פרק ג

תשובה ג – בישול בקיטור ובמיקרוגל

 

שאלה:

האם ניתן להקל בבישול נכרי במטבח צבאי שמופעל על ידי מערכת קיטור? האם ניתן להקל לכתחילה, כאשר דוד הקיטור הופעל על ידי יהודי, והנכרי רק בישל במטבח?

האם מותר לכתחילה לאכול מזון שבושל או חומם במיקרוגל על ידי חייל שאינו יהודי?

 

תשובה:

 

א. בישולי עכו"ם באמצעות מליחה ועישון

במשנה בעבודה זרה[1] נאמר:

"ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה... והשלקות".

מבואר, שמאכלים שבושלו על ידי עכו"ם, אסורים באכילה.

בגמרא שם[2] נאמר:

"דג מליח, חזקיה שרי ור' יוחנן אסר. ביצה צלויה, בר קפרא שרי ור' יוחנן אסר. כי אתא רב דימי אמר, אחד דג מליח ואחד ביצה צלויה, חזקיה ובר קפרא שרו ורבי יוחנן אסר".

נחלקו הראשונים בכוונת דברי הגמרא.

רש"י כתב:

"דג מליח – שמלחו העובד כוכבים, ובמליחתו הוא נאכל בלא בישול. חזקיה שרי – דלאו הוא בישול. ור' יוחנן אסר – דזהו בישולו".

מבואר בדבריו, שהגוי מלח את הדג בלא בישול נוסף, ונחלקו האמוראים האם הכנת הדג למאכל על ידי מליחתו אוסרתו כדין שלקות.

לעומת זאת, הרמב"ן[3] וראשונים נוספים[4] חלקו על פירוש רש"י, ולדעתם לכו"ע אין איסור בישולי עכו"ם, אלא במאכל שנתבשל על ידי האור:

"והא דפליגי חזקיה ור' יוחנן בדג מליח, שפרש"י ז"ל אם הוא נאסר מחמת מלוחו אינו נראה, שלא גזרו חכמים אלא בתולדות האור, שהרי הכבוש הרי הוא כמבושל, וכל שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ מותר, וה"נ משמע כולה סוגיין. אלא בדג גדול מליח שצלאו גוי פליגי, ר' יוחנן אסר דעולה הוא על שולחן מלכים, ואינו נאכל נמי כמות שהוא מליח, וחזקיה שרי דנאכל הוא ע"י הדחק, וכן הטעם בביצה צלויה, לפי שראויה לגמוע אותה חיה".

מתבאר, שלדעת רש"י מאכל שהכין נכרי על ידי מליחה, שנוי במחלוקת בין האמוראים הנ"ל, ואילו לדעת הרמב"ן ודעימיה, לכולי עלמא אין כל איסור במאכל שהכין נכרי שלא על ידי האור.

להלכה, פסק הרמב"ם[5] שאין איסור לאכול דג שמלחו גוי:

"דג שמלחו גוי... הרי אלו מותרין. מליח אינו כרותח בגזירה זו".

ודייקו הראשונים[6], שהרמב"ם פירש את הסוגיא כרש"י, והכריע להלכה כדעת חזקיה ובר קפרא, שהם רבים לעומת רבי יוחנן, וכן פסקו הרי"ף בשם גאון[7] והרא"ש[8].

כמו כן, בירושלמי[9] נאמר:

"רבנן דקיסרין שאלון, מעושן מהו שיהא בו משום בישולי גוים. מהו שיהא בו משום תבשילי שבת. מהו שיהא בו משום בשר בחלב. מהו שיטבל למעשרות".

ספק זה לא נפשט בירושלמי, אך הראשונים למדו משם, שמאכל שעושן על ידי גוי מותר, וכן פסקו הרמב"ם[10] והרשב"א[11]. נראה, שאף שספק הירושלמי לא נפשט בפירוש, כיוון שאיסור בישולי עכו"ם אינו אלא מדרבנן, נקטינן ספיקא דרבנן לקולא, וכן מבואר בדברי הפני משה שם[12].

כדברי כל הראשונים הנ"ל, שמאכל שנמלח או עושן על ידי נכרי מותר באכילה, פסקו למעשה הטור והשו"ע[13], ואלו הם דברי הטור:

"ולא אסרו אלא בבישול שעל ידי האש, אבל שלא ע"י האש, אף על פי שמליח כרותח וכבוש כמבושל, שרי".

בדברי רוב הראשונים לא נמצא נימוק מדוע חז"ל לא אסרו מליח ומעושן על ידי נכרי. אולם הרשב"א[14] כתב:

"אבל הראב"ד ז"ל כתב, דלמליחה לא אשכחן שום איסור, דעיקר הגזרה משום בישולי נכרים הוא, ויוצאה מן המשנה דקתני השלקות, אלמא תולדות האור לבד אסרו אבל לא מליחה, והדעת מכרעת שאין קרוב הדעת במליחה".

לדעת הרשב"א, לא גזרו על בישולי עכו"ם, אלא במאכלים שהוכנו על ידי האור, כיוון שדווקא בהם נוצרת קירבה. מסתבר, שמאכלים שעברו מליחה או עישון אינם חשובים דיים כדי לייצר קירבה כזאת. כפי שנראה להלן, נחלקו הפוסקים בדינם של מאכלים שאמנם לא נתבשלו באור, אך עברו תהליך בישול איכותי ומיטבי.

