פרק ג

תשובה ג - הפרשת חלה מבלילה עבה ומבלילה רכה

 

שאלה:

האם צריך להפריש חלה מספינג' שמטוגן בשמן עמוק או מבלינצ'ס דק ביותר? באיזה אופן יש להפריש חלה מעיסת פנקייק או מעוגת טורט?

 

תשובה:

א. הגדרת עיסה החייבת בחלה

במסכת חלה[1], מבואר, שישנם מאכלים העשויים מקמח הפטורים מהפרשת חלה:

"הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה".

וביאר רש"י במסכת פסחים[2]:

"הסופגנין - עשויין כספוג. והדובשנין - מטוגנין בדבש, וכולן מין לחם. והאיסקריטין - עשויין כצפיחית, דמתרגמינן איסקריטון, שלשין עיסתן רכה מאד. המסרת - תרגום של מחבת. ופטורין מן החלה – דכתיב באכלכם מלחם הארץ - והני לאו לחם נינהו".

מבואר, שאחד המאפיינים של עיסה החייבת בחלה הוא שבלילתה לא תהיה רכה מאוד[3], וכן ביארו ראשונים נוספים[4].

במסכת פסחים[5], נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש מהו אופן הכנת העיסה למאכל המחייב בחלה. לדעת ריש לקיש עיסה שלא נאפתה בתנור, אלא טוגנה במחבת וכדומה, פטורה מן החלה. לעומת זאת לדעת רבי יוחנן רק עיסה שנאפתה בחמה או שהתבשלה במים או שטוגנה בשמן עמוק[6], אינה חייבת בחלה, והשו"ע[7] פסק כרבי יוחנן.

תוספות[8] סייגו בשם רבינו תם, שמחלוקת האמוראים אינה אלא לגבי בלילה רכה, אולם בלילה עבה לעולם חייבת בחלה, אף אם לא אפאה בתנור, וזה לשונם:

"ואומר רבינו תם דדווקא בבלילתו רכה פליגי דר' יוחנן סבר אפייתו באילפס עושהו לחם וחייב בחלה ור"ל סבר אין עושהו לחם ופטור, אפי' על ידי משקה, אבל בלילתו עבה כולי עלמא מודו דחייב בחלה אפי' על ידי משקה, דהא חיוב חלה הוי משעת גלגול כדמוכח בכמה דוכתי וכן משמע במס' חלה דתנן עיסה שתחלתה וסופה סופגנין פטורה מן החלה תחלתה סופגנין וסופה עיסה תחלתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה".

לדעת ר"ת אין לפטור את העיסה מחלה, אם נעשתה מבלילה עבה, אף אם לבסוף לא אפאה. לעומת זאת, כתב הר"ש[9]:

"ומיהו נראה דעיסה גמורה נמי פטור כדמוכח בפ' כיצד מברכין, דתני ר' חייא לחם העשוי לכותח פטור מחלה... אלמא אף על גב דמשעת גלגול קאתי חיוב חלה, כיון דגלגל אדעתא לאפות בחמה מפטרה דסופו לבטל מתורת לחם".

לדעת הר"ש, וכך היא גם דעת הרמב"ן[10], עיסה מבלילה עבה, שכוונתו לבשלה, פטורה מחלה. למעשה, פסק השו"ע[11] כדעת הר"ש והרמב"ן, אולם הש"ך[12] כתב שצריך לחשוש לשיטת ר"ת ולהפריש חלה בלא ברכה. לאור זאת, סופגניות, זלאביה, ספינג' וכדומה, העשויים מבלילה עבה ומטוגנים בשמן עמוק, וכן קניידלך[13] העשויים בלילה עבה ומבושלים במים, יש להפריש מהם חלה בלא ברכה.

