פרק ח

תשובה ח – דיני תנור ומיקרוגל

 

שאלה:

האם מותר לאכול עם חלב מאכל סתמי שנאפה בתנור בשרי, מוסדי או ביתי, בתוך עשרים וארבע שעות לאפיית בשר? מה הדין אם היו בתנור שאריות בשר בזמן האפייה, וכיצד יש לנהוג כשנאפה בתנור בשר באותה העת (בניגוד לפקודות)?

האם מותר (באישור גורמי הכשרות המוסמכים לכך) לאכול את המאכל הסתמי הנ"ל בארוחה חלבית? והאם חובה להמתין אחרי אכילתו שש שעות לפני אכילת מאכל חלבי?

מה דינו של מאכל חלבי שנאפה בתנור בשרי, בתוך עשרים וארבע שעות לאפיית בשר, או בתנור שאינו מוחזק בכשרות, והאם יש דרך להשתמש בתנור או במיקרוגל שאינו מוחזק בכשרות?

 

תשובה:

א. ריחא

אפייה וצלייה של מאכלים זה לצד זה, עשויה לגרום למעבר של ריח מאחד לשני.

כך נפסק בשו"ע[1]:

"אין צולין בשר כשרה עם בשר נבלה או של בהמה טמאה בתנור אחד, ואף על פי שאין נוגעים זה בזה. ואם צלאן, הרי זה מותר, ואפילו היתה האסורה שמינה הרבה והמותרת רזה.

ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים, ופיו פתוח, מותר לצלותם בו ובלבד שלא יגעו זה בזה. ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו, מותר לצלותם אפילו בתנור קטן ופיו סתום".

וכתב על כך הרמ"א:

"וה"ה לבשר עם חלב נמי דינא הכי. ונוהגין להחמיר לכתחלה, אפילו בתנור גדול; ובדיעבד, להקל אפילו בתנור קטן".

מבואר, שלדעת השו"ע מותר לאפות בתנור גדול בשר בהמה כשרה עם בשר נבלה, ואילו לדעת הרמ"א, אין לעשות כן לכתחילה אף בתנור גדול, משום שריח בשר הנבלה עובר לבשר הכשרה, אולם בדיעבד הבשר איננו נאסר, אפילו כשהללו נאפו בתנור קטן.

כל זאת לגבי צלייה, אבל לגבי תבשילים המצויים בקדרות נפרדות, באותו תנור, פסק השו"ע[2]:

"במה דברים אמורים בצלי, אבל אם בא לבשלם בקדירה זה לעצמו וזה לעצמו, אפילו בתנור קטן ופיו סתום מותר, ואף על פי שפי הקדרות מגולה".

מבואר, שמצד איסור ריחא, אין איסור לתת קדירה של בשר וקדירה של חלב באותו התנור, ועל כל פנים בדיעבד אם נתנום באופן זה, בוודאי שאינם נאסרים, כל שהתנור איננו סתום לגמרי[3].

אם כן, פשוט שמאכל סתמי שנאפה בתנור בזמן שנאפה בו בשר בתבנית נפרדת, אינו נעשה "בשרי" מטעם ריחא.

 

ב. זיעה – מקור הדין

יש לדון אם המאכל הסתמי שנאפה בתנור עם הבשר נעשה בשרי, מצד זיעת המאכל המתפשטת בתנור.

מקור דין זה בתשובת הרא"ש[4]:

"בני שיחיה. ששאלת על אלפס חולבת אם יכולין לתת למטה בכירה תחת קדרה של בשר. נראה לי שאסור, ואפילו בדיעבד אם נעשה הייתי אוסר הקדרה, כי הזיע העולה מן האלפס הוא כמו חלב. כדתנן בפ"ב דמכשירין, מרחץ טמאה (של מים שאובין), זיעתה טמאה וטהורה (כגון של מי מעין) בכי יותן, בריכה שבבית והבית מזיע מחמתה, אם טמאה זיעת כל הבית שמחמתה טמאה. ועוד שנינו התם זיעת האדם טהורה, שתה מים טמאים והזיע זיעתו טהורה, בא במים שאובין והזיע זיעתו טמאה.

מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר. נמצאת זיעת האלפס חולבת היא כחלב, והוה ליה כטיפת חלב שנפלה על קדרה מבחוץ שאוסר הקדרה".

הרי שהרא"ש למד ממשניות במסכת מכשירין, שזיעת המאכל כמותו, וכן פסק השו"ע[5]:

"מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה".

