פרק ב

תשובה ב - שיעור הפרשת חלה וצירוף עיסות לחיוב חלה

 

שאלה:

איזו כמות של קמח מחייבת בהפרשת חלה בברכה בקמח לבן ובקמח מלא? האם מיני קמחים שונים מצטרפים זה עם זה לשיעור חיוב הפרשת חלה? מהם התנאים בכדי להפריש חלה מעיסה אחת על עיסה אחרת? כיצד יש לנהוג בכדי להתחייב בברכות רבות, במעמד 'הפרשת חלה'?

 

תשובה:

א. שיעור הפרשת חלה

נאמר במשנה במסכת חלה[1]:

"חמשה דברים חייבים בחלה החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון[2]".

מבואר, שחיוב חלה נוהג דווקא בחמשת מיני דגן.

בהמשך[3] מובא השיעור המחייב בחלה: "חמשת רבעים קמח חייבים בחלה".

הפוסקים נחלקו בשיעורים אלה: לדעת החזו"א שיעור הקמח הוא 4320 סמ"ק, ולדעת הגר"ח נאה 2500 סמ"ק. פוסקי דורנו נתנו שיעורים במשקל, בכדי להקל על המדידה, ונאמרו בכך שיעורים רבים. למעשה, בכדי לצאת ידי השיטות השונות, יש להפריש בלא ברכה מעיסה שהוכנה מ-1200 גרם קמח, ולעניין ברכה יש נוהגים לברך רק על עיסה שהוכנה מ-2250 גרם קמח (בהתאם לשיטת החזון איש), ויש נוהגים לברך על עיסה שיש בה 1560 גרם קמח[4].

שיעורים אלו נאמרו בקמח חיטה לבן. בקמח העשוי ממיני תבואה אחרים, ואף העשוי מחיטה מלאה[5], השיעור משתנה, בהתאם לשיעורי הנפח הנ"ל. למעשה, כל עוד לא ידוע בבירור שיש בעיסה כדי חיוב חלה, יש להפריש ממנה בלא ברכה. 

 

ב. הפרשת חלה מעיסה אחת על שאר העיסות

פסק השו"ע[6]:

"אם יש בכל עיסה כשיעור, ורוצה להפריש מזו על זו, אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה, אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו".

מבואר, שניתן להפריש מעיסה שיש בה שיעור חלה על עיסה אחרת החייבת בחלה, בלא לחבר ביניהן. אף על פי כן, יש להקפיד ששתי העיסות תהיינה לפניו בשעת ההפרשה, מכיוון שאין מפרישים אלא מן המוקף[7]. בתוקף החיוב להפריש מן המוקף נחלקו הראשונים אם חובה זו מדאורייתא או מדרבנן, ויש מהפוסקים שהקלו להפריש לכתחילה שלא מן המוקף בזמן הזה, במקום צורך גדול[8]. בדיעבד, כשהפריש חלה מעיסה אחת על חברתה אף שלא הייתה לפניו, ההפרשה חלה[9].

הראשונים דנו על האופן בו העיסות צריכות לעמוד בפני המפריש, בכדי שתהיה זו הפרשה מן המוקף, ולמעשה סיכם הגר"א[10]:

"והנה אבאר דג' דינים בזה, אם הם בלא כלי כלל א"צ אפי' נגיעה ואפי' רחוקים הבית[11] מצרפן, ואם הם בתוך כלי ופתוחים מלמעלה צריכין הקפה והוא קירוב ונגיעת כלים אהדדי וזה מן המוקף כמו אין מקיפין שתי חביות וכמ"ש רש"י בס"פ כשם, ואם הם סתומים אפי' נגיעה לא מהני".

מבואר, שכאשר העיסות נמצאות בתבניות נפרדות, יש להקפיד לכתחילה שיגעו התבניות זו בזו, וכן הורו למעשה כמה פוסקים[12], אולם נראה שגם לדעת המחמירים די בכך שיהיו התבניות נתונות בתוך עגלה אחת (בעגלות המצויות בצה"ל).

