פרק ד

תשובה ד - שום בצל וביצה קלופים

שאלה:

כיצד יש לנהוג בשום ובצל קלופים, בכדי שניתן יהיה להשתמש בהם למחרת?

תשובה:

א. מקור הדין

נאמר בגמרא במסכת נידה[1]:

"אמר ר"ש בן יוחי: ה' דברים הן שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו: האוכל שום קלוף, ובצל קלוף, וביצה קלופה, והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה[2], והלן בבית הקברות, והנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר, והמקיז דם ומשמש מטתו.

האוכל שום קלוף כו': ואף על גב דמנחי בסילתא ומציירי וחתימי (שמונחים בכלי סגור) - רוח רעה שורה עליהן. ולא אמרן אלא דלא שייר בהן עיקרן או קליפתן, אבל שייר בהן עיקרן או קליפתן - לית לן בה".

ההגהות מרדכי[3] הביא בשם המהר"ם מרוטנבורג, שכיום אין רגילים להימנע מלאכול ביצה קלופה:

"ומביצה קלופה ששאלת אמאי לא חיישינן לרוח רעה כדאיתא פרק כל היד, יפה כתבתם דדילמא[4] לא שכיח בינינו".

לסברתו, נראה שהוא הדין שאין צריך להימנע מלאכול שום ובצל קלופים שעבר עליהם הלילה, שיסוד דינם שווה, וכן משמע מכך שהשמיטו הרמב"ם, הטור והשו"ע הלכות אלה, וכן ציין הזבחי צדק[5], שנהגו במקומו להקל בדבר מטעם זה.

לעומת זאת, תוספות במסכת שבת[6] התירו לכתוש שום ביום טוב, וטעמם:

"ושומין הנדוכים בי"ט נראה לר"י דשרי אפי' ידע מאי קדרה בעי בשולי, לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי ושרי, מידי דהוי אשוחט ומבשל דשרי לכ"ע אפילו יודע מאי קדרה בעי בשולי, דנראה הוא דהפגת טעם היינו שתש כח התבלין ואינם חדין כל כך ויכול לתקן הדבר כשמרבה התבלין, אבל הפגת טעם שומין אין יכול לתקן, מידי דהוה אשוחט ואופה ומבשל, וגם רוח רעה שורה עליהן".

מבואר שחששו להלכה ולמעשה לרוח הרעה השורה על השום הכתוש מבעוד יום, ועל כן התירו לכתוש אותו ביום טוב[7]. אולם נראה שאין להוכיח מדבריהם לאסור את השום אף בדיעבד, וכפי שכתב על כך בספר קרן לדוד[8], שכוונתם לומר שיש בכך מעט פגם לכתחילה, ועל כן אין צריך להקפיד לעשות זאת קודם יום טוב, בדומה לתבשיל שיפוג טעמו מעט אם יבשלהו מבעוד יום.

יש מהאחרונים[9] שכתבו שאין להקל בדבר למעשה ואפילו בדיעבד, אולם רבים כתבו[10] שאין לאסור זאת מעיקר הדין, ואין למחות ביד המקלים בדבר. על כן נראה, שבמטבח הצבאי ככלל יש לנהוג איסור בדבר, ולא לאשר שימוש במאכלים שנאסרו מחמת סכנה, אולם במקום צורך, כשארעה תקלה נקודתית, יש להקל בדבר. להלן נדון בצדדי היתר שונים, גם על פי דרכם של המחמירים בדבר.

ב. צדדי היתר

מבואר בגמרא, שאם שייר במאכלים אלו מראשן או קליפתן, מותר. רבים מהפוסקים[11] כתבו, שדי אם הותיר מעט מהקליפה או משערות השום והבצל. מלשון הסמ"ק המובא להלן נראה, שאף כאשר קילף את השום והבצל לגמרי, די לערבב בהם מעט מהקליפה בשנית.

עוד מבואר בגמרא, שאכילת השום, הבצל והביצה מסוכנת אפילו כאשר הם צרורים וחתומים. יש מפוסקי זמננו[12] שכתבו, שבסגירה אטומה לגמרי, כגון בקופסת שימורים, או אף במקרר או מקפיא וכדומה, אין לאסור. מאידך, יש שכתבו[13] שאין לחלק בזה, ונראה שלמעשה אין להקל מטעם זה אם לא בשעת הדחק.

