פרק ג

תשובה ג - טבילת כלים חשמליים וכלים גדולים המחוברים לקרקע

 

שאלה:

האם חובה לטבול כלים חשמליים? האם יש לברך על טבילתם? האם חובה לטבול סירים גדולים המחוברים לקרקע? כיצד יש לנהוג בכלי חשמלי שלא ניתן להטבילו מחמת הוראות הבטיחות או מחשש שיתקלקל?

 

תשובה:

א. כלים המחוברים לקרקע

במשנה במסכת כלים[1] נאמר:

"כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא, חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעול והפותה שתחת הציר והציר והקורה והצינור שנעשו לקרקע".

מבואר, שכלים שנעשו לשם חיבורם לקרקע, כגון דלת וכדומה, אינם מקבלים טומאה.

לעומת זאת, בהמשך המסכת[2] נאמר:

"דף של נחתומין שקבעו בכותל, ר"א מטהר וחכמים מטמאים".

הרי שאף שהדף מחובר לקרקע, הוא לא הופקע מאפשרות קבלת טומאה.

בשו"ת שב יעקב[3] דן בסתירה זו, וביאר שרק כלים שנועדו מתחילת עשייתן לשימוש דווקא במחובר לקרקע, כגון דלת, אינם מקבלים טומאה. אולם, כלים שעיקר תשמישם יכול להיות גם בלא קרקע, כמו דף של נחתומין, אף אם קבעו בקרקע, אין בכך כדי למנוע אותו מלקבל טומאה.

על פי זה הסיק השב יעקב, שאין צורך לטבול כלים שעיקר תשמישם במחובר, שיש להשוות דיני טומאה וטהרה לדיני טבילת כלים[4].

לעומת זאת, החכמת אדם[5] ואחרונים נוספים[6] נקטו, שגם כלי שעיקר תשמישו במחובר מקבל טומאה וחייב טבילה, אלא אם כן אינו נעשה כלי אלא בעת חיבורו לקרקע. בשו"ת מנחת יצחק[7] הוסיף, שגם לשיטות אלו, כלים שאין אפשרות להשתמש בהם אלא במחובר, אינם מקבלים טומאה.

מאידך, רבים מהאחרונים[8] נקטו שאין תלות בין הגדרת כלי לעניין קבלת טומאה, לבין הגדרת כלי לעניין טבילת כלים שנקנו מנכרי, ולדעתם כלי סעודה חייב בטבילה אף אם איננו מקבל טומאה.

נראה שניתן לתמוך שיטה זו מדברי הראשונים[9], שקשרו בין טבילת כלים לבין טבילת גרים. משמע, שהטבילה לא נועדה להעלות את הכלי מטומאה לטהרה, אלא להכניסו לקדושת ישראל.

 

ב. האם כלים חשמליים נחשבים מחוברים לקרקע

מדברי האחרונים שנקטו שכלים שתשמישם במחובר לקרקע פטורים מטבילה, הסיק בשו"ת חלקת יעקב[10] שיש לפטור כלי חשמלי מטבילה, אף שניתן להשתמש בו גם בלי חיבור לשקע, כיוון שכך הוא עיקר תשמישו, וכן כתבו אחרונים נוספים[11]. אולם בשו"ת מנחת יצחק[12], בשו"ת שבט הלוי[13], בשו"ת משנה הלכות[14] ובשו"ת תשובות והנהגות[15] כתבו, שהחיבור לחשמל אינו מחשיב את הכלי למחובר לקרקע, וכן דעת הגרי"ש אלישיב[16] והחמיר בכך לכתחילה אף הגר"ע יוסף[17].

למעשה, כיוון שרבים מחמירים בדבר, וטבילת כלים חיובה מהתורה לדעת רוב הפוסקים, אין להקל להימנע מהטבלת כלים חשמליים רק מפני שעיקר תשמישם במחובר לשקע, וכן הורה לנו הגר"ד ליאור. אולם, מחמת הספק, ובייחוד בצה"ל שעצם החיוב מוטל בספק[18], אין לברך על טבילת כלים אלה.

