פרק ב

תשובה ב – חציצה בטבילת כלים

 

שאלה:

האם חובה להסיר מדבקות מכלים לפני טבילתם? מה הדין בדיעבד כשלא הסירו אותן? האם מותר לטבול כלי שצבוע בסימון כשרות? כיצד ניתן לטבול כלי מפוחם ביותר?

 

תשובה:

 

א. חובת הסרת חציצה מהכלים קודם טבילתם

במשנה במסכת מקוואות[1] מבואר, שישנם דברים החוצצים בטבילת כלים:

"אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית בין מבפנים בין מבחוץ".

וכתב הש"ך[2], שכוונת המשנה לרבות שאפילו זפת שרגילים למרוח על שאר כלים, חוצץ בכלי זכוכית, וכל שכן לשאר דברים שחוצצים בכל הכלים:

"כתב הסמ"ג בשם ר"י דהכי קאמר: אפילו זפת ומור שאין חוצצין בשאר כלים שדרך לזפתן, בכלי זכוכית חוצצין וכ"ש שאר דברים דחוצצין בכל הכלים דפשיטא דחוצצין בכלי זכוכית".

ואף שעיקר דין זה הוזכר במשנה במקוואות ביחס לטבילת כלים משום טומאה, כתבו הראשונים[3] שיש להקפיד על הלכות חציצה גם בטבילת כלים שיצאו מרשות הגוי, שהוקשה לטבילת נידה, שנוהגים בה כל דיני חציצה. האור זרוע[4] כתב, שהחובה להימנע מחציצה בטבילת כלים, נלמדת מפסוק האמור בטבילת כלי מדין, אך לא ידע את מקומה המדויק של הדרשה:

"כתבתי בליקוטיי, תניא בספרי, המטביל סכין צריך להעביר חלודה. ועיינתי בסיפרי בפרשת מדין ולא מצאתיו. ושמא בסיפרי זוטא הוא. מיהו אפילו לא מיתניא סברא גדולה היא".

וכן הזכירו ראשונים נוספים[5], ונזכרת דרשה זו גם בילקוט שמעוני[6].

על כל פנים, למדנו מדברי כל הראשונים, שחובה גמורה להסיר את החציצה מהכלים קודם הטבילה, וכן פסק השו"ע[7]: "צריך להעביר החלודה קודם טבילה".

 

ב. עיקרי הלכות חציצה בטבילת כלים

בכמה מקומות בש"ס[8] הובאו כללי הלכות חציצה ביחס לטבילת אדם:

"דאמר רבי יצחק, דבר תורה, רובו ומקפיד עליו - חוצץ, ושאינו מקפיד עליו - אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד. וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד, אי נמי משום רובו שאינו מקפיד, היא גופה גזירה, ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה".

וכן בשו"ע[9] התבארו הלכות חציצה בהקשר לטבילת נידה, אולם בדברי הראשונים מפורש, שעקרונות אלו נוהגים גם בטבילת כלים (שכאמור לעיל, הושוותה לטבילת נידה), וכן מבואר במרדכי[10] שדווקא חציצה שנכנסת בגדר 'מיעוטו שאינו מקפיד' אינה חוצצת בטבילת כלים, וכן כתב השו"ע[11] בפירוש לגבי טבילת כלים:

"כל דבר שדרך להקפיד עליו חוצץ, ואם לאו אינו חוצץ, אלא אם כן היה חופה את רובו".

וכתב ערוך השלחן[12] שאם בעל הכלי מקפיד על החציצה, אף שכל העולם אינם נוהגים להקפיד על כך, הרי שהיא חוצצת, וכן הדין גם אם בעל הכלי אינו מקפיד אך דרך העולם להקפיד על חציצה זו.

בספר דרכי תשובה[13] התייחס לאיכות הניקיון הנדרשת לכלים:

"עיין בקונטרס טבילת טהרה (מהגאון הקדוש בעל דעת קדושים) בסוף הקונטרס ב' שכתב, דמה שנשאר שינוי מראה בהברזל במקום העברת החלודה אין להחמיר, רק שצריך לזהר לנקות הכלי מכל טיט ועפרירות ורבב ושמנינות מבפנים ובחוץ, עיין שם. ועיין בספר דברי יוסף חלק ג' סי' תתל"ו, ומבואר מדבריו דכל זה בכלים שאפשר לנקרן מכל שמץ, אבל בכלים שאי אפשר לנקרם היטב כגון כלים שיש להם קנים דינם כמועט שאינו מקפיד, וזה דוקא אם הוא רק במיעוט ואינו מקפיד אבל אם מקפיד אפי' הוא מיעוט או שרובו של הכלי הוא כן אפי' אינו מקפיד לא עלתה לו הטבילה אפילו בדיעבד".