 

ב. מועד הפרשת חלה מבלילה רכה

מדברי ר"ת משמע, שאין אפשרות להפריש חלה מעיסה שבלילתה רכה, אלא לאחר שיאפנה, וכן מפורש בתוספות בכמה מקומות[14]. יש להסתפק לשיטת ההלכה, שכוונה לבשל פוטרת מחיוב חלה, האם יש לומר גם לחומרא, שכוונה לאפות את הבלילה הרכה מחייבת הפרשת חלה אף בעודה עיסה. בספר תורת הארץ[15] דן בהרחבה בספק זה, ולבסוף דייק מלשון ספר התרומה[16], שכל עוד הבלילה רכה - אינה בכלל עיסה, ועל כן לא ניתן להפריש ממנה עד שתאפה בפועל, וכן העלו למעשה רבים מהפוסקים[17]. אולם יש מהפוסקים[18] שכתבו, שאין לסמוך על סברא זו להקל, ועל כן אם היה שיעור חלה בבלילה, יש לחשוש שהתחייבה בחלה בעודה בלילה, אף שלאחר האפייה לא יהיה שיעור חלה בכל תבנית, ולמעשה לא יחול חיוב חלה לאחר האפייה, ועל כן נדרש להפריש מהבלילה, וכך נהוג בגופי כשרות שונים.

למעשה, בכדי לחשוש לסברת המחמירים, ובכדי למנוע חשש לכך שיצטרפו התבניות לאחר מכן[19], ויתחייבו בחלה בלא שישימו לב לכך[20], וכן בכדי לזכות במצוות הפרשת חלה כהלכתה[21], יש לצרף את התבניות לאחר האפייה תחת כיסוי אחד[22], ולהפריש מהן בלא ברכה. במקום שקיים חשש שישכחו להפריש לאחר האפייה, יש להפריש חלה מהבלילה בלא ברכה (וטוב לומר 'הרי זו חלה משעת האפייה' ולהשליכה רק לאחר האפייה, בכדי שהחיוב יחול באותה שעה), ולחזור ולהפריש שנית בלא ברכה לאחר האפייה[23].

כך יש לנהוג בעוגות טורט, וופל בלגי וכדומה, העשויים בלילה רכה ולאחר הכנתם יש להם תואר פת.

 

ג. הפרשת חלה מבלינצ'ס ופנקייק וכדומה

הגמרא במסכת ברכות[24] דנה בחיוב חלה במיני עיסות שונות:

"טרוקנין חייבין בחלה. וכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: טרוקנין פטורין מן החלה. מאי טרוקנין? אמר אביי: כובא דארעא.

ואמר אביי: טריתא פטורה מן החלה. מאי טריתא? איכא דאמרי: גביל מרתח, ואיכא דאמרי: נהמא דהנדקא; ואיכא דאמרי: לחם העשוי לכותח".

ופירש רש"י:

"כובא דארעא - עושה מקום חלל בכירה, ונותן בתוכו מים וקמח, כמו שעושין באלפס.

גביל מרתח - נותנים קמח ומים בכלי, ובוחשין בכף, ושופכין על הכירה כשהיא נסקת.

נהמא דהנדקא - בצק שאופין בשפוד ומושחים אותו תמיד בשמן או במי ביצים ושמן.

לחם העשוי לכותח - אין אופין אותו בתנור אלא בחמה".

וכן פסק השו"ע[25]:

"טריתא, דהיינו עיסה שבלילתה רכה, ושופכין אותה על הכירה ומתפשט עליה ונאפית, פטורה. אבל אם יש בכירה גומא ושופכין אותה לתוכה, חשוב לחם וחייב".

בלשונות הפוסקים הוזכרו כמה הבדלים בין טרוקנין לבין טריתא.

הפמ"ג[26] כתב:

"ועיין לבוש משמע טרוקנין מן התורה לא הוי לחם, כי אם קביעות עושה לחם, ומדרבנן. וטריתא בלילה רכה מאוד, משמע דזה ההבדל בין טרוקנין לטריתא.

ובמ"א משמע שההבדל זה בגומא ויש בו תואר לחם, וזה מתפשט ואין בו תואר לחם".

והוסיף לבאר:

"ולענין חלה יש הפרש בין טרוקנין דהוה קצת לישה חייב בגלגול, ובין טריתא (ש)בוחשין "בכף", כפירוש רש"י ברכות ל"ז ב, וליכא גלגול, אף על פי שאח"כ נאפה ויש בו תואר לחם לא מחייבת בחלה דבתר גלגול אזלינן".