 

ג. כלי שלא ניתן להטבילו מטעמי בטיחות

למעשה, לא ניתן להטביל כלים חשמליים בצה"ל, בשל הוראות הבטיחות. בשו"ת מנחת אשר[19] נטה לומר, שכלי שלא ניתן להטבילו מחשש שיתקלקל, פטור מטבילה, שכן על פי שיטתו טבילת כלים אינה 'מתיר' אלא מצווה על הגברא, ובהעדר אפשרות לקיים את המצווה, הרי שהוא אנוס ורשאי להשתמש בכלי בלא טבילה. אולם למעשה הורה שלא לסמוך על סברא זו לבדה.

בנידון דידן, יתכן שיש להחמיר יותר, כיוון שניתן באופן מעשי להטביל רבים מהכלים החשמליים בלי שיגרם להם נזק, ורק מחמת תוספת זהירות הנהוגה בצה"ל הדבר נמנע.

 

ד. צדדי היתר לפטור כלים חשמליים שונים מטבילה

בנוגע לכלי חשמל שונים דנו הפוסקים בצדדי היתר נוספים.

א. ערוך השלחן[20] כתב שכלי שנוהגים לקבוע לו מקום ולא להזיזו ממקומו, אינו בכלל כלי סעודה ופטור מטבילה. לטעם זה, מיחם חשמלי, וכדומה, שדרך להשתמש בהם דווקא במחובר, ואין מעבירים אותם ממקומם אל שולחן האוכל, אינם חייבים בטבילה, והסתמך על סברא זו הגרי"ש אלישיב[21] בשעת הדחק. לעומת זאת קומקום, שאינו קבוע במקום, אלא מעבירים אותו למקום האכילה, חייב בטבילה לטעם זה.

ב. בשו"ת אגרות משה[22] כתב, שטוסטר פטור מטבילה, מכיוון שאינו משמש להכנת המאכל אלא להשבחתו. על דרך זו יש שכתבו[23], שקומקום פטור מטבילה, מכיוון שאינו משמש אלא לבישול מים, הראויים לשתיה גם בלא חימומם.

ג. טעם נוסף לפטור קומקום מטבילה, כתב בשו"ת מנחת אשר[24], בהתבסס על דברי החכמת אדם. לשיטתו, כיוון שלרוב אין דרך להשתמש במים החמים בפני עצמם, אלא רק אחר תיקון נוסף, כהוספת תה או קפה, הקומקום פטור מטבילה, משום שהוא אינו כלי סעודה. אולם במנחת אשר שם העיר בעצמו שסברא זו דחוקה.

מאידך, בשו"ת משנה הלכות[25] ובשו"ת תשובות והנהגות[26] כתבו, שחובה לטבול כלים אלו, כיוון שכך היא דרך הבישול והשימוש הנהוגה כיום, ורבים המעוניינים דווקא במאכלים שנעשים בדרך זו.

ד. טעם נוסף לפטור קומקום פלסטיק מטבילה, כתב בספר טבילת כלים כהלכתה[27] בשם הגרש"ז אויערבך, מפני שכלי הקיבול עשוי מפלסטיק, וטס המתכת שנועד לחימום איננו כלי סעודה.

ה. כלים שאינם משמשים לאכילה או לבישול המאכל, אלא לתיקונו בשלבים שונים, כגון בלנדר חשמלי, נפה וכדו', פטורים לדעת המרדכי[28] מטבילה, מחמת שאינם מסיימים את הכנת המאכל, ואינם מסייעים בעצם האכילה (כדוגמת סכו"ם), וכן פסק השו"ע[29], וכ"פ הגר"ע יוסף בספר הליכות עולם[30]. אולם הרמ"א[31] פסק בעקבות ראשונים אחרים, שיש לטבול כלים אלו בלא ברכה, ונחלקו הט"ז[32] והש"ך[33], אם הרמ"א החמיר גם בכלים שכל השימוש בהם אינו אלא בשלבים שאינם השלמת האכילה.