יתירה מזאת, אף כאשר לא נמצא בתנור בשר בשעת אפיית המאכל הסתמי, יתכן שהמאכל הסתמי שנאפה בו ייעשה בשרי, כפי שכתב הרמ"א[6]:

"אם אפו או צלאו איסור והיתר תחת מחבת אחת, מגולין, אסור אפילו בדיעבד... אבל בזה אחר זה אין לחוש אלא אם כן הזיע המחבת משניהם, דאז אסור אפילו בזה אחר זה, אם היו שניהם מגולין, דהוי ככיסוי של קדרה".

מבואר, שאף בשעה שלא נמצא בשר בתנור, אם זיעת הבשר עלתה אל דופני התנור, ועתה נותן בו מאכל אחר המעלה זיעה, מקבל מאכל זה את טעם הבשר.

 

ג. זיעה במאכלים יבשים

מדברי הדרכי משה[7] עולה, שבמאכלים יבשים יש לחשוש פחות להימצאות זיעה, כיוון שלרוב אין יוצאת מהם זיעה מרובה.

כיוצא בזה כתב הבית מאיר[8]:

"כל זה לענ"ד אינו אלא בכסוי שהוא סמוך ודבוק ממש על החררה, עד שברוב פעמים נוגעת בו דבזה י"ל דאף באפייה יש זיעה קצת. אבל בתנור שרחוק צד המעלה מן הפת הרבה, לא מסתביר לענ"ד שיהא שייך בדבר יבש כמו פת דצד העליון בולע מן הזיעה".

מבואר, שזיעת המאכלים היבשים אינה רבה, ועל כן אין לחוש לה אלא כאשר הכיסוי קרוב אל המאכלים.

אף כשעלתה זיעה מהמאכלים (היבשים), נחלקו האחרונים האם היא אוסרת.

הפתחי תשובה[9], הביא מהפמ"ג[10], שדייק בדעת הרמב"ם שזיעת המאכלים אינה חשובה זיעה, אולם רוב האחרונים נקטו שאין לחלק בזה, והביא את דבריהם הדרכי תשובה[11]:

"עי' בשו"ת בית שלמה שהאריך בזה, והביא ראיה דגם באוכלין הזיעה כמותו ושכן הוא דעת הטור באו"ח סימן תנא, וכ"כ הפרמ"ג בעצמו באו"ח סי' תנא בא"א סק"ל עיין שם, וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב חמישאה סימן ד ודחה ראיות הפרמ"ג, וכתב להוכיח מכמה פוסקים דגם זיעת אוכלין אוסר עיין שם... ועיין בספר גנזי יוסף על הפתיחה הכוללת חלק ג אות יח ס"ק מב מה שהאריך טובא בענין זה בכמה דפין, ולבסוף העלה להלכה דמדאורייתא זיע של כל מיני אוכלין אפילו של בשר לא הוי כמותן רק ממשקין, אבל מדרבנן גם זיעה של אוכלין אסור עיין שם".

הרי שלדעת רבים מהפוסקים אין להקל כלל בזיעת המאכלים, אולם יש מהם שנקטו שדין זה אינו אלא מדרבנן.

למעשה נראה שאין להקל בזיעת המאכלים מצד עצמה, אולם במקום שישנם צדדי היתר נוספים, ניתן לצרף גם שיטה זו, וכיוצ"ב נקט בשו"ת מהרש"ם[12].

 

ד. זיעה העולה דרך כלי

יש להבחין בין דברי השו"ע לגבי קדירה של בשר שמעלה אדים לקדירה שיש בה חלב, לבין מאכל סתמי שנמצא בכלי המקבל אדים מן הבשר. במקרה המדובר בשו"ע אדי הבשר ואדי החלב מתערבבים בו זמנית בכלי, והרי זה בכלל נ"ט בר נ"ט דאיסורא, שאין לו כל היתר. לעומת זאת, קליטת המאכל הסתמי את אדי הבשר דרך הכלי, היא בכלל נ"ט בר נ"ט דהיתרא, שאין בו איסור לפחות בדיעבד.

על כן, אף שלדעת רבים מהפוסקים אין לאכול את המאכל הסתמי הנ"ל עם חלב לכתחילה, בדיעבד אם עירבוהו בחלב, מותר לאוכלו[13], ובוודאי שאין להמתין אחר אכילתו שש שעות כפי שמבואר בפירוש ברמ"א[14].