מבואר, שבכלים שאינם נקיים בדרך כלל ואין מקפידים על כך, כגון סירים מפויחים העומדים לבישול בחלק מהמטבחים הציבוריים, הלכלוך אינו מעכב את הטבילה, כל עוד אינו אלא במיעוט הכלי, אך משמע שלכתחילה צריך להתאמץ לנקות את הכלי ככל שניתן.

 

ג. הסרת מדבקות מהכלים

עלה בידנו, שהלכות חציצה נוהגות דווקא ברוב הכלי או אף במיעוטו אם מקפיד על כך. אולם חציצה שהיא בגדר מיעוט שאינו מקפיד, נראה שאין חובה להסירה אף לכתחילה. על פי זה נראה, שהואיל ובמרבית מטבחי צה"ל[14] אין מקפידים אלא על מדבקות הנמצאות בתוך הכלי, ולא על מדבקות חיצוניות, וכל שכן שאין מקפידים על מדבקות שנמצאות בתחתית הכלי מבחוץ, ממילא אין חובה להסיר מדבקות אלו אף לכתחילה, קודם הטבילה.

אולם, בכמה מספרי פוסקי זמננו[15], הביאו ראיה להחמיר, מדברי האיסור והיתר[16]:

"הבא להטביל כלי, צריך לנקותו תחילה מכל טנוף ולכלוך וחלודה שעליו שלא יחוץ בפני הטבילה, כדאיתא לעיל מ'אך את הזהב', אך חלק, וכתב במרדכי פ"ב דעבודה זרה שאם אין עליו כי אם מעט הוה ליה מיעוט שאינו מקפיד ואינו חוצץ, עכ"ל. והיינו אפילו לכתחילה היכא דאי אפשר להעבירו, אבל היכא דאפשר יזהר אפילו במיעוט".

משמע שחובה להסיר כל חציצה מהכלי, אפילו במיעוט שאינו מקפיד, מלבד כאשר אין אפשרות להסירה.

אולם נראה לבאר שאין זו כוונת האיסור והיתר, וכל דבריו אינם אמורים אלא בחלודה, שוודאי מקפיד עליה ואינו רוצה בקיומה, אלא שאחר שניסה להסירה ובכל זאת נותר ממנה מעט, הרי שעל מיעוט זה אינו מקפיד, כיוון שכבר נואש מהאפשרות להסירה. וכן נראה בלשון המרדכי, המצוטט באיסור והיתר: "שאם אין יכול להעביר החלודה שלא ישאר שם כי אם מעט הוי ליה מיעוטא שאינו מקפיד", משמע שרק אחר שנואש מלנקותו, נכנס לגדר 'מיעוט שאינו מקפיד'. אולם בחציצות על מיעוט הכלי שאין מקפיד עליהם מעיקרא (כמדבקות), אין חובה להתאמץ להסירן.

גם מלשון החכמת אדם[17] משמע שהחמיר בדבר לכתחילה:

"ונראה לי דהוא הדין הכלים שיש להם קנים, אף על גב שאינו יכול לנקרו הוי כמיעוט ואינו מקפיד, וכל מיעוט שאינו מקפיד ואינו יכול להעבירו מותר לטבול כך, אף על פי שהוא מבפנים".

אולם גם בדבריו נראה שמדובר היה על לכלוך, שבוודאי רוצה היה לנקותו, אלא שהואיל והדבר כרוך בטרחה וקושי, אינו מקפיד עליו, ואין להסיק מדבריו להחמיר במדבקות.

עוד נראה, שעיקר חומרא זו, להסיר מיעוט שאינו מקפיד מעל הכלים, יסודה בדברי הרמ"א לגבי טבילת נידה[18]:

"ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינם חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצים".

אולם כבר העירו כמה אחרונים[19] שהלכה זו היא 'חומרת האחרונים', שאין לה מקור בש"ס ובראשונים, וממילא יש לומר שאין לך בו אלא במקום שנהגו, גבי טבילת נידה שיש בה כרת, ואין לחדש כך לגבי טבילת כלים, שעיקר חיובה מן התורה שנוי במחלוקת בין רבותינו הראשונים[20].