בנוגע לכלים שתשמישם הרגיל אינו במגע עם אוכל, ורק לעיתים רחוקות תשמישם במגע צמוד עם האוכל, כגון פלטה חשמלית, עגלות חימום, חצובות גז וכדו', נחלקו האחרונים. לדעת רבים מהפוסקים[34], הולכים אחר רוב תשמישן ופטורים מטבילה. אולם מדברי פוסקים אחרים[35] נראה שחייבים בטבילה. למעשה הורו כמה פוסקים[36] שיש להקל שלא לטבול אותם, וכל שכן שיש להקל בכך בצה"ל, משום שעצם חובת טבילת הכלים איננה מוחלטת.  

 

ה. פירוק והרכבת הכלי על ידי יהודי

כלים חשמליים שחייבים בטבילה להלכה, ולא ניתן לטבול אותם למעשה, דנו הפוסקים באפשרות לתת אותם לאומן יהודי שיפרקם וירכיבם מחדש, וכך יקראו על שם ישראל. מקור דין זה בדברי הב"י[37] בשם המהר"ם מרוטנבורג, לגבי כלי של ישראל שניקב ותוקן על ידי אינו יהודי, שחייב בטבילה.

על דרך זו, כתב החכמת אדם[38]:

"היורות הגדולות שמבשלין בו שכר נראה לי דצריכין טבילה ואף על פי שקובעין אותן ומחברין אותן לקרקע מכל מקום דינו ככלי ונראה לי דאין להם תקנה אלא שיטבילם או שינקוב בהם נקב גדול כדי שיתבטל מתורת כלי ואז יתקן אומן ישראל".

וביאר בבינת אדם, שדבריו מבוססים על דברי המהר"ם מרוטבנבורג הנ"ל, שדבריו נכונים הן לחומרא והן לקולא.

אולם בשו"ת שבט הלוי[39] פקפק על היתר זה, ולדעתו אין לקבל את דברי המהר"ם מרוטבנבורג אלא לחומרא, ואין להסתפק בתיקון הכלי על ידי ישראל, בשביל להוציאו מטומאת הנכרים. כמו כן, הפר"ח[40] כתב, שאם אומן ישראלי יתיך את המתכת ויעשה ממנה כלי מחדש, פקע ממנה חיוב הטבילה, כיוון שבטל ממנה שם הבעלים הראשון, ומשמע שרק באופן זה פטור מטבילה, ואינו מועיל לכך נקב כל שהוא.

למעשה, רוב הפוסקים נקטו להלכה כדברי החכמת אדם, ודנו באיזה אופן יש לפגום את הכלי ולתקנו על ידי ישראל.

מדברי החכמת אדם נראה שצריך דווקא לפגום פגימה משמעותית בגוף הכלי, באופן שיפקע ממנו שם כלי, וכן דעת הגרש"ז אויערבך. אף על פי כן, לגבי כלים חשמליים, שעיקר חיוב טבילתם מוטל בספק כנ"ל, כתבו כמה פוסקים[41] שניתן להסתפק בפירוק מנגנון החשמל של הכלי על ידי אומן ישראל והרכבתו מחדש. מהגר"ש עמאר שמענו, שניתן להסתפק בפירוק הכלי באמצעות כלי עבודה, אף על ידי מי שאיננו אומן.

יש להעיר[42], שבכל מקרה אין להסתפק בפירוק התקע על ידי אומן, כיוון שהוא דבר חיצוני לכלי. אם אין אפשרות מעשית לתיקון זה, ניתן לתת את הכלי במתנה לנכרי, ולחזור ולשאול אותו ממנו לעולם[43].