 

ה. זיעה הבאה מהצדדים

כל זאת לגבי מרבית הזיעה, העולה דרך המגש שהמזון הסתמי נמצא בתוכו. יש לדון האם בכוח זיעה הבאה מן הצדדים ישירות אל המאכל להופכו לבשרי.

בשו"ת הב"ח[15] דן בכעין זה לגבי בשר וחלב:

"ונראה דמיירי בכירה שלהם שעשויין כקדירה ושופתין על פיה קדירה, דהתם ודאי כיון דהמחבת היא למטה בחלל הכירה וקדירה של בשר על פי הכירה, אין מקום לזיעה להתפשט לצדדים... אלא שמהרא"י בכתביו... נראה שמפרש תשובת הרא"ש דאיירי בכירה שלנו, ואפילו הכי אוסר הקדירה של בשר, ולכן פירש דאיירי שהיד סולדת בו. וצריך ליישב לפ"ז הא דקיימא לן בתנורים שלנו כשהן פתוחין אין הנבילה אוסרת השחוטה, היינו דוקא כשנצלו בתנור זה אצל זה, אבל היכי שהשחוטה תלוי למעלה והנבלה למטה וחום זיעה של נבילה עולה ונוגע בשחוטה שהיא תלויה עליו למעלה חמיר טפי, ואוסר כשהיד סולדת בו".

ממסקנת דבריו עולה, שדווקא בשר התלוי מעל קדירה חלבית נאסר, ואילו בשר התלוי בצד הקדירה, אף שהוא נמצא באותו התנור אינו נאסר מחמת הזיעה.

בדומה לכך כתב ערוך השלחן[16]:

"והנה בדין זיעה מתברר לנו ממשנה דמכשירין דלא שייך זיעה אלא במקום המוקף ולא במקום גלוי, כמו בכירה שהקדירה התחתונה נתונה בה ועליה עומד העליונה, ועולה הזיעה סביב סביב שאין לה מקום לצאת, אבל במקום גלוי כבתנורים שלנו שיש אויר, הזיעה עולה באויר, ואינו אוסר הקדרה הסמוך לו".

לדבריהם, מסתבר[17] שרק זיעה העולה ישירות מהתבנית התחתונה, יש בכוחה לאסור את המאכל שבתבנית העליונה, אולם אדים הבאים מן הצד, כפי שאין בכוחם לאסור את המאכל שבצידם, כך אין בכוחם לאסור את המאכל שמעליהם.

עוד נראה, שגם אם נחמיר שלא כדבריהם[18] ונאסור גם זיעה הבאה מן הצד, מסתבר שזיעה מועטת זו בטילה בשישים במאכל שמעליה. שכן, אף שהרמ"א[19] הצריך לשער כנגד כל החלב שבמחבת, ולא הסתפק בשיעור שישים כנגד האדים עצמם, אין זה אלא משום שאין ידוע כמה חלב עלה עם האדים[20]. אולם כאן, שמרבית האדים עלו דרך הכלי, מסתבר שאין לחשוש לכך שעלתה כמות משמעותית של חלב דווקא עם האדים שבאו מהצד.

 

ו. זיעה בתנורים שמופעלת בהם מערכת אידוי

למרות האמור לעיל, נראה שבתנורים שמופעלת בהם מערכת אידוי המזרימה אדים רבים מבחוץ בשביל לחזק את עוצמת הבישול, אין להקל למעשה לאכול בחלב את המאכל הסתמי שנאפה בתנור אחד עם בשר, כיוון שהזיעה בתנורים אלו ממשית ורבה מכל הצדדים, ואף יורדת כלפי מטה.

אולם, אם בשעת אפיית המאכל הסתמי, לא מתבשל בתנור מאכל בשרי, ניתן להקל במקום צורך, אף למנהג האשכנזים, לאכול את התבשיל הסתמי עם חלב, כיוון שלדעת הש"ך[21] אין חוששים לנ"ט בר נ"ט כאשר ישנו גורם נוסף המחבר בין הכלי למאכל, ואם כן, בנידון זה, שהאדים הם שמחברים בין הכלי למאכל הסתמי, אינו בכלל האיסור.

 

ז. המתנה אחר אכילת מאכל סתמי שקלט זיעת בשר

כל זאת לגבי אכילת המאכל הסתמי עם חלב, אולם לגבי חובת המתנת שש שעות אחר אכילתו, נראה שיש להקל, אפילו כאשר נאפה בכפיפה אחת עם בשר בתנור מלא באדים.