נוסף על כך, מדברי האחרונים[21] נראה, שדברי הרמ"א לגבי טבילת נידה, מוסבים על דבר החוצץ בעצמו, אלא שמונח על הגוף באופן רפוי, וגזר הרמ"א שמא יניחנו באופן מהודק ויחצוץ, ואילו כאשר מדובר על דבר מה שאינו חוצץ כלל, אין טעם לחייב להסירו קודם הטבילה.

על כן נראה, שאף שקיימת חובה גמורה להסיר מהכלים את המדבקות שמקפיד עליהם, ואף בדיעבד לא עלתה טבילה לכלי אם לא הסירן, מכל מקום, אין חובה לטרוח להסיר מדבקות שנמצאות בתחתית הכלי וכדומה, שאין דרך להקפיד עליהן כלל, וכן הורו רבים מגדולי פוסקי דורנו[22], וכל שכן שאין צורך להסיר מדבקות וסימון שרוצה בקיומן, כסימוני כשרות וכדומה[23]. אמנם, הגר"ע יוסף בספר הליכות עולם[24] כתב בגוף ההלכה שצריך להסיר את המדבקות מהכלים לפני הטבילה, אך בהערה הרחיב וביאר שרבים המקלים בדבר:

"ולענין התוית הדבוקה לכלי, הנה לאו מילתא פסיקתא היא, שאפשר דהוי בכלל מיעוטו שאינו מקפיד עליו, שאינו חוצץ, וכן צידד בזה הגרשז"א בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סימן סו אות יט, ע"ש. ובשו"ת חיים הלוי ח"א סימן נז אות ה, הביא לענין כלי קריסטל שיש עליהם תוית, שכתוב עליה 'קריסטל', שהגר"י וייס בעל מנחת יצחק אמר שאינו חוצץ לטבילה, כיון שזה מוסיף לחשיבות הכלי, ואין דרך להקפיד עליו להוציאו, ושכן אמר גם הגר"ש וואזנר בעל שבט הלוי. אבל גדול אחר החמיר בזה לכתחילה. וטוב להחמיר. ע"ש".

הרי שרבים הפוסקים שהקלו בדבר, ונראה שאף הגר"ע יוסף לא החמיר בדבר אלא לרווחא דמלתא, אולם במקום טורח נראה להקל.

יש לציין, שבמידה והתחילו להוריד את המדבקה, יש להקפיד להסיר היטב את כל הדבק, מכיוון שעל שאריות הדבק רגילים להקפיד.

 

ד. כלים מפויחים[25]

כתב הרמ"א[26]:

"שחרורית הדבוק ביורה מבחוץ הוי כדופן הכלי ודרכו בכך ואינו חוצץ".

מקור הדין בפירוש הרא"ש על המשניות[27]:

"קומקמוס, פירש הרמב"ם הוא כלי שמחממין בו חמין ופעמים כשיש בו מים מכבים בו פחמין, וקאמר שצריך שישפשף הפחמים שבתוכו ויסלקום ממקום למקום שלא ידבקו זה בזה ויחוצו. וכן מסתברא דלא קאי אשחרורית הנדבק בקומקום מבחוץ, שאין אדם מקפיד עליו ודרכו בכך וחשיב כדופן הכלי, ואפילו בכולו אינו חוצץ".

מבואר, ששחרורית שעל הכלי מבחוץ אינה חוצצת, ואפילו אם היא מכסה את כל הכלי, כיוון שהיא נעשית כדופן הכלי[28].

אולם בביאור הגר"א[29] חלק על הרמ"א וכתב:

"ופשטא דמתניתין לא משמע כפי' הרמב"ם, וכן דברי התוספתא, והביאה הר"ש פ"י, מתני' ד' היו רגליו מלאים אבק כו' קומקום כו', ואין להקל".

בשו"ת שבט הלוי[30] הכריע שיש להחמיר בדבר בזמננו, כיוון שלרוב הסירים אינם משחירים כל כך:

"מכל מקום מסופק אני בזמנינו שמבשלים על גז ואלקטרי, ששם בדרך כלל אין על הקדרות רושם שחרחורית, וא"כ אם לפעמים יהיה רושם כזה אולי לכו"ע הוי קפידא, ואינו דומה לזמנם... ושוב הראו לי שהגר"א בסימן ר"ב בלאו הכי חולק על הרמ"א, ואם כן בזמן הזה עכ"פ עלינו להחמיר".