 

ו. כלים הגדולים מארבעים סאה

במסכת כלים[44] מבואר, שכלי העשוי מעץ הגדול מארבעים סאה אינו נחשב לכלי, ועל כן באופנים מסוימים אינו מקבל טומאה. על דרך זו, כתבו הראשונים[45], שאף שאין בניין וסתירה בכלים בשבת, אסור מהתורה לסתור כלי הגדול מארבעים סאה, מכיוון שבאופן זה איננו כלי אלא אוהל, וכן פסק להלכה המגן אברהם[46]. לאור זאת, חידש המהרש"ק[47], שאין חובה לטבול כלי הגדול מארבעים סאה, כיוון שאיננו כלי, ואיננו דומה למעשה שהיה בכלי מדין.

יתירה מזאת, כפי שהובא לעיל, דעת ערוך השלחן לפטור כלים גדולים מטבילה, אף שאין בהם שיעור ארבעים סאה, כל שעומדים במקום קבוע ואין משתמשים בהם על ידי טלטול, היות שאינם בכלל כלי סעודה. ואף שהשיג על דבריהם בשו"ת חלקת יעקב[48] וכן מבואר בחכמת אדם[49], שאין לפטור מטבילה כלי העשוי ממתכת המכיל ארבעים סאה, מכיוון שאינו בטל מתורת קבלת טומאה, נראה שלמעשה יש לסמוך ולהקל בצה"ל להימנע מטבילת כלים גדולים כאלה, בהסתמך על טעמם של המקלים, ולחומרא ראוי למוכרם לנכרי.

מלבד זאת, נחלקו הפוסקים[50] בהלכות מקוואות, האם כלי שעיקר תשמישו וייעודו על ידי חיבורו לקרקע, בטל מתורת כלי, וניתן למלא על ידו את המקווה, בלא שיעשו המים שאובים.

על דרך זו, העלו כמה פוסקים[51] שמכשיר 'מיני בר' וכדומה, שאין דרך כלל להשתמש בו אלא על ידי חיבורו לקרקע, פטור מטבילת כלים, כיוון שאיננו בכלל כלי, אף אם עודנו מקבל טומאה.

כמו כן, נראה שסירי הקיטור, המחבת החשמלית ושאר הכלים הגדולים, שעיקר ייעודם ושימושם במחובר, פטורים מטבילה לדעת הפוסקים המקלים הנ"ל, ונראה שניתן להקל בכך למעשה בצה"ל, בצירוף סברות המקלים בכך, משום שאיננו מקבל טומאה, או משום שאיננו מטלטל, ולחומרא ראוי למוכרם לנכרי.

אם חיבור הכלי לקרקע נעשה על ידי יהודי, פטור הוא מטבילה, כיוון שגמר עשייתו אינו על ידי נכרי, ונראה שיש להקל בכך גם כאשר אין ידוע בוודאות מי ביצע את החיבור.

 

ז. משטחי עבודה

שלחנות נירוסטה המשמשים כמשטחי עבודה במטבח הצבאי, לעיתים מחוברים לקרקע ולעיתים אינם מחוברים, ועל כן גם בעודם מחוברים הינם מקבלים טומאה, ואין לפטור אותם מטבילה מטעם זה. אף על פי כן, לטעמו של ערוך השלחן, כיוון ששלחנות אלו קבועים במקומם (אף אם אינם מחוברים לקרקע), ואינם משמשים ככלי סעודה, הרי שהם פטורים מטבילה.

עוד נראה לפקפק על עיקר חובת הטבילה של השולחנות, כיוון שהשימוש בהם איננו מהותי לתיקון המאכל, כפי שכתב הפרי תואר[52] לבאר את דעת הפרישה הפוטר מטבילה מספריים המיועדים לחיתוך ירקות חיים, משום שאין זה תיקון חשוב. על דרך זו צידד בשו"ת מנחת אשר[53], לפטור קרש חיתוך של חלות מטבילה, כיוון שניתן לחתוך את החלות גם בלעדיו, וסיועו לחיתוך אינו מחשיבו לכלי סעודה, וראה גם בשו"ת אגרות משה[54].