בשו"ת פרי הארץ[22] בירר בהרחבה, שחובת ההמתנה בין אכילת בשר לאכילת חלב, נאמרה מעיקר הדין דווקא לגבי האוכל מאכל מוצק שיש בו בשר, אולם לגבי האוכל מרק בשרי, לדעת רבים מהראשונים אין כלל חובת המתנה. למעשה נוהגים אנו כדעת המחמירים להמתין אחר אכילת מרק בשרי, כפי שמתבאר ברמ"א[23], אולם לגבי זיעה העלה בשו"ת פרי הארץ שיש להקל:

"דכיוצא דנידון דידן הכל מודים להתיר בלי שהיה, חדא דאין להחמיר אלא במרק דבשר עצמו, דהשומן הוא שם וניכר טעמו ממש וחיך אוכל יטעם לו... אבל בנידון דידן דאינו אלא זיעה בעלמא, ועינינו הרואות כי אין בזיעה ההיא לא טעם בשר ולא תרנגולת כלל, דבטיל בטעמו על ידי התערובת, כל כי הא אין להחמיר".

אולם לבסוף לא מלאו ליבו להקל בזה אלא בעוף שעיקר איסורו מדרבנן, וכן נפסק להלכה בספר אשל אברהם[24] ובספר שיורי ברכה[25], וכן הורו למעשה הגר"ע אויערבך והגרש"ק גרוס[26].

בנידון שאלתנו נראה, שכפי שהתבאר לדעת הב"ח וערוך השלחן, אין בכח האדים הבאים מן הצד לאסור, מסתבר שיש להקל גם בבשר ממש ולא רק בעוף, שלא להמתין אחריו שש שעות, כל שאין מורגש בו טעם הבשר.

בדומה לכך, נשאל בשו"ת רב פעלים[27] לגבי ביצים שהונחו על מכסה סיר שמבשלים בו בשר, באופן שהמכסה אינו מכסה את כל הסיר ואדים עולים ממנו לביצים. אחר שהעלה שאין צריך להמתין שש שעות מחמת הזיעה כל שאין מורגש בביצים טעם בשר, התייחס בפירוש לדברי בעל פרי הארץ:

"התם שאני דהזיעה יוצאה מן הבשר בעין, דאע"ג דהזיעה זו יוצאה גם משאר דברים המתערבים עם הבשר, הנה בודאי יש בה חלק גדול מן הבשר עצמו, ולכך כתב דיש להחמיר להצריכו שהייה. אבל בנידון דידן, אין יוצא מן הקדרה זיעה ממשית בעין אלא רק הבל בעלמא, שאין נרגש בביצים שום טעם של בשר, ולהכי יודה הרב בזה, דאין להחמיר להצריכו שהייה".

הרי שהעלה בפירוש בכעין נידון שאלתנו, שאין להחמיר ולהצריך המתנת שש שעות אפילו בזיעת בשר בהמה ממש.

מלבד כל זאת, יש לצרף את סברתו של הרא"ש, שהזיעה אינה נכנסת למאכלים חמים המעלים זיעה בעצמם, וסמכו על כך ערוך השלחן[28] ושו"ת ישכיל עבדי[29], ואף פוסקים אחרים[30] צירפוה לצדדי היתר נוספים.

 

ח. זיעה בתנורים ללא מערכת אידוי

בנוגע לתנורים ביתיים, כגון אלו המצויים בדירות הגנ"ש, דנו בכמה מספרי ההלכה בשאלה, האם מצויה בהם זיעה היוצאת מהמאכלים בשיעור האוסר. מחד, אין רואים בזמן הבישול זיעה רבה בתנור, וכן לא נראית רטיבות בגג התנור, גם לא בזמן בישול מאכלים לחים. מאידך, בתחילת חימום המאכלים ובעת פתיחת דלת התנור, נראים אדים רבים שיש בהם ממש, בפרט בתנורים שפועלת בהם מערכת 'טורבו', כך שהאדים מתערבבים בכל המאכלים.

מבחינה פיזיקאלית, אדי מים אינם מתכלים גם בעת שהתנור חם ביותר, אלא נהפכים לגז, ועל כן אינם נראים. אדים אלו יכולים להעלות עימם גם רסיסי שומן זעירים, שבאמצעות האדים מתפזרים בתנור כולו. אולם, לעיני מי שאינו בקי בכך, נראה שאין אדים בתנור במשך רוב זמן הבישול, והאדים שנוצרים בעת פתיחת הדלת נראים כאדי אוויר התנור. על כן נקטו רבים, שיש להתייחס לזיעה שבתנור כספק.