מלבד זאת, כתב השו"ע[13]:

"ואם לש כל מין ומין לבדו, ויש בו כשיעור, ורוצה להפריש ממין זה על זה, אין מפרישין אלא על מינו. כיצד, אין מפרישין חטים על שום אחד מהם (היינו מחמשת מיני דגן), ולא משום אחד מהם עליהם. וכוסמין ושיפון מפרישין מזה על זה, וכן שבולת שועל ושעורים מפרישים מזה על זה".

מבואר, שאין להפריש מעיסה העשויה מקמח חיטה על עיסה העשויה מקמח אחר. אולם לגבי עיסות העשויות מאותו סוג קמח (ובכלל זה גם עיסה העשויה מקמח חיטה לבן ועיסה העשויה מקמח חיטה מלא[14]), אלא שייעודן שונה ורגילים להקפיד על צירופן (כגון עיסה של עוגה ועיסה של לחם), כתב הרמ"א[15]:

"וכל זה שאין שיעור בכל אחת, אבל אם יש בהן שיעור, מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד".

לדעת הט"ז[16], כשהעיסות שונות ומקפיד על צירופן, צריך להקפיד שיגעו העיסות וינשכו (היינו שיתחברו מעט, כך שאם יפריד ביניהן ייתלש מעט מהעיסה השניה) זו בזו בכדי לצרפן, ואילו הש"ך[17] הכריע, שדי בכך שיהיו סמוכות זו לזו. למעשה, כאשר ישנן עיסות רבות בשיעור חלה מאותו סוג של מאפה, יצמידו הכלים זה לזה ויפרישו מעיסה אחת על כל העיסות. אולם כשהכינו בצקים של מאפים שונים, לכתחילה יפרישו מכל מאפה בפני עצמו, אך במקום צורך ניתן להקל להפריש ממאפה אחד על חברו[18].

 

ג. צירוף עיסות שונות לחיוב חלה

עיסה (בשיעור חלה) המורכבת מסוגי קמח שונים, שכולם מחמשת מיני דגן, חייבת בחלה, אף שאין שיעור חלה מכל קמח בפני עצמו[19]. נחלקו הפוסקים[20] במי שהכין עיסות נפרדות ממיני קמחים שונים, ואחר כך עירב את כל העיסות יחד, האם מצטרפות לשיעור חלה, ולמעשה מחמת הספק יש להפריש בלא ברכה[21].

הלש עיסות קטנות שאין בכל אחת שיעור חלה, והן 'נושכות' זו בזו - מצטרפות זו לזו בתנאי שהן מאותו המין או ממינים דומים[22], וכן שאינו מקפיד על כך שיתערבו זו עם זו[23]. משום כך, עיסה של עוגה אינה מצטרפת עם עיסה של לחם, כיוון שטעמה שונה ומקפידים שלא יתערבבו זו עם זו.

דרך נוספת לצרף את העיסות זו לזו היא 'צירוף כלי'. כך כתב השו"ע[24]:

"ואם אינם נדבקים, והם בסל אחד, הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת. ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז, אינם מצטרפים.

הגה: ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי, דהיינו שיהא כל כיכר אחד או עיסה למעלה מדופני הכלי.

ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן".

מבואר, שכאשר העיסות או אף הלחמים האפויים נמצאים יחד באותו הכלי, מצטרפים לחיוב חלה (בתנאים האמורים לעיל). ראשונים ואחרונים[25] נחלקו האם העיסות שבסל מצטרפות זו לזו דווקא כאשר הן נוגעות זו בזו (אף שאינן 'נושכות'), ועל כן למעשה יש להקפיד שיגעו זו בזו, ובלא זה יפריש בלא ברכה[26]. בדברי הרמ"א מבואר, שאין צריך שכל העיסה תהיה בתוך דפנות הכלי, אלא די בכך שמקצתה נמצאת בתוכו, וכן מבואר בש"ך[27] ובביאור הגר"א[28] על אתר. אולם יש מהראשונים[29] שהצריכו שכל העיסה תהיה בתוך הכלי, ועל כן לכתחילה ראוי לכסות את העיסה במפה כאשר היא בולטת מחוץ לכלי[30].

