פרק ה

תשובה ה - תבשיל שבושל בכלי שאינו בן יומו במזיד

 

שאלה:

האם מאכל כשר שבושל בכלים לא כשרים (כגון שבישלו בהם בשר בחלב, או בשר לא כשר) שאינם בני יומם, מותר באכילה, או שיש לאוסרו כיוון שבישלו במזיד? מה הדין בחייל שאינו שומר מצוות שבישל באופן זה?

 

תשובה:

 

א. תבשיל שהתבשל בכלי שאינו בן יומו

במסכת עבודה זרה[1] נאמר:

"אמר רב חייא בריה דרב הונא, לא אסרה תורה אלא קדירא בת יומא, דלאו נותן טעם לפגם הוא. מכאן ואילך לישתרי, גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירא בת יומא".

פירש רש"י[2]:

"אבל בישל בה אתמול, כבר הפיג בה טעמו... ושוב כשפולטו בתבשיל אחר אינו אלא לפגם".

התוספות הוסיפו לבאר[3]:

"הלכך דבר המבושל בכלי שאינו בן יומא מותר. ויש לתת טעם מה ראו להתיר המאכל ולאסור הקדרה, לפי שהקדרה היה בה איסור גמור תחלה, אבל המאכל לא נבלע בו איסור מעולם".

מבואר, שמאכל שהתבשל בכלי איסור שאינו בן יומו מותר בדיעבד, כיוון שלא נאסר מעולם, אך אסור לכתחילה לבשל בכלי זה (בלא להכשירו) כיוון שבלע טעם איסור.

כך פסק השולחן ערוך[4]:

"כל קדרה שאינה בת יומא חשיבה טעמה לפגם, ואינה אוסרת... ואם בישל בה כשאינה בת יומא, התבשיל מותר דהוי נותן טעם לפגם".

 

ב. תבשיל שהתבשל במזיד בכלי שאינו בן יומו

בדברי הגמרא ובשולחן ערוך לא נזכר איסור במאכל שבושל בכלי שאינו בן יומו במזיד. אולם כמה מהראשונים כתבו שיש איסור בדבר.

כך כתב הרשב"א[5], ונימק זאת בכך שקנסו את המבטל איסור לכתחילה:

"אעפ"י שלא אסרו פליטת כלי שאינו בן יומו בדיעבד, כיון דלכתחילה אסור, כל שאמר לו לגוי עשה לי כמאן דמבשל ומבטל הגיעול לכתחילה דמי ואסור, ואפילו בדיעבד למי שאמר כן ולמי שנעשה בשבילו".

בדומה לו כתב המאירי[6] בעבודה זרה:

"שאין מבטלין לכתחלה שום איסור, אפילו איסור בלוע ואפילו פגום... ואם עשה כן במזיד אסור לו מתורת קנס ומותר לאחרים".

איסור זה הוזכר גם בריטב"א[7], אולם בדבריו לא נזכר טעם הדין.

דברי הרשב"א עולים בקה אחד עם שיטתו בתורת הבית[8], שבליעת איסור שאינה בת יומה אינה היתר מצד עצמה, אלא שכיוון שטעמה פגום מעט אין בכוחה לאסור את התבשיל. ממילא, בישול בכלי שאינו בן יומו, יפליט טעם פגום זה ויתבטל בתבשיל, והרי זה דומה ממש לביטול איסור לכתחילה. אולם לפי שיטת הרא"ה בבדק הבית[9] והר"ן במסכת עבודה זרה[10], שבליעת איסור שאינה בת יומה אינה אסורה כלל, כיוון שאינה ראויה עוד למאכל אדם, ולא אסרו חכמים קדירה שאינה בת יומה אלא משום גזירה אטו קדירה בת יומה, יתכן שאין לדון בישול בכלי שאינו בן יומו כביטול איסור לכתחילה. מאידך, יתכן שיש לאסור זאת גם לשיטתם, אף שאין בכך ביטול איסור לכתחילה, כדי שלא יבוא לבשל באופן זה שנית. יתכן שמשום כך כתב הריטב"א שהתבשיל אסור מטעם קנס, ולא כתב שיש בכך משום מבטל איסור לכתחילה.

להלכה יש מהאחרונים[11] שכתבו מדעתם לאסור אף בדיעבד אם בישלו במזיד בכלי שאינו בן יומו. לעומת זאת, כמה אחרונים[12] כתבו להקל בזה, וכן דייק בשו"ת אגרות משה[13], מסתימת רוב הראשונים והשולחן ערוך, שלא הזכירו איסור זה.

הלכה למעשה, קשה להקל בדבר, מאחר שהאיסור מפורש בדברי הרשב"א ובעוד כמה מרבותינו הראשונים, ולא מצינו לאחד מהראשונים שגילה דעתו בפירוש להקל בדבר, וכן הכריע למעשה בשו"ת יביע אומר[14].