למעשה נראה, שאם אפו מאכל סתמי בתנור ביתי עם בשר, בשתי תבניות האחת מעל השניה, יש לסמוך להקל במקום צורך אף לאוכלו בחלב, על סמך הסברות שהתבארו לעיל, מכיוון שרוב בליעת המאכל היא דרך התבנית, ואינה אלא נ"ט בר נ"ט (ובכגון זה יש להקל גם למנהג האשכנזים, כפי שהתבאר לעיל), ועוד שכאמור ספק אם יש בתנורים אלו זיעה בשיעור שראוי לאסור. כל שכן שאין להחמיר בכך כשאופה מאכל סתמי בתנור בשרי בן יומו, בלא בשר בתוכו[31].

עם זאת, במסגרת הצבאית אין להקל בכל הנ"ל אלא במקום צורך מיוחד ועל פי הוראת רב היחידה, בכדי להקפיד על נהלי והוראות הכשרות.

 

ט. תנור שאיננו מוחזק בכשרות

תנור מוסדי לרוב מוחזק בכשרות, ונדיר שתיעשה בו תקלת כשרות חמורה של בישול חלב בתנור בשרי או להיפך. במידה והתרחשה תקלה כזאת, מצד הנהלים יש לאסור את המאכלים אף בדיעבד. אולם במקום צורך גדול, ניתן להורות כעיקר הדין, ולהקל בתנור שאינו בן יומו (אם אין בו שאריות מאכל) או במאכלים יבשים.

מאכלים כשרים שהוכנו בתנור ביתי המוחזק באיסור (וכן מאכל חלבי שהוכן בתנור בשרי ביתי), כגון בבית שאין מקפידים בו על הלכות כשרות, אם קיימת ודאות שהתנור היה בן יומו (או לחילופין שהיו בו שאריות רבות ממאכלי איסור, כך שאינן בטלות בשישים במאכלי ההיתר), והמאכלים שהוכנו בתנור היו עם רוטב, אסור לאוכלם אף בדיעבד, ואין להקל בדבר אלא בשעת הדחק, כגון בחייל שזהו המזון המבושל היחיד שיש לו לסעודת השבת, תוך הסתמכות על כך שאין בהכרח זיעה בתנורים של ימינו.

אולם, כל שלא נודע שהוכנו מאכלי איסור בתנור בתוך מעת לעת להכנת המאכל הכשר (ואין בתנור שאריות רבות של מאכלי איסור, כנ"ל), אין לאסור את המאכל מספק[32].

אם המאכל הכשר הינו יבש, יש מקום להקל בדיעבד, אפילו אם נעשה עם מאכל איסור בו זמנית בתנור, במידה ושני המאכלים יבשים, כיוון שיש לתלות שזיעת המאכלים היבשים מעטה ואין בכוחה לאסור.

 

י. הכשרת תנור

כשנצרך להשתמש בתנור בשרי למאכל חלבי, ניתן להכשירו בליבון קל[33], היינו שינקה את התנור היטב (באמצעות מסיר שומנים) משאריות השומן הדבוק בו, ולאחר מכן יפעילו על חום מירבי.

לגבי תנור הבלוע מאיסור, נראה מדברי הגר"ע יוסף[34] שהכשרתו בליבון חמור, ועל כן ככלל אין להכשירו (אולם מכשירים את התנורים לשימוש בפסח, בצירוף סברות היתר נוספות, כפי שפורט בתורת המחנה ח"ג נספח ז). לעומת זאת, בשו"ת מנחת שלמה[35] כתב, שבליעה על ידי זיעה דינה כבליעה בלח, ועל כן די להכשיר את התנור בהגעלה או בליבון קל. אף על פי כן, למעשה, יש שהחמירו להימנע מהכשרת התנור, מחשש שלא ינקוהו כנדרש, או משום שלמנהג האשכנזים לדלת הזכוכית אין מועילה ההכשרה, כיוון שהיא כחרס.

למעשה נראה, שניתן לצרף את הספק שמא אין כלל זיעה בתנורים בשיעור האוסר[36], וכן שמא המתכת כיום אינו בולעת ומפליטה כלל, ולהקל במקום צורך להכשיר תנור ביתי בליבון קל, אחר שינקוהו היטב. עם זאת, אין להקל בהכשרת התבניות שבלעו ישירות ממאכלים יבשים, ודינן בליבון חמור מעיקר הדין[37].

