סבא שלי ומקדונלד הצליחו לפרוץ את השערים ולהתקדם".

אילוסטרציה

משם, החלו בנסיעה לכיוון יגור - המיקום בו היו אמורים לפגוש מובילים שיקחו את הטנקים לתל אביב. מאחוריהם, פעילי ההגנה דאגו לחסום את הכביש כדי למנוע מהבריטים להשיג אותם. למרבה ההפתעה, כשהגיעו ליגור, מצאו מראה שכמעט ושיבש את כל התוכנית: שום דבר לא חיכה להם.

"דמיינו את עצמכם בסיטואציה: הכול חשוך, לחץ שייתפסו אתכם, חייב לפעול מהר - ולמצוא תוכנית חלופית. זה בדיוק מה שסבא שלי התמודד איתו", מבהיר ליאור, "מה עושים באותו רגע? נוסעים. זה היה כביש חד מסלולי, שנסלל רק לא מזמן, והם נוסעים בלי אורות בלילה. זו חוויה מאוד קלסטרופובית ורועשת, בטח לקרומוול ב-1948".

אילוסטרציה

למרות שמדובר היה ברעיון משוגע, החלו השניים בנסיעה של כמה שעות על זחלי הטנק - כל הדרך ליעד. כשהגיעו, החביאו את הטנקים בפרדס, ועברו לדירת מסתור שהכינה עבורם מחתרת ההגנה מבעוד מועד.

"למה שסבא שלי ייקח טנק ויעשה את זה בשביל היהודים?" שואל ליאור את השאלה המתבקשת שצפה לאורך כל הסיפור, "זה מסתכם לדבר אחד - הוא הזדהה עם הקושי שלהם. לפני שירותו בצבא הבריטי, היה חלק מהכוח הרב-לאומי ששיחרר את מחנה הריכוז 'ברגן בלזן'". 

שם, כפי שמסביר ליאור, נחשף מייק למראות שנחקקו לו בנשמה: "הזוועות שהיה עד אליהן, גרמו לו לרצות לעזור לצד החלש, לעם היהודי - גם אם זה אומר לסכן את עצמו".

מייק פלנגן (משמאל) והארי ומקדונלד (ימין עליון) עם הקרומוולים שגנבו מהצבא הבריטי

לאחר השהייה בדירת המסתור, בחר מייק במעשה לא שגרתי נוסף, ואמיץ במיוחד: להתגייס כלוחם מן המניין בצה"ל, ולא סתם - כשריונר. "מיד נלחם עם הטנקים במבצע 'דני', ובקרבות נוספים במלחמת השחרור, ולימים, אלו היו הטנקים הראשונים של חיל השריון כפי שאנחנו מכירים אותו היום".

תעודת השחרור של מייק מצה"ל

מאז, השתקע מייק בקיבוץ שער העמקים בישראל, התחתן עם רות, לוחמת פלמ"ח בעצמה, שירת בארבע מלחמות ישראל, ויותר מזה - נולדו לו 2 ילדים, 5 נכדים, ו-13 נינים שכולם מתגוררים בארץ.

אשתו של מייק, רות, מימי שירותה בפלמ"ח

ליאור בעצמו שירת במשך 4 שנים, ולאחר מכן עוד 20 שנים במילואים כקצין שריון בחטיבה 401: "אני מאוד שמח שהמשכתי את מה שהוא התחיל. הוא היה אדם צנוע ולא רצה שיספרו עליו, אבל לי באיזשהו מקום חשוב שידעו איך התחיל חיל השריון, ומי האנשים שעומדים מאחוריו. ובסוף, אם יהיו כמה שיותר אנשים כמוהו, אני חושב שזה יהיה טוב לכולם".

ליאור (מימין) לצד סבו, מייק, במהלך שירותו בחטיבה 401