 

ג. תבשיל שהתבשל בכלי שאינו בן יומו על ידי מי שאינו מקפיד על הלכות כשרות

כל האמור עד כה נוגע למי שמכיר באיסור לבשל בכלי שאינו בן יומו, ובכל זאת בישל בו במזיד ובפשיעה. אולם, לגבי חייל שאיננו שומר תורה ומצוות, או שאיננו מקפיד על הלכות כשרות, שבישל בכלי שאינו בן יומו, יש לדון האם נחשב מזיד.

לגבי 'אומר מותר' כתבו הט"ז[15] והמגן אברהם[16] שנידון כשוגג. יתירה מזאת, כתב הפר"ח[17] שכל שלדעתו אין בכך איסור, אף שהאיסור ידוע לרבים, אינו נידון כמזיד אלא כשוגג, ובדומה לכך כתב בספר פתח הדביר[18], לגבי המדברים בעת התפילה, שאף שהרב דורש על כך בבית הכנסת ומודיע את חומרת האיסור, אינם בגדר מזידים, כיוון שסוברים בעקשנותם שהדבר מותר.

לאור זאת, נראה שמי שאינו שומר תורה ומצוות מתוך שאינו מכיר במחויבותו לכך, אינו בכלל מזיד גמור, אף אם הוא מודע לאיסור שבדבר, וכגון שמכיר את הוראות הכשרות, וכן כתב לנו בעל ארחותיך למדני[19].

עוד נראה שיש מקום להקל בדבר בצה"ל, כיוון שלעיתים המבשל סבור שאינו אלא עובר על הפקודה והנוהל, ואינו מודע לכך שיש בדבר איסור הלכתי מובהק.

נוסף על כך, חידש החזון איש[20] שלא קנסו חכמים אלא את העושה במזיד, ולא את מי שאין האיסור חשוב בעיניו, שאינו 'מבטל איסור' אלא מתעלם ממנו. ואף שהדברים מחודשים[21], חזי לאיצטרופי להקל בזה.

 

ד. תבשיל שהתבשל בכלי שאינו בן יומו עבור אחרים

איסור זה תקף הן למבשל עצמו והן למי שהתבשיל נתבשל עבורו, כמבואר ברשב"א שהובא לעיל, וכן פסק השו"ע[22] לגבי המבטל איסור לכתחילה (שהוא המקור לאיסור זה):

"עבר וביטלו או שריבה עליו, אם בשוגג מותר, ואם במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל עבורו".

אולם, נחלקו האחרונים האם קנסו את מי שנתבשל עבורו, כאשר לא ידע מכך שמבשלים עבורו באיסור ולא רצה בכך. דעת הט"ז[23], הפרי תואר[24], החוות דעת[25], החכמת אדם[26] ועוד, שלא גזרו חכמים באופן זה, ורשאי לאכול מהתבשיל שבישלו עבורו, כיוון שאין סיבה לקנוס את מי שהתבשל עבורו על דבר שלא רצה בו. לעומת זאת, לדעת הפרי חדש[27] ורעק"א[28], גם באופן זה אסרו את התבשיל, כדי שלא תהיה למבשל תועלת ממעשיו הרעים, ויבוא לעשות כן פעם נוספת.

בנוסף, כאשר בישל באופן כזה במטבח הצבאי, נראה שמעיקר הדין אין לאסור את התבשיל על כלל החיילים, אף לדעת הפר"ח, שכן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואין בכוחו של הטבח לאסור מחמת קנס מאכלים שמיועדים לכלל חיילי היחידה. כיוצא בזה כתב בשו"ת אבני נזר[29] לגבי פועלים שפשעו וביטלו איסור עבור בעל הבית כנגד רצונו, וכעין זה כתב גם בשו"ת מנחת יצחק[30].

 

ה. הנאה מבישול המבוסס על כלים שאינם בני יומם

חייל שאיננו שומר תורה ומצוות, שבישל מאכל כשר בכליו הפרטיים הבלועים מאיסור, אסור לאכול מהתבשיל, מכיוון שחייל זה עושה כן באופן תדיר, ועל כן דנים זאת כלכתחילה ולא כדיעבד. כך מבואר בשו"ע בהלכות יום טוב[31]:

"ישראל שאמר לנכרי בערב יום טוב, תקנה לי יונים למחר, לא יפה עושה. אבל אם עשה כבר, מותר לאכול מהם ביום טוב. אבל אם רגיל בכך, אסור לאכול מהם, דאין זה חשוב דיעבד, כיון שרגיל בכך".

וכן מבואר בספר יד מלאכי[32]:

"דיעבד לא מקרי אלא כשעושה הדבר באקראי. אבל אם רגילין לעשות כן, לא מקרי תו דיעבד אלא לכתחילה, כיון שרגילין בכך. והוא הדין בענין אין מבטלין איסור לכתחילה דבדיעבד מותר, היכא שהוא דבר רגיל לא אמרינן, וכן בנותן טעם לפגם. והוא שורש גדול".