תנור שיש בו מערכת אידוי, שאפו בו דבר איסור, יש לנקותו היטב ולאחר מכן להכשירו בשני שלבים, ראשית באמצעות הפעלתו בלא אדים, ובכך ללבנו ליבון קל. שנית, באמצעות הפעלת מערכת האדים, בכדי להכשיר את הארובה ושאר המקומות שלא יוכשרו בהפעלת התנור בלא אדים.

 

יא. דרכי היתר לשימוש בתנור שאיננו כשר

תנור שאיננו כשר, שמופעלת בו מערכת אידוי המפזרת אדים רבים, אין לחמם בו אפילו מאכל מכוסה, אף אם התנור נקי, שכן האדים שמוזרמים מבחוץ, מפליטים את הזיעה הבלועה בתנור וחוזרים ופוגעים בכלי. אולם, בתנור שאין מופעלת בו מערכת אידוי, די לנקות את התנור משאריות האיסור (אך אין חובה לנקותו באופן יסודי עם מסיר שומנים), ובאופן זה ניתן להשתמש בו באקראי באמצעות כיסוי המאכל (בכיסוי שאין בו חורים או חשש לנזילה), כך שלא יצאו ממנו אדים, וכן העלה למעשה בשו"ת תשובות והנהגות[38], לגבי חימום מזון בטיסות וכדומה.

כשישנו הכרח להשתמש בתנור טרף שאיננו נקי כלל, ניתן לכסות את המאכל בשני כיסויים אטומים, שבאופן זה אין הזיעה עוברת מכיסוי אחד למשנהו, וכפי שכתב הרמ"א[39]:

"וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה".

היינו, שכאשר הקדירה התחתונה מכוסה, אין לחשוש שהטעם יעבור מהמכסה אל הכלי שמעליו, כיוון שאין הבלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב. ואף שכתב הרמ"א שיש להחמיר בכך לכתחילה, במקום שאין אפשרות אחרת הוי כדיעבד[40].

למעשה נראה, שהדרך הטובה ביותר להשתמש בתנור שנאפה בו דבר אסור היא, באמצעות כיסוי המאכל בשני כיסויים באופן הרמטי, שכן פעמים רבות כיסוי אחד עלול להיפתח, כך שיצאו אדים שיתפשטו בחלל התנור.

בדיעבד כשכיסה בכיסוי אחד ונפתח הכיסוי מעט, אם ניכר שלא יצאו והתפשטו בתנור אדים רבים, עד כדי שיש לחשוש שחדרו לתוך המאכל, וכל שכן במאכלים יבשים, שאינם מוציאים אדים רבים, אין לאסור.

 

יב. שימוש במיקרוגל שאינו מוחזק בכשרות

כל זאת לגבי תנור, אולם לגבי מיקרוגל שאין דפנותיו מתחממות כל כך, קשה לסמוך על הסברא הראשונה, שהזיעה נשרפת, וממילא יש לחשוש לזיעה, גם בשימוש בזה אחר זה. ברם מאידך גיסא, קיימת מחלוקת במציאות, האם אדי המיקרוגל מגיעים לחום שהיד סולדת בהם[41] (ויש שכתבו[42] שהיום השתנתה המציאות, ולרוב האדים מתחממים בשיעור יד סולדת).

לדעת הסוברים שהאדים אינם חמים, אין כל איסור זיעה במיקרוגל, וזאת על פי המבואר ברמ"א[43], שדווקא כשיד סולדת בזיעה היא אוסרת. אולם לדעת הסוברים שהאדים שבמיקרוגל מגיעים לחום זה, הרי שדפנות המיקרוגל בלעו זיעה, שעלולה לצאת ולאסור בשעת החימום הבא. בנוסף יש לחשוש לניצוצות מאכל חמות שניתזות על הדפנות בעת החימום.

למעשה נראה שיש להתיר להשתמש במיקרוגל אחר ניקוי דפנותיו והצלחת היטב, ובלבד שיכסה את המאכל היטב, כפי שהתבאר לעיל. בדיעבד, אם נפתח מעט הכיסוי, אין לאסור את המאכל, כיוון שהזיעה באה מן הצד ומתפשטת בחלל המיקרוגל[44]. במידה ואי אפשר לנקותו כנדרש, יכסוהו בשני כיסויים הרמטיים, כנ"ל.

 

סיכום

א. מאכל סתמי שהתבשל עם בשר בתנור שמופעלת בו מערכת אידוי, אין לאוכלו בחלב, אך אין צריך להמתין שש שעות אחר אכילתו קודם שיאכל מאכלי חלב.