אם כן, מדבריו עולים שני הסברים שונים להבדל שבין טריתא לטרוקנין:

א. עיסת טריתא רכה יותר מעיסת טרוקנין[27]. את הטריתא מערבבים בכף, ולא לשים ביד כדרך עיסה[28].

ב. צורת ההכנה של הטריתא היא על ידי התרחבות העיסה במחבת (לעומת טרוקנין שנאפה בגומא שיש לה בית קיבול). בשו"ע הרב[29] הוסיף, שכל שהעיסה נעשית בתוך כלי עם שוליים היא בכלל טרוקנין.

לאור הגדרות אלה, כתב הגר"א וייס למעשה[30]:

"ונראה להלכה, דאותן פנקייקס ששופכים על גבי משטח והן מתפשטין, פטורין מן החלה. דהלא בלילתן רכה ביותר, והם גם מתפשטין ולכו"ע פטורין מן החלה. אך אותן שיש במשטח שלהם גומות קטנות, מעין קוביות קוביות, יש להסתפק אם דינם כגומא, ויש להפריש מהם חלה בלי ברכה. ונשאלתי במה שנהוג בצבא ששופכים על משטח, ושמים 'רינג' דהיינו עיגול של מתכת על גבי המשטח, ושופכים לתוך הרינג כדי שלא יתפשט, אבל הרינג אינו חלק של המשטח, ונראה לכאורה שדומה לטריתא ופטורה מן החלה".

אף שהתבאר לעיל שמאכל שנעשה בתוך כלי עם דפנות חייב בחלה, לגבי 'רינג' שאינו עוצר את התרחבות העיסה על גבי המשטח אלא רק מגביה מעט את הבלילה, הכריע הגר"א וייס שאינו מחייב הפרשת חלה[31].

אולם בהלכות ברכות (שהושוו להלכות חלה[32]), כתב השו"ע[33]:

"לחמניות, אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא"ש, לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא ובהמ"ז. ואותן שבלילתן רכה ודקים מאוד שקורין ניבלא"ש, מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלוש".

בביאור ההבדל בין שני סוגי הלחמניות, כתב בספר עמק ברכה (לאביו של השל"ה), שתלוי הדבר בעובי העיסה, וכן הביאו בשמו הב"ח, המג"א והט"ז, אולם לא הוגדר בדבריהם מהו שיעור העובי הנדרש לחיוב חלה, ובשל כך כתב בספר בגדי ישע[34], להחמיר בכל מאכל שהוא עבה מעט. בגדר הדבר נחלקו האחרונים: בשו"ת גינת ורדים[35] כתב, שעובי העיסה תלוי בסמיכות שלה ובכך שניתן ללוש אותה מעט, ולעומתו בעל המחנה אפרים[36] כתב שהדבר תלוי בעובי המאפה בפועל, ובדומה לכך, משמע גם מלשונו של שו"ע הרב[37]:

"וכן טרוקנין שבוללין קמח במים בלילה רכה יותר מדאי, אלא ששופכין לתוך גומא וחלל שבכירה או תנור עד שנעשה עב קצת אחר האפייה, וכן אם שפך הרבה לתוך המחבת עד שנעשה עב קצת אחר האפייה (שקורין בלינעס). אבל אם לא שפך לתוך גומא אלא על גבי קרקע הכירה והתנור ומתפשט שם עד שנעשה דק מאד אחר האפייה, והיא נקראת טריתא, אין עליה תורת לחם כלל לענין חלה, ואין מברכין עליה אלא בורא מיני מזונות ומעין ג' אפילו קבע סעודתו עליה. וכן אם שפך מעט מבלילה רכה יותר מדאי לתוך מחבת רחבה ומתפשטת שם על שולי המחבת ונעשה דק מאד גם אחר האפייה (שקורין בלינצעס), אין קביעות מועלת בהן כמו בטריתא".

בעקבות דברי האחרונים הנ"ל, דנו כמה מפוסקי דורנו במאכלים שנעשים באופן של התרחבות על גבי המחבת, אך למעשה יש להם מעט עובי.