 

ב. האם בישולי בקיטור דומה לבישול באש עצמה

לגבי בישול בקיטור (הנפוץ בבסיסים רבים בצה"ל), יש להסתפק האם דינו כבישול או כעישון. קיטור מורכב מאדי מים בצפיפות רבה, שמגיעים לטמפרטורות גבוהות מאוד. כאשר הקיטור מוזרם סביב סיר, או סביב דוד גדול, שיש בתוכו מזון, המזון מתבשל ע"י חום הקיטור.

בשו"ת שם אריה[15], דן בבישול סרדינים בקיטור ע"י עכו"ם. דעת השואל נטתה להתיר:

"כי אינו נעשה ע"י האש, ורק מהיורה אשר על האח, יוצא ההבל אל היורה הראשונה, אשר שם המיץ והמוהל... כמו שאין במעושן משום בישולי נכרים, כן יש לומר בהבל, ומה לי החום מהעשן או מההבל".

ואילו השם אריה השיב:

"הנה זה ליתא. הלא מבואר ברמב"ם, דמעושן ומבושל בחמי טבריה, אין בו משום בישול בשר בחלב... ומעושן ומבושל בחמי טבריה שוים, ולעניין שבת פטור. ועיין ביו"ד סי' פ"ז, מבואר ברמב"ם והוא גמרא מפורשת בשבת, שהמבשל בתולדות האור חויב כמבשל באור עצמו... הרי דמעושן לא חשוב תולדת האור, ולא היו לוקין עליו בשבת ובשר בחלב משום בישול. אבל ההבל היוצא, לא גרע מהמיחם שקבל תולדת האור דחייבים, שקיבל חמימות ע"י האור, מכ"ש ההבל עצמו אשר חומו בא ע"י האור, דודאי מבשל יותר ממיחם שפנוהו כאשר עינינו רואות. ואין שום דמיון למעושן. וה"ה לענין בישולי נכרים, אע"ג דמעושן שרי אבל ההבל מבשל ודאי, ומה לי נתבשל ע"י מים או ע"י הבל, לכן גם זה הבל".

לדעת הרב השואל, יש להשוות בין תבשיל שבישל נכרי באמצעות קיטור, לתבשיל שהתבשל באמצעות עישון. להבנתו, בשניהם הבישול נעשה ע"י חום האש שלא באופן ישיר, אם באמצעות אדי האש (עישון), אם באמצעות אדי המים (קיטור). לעומת זאת, לדעת השם אריה, ישנו הבדל מהותי בין מעושן לבין קיטור, אולם לא נתבאר בדבריו מהו ההבדל.

נראה שצריך לבאר על פי דרכו, שהעישון פועל באופן עצמי על ידי העשן כפי שהוא, ולא על ידי חום האש, ולכן הוא נידון בנפרד מהאש עצמה, ואין חייבים עליו בשבת, ומותר לכתחילה בבישולי עכו"ם. זאת בשונה מקיטור, שאינו אלא חימום המאכל באמצעות חום האש שנמצא במים, ודינו כבישול גמור. כך פסק גם בשו"ת אחיעזר, שבישול בקיטור הוא בישול גמור לעניין בישולי נכרים[16].

לעומת השם אריה, דעת הבן איש חי[17] כשיטת השואל הנ"ל:

"הנה במחילת כבודו לא דק, דמ"ש בנתן ביצה בצד המיחם ונתגלגלה חייב, ומ"ש המבשל בכלי ראשון, אף על גב דהעבירו מעל האש חייב, היינו משום דזה חשיב מבשל באור ממש, כי המיחם והקדירה נעשו הן עצמן גחלת של אש, אבל ההבל אין בו ממשות ורק הוא חום אוירי, ואין הפרש בין הבל לבין העשן, דגם ההבל הוא עשן, אלא דההבל חומו יותר חזק וגדול מן העשן, מפני שכנוס בתוך הכלי ואינו מפושט, אך העשן הוא מפושט והם ענין אחד הם, ורק שזה חומו יותר חזק. ורז"ל נסתפקו בעשן בשביל שאין בו ממשות, אלא הוא חום אוירי, וכמו כן יפול הספק הזה בהבל דמאי שנא, ולכן כמו דקי"ל אין במעושן בישולי גויים, כן הדין בהמתבשל בהבל".

וכן כתב הדרכי תשובה[18] בשם שו"ת אבן שתיה.

בדברי הבן איש חי מתבאר ההבדל, שבין בישול בכלי ראשון לבישול באדי הקיטור. לדבריו, הסיר עצמו שהיה על האש, נעשה כגחלת בפני עצמה, והוא "ממשות חום" המבשל את המאכל שמונח בתוכו. לעומת זאת, אדי הקיטור והעשן אינם יכולים לקבל שם אש מצד עצמם, שכן הם אינם גוף מוצק אלא אוויר חם בלבד.

לאור דבריו, יתכן להסביר בכוונת השם אריה, שאדי המים בשונה מאדי האש - יש בהם ממשות מסוימת, שכן אם יקררו אותם, ישובו להיות מים, וממילא יתכן שניתן להחיל עליהם שם אש, בדומה למיחם והקדירה בדברי הבא"ח, וזאת בשונה מעשן שאיננו אש כלל ואין בו ממשות.