כיסוי העיסות או הלחמים במפה מצרף כשמונחים בתוך כלי (וכגון שבולטים מחוצה לו כנ"ל), ונחלקו האחרונים[31] האם כיסוי מצרף גם כשמונחים על גבי שולחן (ללא שוליים), על כן המבקש לצרפן יקפיד להניחן בכלי או על כל פנים לפרוס מפה תחתיהן.

בנוגע לעיסות המונחות בתבניות קטנות שאין בכל אחת מהן שיעור חלה, נחלקו הפוסקים אם ניתן לצרפן על ידי שייתן את כל התבניות בתוך כלי אחד ויכסה במפה[32], ועל כן במקרה כזה יפריש בלא ברכה.

עיסות או מיני מאפה שנמצאו יחד בכלי אחד, שלא מתוך כוונה לצרפם לחיוב חלה, כתב בספר דעת קדושים[33] שחייבים בחלה, אולם אם התכוון בפירוש שאינו רוצה לצרפם, אינם מצטרפים, בדומה לעיסות שמקפיד על עירובן.

נחלקו הראשונים[34] האם עיסות שנאפו יחד בתנור מצטרפות לחלה, ולמעשה הכרעת הגר"א[35] שאינן מצטרפות, ויש מהספרדים[36] שמחמירים בכך לכתחילה. יש אומרים, שכשהתנור מחובר לקרקע[37] אינו מצרף גם לדעת הראשונים המחמירים, כי אין דינו ככלי. הסתפקו הפוסקים לגבי צירוף העיסות במקרר או במקפיא[38], וכן בארונות אחסון שונים. למעשה, כיוון שדינים אלו שנויים במחלוקת בין הפוסקים, יש להחמיר ולהפריש בלא ברכה (או לחזור ולצרף בכלי כנ"ל ולברך)[39], אולם במקום צורך יש להקל ולהימנע מהפרשה, כל שמונחים בכלי גדול או בכלי המחובר לחשמל או לקרקע. תבניות המונחות בעגלה, אינן מצטרפות זו עם זו, כיוון שאין לעגלה כלי קיבול.

 

ד. עיסה שנעשתה לחלק

פסק השו"ע[40]:

"נחתום שעשה עיסה לעשותה שאור לחלקה, חייבת בחלה, שאם לא תמכר יעשנה פת. אבל (שאר אדם) העושה עיסה לחלקה בבצק, פטורה".

מבואר, שכאשר מכין עיסה שיש בה שיעור חלה, אך דעתו לחלקה בעודה בצק לאנשים שונים[41] שכל אחד יקבל פחות משיעור חלה[42], פטורה העיסה ממצוות הפרשת חלה. אולם, אם דעתו לחלקה לאחר האפייה, חייבת בחלה[43]. לאור זאת, כשעורכים מעמד 'הפרשת חלה', יש להקפיד שיצטרפו כמה משתתפים יחד בעיסה החייבת בחלה, ורק לאחר האפיה יחלקו את המאפים ביניהם, בלא שיקפידו איזה מאפה מקבל כל אחד.

פסקו השו"ע והרמ"א[44], שהעושה עיסה לחלק וחילקה, ולאחר מכן צירף לאחד החלקים עיסה נוספת והשלימה לשיעור חלה, פטורה מן החלה, מכיוון שחל עליה שם פטור בזמן שיכולה היתה להתחייב. אולם מכיוון שדעת כמה ראשונים[45] שבאופן זה מתחייבת העיסה בחלה, ראוי להפריש בלא ברכה.

 

סיכום

א. מצוות הפרשת חלה נוהגת בחמשת מיני דגן בלבד.

ב. יש להפריש חלה בלא ברכה מעיסה המכילה לפחות 1200 גרם קמח חיטה לבן, ובברכה מעיסה המכילה לפחות 2250 גרם, ויש נוהגים להפריש בברכה מעיסה המכילה 1560 גרם קמח.

ג. בשאר סוגי קמח יש לשער לפי נפח, באופן זה: מעיסה המכילה 2500 סמ"ק קמח ומעלה, יפריש בלא ברכה, ואילו מעיסה המכילה 4320 סמ"ק קמח ומעלה, יפריש בברכה. במקום ספק יפריש בלא ברכה.