ונראה, שאף שאין היתרים אלו מרווחים, מכל מקום, מאחר שלדעת כמה פוסקים חיוב טבילת כלי נירוסטה איננו מן התורה (ויש מי שכתב שפטורים הם כלל מטבילה[55]), ניתן לסמוך על סברות אלו ולהימנע מטבילת הכלים בצה"ל, וטוב להחמיר למוכרם לגוי כנ"ל.

אם השולחנות אינם משמשים באופן ישיר למאכל, אלא רגילים להניח את המאכלים על גבי כלים אחרים, כקרש חיתוך, צלחות וכדומה, פטורים הם מטבילה ואין צורך למוכרם.

 

סיכום

א. חובה לטבול כלי חשמל שנקנו מנכרי, ובצה"ל אין לברך על טבילתם מחמת הספק.

ב. כלים גדולים המחוברים לקרקע, וכל שכן כלים שעיקר ייעודם ושימושם על ידי חיבורם לקרקע (כגון סירי קיטור, מחבת חשמלית, מיני-בר), כלים המכילים ארבעים סאה, וכן שולחנות נירוסטה המיועדים לשימוש כללי במטבח הצבאי, ניתן להקל ולהימנע מטבילתם בצה"ל, אך ראוי להחמיר למוכרם לנכרי.

ג. כלים המחוברים לקרקע, שגמר חיבורם למטבח נעשה על ידי ישראל, או שקיים ספק בדבר, מותר להשתמש בהם בלא למוכרם לנכרי.

ד. לדעת כמה פוסקים ניתן להימנע מטבילת מיחם חשמלי (שמשתמשים בו במחובר ולא מעבירים אותו למקום האכילה), ויש שהקלו אף בקומקום נשלף, ולמעשה ראוי למוכרם, אך ניתן להשתמש בהם באופן עראי בשעת הדחק.

ה. נחלקו הפוסקים לגבי כלים המסייעים בהכנת המאכל בשלבים שונים, אך אינם גומרים את הכנתו, כדוגמת בלנדר וכדומה, ובשעת הדחק ניתן להימנע מטבילתם.

ו. כלים שתשמישם הרגיל אינו בא במגע עם אוכל, ורק לעיתים רחוקות תשמישם במגע צמוד עם האוכל, כגון פלטה חשמלית, עגלות חימום או חצובות גז - פטורים מטבילה.

ז. כלים החייבים בטבילה שלא ניתן לטבול אותם מפני גודלם, כובדם, או מחשש לבעיות בטיחות או לקלקול הכלי, ייתנם לאומן יהודי שיפרק את הכלי באופן שיבטל ממנו שם כלי, ויתקנהו מחדש. אם הדבר אינו אפשרי, יש למכור את הכלי לגוי ולחזור לשאול אותו ממנו (ראה להלן תשובה ד סעיף ה, שם פורטו דרכי ביצוע המכירה למעשה).

 

 

[1] פרק יא משנה ב.

[2] פרק טו משנה ב.

[3] סימן לא, הו"ד בפת"ש (יו"ד סימן קכ ס"ק ו) וביד אפרים (שם סעיף ה).

[4] הכרעה זו מבוססת על ההשוואה שערך הטור בין טבילה במעיין שאין בו ארבעים סאה לטהר מטומאה, לטבילה באופן זה לעניין כלים שנקנים מנכרי. להלן יתבארו דעות החולקים, הסוברים שאין להשוות בין ההלכות.

[5] כלל עג דין יג, הו"ד גם בפת"ש (סימן סו ס"ק א).

[6] מהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (ח"א יו"ד סימן רטז), ערוך השלחן (שם אות לט).