 

ג. האם בישול בקיטור כלול בגזירה המקורית

כדברי המתירים כתב גם בעל הגהות זר זהב על האיסור והיתר[19], והוסיף נימוק נוסף להיתר:

"ובאמת דברים נכונים הם... דגם מעושן מיירי ע"י חמימות, ובפרט שבישול ע"י מכונת קיטור הוא דבר שנתחדש עתה מקרוב, אם כן יש לומר, דזה לא הוי בכלל הגזירה שגזרו על בישולי עכו"ם".

מבואר בדבריו, שיש להקל בבישולי עכו"ם בקיטור, כיוון שהוא דבר חדש שלא היה בזמן הגזירה, וממילא יתכן והגזירה לא חלה עליו.

יש להעיר, שדברי הזר זהב מחודשים, שכן דרך הבישול על ידי חום המים היתה בעולם, ורק התחדש אופן אחר של חימום על ידי אדי המים, ואין זה דבר חדש לגמרי, ויש מקום לכלול זאת בכלל הגזירה, וכן העיר הגרל"י הלפרין בספרו כשרות ושבת במטבח המודרני[20].

מלבד זאת, כמה מפוסקי דורנו חלקו על עיקר דברי הזר זהב, ולדעתם כל שמתבשל באופן איכותי בשווה לבישול באש, הרי הוא בכלל גזירת חכמים, ואין משמעות למקור החום. לדעתם, מה שהתירו בעישון ומליחה, הוא באופן שאינו בישול כלל, אלא אופן אחר של תיקון המאכל. כך כתב הגר"ש וואזנר[21]:

"לענין בשול עכו"ם בתולדת האור, כבר כתבתי... דדעתי להחמיר... לענ"ד כל שנקרא עליו שם בישול כדרכו, הוא בכלל גזרה דבישול עכו"ם, והוציאו רק עישון ומליחה וכבוש, דאינו בישול במציאות. ואין מתקבל כלל מש"כ שם בדרכי תשובה בשם א' המשיבים, דאינו אסור כיון דלא היה מעיקרא בכלל הגזרה, דפשוט דזה אינו, דלא פרטו אופני בישול, אלא כל פעולת בישול כדרכו בכלל גזרה דחיתון".

בדומה לכך כתב בספר שבות יצחק[22], שכל שמתבשל באופן מיטבי, נכלל בגזירת חכמים:

"ומה שכתב בזר זהב דקיטור הוא דבר שנתחדש, צ"ב, דכיון שהגזירה היתה על התבשיל ולא על הדבר המבשל, אם כן מה נפק"מ אם האש מבשלת ע"י חומה, באופן ישיר או באמצעות מים או קיטור, סו"ס התבשיל מתבשל היטב... וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב (שליט"א), דדימוי קיטור למעושן הוא מוקשה, שהרי תיקון המעושן שונה מהמבושל באור, משא"כ המבושל ע"י קיטור. וגם אם נימא, שטעם המתירים בישול בקיטור הוא משום דסבירא ליה דבעבר היה בגדר של כדרך, מסתבר שבזמנינו יודו דאסור, שהרי היום רגילים לבשל בקיטור".

לעומת זאת, פוסקים רבים הסתמכו על סברות המקלים הנ"ל, והכריעו להקל בכך. כן כתב בשו"ת שרידי אש[23]:

"כבר ידוע מה שכתבו האחרונים, שבישול ע"י קיטור אינו אסור משום בישול עכו"ם".

וכן פסק בשו"ת משנה הלכות[24]:

"נלפענ"ד דאין בידינו לאסור לפי מה שכתבו בירושלמי נדרים וכו', דהמעושן אינו כמבושל וכו', ובזר זהב שם אות ז' שהביא בשם תשובת שם ארי' סי' כב, שרב אחד רצה להתיר וכו', והבעל זר זהב הסכים עמו, והביא ראיה מס' האשכול הל' תערובות איסור סי' לה. וגם דכיון שהוא דבר חדש, אפשר דלא הי' בכלל גזירת חז"ל. וכן שמעתי מידיד נפשי הגאון מהר"מ פיינשטיין זצלה"ה שפסק להתירא, ובאיסור דרבנן אין להחמיר יותר מדאי כנלפענ"ד".

כמו כן, הגר"ע יוסף[25] התיר לבשל סרדינים על פי דעות הפוסקים הנ"ל, ובשו"ת מנחת יצחק[26] צרף את השיטות המקילות בבישול בקיטור עם שיטות נוספות, כדי להקל בבישול במפעלים גדולים.

למעשה נראה, שבצה"ל, כיוון שישנם יסודות היתר נוספים להקל באיסור בישולי עכו"ם, כמבואר לקמן תשובה ד, ניתן לסמוך על שיטות הפוסקים הנ"ל ולהתיר בישול נכרי בקיטור במקום צורך.

 

ד. אופן הבישול בקיטור הנהוג היום

אופן הבישול בקיטור הנהוג היום, אינו בהזרמת אדי החום ישירות על התבשיל, אלא התבשיל מתבשל במים הרותחים שבסיר, אשר התחממו על ידי דפנות הסיר, שהתחממו באמצעות הקיטור.