ד. עירב מיני קמחים שונים מחמשת מיני דגן, מצטרפים זה עם זה לשיעור חלה. עירב עיסות מקמחים שונים שאין בהן שיעור חלה לעיסה אחת, יפריש בלא ברכה. יש להימנע מלצרף עיסות מקמחים שונים כשבכל אחת שיעור חלה בפני עצמה, לעיסה אחת.

ה. עירב קמח חיטה עם אורז, כל שיש בעיסה טעם דגן מצטרפים זה עם זה לשיעור חלה.

ו. עירב שאר מיני קטניות עם קמח מחמשת מיני דגן, או אף אורז עם שאר מיני קמחים (שאינם חיטה), אינם מצטרפים, ואין להפריש אלא אם יש כשיעור חיוב חלה מקמח החייב בחלה.

ז. ניתן להפריש מעיסה שיש בה שיעור חלה על עיסה אחרת שיש בה שיעור חלה, אם הן מאותו המין כגון מקמח לבן על קמח מלא, אך אין להפריש מעיסה העשויה מקמח חיטה על עיסה העשויה משאר מיני דגן. במידה והעיסות שונות זו מזו, ומקפיד על צירופן (כגון עיסת לחם ועיסת עוגה, אף ששתיהן מקמח חיטה), יש להימנע מלהפריש מאחת על חברתה, ובמקום צורך ניתן להקל.

ח. כשמפריש מעיסה על חברתה יש להקפיד לכתחילה שיהיו שתי העיסות לפניו באותו החדר, ואם הן נתונות בכלי יקפיד לקרב את הכלים עד שיגעו זה בזה. בדיעבד חלה ההפרשה גם מרחוק.

ט. שתי עיסות או שני מאפים שאין בהם שיעור חלה, מצטרפים לחיוב חלה, אם אינו מקפיד על עירוב העיסות יחד, במידה והעיסות נוגעות ו'נושכות' זו בזו, או שהעיסות או הלחמים מונחים באותו הכלי. צירוף עיסות המצויות בכלים שונים או שחלק מהמאפים אינו נתון בתוך דפנות הכלי, יעשה באמצעות כיסוי במפה מלמעלה. יש להקפיד לכתחילה להניח את המאפים בכלים ולכסותם במפה, ולא להסתפק בכיסוי לבד. 

י. העיסות או המאפים מצטרפים לשיעור חלה, אף כשלא הניחם בכלי מתוך כוונה לצרפם. אולם אם התכוון בפירוש שאינו רוצה לצרפם, לא חל עליהם חיוב חלה.

יא. עיסות נפרדות שנאפו יחד בתנור ובכולן יחד יש שיעור חלה, ראוי להפריש מהן חלה בלא ברכה, אולם אם התנור מחובר לקרקע אין להחמיר, וכל שכן שיש להקל בכך במקום צורך.

יב. עיסות שאין בהן שיעור חלה, שנאספו במקרר, במקפיא או בארון אחסון אחד, ויש בכולן יחד שיעור חלה, ראוי להפריש מהן חלה בלא ברכה, ובמקום צורך יש להקל. מאפים שנמצאים בחדר קירור, אף אם הם מצויים על מדף אחד, אינם מצטרפים לשיעור חלה.

יג. עיסה שנעשתה בשיעור חלה, מתוך כוונה לחלקה בעודה עיסה לאנשים שונים (כפי שמקובל באירועי 'הפרשת חלה'), כך שלכל אחד לא תהיה עיסה בשיעור חלה, פטורה מחיוב חלה. על כן, אם רוצים להתחייב במצווה זו, יעשו במשותף עיסה החייבת בחלה ורק לאחר האפייה יחלקו את המאפים למשתתפים.

יד. עיסה בשיעור חלה שנעשתה לחלק, ונפטרה מחיוב חלה, אינה מצטרפת לאחר מכן לעיסות אחרות לשיעור חלה, אך ראוי להפריש בלא ברכה.

 

 

[1] פ"א מ"א.

[2] ראה בספר הלכות הארץ (הלכות חלה פ"ד), זיהוי מינים אלו כיום.