[7] ח"ח סימן ע.

[8] חידושי החתם סופר (הנדפסים מחדש, יו"ד סימן קכ), שו"ת מהר"י אסאד (שם), וראה בספר טבילת כלים כהלכתה (בירורי הלכות ועיונים סימן ד) שהביא דעות הפוסקים בזה, ועיין ביאור הגר"א (שם ס"ק יח), ובביאור כוונתו ראה בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן רמה) ובספר הוראה ברורה (יו"ד סימן קכ ביאור הלכה הארוך).

[9] ראה ריטב"א (יבמות מז ע"ב) ועוד.

[10] יו"ד סימן מא ומג.

[11] שו"ת בית אבי (ח"א סימן קיד), תפילה למשה (ח"ה סימן כה) בשם הגרב"צ אבא שאול, וראה שיח נחום (סימן מט).

[12] ח"ב סימן עב.

[13] ח"ב סימן נז.

[14] ח"ט סימן קסב.

[15] ח"א סימן תנ.

[16] קובץ תשובות (ח"א סימן ג).

[17] הליכות עולם (ח"ז פרשת מטות סעיף ט).

[18] כפי שהתבאר לעיל תשובה א.

[19] ח"ג סימן נז.

[20] שם.

[21] משמרת הבית (קארפ. פרק ג סעיף ט ובהערה) בשמו.

[22] יו"ד ח"ג סימן כד.

[23] הרב ראובן גנזל, במאמר 'הטבלת כלים חשמליים' (תחומין כז עמודים 457-463).

[24] שם.

[25] ח"ט סימן קסב.

[26] ח"א סימן תנ.

[27] פרק י סעיף ט הערה טז.

[28] חולין סימן תקעז.

[29] יו"ד סימן קכ סעיף ה.

[30] שם סעיף י.

[31] על השו"ע שם.

[32] שם ס"ק ז.

[33] שם ס"ק יא ובנקוה"כ (על הט"ז הנ"ל).

[34] פר"ח (סימן קכ אות יב), שלחן גבוה (יו"ד סימן קכ ס"ק טז), בן איש חי (שנה ב מטות הלכה יא).

[35] פרי תואר (סימן קכ ס"ק יא).

[36] שו"ת אבני ישפה (ח"א סימן קמז ענף ג) בשם הגרש"ז אויערבך, וצירף טעם נוסף להקל.

[37] יו"ד סימן קכ.

[38] כלל עג סעיף יג.

[39] ח"י סימן קכח.

[40] יו"ד סימן קכ ס"ק לג.

[41] הגרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן סו), והגרי"ש אלישיב (קובץ תשובות ח"א סימן ג).

[42] ספר טבילת כלים (פרק יא סעיף נא ובהערות שם) בשם הגרשז"א.

[43] ראה לקמן תשובה ה סעיפים א-ד בעניין מכירת כלים בצה"ל.

[44] פרק טו משנה א.

[45] רש"י (עירובין לה ע"א), שו"ת מהר"ח או"ז (סימן קל).

[46] סימן שיד ס"ק א.

[47] שו"ת טוב טעם ודעת (תליתאי ח"ב סימן כב).

[48] יו"ד סי' מא ומג.

[49] הנ"ל.

[50] ראה ש"ך (יו"ד סימן רא ס"ק כא), שו"ת נודע ביהודה (יו"ד סימן קמב), שו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן ק), שו"ת דעת כהן (סימן קא).

[51] שו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן ע), וראה באריכות בספר טבילת כלים כהלכתה (פרק י סעיף טו) שהביא רבים המחמירים בדבר, וכן החמיר בזה בשו"ת מנחת פרי (ח"ו סימן פב).

[52] סימן קכ ס"ק ז.

[53] ח"ג סימן נח.

[54] יו"ד ח"ג סימן כב.

[55] ראה לעיל תשובה א.