בשו"ת תשובות והנהגות[27] התייחס למציאות זו, וכתב שאינה דומה כלל לדברי האחרונים המקילים הנ"ל:

"ויש באחרונים שצידדו להקל בדיעבד בבישול בעשן הקיטור, דלא חשיב בישול וכמעושן דמי, אבל דבריהם תמוהין, דהתם מיירי במעושן שאיננו מבושל ולכן לא גזרו, אבל כאן שהקיטור מרתיח המים שמבשלים התבשיל, פשיטא שאין חילוק בין הבל היוצא מן האור, להבל היוצא מעשן הקיטור, שפעולת הבישול הנעשית בשניהם שוה, וודאי יש בזה איסור בישול עכו"ם".

והיינו שלדעתו, כיוון שהבישול לבסוף נעשה על ידי מים חמים, דינו כבישול רגיל, ואין משמעות למקור החום של המים.

אולם, ממשמעות כל הפוסקים שהובאו לעיל נראה שאין חילוק בדבר, אלא כל שמבשל באופן שאינו ישירות על גבי האש, אינו בכלל הגזירה, ואין חילוק אם הבישול נעשה ישירות על ידי הקיטור, או על ידי חום המים שהתחממו על ידו באופן עקיף. אף שיתכן לומר, שבאופן זה נעשות דפנות הסיר כעין גחלת של אש, וכפי שהסביר הבא"ח לגבי כלי ראשון שהוסר מהאש, נראה שכיוון שהאדים עצמם אינם חשובים כאש, גם דפנות הסיר שחוממו מכוחם אינן מקבלות שם של אש.

 

ה. הפעלת דוד הקיטור על ידי יהודי

לדעת האוסרים בישול נכרי באמצעות קיטור, יש לדון האם ניתן להקל במקרה שבו יהודי הדליק את דוד הקיטור כאשר הנכרי מבשל בפועל במטבח. להלן תשובה ה תובא בהרחבה מחלוקת הפוסקים מהי מידת ההשתתפות הנדרשת של יהודי בבישול, לדעת השו"ע[28] על היהודי להניח בעצמו את הסיר על גבי האש, ואילו לדעת הרמ"א, די בכך שיהודי ידליק את האש, אף אם הנכרי הניח את המאכל על גביה. יתירה מזאת, הרמ"א היקל כאשר היהודי הדליק אש, והגוי העביר אש מאש זו למקום אחר, ובישל על גבי האש החדשה.

לאור זאת נראה, שלדעת הרמ"א יש להקל, כשיהודי הפעיל סיר 'מחולל קיטור עצמאי', שדומה למציאות בה היהודי עצמו הדליק את האש. יתירה מזאת, נראה שלדעתו יש להתיר גם כאשר יהודי הדליק את דוד הקיטור המרכזי, אף שאת חימום הסיר עצמו, יעשה הגוי באמצעות פתיחת ברז הקיטור הסמוך לסיר, כיוון שבאופן זה לא גרע מגוי המדליק אש חדשה מאש שהדליק ישראל, וכל שכן בזה שאינו מדליק אש חדשה, אלא רק פותח פתח בפני החום שהבעיר היהודי, וכן העלה בשו"ת שבט הקהתי[29].

לעומת זאת, בספר שולחן מלכים[30] הביא בשם הגרי"ש אלישיב והגר"מ שטרנבוך, שאין להתיר את פתיחת ברז הקיטור על ידי הגוי גם לשיטת הרמ"א, אף שדוד הקיטור המרכזי הופעל על ידי ישראל, כיוון שהיהודי לא הדליק אש ממשית. בדומה לסברא זו, הסתפק בשו"ת שבט הלוי[31], אם די שיהודי יכוון שעון שבת, שיגרום להדלקת האש לקראת הבישול.

מטעם נוסף נראה שיש לפקפק בהיתר זה, שכן כמה אחרונים[32] כתבו, שאין לסמוך על הדלקת האש של היהודי למשך יותר משבוע, ואילו הדלקת דוד הקיטור המרכזי נעשית אחת לשנה, במסגרת הניקיונות לפסח, וממשיכה לפעול בכל השנה. אולם נראה שדברי המחמירים בזה אינם מוכרחים, וכל שכן שאין להחמיר בזה בבית ישראל, שעיקר האיסור בזה אינו אלא משום 'לא פלוג'.

 

ו. האם ניתן להקל בכך לשיטת השו"ע

כפי שהתבאר, לשיטת השו"ע נדרש שיהודי יניח את הסיר על האש בכדי לדון זאת כבישול ישראל, ולכאורה הפעלת דוד הקיטור הראשי אינה דומה לזה. אולם נראה שיש מקום גדול להקל בדבר גם לשיטת מרן המחבר, משום שחום הקיטור הופעל על ידי ישראל, ואילו פתיחת הברז על ידי אינו יהודי אינה מחדשת דבר, אלא מאפשרת מעבר לכוח הבישול שפעל היהודי.

מציאות זו דומה למבואר בסנהדרין[33]:

"אמר רב פפא, האי מאן דכפתיה לחבריה ואשקיל עליה בידקא דמיא, גירי דידיה הוא, ומיחייב. הני מילי בכח ראשון, אבל בכח שני, גרמא בעלמא הוא".

וביאר רש"י:

"בכח ראשון, כשפינה להם דרך לצד זה, מיד נפלו עליו דהוי כחו. אבל בכח שני, שהניחו רחוק קצת, ולא נפלו המים מיד בצאתו מגדרותיהן עליו, אלא לאחר מכאן הלכו על המקום שהוא שם, גרמא הוא ולא מכחו".

