פרק ב

תשובה ב - הכשרת כלי חלבי לשימוש בשרי ולהיפך

שאלה:

האם מותר להגעיל או ללבן כלי חלבי לשימוש בשרי ולהיפך? האם מותר להכשיר כלי פרווה שנעשה בשרי? האם מותר להכשיר כלי חדש שסומן כבשרי, אחר שנעשה בו שימוש חלבי?

תשובה:

א. מנהג האשכנזים להימנע מהכשרת כלי חלב לשימוש בשרי

בשו"ע[1] נפסק:

"מותר ללבן בי"ט כלי ברזל שאפו בו פלאדו"ן של גבינה, ואחר הליבון יאפו בו פשטיד"ה של בשר".

העיר על כך המג"א[2]:

"ומכאן משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא, והעולם נוהגין איסור בדבר. ומצאתי כתוב בשם הגאון מהור"ר בנימין מפוזנא, ששמע ממהר"מ יפה הטעם למנהג, שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי א' ויגעילנו כל פעם שישתמש בו, וזה אסור, דלמא אתי למטעי כדאיתא בחולין דף ט' ע"ב. והא דשרינן הכא, י"ל כיון שלעולם אין משתמשין בו אלא ע"י ליבון ליכא למיגזר כנ"ל".

אם כן, נהגו שלא להכשיר כלי בשרי לשימוש חלבי ולהיפך, כדי שלא יווצר מצב שבו משתמשים בדרך קבע באותו הכלי לחלב ולבשר, היות שבאופן זה קיים חשש סביר שישכחו להכשירו קודם החלפת השימוש. אולם, מדברי השו"ע שהתיר להכשיר מחבת ביו"ט מחלב לבשר באמצעות ליבון קל, עולה באופן פשוט שאין מניעה לבצע הכשרה שכזו, על כן מיישב המג"א, הואיל ודרך השימוש היא על ידי ליבון אין מקום לחשש.

בביאור דברי המגן אברהם כתב מחצית השקל:

"ר"ל כיון דבכל פעם שרוצה לאפות צריך להרתיחו לצורך האפיה כשיעור ליבון קל. אם כן אפי' ישכח להכשיר, מכל מקום בלא"ה יוכשר ממילא ע"י שירתיחנו לאפות בו".

ב. מנהג הספרדים להכשיר כלי חלבי לשימוש בשרי

מכך שהמג"א הקשה על דברי השו"ע מהמנהג שלא להכשיר כלי חלבי לשימוש בשרי ולהיפך, נראה שמנהג זה הוא מנהג קדום. אולם מדברי הפוסקים הספרדים עולה, שבמקומותיהם לא נהגו להימנע מכך.

כך עולה בבירור מדברי הפר"ח[3], שהתיר להשתמש במדוכה שהיו רגילים לכתוש בה תבלינים, לשימוש הן עם בשר והן חלב, ונעשתה בשרית:

"אבל דברים אחרים כגון מדוכה וכיוצא, שיש מהם מיוחדין לבשר ומהם מיוחדין לחלב, וכן כשדכין התבלין דכין התבלין שרוצין לאכול עם בשר במדוכה של בשר, והתבלין שרוצין לאכול עם חלב דכין במדוכה של חלב לבדו, אף על פי שהוא מתחילה לא ייחדה לא לבשר ולא לחלב, אלא היתה מיוחדת לבשמים לבד, מכל מקום כשחוזר ומיחדה לבשר לבד, מיזהר זהיר בה. ואם באנו לחוש לבשמים, אף אנו נחוש לכלים, ונאסור להגעיל כלי מיוחד לבשר לעשותו של חלב, שהרי בכלי נמי ליכא היכר וישכח ויבשל בו בשר כמו עד עכשיו, אלא איני רואה לדברים אלו עיקר, ואין לנו לגזור גזרות מדעתינו בדבר שלא נזכר בתלמוד".

מבואר שהיה פשוט לפר"ח שאין כל איסור בהכשרת כלי בשרי לשימוש חלבי, וכן כתב החיד"א[4] על דברי המג"א:

"ובמקומותנו נוהגין להגעיל כלי חלב שאינן בני יומן להשתמש בהם בשר וכן איפכא, ולא חשו לחומרות אלו".

ג. ליבון כלי חלבי לשימוש בשרי

בספר שער המלך[5] השיג על דברי המג"א, וביאר את מנהג האשכנזים באופן אחר:

"ולי נראה טעם למנהג שהחמירו על עצמן, שלא להגעיל כלי של בשר שאינו בן יומו להשתמש בו חלב, פן יבא להגעיל אותו כשהוא בן יומו, דאז מדינא אסור כמ"ש הסמ"ג. ודוקא בכלי של איסור לא חששו, משום דאי אפשר בלאו הכי (להשתמש בכלי), מה שאין כן בכלי של בשר, כיון שיכול להשתמש ממנו, גזרו דילמא אתי להגעיל כשהוא בן יומו. ומה שהתירו ללבן הטרפא (כעין חצובה) כדי לאפות בו פשטידה, התם שאני דאפי' בבן יומו מותר ללבנו, כמ"ש הסמ"ק כנ"ל נכון טעם למנהג".

הרי שלדעת שער המלך, טעם המנהג שלא להכשיר כלי חלבי לשימוש בשרי ולהיפך, הוא מחשש שמא יבוא להכשיר כלי בן יומו. חשש זה אינו מתקיים בליבון, כיוון שאין איסור ללבן כלי בן יומו. אולם מדברי המג"א משמע שאף בליבון אסור להעביר כלי משימוש חלבי לשימוש בשרי, וכן כתב הפמ"ג[6].