ב. התבשל המאכל הסתמי לבדו בתנור כזה, תוך מעת לעת לכך שבישלו בשר בתוכו, במקום צורך ניתן להקל לאוכלו בחלב גם למנהג האשכנזים (בכפוף לאישור גורמי הכשרות המוסמכים לכך).

ג. תנור ביתי (שאין בו מערכת אידוי, כפי שמצוי בדירת הגנ"ש) וכן תנור מוסדי שלא הופעלה בו מערכת האידוי, שנאפה בו מאכל סתמי עם בשר, בשתי תבניות זו מעל זו, ניתן להקל במקום צורך לאוכלו בחלב.

ד. תנור מוסדי בשרי (שמופעלת בו מערכת אידוי), שבישלו בו מאכל חלבי, המאכל אסור אף בדיעבד, כל שהתנור היה בן יומו, אפילו אם התנור נקי. כמו כן, תנור מוסדי (כנ"ל) הבלוע ממאכל אסור, אוסר באופן זה מאכלי היתר שהתבשלו בו.

ה. תנור ביתי בשרי בן יומו (או תנור שפעל שלא במצב אידוי), שאפו בו מאכל חלבי יבש (כגון בורקס גבינה), יש מקום להקל באכילתו במקום צורך.

ו. אם אפו בו מאכל חלבי שיש בו רוטב, אין להקל באכילתו אלא בשעת הדחק, כגון כשזהו המזון המבושל היחיד המצוי לצורך סעודת שבת (ובלבד שהקפידו שלא להניח את התבנית על שיירי המזון שבתנור).

ז. מאכל יבש שנאפה בתנור המוחזק באיסור, כגון בביתו של חייל שבני ביתו אינם מקפידים על הלכות כשרות, ניתן להתירו בדיעבד.

ח. אם הכינו בתנור זה מאכל שיש בו רוטב, אין להקל אלא בשעת הדחק או לצורך סעודת שבת.

ט. אם אין ידוע שהתנור היה בן יומו, יש להקל בדיעבד בכל אופן (אלא אם כן התנור מלוכלך ביותר, כך שאין שישים במאכל ההיתר כנגד שאריות האיסור שבו).

י. לצורך הכשרת תנור ביתי, יש לנקותו היטב, ולאחר מכן להפעילו על חום מירבי (ליבון קל) במשך שעה. בתנור שיש בו מערכת אידוי, יש לבצע הפעלה בלא אדים, ולאחר מכן לבצע הפעלה במצב של אידוי.

יא. כשלא ניתן להכשיר את התנור, יש להשתמש בו באמצעות עטיפת המאכל בשני כיסויים הרמטיים.

יב. במידה ואין בידו אלא כיסוי אחד, ינקה את התנור מהשאריות שבעין, ויכסה היטב את המאכל, כך שלא יצאו אדים מהמאכל אל התנור. בדיעבד, אם יצאו אדים מועטים אין לאסור את המאכל.

יג. בתנור שמופעלת בו מערכת אידוי, אין להסתפק בכיסוי אחד.

יד. מיקרוגל שאינו מוחזק בכשרות, ניתן להשתמש בו באמצעות כיסוי המאכל אחר ניקוי המיקרוגל היטב, ואם נפתח הכיסוי מעט, המאכל אינו נאסר בדיעבד.

טו. אם אינו מעוניין לנקות את המיקרוגל, יכסה את המאכל היטב בשני כיסויים באופן הרמטי.

 

 

 

 

[1] יו"ד סימן קח סעיף א.

[2] שם סעיף ב.

[3] ראה רמ"א (שם), ש"ך (שם ס"ק יז-יח), ופמ"ג (שפ"ד יז).

[4] כלל כ סימן כו.

[5] יו"ד סימן צב סעיף ח.

[6] שם.

[7] סימן קח ס"ק ג.

[8] או"ח סימן תסא סעיף א, הו"ד גם בשו"ת מנחת שלמה (ח"ב סימן נא).

[9] שם ס"ק ו.

[10] סדר הנהגת השואל עם הנשאל, סדר שני אות לז.

[11] סימן צב ס"ק קסד.

[12] ח"ד סימן פה, שצרף את המקלים בזיעת המאכלים לשיטת הסוברים שזיעה אינה אוסרת מאכלים המעלים רתיחות.