כתב הסמ"ק[14]:

"יש בני אדם שאינם אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית מטעם זה, ויש שאינם חוששין מאחר שלחם מעורב בתוכם, ויש שמשימין קליפת השומין לתוכם".

וכן העתיקו אחרונים רבים[15], שאין לחשוש לאיסור זה כאשר מעורבים במאכלים אלו דברי מאכל נוספים, ורבים אף הקלו כאשר טוגנו בשמן או תובלו במלח וכדומה.

מעבר לכך, יש שהקלו בכל אופן שהשתנה מעט מצורתו המקורית, כגון בשום הכתוש לאבקה[16], וכל שכן אבקת ביצים וכדומה שהתייבשה והשתנתה לגמרי מצורתה המקורית, וכן עיקר להלכה.

ג. נוזל ביצים, אריזות של שום ובצל קלופים

הגאון האדר"ת[17] נשאל, בעניין 'נוזל ביצים' שמכינים לצורך מאפיות וכן לבישול מוסדי, השוהה כמה לילות, והעלה להיתר:

"סמכינן ע"ד הגהות מרדכי שבת פ"ח דבזמן הזה לא חישיינן להא, דהיא משום רוח רעה. ומזה השבתי לשואלי בדבר תערובות ביצים טרופות אם מותר לקנותם לאפייה והתרתי בפשיטות".

דברי האדר"ת מבוססים על המקילים באופן מוחלט במאכלים אלה.

בשו"ת אגרות משה[18] חידש שאין מניעה להכין 'נוזל ביצים' וכדומה, אף לדרכם של המחמירים:

"שבדברים כאלו אין לך בו אלא חדושו שנאמר מפורש... דהמפורש היא בדבר שדרך העולם שקולפין ביצים ושומין ובצלים בשעת סעודתן וסמוך לסעודתן וכשנזדמן שקלפו בזמן קודם ונמלכו שלא לאכול או שכחו מלאכול משמיענו רשב"י שאיכא סכנה כשעבר עליהן הלילה, וכן הוא אף כשהכין מאיזה טעם הביצים והשומין ובצלים בכוונה לאוכלן למחר נמי הוא בכלל הסכנה, אבל בדבר שהדרך שצריך לקליפתם הוא בזמן מוקדם דימים כהא דקלוף לקבוץ חביות של חלבונים ושל חלמונים להקפיאם ולמוכרם לבתי אפיה, הוא ענין קלוף אחר, שאין זה בכלל עובדא דסתם מה שאמר רשב"י אין לנו למילף מזה שבדברים כאלו שאין להם טעם אלא שכן הוא המציאות דשריית הרוח רעה אין לנו אלא זה שנאמר מפורש ולא אף בשינוי קצת".

מאידך בשו"ת משנה הלכות[19], אסר את השימוש בנוזל זה, ודחה דברי האגרות משה מכל וכל:

"ולפענ"ד פשוט דאין נפ"מ דאטו הרוח רעה מפחד לשרות על הביצים הנמכרים ושורה על הביצים שאינם נמכרים והרי רוח רעה הוא מציאות ואין נפ"מ בזה וזה פשוט מאד".

למעשה, כמה מפוסקי דורנו[20] כתבו, שיש להתיר להכין את הנוזל כאשר מערבבים בו (בשעת הכנתו, קודם שיעבור עליו הלילה) מלח או סוכר וכדומה, באופן שטעמם יורגש, ויש שהצריכו להוסיף דווקא תבלין הניכר גם במראהו[21].

כמו כן, נחלקו האחרונים האם יש להתיר במקום דוחק, כשצריך כמות גדולה מאוד של בצלים, להשתמש לכתחילה בבצלים קלופים. בשו"ת חלקת יעקב[22] העלה לאסור, ואילו בשו"ת מנחת יצחק[23] נטה להתיר, אם מקפידים להדיח אותם ג' פעמים, אך לא הכריע בדבר הלכה למעשה, ונראה שלסברת האגר"מ הנ"ל יש להקל בזה, שכן כאשר כוונתו מלכתחילה להכין בצל לימים רבים אין איסור כלל. למעשה נראה שקשה להקל בדבר לכתחילה, ומוטב להתבסס על פתרונות אחרים, כגון תיבול הבצלים או טיגונם מעט.