מבואר, שרק המים שבאים לאלתר מכוח פתיחת הברז נחשבים לכוחו, ואילו המים שבאים לאחר מכן, אינם אלא כוח כוחו ודינם כדין גרמא. כמו כן יש לדון בנידון זה, שאדי הקיטור היוצאים מייד עם פתיחת הברז, נידונים ככוח ראשון, ואילו המשך זרימת האדים, אינו אלא כוח שני. ממילא, עיקר תהליך הבישול לא נעשה מכוחו של הנכרי שפתח את הברז, אלא בכוח כוחו.

דין גרמא בבישולי עכו"ם לא נתבאר בפירוש בדברי הקדמונים, אולם מדברי שו"ת מהרי"ל[34] משמע, שדנים בדין בישולי עכו"ם כבכל התורה:

"לענין שאילה קמייתא דשאילנא מר קמיה, היועיל נפוח בפה בבשולי גויים... נראה לענ"ד דאין כאן ספק, דפרק כיצד הרגל פריך רבא חצי נזק [צרורות] האי כחו היכי דמי אי כגופו... ומסיק לעולם כגופו... וכיון דכגופו דמי... אמאי לא יועיל בפה כמו ביד, נהי דמייתי בכל דוכתא חתוי גחלים או קיסם, אורחא דמלתא הוא, וסברא הוא דעיקר טעמא דמהני חתוי משום הכירא הוא, והכא הכירא טובא איכא שמבעיר האש".

למדנו מדברי המהרי"ל, שכדי להתיר מאכל שבושל על ידי יהודי ונכרי יחדיו, יש צורך בשותפות מעשית של היהודי, ואין די בגרמא.

מדברים אלה, הסיק הבן איש חי[35] לאידך גיסא, שדווקא שותפות ישירה של הגוי בבישול אוסרת, ולא בדרך של כוח כוחו:

"והנה בודאי מפוח ושפופרת אין זה כח כחו, אלא חשיב דהרוח היוצא מן המפוח הוא כח ידו, וכן הרוח היוצא מן השפופרת הוא יוצא מפיו, ונמצינו למדין מכאן, דכחו כגופו לענין בישולי גויים, אבל כח כחו י"ל דאינו אוסר בבישולי גויים, וכ"ש בכח כח כחו, דאיכא שלושה כחות דודאי מותר".

הגרב"צ אבא שאול[36], נקט אף הוא בדרך זו, והתיר בשל כך בישולי נכרים בחשמל.

מאידך, בספר שולחן מלכים[37], כתב בשם הגרי"ש אלישיב, שגם פתיחת ברז הקיטור של הסיר תיעשה על ידי ישראל, וכן החמיר בדבר הגר"א בקשי-דורון[38].

לגבי יין נסך פסק השו"ע[39]:

"כח כחו ככחו דמי. ואם הוא כח כח כחו, כגון קורת הגת שגלגלה עובד כוכבים, שיש שם ג' כחות הדפין והגלגל והקורה, בדיעבד מותר אפילו בשתייה".

הש"ך[40] כתב שהיתר זה אינו אלא בדיעבד, ובספר יד יהודה[41] הוסיף, שדין זה הוא חידוש בהלכות יין נסך, שרצף הפעולות נידון כגרמא, ואילו בכל התורה אין דנים כך.

אף על פי כן, בנידון דידן שאינו נוגע אלא לבישולי עכו"ם, שאיסורו קל, מסתבר שיש להקל אף לכתחילה, וכן כתב הבא"ח[42]:

"ומ"ש מר"ן ז"ל בדין יין נסך סי' קכ"ה סעיף ב', דכח כחו כגופו דמי, ורק אם הוא כח כח כחו שיש שלושה כחות, מותר בדיעבד אפילו בשתיה, וכתבו הפוסקים דלכתחילה אפילו בעשרה כחות אסור יע"ש, י"ל שאני יין שהוא משום סרך ע"ז החמירו ביה דגם כח כחו אסור".

 

ז. פתיחת ברז הקיטור על ידי יהודי

בשו"ת שבט הקהתי[43], דן במקרה שבו אינו יהודי הפעיל את דוד הקיטור, ואילו פתיחת הברז נעשתה על ידי ישראל:

 "איך הדין להיפך, אם הגוי הדליק את דוד הקיטור, והישראל פתח את הברז שהקיטור יגיע למאכלים. ונראה שלדעת הרמ"א ודאי מהני, שהרי הישראל קירב האש, ולא גרע מחיתוי גחלים. ואפשר דאף לדעת הבית יוסף מהני, דכמו אם הדליק עכו"ם אש, ובא ישראל ושם קדירה על האש דודאי מהני, דהא עיקר הבישול עשה הישראל במה ששם הקדירה על הגז, והכא נמי אע"ג דהגוי הדליק הקיטור, מכל מקום הישראל שפתח הברז, הוי כאילו קירב הישראל האש להמאכלים, דהקיטור מבשל ואין שום חשש. ודו"ק".

בספר שולחן מלכים[44] הוסיף על דבריו:

"ונראה להוסיף חיזוק על ממה שהבאנו... את הגמרא בביצה לד ע"א, שאם האחרון הביא את האש, כל הבישול נקרא על שמו, וא"כ הוא הדין כאן, שאף שהקיטור כבר דלוק, לולא פתיחת הברז לא יהיה בישול כלל, ולכן אם יפתח ישראל את הברזים המביאים את הקיטור אל הסירים, כל הבישול נקרא על שמו".