[13] ואף שנחלקו הפוסקים אם אומרים נ"ט בר נ"ט בשעת בישול, בנידון זיעה שמקורה במאכלים יבשים יש לסמוך להקל. יתירה מזאת נראה, שאף בזיעת מאכלים שיש בהם רוטב ניתן להקל, שכן לדעת הט"ז (יו"ד סימן צב ס"ק יט) טיפה שנתזה על הכלי מבחוץ ספק אם חודרת לתוך התבשיל וכל שכן בזיעה, וכתב הבינת אדם (סימן מא) שיש להקל בכך לעניין נ"ט בר נ"ט, ועוד שיש לצרף דעת הפוסקים (ראה להלן סעיפים ז-ח, ועיין גם שו"ת אבן שתיה סימן מז) שמאכלים רותחים אינם קולטים זיעה.

[14] יו"ד סימן פט סעיף ג.

[15] החדשות סימן כד.

[16] יו"ד סימן צב סעיף נה, וראה גם שו"ת טוב טעם ודעת (תליתאי ח"א סימן קעו), שכתב שרק זיעה בריכוז גבוה אוסרת.

[17] ראה שו"ת ישכיל עבדי (ח"ז יו"ד סימן ד) שהאריך בסברא זו, והקל מאוד בעניין זיעה בתנורים המצויים היום.

[18] אלא ננקוט כדעת הבית שלמה סימנים (קסא-קסב), וראה בספר הלכות בשר בחלב (פרק יב סעיף ל בהערה) שהביא את שיטות המחמירים והמקלים בזה.

[19] יו"ד סימן צב סעיף ח.

[20] שו"ת בית שלמה (יו"ד סימן קס).

[21] סימן צד ס"ק טו, אולם דעת הרמ"א (סימן צד סעיף ה) והט"ז (שם ס"ק ו) להחמיר, שגם בזה יש משום נ"ט בר נ"ט ואין לאכלו לכתחילה בחלב.

[22] ח"ב סימן יד.

[23] יו"ד סימן פט סעיף ג.

[24] אופנהיים. יו"ד סימן פט סעיף ג.

[25] שם אות לב, וראה גם בספר מכתם לדוד (פארדו. יו"ד סימן טו), ומה שכתב עליו בספר עיקרי הד"ט (יו"ד סימן י אות ד).

[26] ספר הלכות בשר בחלב (פרק ב סעיף מא בהערה).

[27] ח"ג או"ח סימן יג.

[28] יו"ד סימן צב סעיף נה.

[29] ח"ז יו"ד סימן ד.

[30] ראה בספר הלכות בשר בחלב (פרק יב סעיף ה בהערה), שהביא דברי האחרונים בעניין זה.

[31] אולם ראה בספר הלכות בשר בחלב (פרק יב סעיף מד ובהערות), שיש שהחמירו בזה במאכל לח, למנהג האשכנזים המחמירים בנ"ט בר נ"ט.

[32] ראה לעיל בפרק זה תשובה ד סעיף ה.

[33] כיוון ש'היתרא בלע'. ראה להלן פרק ה תשובה א.

[34] יחוה דעת (ח"ז סימן עה), שהתיר להכשיר תנור לפסח, רק בצירוף דברי הראשונים שהחמץ 'היתרא בלע'.

[35] תניינא סימן נא.

[36] כפי שהתבאר בתשובה זו, וראה גם בשו"ת אבן יקרה (ח"ג סימן יח), תפילה למשה (ח"ה סימן כג) והוראה ברורה (סימן קח סעיף א ביאור הלכה ד"ה אלא אם כן), שיתכן לומר שהזיעה נשרפת בחום התנור.

[37] וכן כתב הגר"ע יוסף (שם), שבזה אין להקל אף בפסח.

[38] ח"ב סימן שפ.

[39] יו"ד סימן צב סעיף ח.

[40] וכן כתב הגר"מ ברנדסדורפר בספר היכל הוראה (ח"א סימן קג).

[41] ראה בית אהרון וישראל (כרך כא מאמר הרב לוי יצחק הלפרין, ושם כב תגובת הרב ישראל רוזן), וכן בספר מערכי לב (עמוד תכט).

[42] ראה משנה ברורה איש מצליח (חלק ה עמוד 407), ספר הכשרות למעשה (עמוד קכח).

[43] שם.

[44] בהסתמך על שיטת הב"ח וערוך השלחן (שהובאו לעיל), ועוד שזיעה מועטת זו אינה חמה ביותר, ומסתבר שאינה מגיעה לשיעור יד סולדת, בוודאי אחר שכבר עלתה אל הדופן והפליטה ממנה את זיעת האיסור שבה.