בספר שו"ע המקוצר[38] דן ביחס ללחוח התימני:

"ככרות לחוח העשויות נקבים נקבים בצידם העליון אם הם עבים באמצעיתם כשמונה מילימטר או יותר צריך להפריש מהם חלה בברכה... ואם עוביין מארבעה עד שבעה מילימטר יש להפריש בלא ברכה, וכשהעובי שניים או שלושה מילימטר פטורים לגמרי, דכיון שהם כל כך דקים אינם נחשבים לחם, והוא הדין לרקיקים הנקראים בשם בלינטשס חביתיות, שהם פטורים מטעם זה".

הגדרה נוספת כתב בספר תבואת השדה[39], על פי דיוק לשון רש"י הנ"ל, שדווקא עיסה שנעשית מוכנה לאלתר עם שפיכתה על המחבת רותחת, פטורה מהפרשת חלה, לעומת זאת לחוח, שאינו נעשה מוכן לאלתר, אלא לאחר מספר דקות ואין מניחים אותו דווקא על משטח רותח, יש להפריש ממנו חלה בלא ברכה מספק.

שתי שיטות אלו הובאו בילקוט יוסף[40]:

"עיסה שבלילתה רכה ודלילה ונוזלית, כגון עיסה המיועדת לאפיית הבלינצ'ס והלחו"ח, וכאשר שופכים את העיסה לתוך המחבת ללא משקה, היא מתפשטת ונאפית, יש אומרים שחובת הפרשת חלה ממנה תלוי בעובי המתקבל לאחר האפייה, אם המאפה שנאפה דק מאד, כגון הבלינצ'ס, וכן הבצק של הוופל, והלחו"ח, פטורה מהפרשת חלה. ואם המאפה הוא עבה כ - 8 מ"מ, כמו במינים מסויימים של הלחו"ח, חייבת בהפרשת חלה. וההפרשה תיעשה לאחר האפייה, ויקח את כל הלחוח שיש בהם שיעור הפרשת חלה [בקמח], וישימם בסל אחד או שיכסם במפה ויפריש חלה בברכה.

ויש אומרים שהדבר תלוי אם העיסה בלילתה רכה והיא נוזלית כמים, ושופכים אותה על מחבת חם, ומיד היא מתפשטת ונאפית, פטורה מהפרשת חלה, וכגון הבלינצ'ס שזמן אפייתו על המחבת הוא כ - 30 שניות. אבל אם לוקחים עיסה דלילה זו, ואופים אותה בתנור או על המחבת, ומאפה זה זקוק לזמן אפייה, ואינו נאפה מיד, חייב בהפרשת חלה, וכגון עוגת טורט או הלחוח המצוי כיום ואת החלה יפריש לאחר האפייה. ואם הלחוח דק שמיד עם התפשטותו על המחבת הוא נאפה, דינו כדין הבלינצ'ס שפטור מהפרשת חלה".

לשתי השיטות הנ"ל, נראה שלעיתים פנקייק יהיה חייב בהפרשת חלה, ועל כן בכדי לצאת מידי ספק, יש להורות למעשה, להפריש חלה מפנקייק ושאר מאכלים שיש להם מעט עובי, אך אין לברך על ההפרשה, ואין צריך להחמיר להפריש גם מהבלילה. לעומת זאת, כשמכין חביתיות דקות ביותר, פטור מהפרשת חלה.

בכדי להפריש חלה מפנקייק, יש להקפיד לצרף את הפנקייקים המוכנים בכלי אחד לשיעור חלה[41], ולהפריש על כל הפנקייקים המוכנים. אם מכינים את הפנקייקים לאכילה מיידית, כגון בחדר האוכל, יש להקפיד שלא לאסוף אותם בכלי באופן שיבואו לכדי צירוף לשיעור חלה. כל שלא נאספו הפנקייקים בכלי לשיעור חלה, אין איסור לאוכלם בלא הפרשת חלה, אף שיש שיעור חלה בבלילה הנוזלית, שכן הפנקייקים שחולקו לצלחות לא ישובו להצטרף בכלי אחד.

 

סיכום

א. עיסה מבלילה עבה, שדעתו לאפותה או לטגנה במעט שמן – יפריש ממנה חלה בברכה, אך אם דעתו לבשלה במים או בשמן עמוק (כגון סופגניות, ספינג' וכדומה) – יפריש בלא ברכה, ואם היתה דעתו לבשלה, ולבסוף נמלך ואפאה ואפילו אפה ממנה רק מעט, חייב להפריש ממנה חלה בברכה.