אולם בסירים המשמשים לבישול ציבורי, שרגילים להשחיר ביותר, ואין נוהגים להקפיד על כך, נראה שמן הדין ניתן לסמוך על הרמ"א להקל. אך כיוון שהגר"א החמיר בדבר, יש לדקדק לנקות ככל האפשר, ואם לאחר מכן נשארת מעט שחרורית, וכל שכן אם אין לה ממשות, אינה חוצצת בטבילה. לגבי אבנית שבתוך הקומקום, כתבו האחרונים, שכל שאין דרך להקפיד עליה אינה חוצצת, ואין חובה להסירה לפני הטבילה[31].

 

סיכום

א. חובה להסיר מהכלים מדבקות שמקפידים שלא להשאירן על הכלי, ואף בדיעבד לא עלתה טבילה לכלי כשלא הסירן.

ב. כשהדבר כרוך בטרחה מרובה, אין חובה להסיר מדבקות וסימונים שאינו מקפיד עליהם, וכל שכן אם רוצה בקיומם, כגון סימוני כשרות.

ג. אם התחיל להסיר את המדבקה, עליו לדקדק להסיר את כל הדבק, כיוון שמקפידים על כך.

ד. לכתחילה יש לנקות היטב כלי מפויח לפני טבילתו, אולם אין להקפיד אם נשאר מעט רושם על הכלי, ובמקום צורך יש להקל גם אם כל דפנות הכלי מכוסות בפיח, במקום שאין רגילים להקפיד על כך.

ה. אין חובה להסיר אבנית מקומקום לפני טבילתו.

 

[1] פ"ט מ"ה, וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סימן רב סעיף א).

[2] שם ס"ק א.

[3] רשב"א וריטב"א (ע"ז עה ע"ב) בשם הראב"ד.

[4] ח"ד סימן רצא.

[5] סמג (לאוין קמח) ועוד.

[6] פרשת מטות סוף רמז תשפה.

[7] יו"ד סימן קכ סעיף יג.

[8] עירובין ד ע"ב, סוכה ו ע"ב, יבמות עח ע"א.

[9] יו"ד סימן קצח.

[10] ע"ז סימן תתנט, והובאו דבריו להלכה בשו"ע (יו"ד סימן קכ סעיף יג).

[11] שם סימן רב סעיף ב, וראה שם בט"ז (ס"ק א) שביאר שחציצות של רובו ואינו מקפיד, או מיעוטו המקפיד, אינן אלא מדרבנן.

[12] שם אות ג.

[13] סימן קכ ס"ק ק.

[14] ויש לשער על פי המקובל במטבחים הדומים באפיונם למטבח זה (בדומה למבואר לגבי חציצה בטבילה, שבני אומנות שאינם רגילים להקפיד על חציצה מסוימת, אינה חוצצת לגביהם, כל שהוא במיעוט גופם, ראה יו"ד סימן קצח סעיף יז ובנו"כ שם).

[15] ספר טבילת כלים (פרק ה סעיף ד).

[16] כלל נח סימן צג.

[17] כלל עג סעיף יד.

[18] יו"ד סימן קצח סעיף א.

[19] שיורי טהרה (שם ס"ק ו), ערוך השלחן (שם אות ט).

[20] כפי שהתבאר לעיל תשובה א סעיף א-ב.

[21] ראה פתחי תשובה (שם ס"ק טו) בשם שו"ת שיבת ציון.

[22] דינים והנהגות לחזו"א (מהדו"ח, ח"ב יו"ד פרק א סעיף כה אות טו), וראה להלן דברי הפוסקים שהביא הגר"ע יוסף.

[23] ראה ערוך השלחן (הנ"ל) לגבי טבילת נידה, וכל שכן בזה.

[24] ח"ז עמוד רעד הערה יד.

[25] מציאות זו אינה שכיחה כיום, שכן לרוב מטבילים את הכלים בעודם חדשים ונקיים. הפוסקים דברו לרוב על כלים משומשים שנקנו כך מנכרי. עם זאת, הדבר עשוי להיות מעשי כאשר מוצאים כלי שנעשה בו שימוש לאורך זמן, אך הוא מעולם לא הוטבל.

[26] יו"ד סימן רב סעיף ב.

[27] מקוואות פ"ט מ"ב.

[28] אולם ראה בערוך השלחן (שם אות ה) שהסתפק שמא הרמ"א לא התיר אלא בשחרורית על מיעוטו של הכלי.

[29] שם ס"ק ג.

[30] ח"ד סימן צא.

[31] שו"ת שבט הלוי (ח"ד סימן קכג).