[3] פ"ב מ"ו.

[4] חזון עובדיה (פסח עמוד קעו), ויש שנהגו לברך רק על עיסה שיש בה 1666 גרם קמח.

[5] עיסה העשויה מקמח מלא, יש לשער אותה כפי שהיא כעת בצירוף חלקי החיטה השונים המצורפים אליה. אף שמוציאים את המורסן ומשיבים אותו לקמח (ראה משנה חלה שם), יש לצרפו לשיעור חלה, מכיוון שכך היא דרך הכנת הקמח כיום (ראה ירושלמי חלה פ"ב ה"ג, הגרצ"פ פראנק מקראי קודש פסח ח"ב סימן ח, תשובות והנהגות ח"ג סימן עא, ובמאמרו של הרב גד מכטה בקובץ אמונת עיתך גליון 112. אולם בספר תבואת השדה פ"ד סעיף ה החמיר להוסיף 15% על השיעורים הנ"ל בקמח מלא).

[6] יו"ד סימן שכה סעיף ב.

[7] משנה (חלה פ"א מ"ט).

[8] ראה לעיל תשובה א סעיף ב לגבי הפרשת חלה בלא נוכחות משגיח, וראה בספר התורה והארץ (ח"ב תשובת הגר"ש ישראלי).

[9] שו"ע (יו"ד סימן שלא סעיף כה).

[10] יו"ד סימן שכה ס"ק ח.

[11] בספר דרך אמונה (תרומות פ"ג ס"ק קנג) כתב שצריך שהעיסות יהיו עכ"פ באותו חדר.

[12] חזו"א (טבול יום סימן ו ס"ק ה), הליכות שלמה (פסח פ"ז דבר הלכה אות כח), אולם מלשון המ"ב (סימן תנז ס"ק ז) משמע שדי בכך שיהיו הכלים קרובים זה לזה, וכן נקט למעשה הגר"א וייס (שו"ת מנחת אשר ח"ג סימן לד).

[13] יו"ד סימן שכד סעיף ב.

[14] ספר הכשרות למעשה (עמוד תד).

[15] שם סימן שכו סעיף א.

[16] שם ס"ק א, וכן כתב בביאור הגר"א (ס"ק ה).

[17] שם ס"ק ג ובנקודות הכסף.

[18] ראה באריכות בספר תבואת השדה (פרק ג סעיף יח).

[19] שו"ע (יו"ד סימן שכד סעיף ב). עיסה שמורכבת מקמח חיטה וקמח אורז, אף אם רובה אורז, אך מורגש בה טעם החיטה, חייבת בחלה (שו"ע שם סעיפים ט-י). אולם שאר מיני קטניות (מלבד אורז) או שאר מיני דגן (מלבד חיטה) אינם מצטרפים זה עם זה לשיעור חלה (ראה באריכות בספר תבואת השדה פ"ג סעיפים ג-ה).

[20] ראה ט"ז (סימן שכד ס"ק ב) וישועות יעקב (על גיליון השו"ע שם).

[21] בספר חלת לחם (סימן ג ס"ק ט) דן במי שלש עיסות נפרדות ממיני קמחים שונים, שכל אחד מהם יש בו שיעור חלה, ואחר כך חזר ועירבם לעיסה אחת, כך שלכל עיסה היה שעת חיוב בפני עצמה, האם ניתן להפריש מכלל העיסה על כל הבלול בה, או שצריך לדקדק להפריש כל שהוא מכל מין ומין, וצ"ע למעשה.

[22] שו"ע (שם): "אם לש כל אחד לבדו ואין בו כשיעור, ומדבקו למין אחר, אין מצטרפין אלא בזה הסדר: החיטים אין מצטרפין אלא עם הכוסמין, הכוסמין מצטרפין עם כל אחד ואחד, השעורים מצטרפין עם הכל חוץ מעם החיטים, שיפון מצטרף עם שעורים וכוסמין ולא עם שיבולת שועל וחיטים, שיבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמין ולא עם חיטים וישפון, ולהרמב"ם כוסמין ושיבולת שועל ושיפון מצטרפין".