ב. עיסה מבלילה רכה הנעשית בתוך כלי (כמו עוגה בחושה) חייבת בהפרשת חלה לאחר האפייה, אם הצטרפה העיסה לשיעור חלה. כיוון ששיעור הקמח במאפים אלה מועט, יש לצרף את התבניות זו לזו באמצעות כיסויין בכיסוי אחד, ולהפריש מהן חלה בלא ברכה. כשקיים חשש שישכחו להפריש חלה לאחר האפייה, יפרישו חלה בלא ברכה מהבלילה, ולאחר האפייה יצרפו את התבניות ויפרישו חלה שנית בלא ברכה.

ג. עיסה מבלילה רכה ביותר, שאין לה תואר לחם, פטורה מהפרשת חלה. הואיל והגדרה זו שנויה במחלוקת בין הפוסקים, המכין עוגת טורט או ופל בלגי, יפריש חלה בברכה אם הצטרפו המאפים לשיעור חלה. לעומת זאת, המכין פנקייק וכדומה, שהוא מעט עבה, יפריש חלה בלא ברכה, והמכין חביתיות דקות ביותר, אינו צריך להפריש חלה כלל.

 

 

 

 

[1] פרק א משנה ד.

[2] לז ע"א.

[3] מפשט המשנה עולה, שישנם סוגים נוספים של עיסות הפטורות מחלה, כגון עיסה שמעורב בה דבש, אולם מסוגיית הגמרא (פסחים לז ע"א) מבואר, שהמאפיין של עיסות אלה הוא שהן אינן אפויות באופן הרגיל, והעירו על כך המשנה ראשונה (חלה שם) והמקדש מעט (על הדעת קדושים סימן שכט ס"ק א). למעשה, מדברי הפוסקים עולה שעוגות חייבות בחלה, אולם ערוך השלחן (יו"ד סימן שכט סעיפים יב-יד) נקט שעוגת דבש וכדומה אינה חייבת בחלה (והעיר על דבריו בשו"ת מנחת שלמה ח"א סימן סח, וראה מש"כ בזה בספר הפרשת חלה כהלכתה פ"ד סעיף יג בהערה). כיוצ"ב, כתב בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סימן יב וח"ח סימן פא) שרקיקים דקים פטורים מחלה, על פי פירוש הר"ש במשנה שם, שסופגנין היינו רקיקים דקים. אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן רמב) דחה את דבריו, וכתב שכוונת המשנה לפטור רק את מה שלא נאפה כדרך פת.

[4] ראה ברטנורא ומפרשי המשנה (שם), אולם המשנה ראשונה (שם) העיר, שמהרמב"ם משמע שגם עיסה רכה חייבת בחלה, וראה גם בספר תורת הארץ (ח"א פ"ד). מאידך, בחידושי המאירי (פסחים לז ע"ב) מבואר להיפך, שלדעת הרמב"ם עיסה רכה אינה חייבת בחלה.

[5] לז ע"א.

[6] תוספות (פסחים לז ע"ב ד"ה דכולי עלמא) על פי הירושלמי. אולם אם נתן במחבת מעט שמן בכדי שלא ידבק, חייבת העיסה בחלה.

[7] יו"ד סימן שכט סעיף ב.

[8] שם.

[9] חלה פ"א מ"ה, והביא את דבריו הרא"ש (פסחים פ"ב סימן טז).

[10] הלכות חלה דף כו ע"א.

[11] יו"ד סימן שכט סעיף ג.

[12] שם ס"ק ד, וכן הורה הגר"ע יוסף (חזון עובדיה יום טוב עמוד סח) למעשה, שטוב להחמיר בכך (וראה בספר תבואת השדה פ"ה סעיף ג בהערה, שזאת משנתו האחרונה).

[13] לרוב אם עושים קניידלך מקמח מצה, הופרשה כבר חלה מהמצות, ואין צריך להפריש שנית.

[14] ב"ק צד ע"א ד"ה ואפאה, ב"מ פט ע"א ד"ה יצא, בכורות כז ע"א ד"ה בריש.

[15] ח"א פרק ד אות צב והלאה.

[16] סימן פה.