עוד נראה לחזק את ההיתר מטעם אחר, הואיל ומעשה הגוי בהדלקת הדוד אינו 'מעשה' לאסור התבשיל, אין כל טעם להצריך מעשה משמעותי יותר של ישראל. 

לאור טעמים אלו, יש לעיין כיצד עלינו לדון, במקרה שבו גם הפעלת דוד הקיטור וגם פתיחת הברזים נעשו על ידי אינו יהודי. שכן, אם נאמר שההיתר בנידון דידן נובע משותפות ישראל בבישול, הרי שכאן אין כל שותפות של ישראל, הן בדוד הקיטור הראשי, הן בהזרמת הקיטור אל הסיר. אולם אם נאמר שההיתר נובע מכך, שמעשה הגוי אינו מעשה כלל, כיוון שלא עשה אלא גרמא בעלמא, הן בהדלקת הדוד והן בפתיחת הברז, יהיה היתר גם בזה.

יתירה מזאת, יש לדון באופן זה, כאשר אינו יהודי מגיס בקדירה.

נפסק בשו"ע[45]:

"כל שבישלו ישראל מעט בישולו, בין בתחלה בין בסוף, מותר. לפיכך אם הניח עובד כוכבים בשר או קדרה על גבי האש, והפך ישראל בבשר והגיס בקדרה, או שהגיס ישראל וגמר העובד כוכבים, הרי זה מותר".

היינו, במקרה בו הישראל בישל חלק ולו קטן מהבישול, אין פגם בכך ששאר הבישול יבוצע על ידי גוי, וכן נפסק בשו"ע[46]:

"הניח ישראל על גבי גחלים עוממות, שלא היה ראוי להתבשל עליהם כמאכל בן דרוסאי, ובא עובד כוכבים והפך בו ונתבשל, אסור".

מדויק מדבריו, שכאשר המאכל היה מתבשל ללא הגסה של הגוי, תוספת הבישול שבהגסה אינה אוסרת, ויש לדון מה דין התבשיל במעשה דידן, שהבישול כולו אינו נעשה על ידי ישראל, אלא רובו בגרמא ומיעוטו בהגסת הגוי.

נראה שנחלקו בדבר רבותינו הראשונים.

הרמב"ן בעבודה זרה[47] כתב:

"פי' דקרובי בישולא לאו מילתא היא גבי בישולי גוים, כיון דיד ישראל בקדירה".

משמע שדווקא המעורבות של הישראל היא שמתירה את התבשיל.

לעומת זאת, מלשון הרא"ש[48] משמע, שעיקר ההיתר הוא מחמת שפעולת הגוי אינה משמעותית. לשון הרא"ש היא:

"דקרובי בישולא דעובד כוכבים, לאו מילתא היא לאסור בהניח ישראל, וקרובי בישולא דישראל מהני להתיר בהניח עובד כוכבים".

בדומה לכך, דן בספר שולחן מלכים[49], בבישול שעיקרו נעשה על ידי קוף או כישוף, והגוי רק השתתף מעט, והביא שם שדעת הגר"ח גריינמן להתיר, ואילו הגר"ש וואזנר נטה לאסור.

למעשה נראה, כיוון שהדבר אינו מוכרע באופן ברור, אין להתיר לכתחילה שכל תהליך הבישול ייעשה על ידי אינו יהודי, אולם אם פתיחת הברז נעשתה על ידי יהודי, נראה שאין להחמיר בהגסת הגוי, כיוון שסוף סוף יד ישראל בדבר, אף שאין לדון את הדלקת הדוד כמעשה הבישול.  

 

ח. בישול במיקרוגל

לדעת המקילים בבישולי עכו"ם בקיטור, נראה פשוט שיקילו גם במיקרוגל, הואיל ומתקיימים בו שני טעמי ההיתר, ויש לעיין האם טעם האוסרים מתקיים במיקרוגל, או שמא גם הם יודו שניתן להקל בזה.

טעמם הראשון של האוסרים, משום שבישול בקיטור הינו בישול בחום האש, אינו מתקיים במיקרוגל, שכן הבישול בו אינו באש או בחום האש כלל. נוסף על כך, כתב הגר"א וייס[50] שבישול במיקרוגל אף אינו דומה בצורתו לבישול באש:

"ולענ"ד וכו' דאין להתעלם מלשון הטור והרמ"א, דלא אסרו אלא בבישול של אש, ואף בבישול קיטור נחלקו האחרונים, ורבים הקילו וכמבואר בדרכי תשובה סי' קי"ג ס"ק ט"ז בשם השם אריה ועוד אחרונים, ובבישול בקיטור גרע טפי, דיש כאן חום שבא מן האש ממש ודומה קצת לצלי, משא"כ במיקרו גל שאין בו מקור חום חיצוני כלל, ואין כאן גחלת וכדומה שמוציא חום, אלא גלים אלקטרו מגנטיים, שגורמים לשינוי מולקולרי בחומר אורגני (דהיינו התבשיל), והחום נוצר בתוך האוכל ולא מבחוץ, ובודאי אין כאן בישול ע"י אש".