[23] שו"ע ורמ"א (שם סימן שכו סעיף א).

[24] יו"ד סימן שכה סעיף א.

[25] ראה ר"ש (חלה פ"ב מ"ד), ב"י (יו"ד סימן שכה), ביאור הגר"א (שם ס"ק ג), ט"ז (או"ח סימן תנז ס"ק ב) פר"ח (שם סעיף א), ומשנ"ב (שם ס"ק ז).

[26] כן הכריע הגרי"ש אלישיב (דרך אמונה ביכורים פ"ו ציון הלכה ס"ק שא), אולם בספר תבואת השדה (פ"ג סעיף כג) כתב שגם בלא נגיעה ניתן להפריש בברכה.

[27] ס"ק ד.

[28] ס"ק ז.

[29] כלבו (הו"ד בכף החיים, או"ח סימן תנז ס"ק כח).

[30] חזון עובדיה (פסח עמוד קעו).

[31] ראה ביאור הלכה (סימן תנז סעיף א) וכף החיים (שם ס"ק כה), ערוה"ש (יו"ד סימן שכה אות ה) וחזון עובדיה (פסח עמוד קעה).

[32] משנ"ב (סימן תנז ס"ק ז, וראה בביאור דבריו בקובץ זכרון שבתי ואריה – חלה, הלכות חלה סעיף מ), וכ"כ ערוה"ש (שם אות ד), אולם במקום אחר (יו"ד סימן שכה אות ג) כתב שאינו מצטרף באופן זה, וכן הסתפקו בדבר כמה אחרונים (ראה תורת הארץ פ"ד אות צח, שש"כ פרק מב הערה לט, חזו"ע פסח ח"א עמוד קעב).

[33] השמטות לסימן שכד סעיף יא, וראה תוספות ר"פ (פסחים מח ע"ב) שאין מצטרף בלא כוונה, אולם בספר תבואת השדה (פ"ג סעיף כז) הוכיח שדעת הפוסקים אינה כן.

[34] דעת הרמב"ם (הלכות ביכורים פ"ו הלכה טז) שאינן מצטרפות, וראה (שם) בדרך אמונה סיכום שיטות הראשונים בזה.

[35] יו"ד סימן שכה ס"ק ג, וכן הסיק בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן קט).

[36] כף החיים (או"ח סימן תנז ס"ק כב).

[37] דרך אמונה (שם) בשם ספר חלת לחם, וציין (שם) שיש חולקים גם בזה.

[38] ראה שמירת שבת כהלכתה (ח"ב פרק מב הערה לט).

[39] כהוראת כף החיים (הנ"ל), תבואת השדה (פ"ג סעיף כח).

[40] יו"ד סימן שכו סעיף ב.

[41] כשדעתו לחלק את העיסה לחלקים שונים עבור עצמו, כגון שחלק מהעיסה אופה כעת, וחלק דעתו להקפיא ולאפות במועד מאוחר יותר, נחלקו הפוסקים האם חייבת העיסה בחלה, ולמעשה נהגו להפריש בברכה באופן זה. ראה סיכום הסוגיא באריכות בספר תבואת השדה (פ"ד סעיף ז).

[42] במידה וכוונתו שאחד החלקים יהיה בשיעור חלה, נחלקו הפוסקים האם העיסה כולה התחייבה בחלה, יש אומרים שעל כל העיסה חל חיוב חלה, ואם חילקה, צריך להפריש גם על החלק הפחות משיעור חלה, ויש אומרים שעל העיסה הפחותה מכשיעור לא חל חיוב חלה. על כן למעשה במקרה כזה, יפריש (בברכה) מהעיסה קודם שיחלקה, ואם כבר חילקה יפריש מהעיסה הגדולה ויתכוון לפטור גם את העיסה הקטנה (ראה כל זה בספר תבואת השדה שם סעיף ו בהערה).

[43] ט"ז (שם ס"ק ב) עפ"י הב"י (שם).

[44] יו"ד סימן שכו סעיף ד.

[45] הראב"ד (השגות על הרמב"ם הלכות ביכורים פ"ז ה"ט) והר"ש (חלה פ"ד מ"ב).