ד. אופני היתר למנהג האשכנזים

בדברי הפוסקים האשכנזים נאמרו אופנים שונים בהם התירו הכשרת כלים מבשר לחלב ולהיפך, גם למנהג שכתבו המג"א ושער המלך.

א. הפמ"ג על אתר[7] כתב:

"ולהגעיל מבשר לחלב נוהגין להטריף (על ידי בישול מאכל אסור בכלי) מקודם[8]".

ב. בהלכות פסח כתב הפמ"ג[9]:

"ומכל מקום בפסח י"ל דמגעילין מבשר לחלב, כי לא שייך חששא פעם אחת בשנה ונזהר הוא".

ג. בשו"ת מהרש"ם[10] כתב בשם הרב מבוטשאטש (בעל האשל אברהם והדעת קדושים):

"ובהיותי בקהילת בוטשאטש באו לידי כתבי הגה"צ אב"ד דשם, בעהמ"ח דעת קדושים ז"ל, ומצאתי שכתב דלהגעיל מבשר לשימוש שאינו לא בשר ולא חלב מותר, ואין בזה מנהג לאסור, ואם אחר זמן ירצה לייחדו לתשמיש חלב ג"כ מותר, וגם מבשר לחלב אם עברו יב"ח שלא שימש בו כלל ג"כ יש להקל".

ד. כתב הדרכי תשובה[11]:

"ושמעתי מרב מורה מובהק א', שהורה תמיד בענין קדירה של ברזל גדולה שאינה של בשר ולא של חלב, שדרך להיות לכל בעה"ב כלי כזו (שקורין פרווה), שעומד תמיד על הכירה מלאה מים חמין, ונוטלין תמיד ממנה מים רותחין בין לבשר ובין לחלב, שאם נשפך מעט רוטב או מעט חלב תחת הקדירה כזו הוא מורה להגעילה. דלא שייך הטעם שכתב המ"א שם, שאם נתיר להגעיל מבשר לחלב, לעולם לא יהיה לאדם רק כלי א', ויגעילה בכל פעם, ויש לחוש שמא ישכח להגעילה, דזה לא שייך רק אם השתמש בה מתחלה לחלב או לבשר מרצונו, משא"כ בכה"ג שנשפך תחתיה בשר או חלב שלא לרצונו, דהו"ל לדעתו כמו נטרפה שלא לרצונו... ודבריו מסתברים. שוב ראיתי בשו"ת דברי יעקב סי' מ' שנשאל ג"כ בזה, והעלה כן לדינא, וסיים שכן הוא נוהג להורות היתר בכה"ג עיין שם באריכות".

הרי שכל כלי העומד לשימוש פרווה, שבלע בשר או חלב, רשאי להכשירו בשביל להחזירו לשימושו המקורי, מכיוון שדומה הדבר לכלי שנטרף מבחינת השימוש שהוגדר לכלי. נראה שהוא הדין לעניין כלי המסומן כחלבי או בשרי, אף אם לא נעשה בו מעולם שימוש כזה, שיש להתיר להכשירו בכדי להחזירו לייעודו המקורי.

ה. בשו"ת באר משה[12] כתב, שהקונה מחברו כלי בשרי, רשאי להכשירו ולהשתמש בו לחלב, כיוון שלא הורגל להשתמש בכלי זה לשימוש בשרי ואין חשש שיבוא לטעות בכך. על דרך זו, מסתבר שכאשר כלי עובר ליחידה אחרת, מותר להכשירו ולהשתמש בו לבשר או לחלב אף אם ביחידה הקודמת השתמשו בו באופן הפוך.

לסיכום

א. למנהג האשכנזים, לכתחילה אין להכשיר כלי חלבי לשימוש בשרי ולהיפך, ואילו הספרדים לא נהגו בכך איסור כאשר הכלי אינו בן יומו.

ב. גם למנהג האשכנזים, יש שהתירו להכשיר באופן זה באמצעות ליבון חמור (ראה סעיף ג) או ליבון קל, ובשעת הדחק ניתן להקל בדבר.

ג. מותר להכשיר כלים לפסח, ואגב זה להעבירם מבשרי לחלבי ולהיפך.

ד. כלי המיוחד לשימוש סתמי (פרווה), שנעשה בשרי או חלבי, מותר להכשירו לשימוש פרווה.

ה. כלי שסומן כבשרי או חלבי, שנעשה בו שימוש באופן הפוך קודם שהשתמשו בו באופן שיועד לו, ניתן להכשירו ולשוב ולהשתמש בו כפי הסימון.

[1] או"ח סימן תקט סעיף ה.

[2] ס"ק יא.

[3] סימן צז ס"ק א.

[4] מחזיק ברכה (סימן תקט אות ב), וכן כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ג יו"ד סימן ד) למנהג הספרדים, וראה גם בערוך השלחן (שם אות י) שתמה על דברי המג"א.

[5] הלכות יום טוב פ"ד ה"ח.

[6] סימן תנא א"א ל.

[7] בדרכי תשובה (סימן קכא ס"ק נט) הביא אחרונים נוספים שהתירו להכשיר באופן זה.

[8] אולם אסור לבשל למטרה זו בשר בחלב, שכן מלבד האיסור שבאכילתם יחדיו, אסור מהתורה לבשלם כך. מלבד זאת, למעשה יש להימנע מעצה זו, בכדי שלא לבוא לכלל תקלה, שהכלי יישאר טרף מבלי שיכשירוהו כהלכה.

[9] סימן תנא א"א ל, וכן כתב בשו"ת חת"ס (יו"ד סימן קי), וכן פסק המשנה ברורה (שם, ס"ק יט).

[10] ח"ב סימן רמא.

[11] סימן קכא ס"ק נט.

[12] ח"ג סימן קה.