כמו כן, טעמם השני של האוסרים, שהבישול בקיטור הוא בכלל בישול במים וחלה עליו הגזירה, אינו מתקיים אף הוא במיקרוגל, שהבישול בו נעשה באמצעי מחודש, שלא השתמשו בו כלל בזמן הגזירה, וכן כתב בשו"ת להורות נתן[51]:

"ומעתה נראה, דגם הנך תנורי מיקרו - גל שהומצאו באחרונה, שאין שם אש כלל, לא עדיף מחמי טבריא ומבשל בחמה, דנראה דאין בו משום בישול עכו"ם, כיון דהוי בישול שלא כדרכו, ואף על גב דבזמן הזה נעשה כדרכו, מכל מקום מעולם לא חל על זה הגזרה של בישול עכו"ם".

אולם, לדעת האחרונים המחמירים בכל בישול שתוצאתו זהה לבישול באש, יש לעיין האם יש לאסור גם בישול במיקרוגל, ובעניין זה נחלקו הדעות[52].

בשו"ת שבט הלוי[53] כתב:

"דפשוט דזה אינו, דלא פירטו אופני בישול, אלא כל פעולת בישול כדרכו בכלל גזרה דחיתון, וכן פשוט מאד, דבישול ע"י מה שקוראין מיקרוגל הוא בישול גמור לענין זה".

וכן כתבו בשו"ת תשובות והנהגות[54] ובספר שבות יצחק[55] בשם הגרי"ש אלישיב, וכן הורה הגר"א נבנצל[56].

לעומת זאת, לדעת כמה פוסקים, גם בהקשר לתוצאת הבישול, אין דמיון בין מיקרוגל לאש, וכן כתב הגרח"פ שיינברג[57]:

"ובדין בישולי עכו"ם בתנור מיקרו גל, יעוין בספר בישולי נכרים פ"ג, שחקר האם דומה לעישון שפעולתו בגוף האוכל ולא מבחוץ ומותר, או דלמא דומה בתוצאה לבישול ואסור, ושם נוטה להחמיר, ומסתבר לכאורה לענ"ד, שאין דינו כחשמל, ושאינו דומה כ"כ לבישול אפילו בתוצאה וככל הנ"ל".

וביתר פירוט כתב הגר"א וייס[58] בהקשר אחר:

"וכל עיקר הנחת כת"ר, דבזמנינו דרך לבשל בתנורים אלו אינו פשוט, ובאמת עיקר שימוש תנור זה להפשרה ולחימום אוכל מבושל, אבל האפוי והמבושל בו טעמו טפל ואינו פריך, ואין טעמו כטעם האפוי והמבושל ע"י חום חיצוני, ואין בו עיקר דרך בישול כלל".

בדומה לדבריו כתב גם הרב פרופסור זאב לב[59]:

"והמציאות מראה שגם המתבשלים בתנור מיקרוגל, שונים במקצת בטעמם ומראיהם, מתבשילים המתבשלים בתנורים רגילים. ובכל המסעדות הטובות עדיין לא מבשלים מאכלים בתנור מיקרוגל, אלא מחממים דבר מבושל, והרי אין איסור בישולי נוכרים על בישול אחר בישול".

נוסף על כל הנ"ל, כתב בשו"ת עטרת פז[60] בשם הגרב"צ אבא שאול:

"ועוד יש להוסיף ולומר, דאם אותם תנורים הם פועלים על ידי חשמל דהדבר קיל טפי, כי הנה עתה שמענו משמיה דהגאון מוהר"ר ב"צ אבא שאול שליט"א (זצ״ל), חידושא רבא. דבאותם הדברים הנאפים ומתבשלים ע"י תנורי חשמל, ליכא בהו משום בשו"ג, ואפילו אם הגוי הוא אשר מפעיל את התנור. וטעמו ונימוקו עימו, כי הנה זרם החשמל פועל בתדירות גבוהה [של 300 ק"מ לשניה לערך], וא"כ נמצא שאותו כח חשמלי שמחמם את התנור, אשר בא מכח הרמת המתג שע"י הגוי, חלף הלך לו תיכף ומיד תוך שניות מועטות, והרי באותו כח חשמל שע"י מעשה הגוי, לא היה בו כדי לאפות ולבשל, וכח החשמל שיבוא אח"כ ומבשל את התבשיל הזה, אין בו כלל מידו של העכו"ם, שהרי זהו רק כח כוחו".

מבואר, שלדעת הגרב"צ אבא שאול כל שימוש בחשמל הינו כעין גרמא, ומשום כך אין האוכל נאסר משום בישולי גויים, כאשר גוי מדליק את המכשיר החשמלי.

סברא זו מחודשת, ואינה מוסכמת כלל על רוב הפוסקים[61], אעפ"כ נראה שבנידון דידן, שישנם צדדים רבים להקל, יש לצרף גם סברא זו לקולא.

 

סיכום

א. לכתחילה יש להחמיר שנכרי לא יבשל אף באמצעות מערכת קיטור. אולם בשעת הדחק, כגון שבשל כך יחסרו מאכלים משמעותיים מסעודת השבת, או אף מסעודה ביום חול, יש להקל בדבר, אם ניתן לכך אישור חריג על ידי הגורמים המוסמכים בענף כשרות.

ב. מערכת שיש בה דוד קיטור מרכזי שהופעלה על ידי אינו יהודי, רשאי יהודי לבשל כדרכו במטבח, ואין בכך משום בישולי עכו"ם. אם אינו יהודי מבשל במטבח, יש להקפיד שיהודי יגיס בכל קדירה.