כעין זה מבואר בשו"ת הריב"ש[33] לגבי מקום שהעמידו שוחט שאינו יודע לבדוק סרכות הריאה:

"לא היא, דהיינו אם פעם אחת אירע כן באונס או בשוגג אבל שיעמוד מי שידוע לנו שאינו יודע לבדוק, ושנאכל על סמך בדיקתו, ודאי אסור לדברי הכל. ואעפ"י שאין בדיקה זו אלא מדבריהם, הוי כההיא דאין מבטלין איסור לכתחלה, דאם בטלוהו בשוגג לכתחלה מותר, במזיד אסור".

אולם טעמו של הריב"ש אינו משום שהנעשה בקביעות נידון כלכתחילה, אלא שעשיית המעשה בקביעות משמעותה חוסר התחשבות באיסור ודינה כמזיד.

אף על פי כן, נראה שכאשר חייל שאינו מקפיד על הלכות כשרות בישל עבורו בכליו באופן אקראי, רשאי מעיקר הדין להקל לאכול את התבשיל, כיוון שהוא אינו רגיל בכך, וממילא לא שייך לקנוס אותו, והמחמיר תבוא עליו ברכה, בשביל שלא תהיה למבשל תועלת ממעשיו. 

כאן המקום להדגיש, שחייל שאינו מקפיד על הלכות כשרות שבישל חלב בכלי בשרי שאינו בן יומו במטבח הצבאי, אף אם הוא עצמו מזיד, הרי שמציאות זו נידונה כמציאות של 'בדיעבד' – שהקלו בה. הסיבה לכך היא שבמטבחי הצבא מקפידים על הלכות ונהלי כשרות, ובישול חלב בכלי בשרי הוא תקלת כשרות חמורה, שבוודאי אין לראותה כאירוע 'רגיל' שדנו אותו כאילו היה בכוונה לכתחילה.

 

סיכום

א. בישול חלבי בכלי בשרי או בשרי בכלי חלבי במזיד, מהווה תקלת כשרות חמורה. על כן, אף כשנעשה הדבר בכלי שאינו בן יומו, פעמים רבות נכון שיורה נציג הרבנות הצבאית להשליך את המאכל, ואין בכך משום 'בל תשחית'.

ב. בשעת הדחק, רשאי רב הפיקוד לאחר שנועץ בענף כשרות, להורות על פי עיקר הדין שהמאכל אסור לטבח לבדו ולא לשאר החיילים.

ג. אין לאכול מאכל (כשר) שהתבשל על ידי חייל שאיננו שומר מצוות בכליו הפרטיים הבלועים מאיסור, אף כאשר הכלים אינם בני יומם, אלא שאם בישל באופן מזדמן שלא ברצון מי שהתבשל עבורו, מן הדין יש להקל בכך (והמחמיר תבוא עליו ברכה).

 

 

 

 

[1] עה ע"ב.

[2] ד"ה בת יומא.

[3] שם עו ע"א ד"ה מכאן.

[4] יו"ד סימן קג סעיף ה.

[5] תורת הבית (הארוך, ב"ד ש"ד).

[6] ע"ז עו ע"ב ד"ה כל כלי, וכעין זה כתב גם בספרו מגן אבות (עניין יג, נח), וראה בשו"ת רדב"ז (ח"ג סימן תריז) שכתב כן בתוספת ביאור.

[7] ע"ז לד ע"א ד"ה והוי יודע.

[8] ב"ד ש"א.

[9] על תורת הבית (שם).

[10] לב ע"א בדפי הרי"ף.

[11] פרי מגדים (יו"ד סימן צט שפ"ד ז), וכנסת הגדולה (הגה"ט יו"ד סימן קכב אות כו).

[12] כך מבואר בשו"ת בנימין זאב (סימן שיט), בספר תפארת למשה (יו"ד סימן צד), ש"ך (ס"ק כד), ובספר ערוגת הבושם (יו"ד סימן צט ס"ק ד. וראה דבריו בשו"ת שם אריה סימן כג).

[13] יו"ד ח"ב סימן מא.

[14] ח"ח יו"ד סימן יד.

[15] יו"ד סימן צט ס"ק ט.

[16] סימן קד ס"ק ו.

[17] יו"ד שם ס"ק יב.

[18] או"ח שם.

[19] וראה תורת המחנה (ח"ב פרק מט תשובה ג), לגבי מעשה שבת של מי שאינו שומר תורה ומצוות.

[20] יו"ד סימן לז ס"ק יג.

[21] ראה בשו"ת מנחת שלמה (ח"ג סימן קנו), שנראה שאינו מקבל סברא זו.

[22] יו"ד סימן צט סעיף ה.

[23] שם ס"ק י, בשם המהרש"ל.

[24] שם ס"ק ט.

[25] שם חידושים ס"ק י.

[26] כלל נב סעיף ז.

[27] שם ס"ק כו.

[28] בהגהות לשו"ע שם.

[29] או"ח סימן שנד אות ה.

[30] ח"ז סימן צו.

[31] או"ח סימן תקיז סעיף ב.

[32] כלל קלט.

[33] סימן תצח.