[17] כן מבואר בראש יוסף (פסחים לז ע"א), וכן פסקו בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן סח), בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן קט), ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן רמד), וכן דעת הגר"א וייס (זכרון שבתי ואריה-חלה, מבי רב סימן ו).

בדיעבד אם הפריש קודם אפייה, כתב בדרך אמונה (ביכורים פ"ו ס"ק קה) שיפריש שנית בלי ברכה, וראה בספר תבואת השדה (פ"ה סעיף יד בהערה) שהשיג עליו.

[18] שו"ת להורות נתן (ח"ז סימן פב).

[19] ראה לעיל תשובה ב סעיף ג, שהפוסקים נחלקו על צירוף המאפים בתנור או במקרר. כמו כן, עשוי להיווצר צירוף של המאפים על גבי שולחן ההגשה, במידה ויש לו שוליים בולטים.

[20] רא"ש (ביצה פ"א סימן יג), ב"ח (או"ח סימן תנז).

בספר תורת הארץ (שם אות קב) כתב, שמאפים השייכים לציבור ומתחלקים לאנשים רבים, ספק אם חייבים בחלה, ולדבריו ספק אם ישנה חובת הפרשת חלה בצה"ל. אולם בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן סח) חלק על דבריו, והעלה שאין לפטור מטעם זה.

[21] שו"ע (יו"ד סימן שכד סעיף יד). בש"ך ובט"ז (שם) ביארו שכאשר אינו מתכוון להפקיע עצמו מהמצווה אין בכך איסור, כגון כשאין לו אלא מעט קמח, או כשאינו צריך אלא לעיסה קטנה. משמע, שכאשר צריך לעיסה גדולה, ראוי לעשות באופן שיתחייב בחלה. אולם, כיוון שדרך עשייתו כאן אינה גוררת חיוב חלה לדעת רוב הפוסקים, וגם האפשרות לצרף אחר כך את הכלים לא תגרור חיוב וודאי, כיוון שהתבניות מונחות בכלים נפרדים ואין אפשרות לצרף את המאפים עצמם לכלי אחד, על כן נראה שאין לחייב לצרף את התבניות מטעם זה לכשעצמו, אף שהמחמיר בכך תבוא עליו ברכה.

[22] ראה לעיל תשובה ב סעיפים ב-ג.

[23] תשובות והנהגות (ח"ב סימן תקנט), וכן נהוג בצה"ל ובגופי כשרות רבים.

[24] לז ע"ב.

[25] יו"ד סימן שכט סעיף ה.

[26] או"ח סימן קסח א"א מ-מא.

[27] הבחנה כעין זו מצאנו גם בשו"ת התשב"ץ (ח"ב סימן רצא).

[28] יש מהאחרונים שמשמע מדבריהם שזוהי הגדרה אחת, ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שאלו שתי הגדרות שונות, ונפקא מינה לגבי עיסה שמתערבת בכף אף שהיא עבה מעט.

[29] לוח ברכת הנהנין (פ"ח סעיף ט).

[30] קובץ זכרון שבתי ואריה (חלה, מבי רב סימן ו), וכן כתב הגר"ד יוסף (ספר הלכה ברורה סימן קסח סעיף כח).

[31] אולם בספר הלכה ברורה (שם) כתב, שאם יש שפה למשטח הטיגון חייב בחלה.

[32] ראה בית יוסף (או"ח סימן קסח).

[33] או"ח סימן קסח סעיף ח.

[34] סימן קסח סעיף ח.

[35] או"ח כלל א סימן כד.

[36] בתשובה שהודפסה בספר פרח שושן (כלל א סימן ד).

[37] סדר ברכת הנהנין פרק ב סעיף ו.

[38] ח"ה סימן קע סעיף יט.

[39] פרק ה סעיף יד בהערות. בספר חלת לחם (מובא בדרך אמונה הלכות ביכורים פרק ו ציון ההלכה רג) כתב שחובת הפרשה מלחמניות, היא רק כאשר מוכנות הם בתנור ולא כאשר מוכנות הם על גבי כירה.

[40] קיצור שו"ע ילקוט יוסף (יו"ד סימן שכט סעיף ד).

[41] כפי שהתבאר לעיל תשובה ב סעיף ב.