ג. כאשר דוד הקיטור המרכזי הופעל על ידי יהודי, ניתן להקל במקום צורך, ובאישור חריג של ענף כשרות, שחייל נכרי יבשל במטבח כדרכו (באמצעות פתיחת ברזי הקיטור).

ד. לכתחילה יש להימנע מבישולי עכו"ם גם במיקרוגל, אך במקום צורך ניתן להקל בדבר.

ה. מיקרוגל שיש בו אפשרות להשחמה, באמצעות גוף חימום לוהט, שדינו כאש גמורה, אין להקל בו כלל.

ו. מאכל מבושל שהתחמם במיקרוגל על ידי אינו יהודי, מותר לכתחילה.

 

 

[1] לה ע"ב.

[2] לח ע"ב.

[3] שם ד"ה והא.

[4] הרשב"א (בחידושיו שם ד"ה דג מליח, ובתורת הבית הארוך ב"ג ש"ז), והביא שכ"כ גם הראב"ד, והר"ן (טו ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה דג מליח).

[5] מאכלות אסורות פי"ז הי"ז.

[6] הרשב"א והר"ן (שם).

[7] ע"ז דף טו ע"ב בדפיו.

[8] ע"ז פ"ב סימן לד.

[9] נדרים פ"ו ה"א.

[10] שם.

[11] תורת הבית שם.

[12] ד"ה מהו. אכן, ביחס לבישול בשבת, שאיסורו מן התורה, נפסק להלכה שהמעשן כמבשל (ירושלמי שבת ז, ב, ערוך השולחן אורח חיים שיח, ב, שו"ת יביע אומר יו"ד ה, ט).

[13] יו"ד סימן קיג סעיף יג.

[14] בחידושיו (שם).

[15] סימן כב.

[16] ח"ד סימן לו, ותמוה שהגר"ע יוסף (הליכות עולם ח"ז פרשת חוקת אות יח) מנה אותו עם דעות המקילים.

[17] שנה שניה חוקת, כב.

[18] סימן קיג ס"ק טז.

[19] כלל מג הערה ז, הובא בדרכי תשובה (שם).

[20] כשרות ח"ד, בישול עכו"ם, עמודים קעד-קעה.

[21] שו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן קסב אות יג).

[22] איסור והיתר פ"ו אות ב.

[23] ח"ב סימן כב.

[24] חלק יב סימן יז.

[25] בספרו הליכות עולם (ח"ז פרשת חוקת אות יח), ובשו"ת יביע אומר (ח"ה יו"ד סימן ט).

[26] חלק י סימן סז.

[27] ח"ג סימן רמז.

[28] יו"ד סימן קיג סעיף ז.

[29] ח"ה יו"ד סימן קלו.

[30] שער ט פרק ה.

[31] ח"ט סימן קסד.

[32] תורת האשם (על התורת חטאת שם).

[33] עז ע"ב.

[34] סימן קצג.

[35] שנה שניה חוקת, אות כב.

[36] כפי שהובא בשמו בשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ב, סימן ב הערה ו), וראה להלן אות ח בעניין בישולי עכו"ם במיקרוגל.

[37] שער ט פרק ה.

[38] שו"ת בניין אב (ח"ג סימן לט וח"ו סימן מו), וראה בהרחבה בדברי הגר"מ אליהו (שו"ת מאמר מרדכי ח"ג יו"ד סימן ד). בספר מנחת אשר (דברים, פרשת דברים פרק ה אות ז) הסתפק בדבר, ונטה לדעת המקילים.

[39] יו"ד סימן קכה סעיף ב.

[40] שם ס"ק ה.

[41] סימן ג ס"ק ב.

[42] שם.

[43] ח"ו סימן רעח.

[44] שם.

[45] יו"ד סימן קיג סעיף ו.

[46] שם סעיף י.

[47] לח ע"ב.

[48] שם פ"ב סימן לב.

[49] שער ד פרק א סעיף ה.

[50] מנחת אשר (דברים, סימן ה אות ו).

[51] ח"ז סימן סד.

[52] בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ג סימן נב), החמיר לעניין בישול בשבת במיקרוגל, משום שכך היא דרך הבישול בזמן הזה, אף שאינו בכלל אש. נראה שאין ללמוד מדבריו כל איסור לגבי בישולי עכו"ם, שאינו תלוי בדרך בישול, אלא דווקא בבישול באש, או על כל פנים בדבר הדומה לכך בתוצאה וכנ"ל. כך עולה בבירור גם בשיטת האגרות משה עצמו, שהורה להקל בבישולי עכו"ם בקיטור (כפי שכתב בשמו בשו"ת משנה הלכות חי"ב סימן יז), אף שדרך הבישול בכך.

[53] ח"ט סימן קסב.

[54] ח"ה סימן רמט.

[55] איסור והיתר פ"ו אות ב.

[56] אסיפת יצחק (ב, אלול תשס"ז).

[57] אורייתא (כרך יח).

[58] אורייתא (שם).

[59] מוריה (תשנ"א).

[60] ח"א כרך ב, סימן ב הערה ו.

[61] ראה תשובות והנהגות (ח"א סימן תלט), שבט הלוי (ח"ב סימן מה), קובץ הליכות שדה (עמ' 145) בשם הגרי"ש אלישיב.