סיכום

א. יש להימנע במטבחי צה"ל משימוש בשום, בצל וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה. במקום צורך, כשאירעה תקלה נקודתית בכמות גדולה, ניתן להקל בדיעבד באישור רב היחידה, לאחר שנועץ ברמה הממונה.

ב. אם עירב במאכלים אלה מעט שמן או מלח וכדומה, וכן אם שינה אותם באמצעות בישול או כתישה, וכן אם ייבשם לאבקה, קודם שעבר עליהם לילה, אינם נאסרים.

ג. מותר להכין 'נוזל ביצים', לצורך שימוש בבישול ואפייה ציבורית, אף שעובר עליו לילה, אולם יש להקפיד להוסיף בו תבלין, או אף מלח או סוכר הניכרים בטעמם. בדיעבד, אם לא הוסיף, אין להתירו באכילה אלא במקום צורך.

[1] יז ע"א.

[2] הפוסקים נחלקו האם הרוח הרעה חלה בעלות השחר, דווקא אם עבר עליהם כל הלילה בעודם קלופים, או שאפילו בעבר עליהם מקצת הלילה.

[3] שבת רמז תסא.

[4] בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סימן קמח) כתב שהמרדכי הסתפק בדבר ועל כן אין לסמוך להקל בכך, אולם בשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סימן ז אות א) כתב שהמרדכי כתב לשון ספק בדרך ענווה, אף שהדין היה ברור לו.

[5] ס"ק סא.

[6] קמא ע"א סוף ד"ה הני, וכן כתבו הרא"ש (ביצה פ"א סימן כא) והסמ"ק (סימן קעא), וכן פסקו הפר"ח (יו"ד סימן קטז), שו"ע הרב (חו"מ הלכות שמירת הנפש) וערוך השלחן (יו"ד סימן קטז אות כב).

[7] אולם ראה בטור (או"ח סימן שכא), שהעתיק דין זה, ולא כתב הטעם משום רוח רעה.

[8] או"ח סימן א, וכעין זה כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סימן קסט).

[9] ברכ"י (שיורי ברכה סימן קטז ס"ק י), שו"ת בית שלמה (יו"ד ח"א סימן קפט), דברי יציב (יו"ד סימן לא אות ז).

[10] שו"ת מנחת יצחק (ח"ו סימן עד אות א), צי"א (חלק יח סימן מו אות ב), שבט הלוי (חלק ו סימן קיא אות ה), יביע אומר (ח"ב יו"ד סימן ז).

[11] יעב"ץ (נדה יז ע"א), בן איש חי (שנה ב פנחס אות יד), דברי יציב (או"ח סימן רכז), יביע אומר (ח"ב יו"ד סימן ז אות ט), קובץ מבית לוי (ח"ג עמ' מו אות א), פסקי תשובות (סימן קע אות יג).

[12] שלחן הלוי (ח"א פרק כג אות ג ס"ק ד), קובץ מבית לוי (בענייני יו"ד עמ' צא אות א).

[13] ציץ אליעזר (חלק יח סי' מו אות א).

[14] סימן קעא.

[15] כף החיים (סימן תקד ס"ק א), בן איש חי (שנה שניה פרשת פינחס סעיף יד), אורחות רבנו (ח"א עמ' רט אות טו), ישכיל עבדי (ח"ז או"ח סימן מד אות ד), מעדני שלמה (עמוד קמז), יביע אומר (ח"ב יו"ד סימן ז), דולה ומשקה (עמ' 413).

[16] שבט הלוי (חלק ח סימן ב אות ה) בשם החזו"א. נראה שאף שהתוספות כתבו שרוח רעה חלה על שום כתוש, כוונתם לשום מרוסק ולא לשום שנעשה לאבקה ומשמש כתבלין.

[17] קונטרס עובר אורח (סימן ד סעיף ב).

[18] יו"ד ח"ג סימן כ.

[19] חלק יב סימן כא.

[20] הליכות שלמה (תפילה פ"ב ארחות הלכה 103), צי"א (חלק יח סימן מו אות ג), יבי"א (ח"ב סימן ז ס"ק ד).

[21] כדלעיל, שאם מעורב בדבר אחר, מותר.

[22] יו"ד סימן לט.

[23] ח"ו סימן עד.