פרק ב

תשובה ב – היתר מאכל שנאכל כמות שהוא חי

שאלה:

האם מותר לאכול לפתן תפוחים שבושל על ידי אינו יהודי? מה דין פיצוחים שנקלו על ידי אינו יהודי?

תשובה:

א. הגדרת 'נאכל כמות שהוא חי'

בתשובה הקודמת התבאר, שמאכל שנאכל כמות שהוא חי, אין בו משום בישולי עכו"ם.

בטעם היתר דבר הנאכל כמות שהוא חי, שהתבשל על ידי גוי, כתב רש"י בביצה[1]:

"דכיון שנאכל כמו שהוא חי אינו בשול, דלא אהני מידי".

מבואר, שמאכל כזה לא נכלל בגזירה, הואיל ואין משמעות לבישול שעשה הגוי.

לדעת רוב הפוסקים, הגדרת מאכל הנאכל כמות שהוא חי, נקבעת על פי דרך רוב העולם, כפי שכתב הפר"ח[2]:

"ויש לדקדק בדין דבר נאכל כמות שהוא חי, שאם אדם אינו אוכלו אלא צלי או מבושל, והעולם אוכלים אותו כמות שהוא חי או איפכא, אי אזלינן בתר דידיה או בתר דעלמא וכו', והא ודאי ליתא, דבכל דוכתא אדרבה קיימא לן דדעת היחיד בטלה אצל דעת כל אדם, ואם כן הכא נמי משמע ודאי, אי רובא דעלמא אוכלין אותו כשהוא חי, מקרי דבר נאכל כמות שהוא חי, ולא משגחינן במיעוטא וכליתנהו דמו, ואף לדידהו לית ביה משום בישולי גוים".

וכן פסקו החכמת אדם[3], הברכי יוסף[4], ערוך השולחן[5] ואחרונים רבים נוספים[6]. מאידך, דעת ספר בני חיי[7], שהולכים אחר מנהגו של כל אדם בפני עצמו.

למעשה, יש לנקוט[8] כדעת רוב הפוסקים ולדון כל מאכל על פי מנהג העולם, אולם במקום הצורך ניתן לצרף את שיטת הבני חיי לקולא[9].

ב. מאכל שלא השתנה באמצעות הבישול

כתב הר"ן בביצה[10]:

"ונ"ל דמ"מ כיון דאסמכוה בעלמא אקרא, דומיא דקרא בעינן, וכל שלא נשתנה מברייתו על ידי האור כגון קליות, אפילו הוא דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי, ועולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת, אין בו משום בשולי עובדי כוכבים וכו', אלא שלא ראיתי לראשונים מפורש דכל שלא נשתנה מברייתו ע"י האור יהא מותר".

כפי שמציין הר"ן, היתר זה לא נזכר ברוב הראשונים, וכן לא הובא בטור ובשו"ע, ואחרונים רבים[11] כתבו שאין לסמוך על כך למעשה.

עם זאת, הש"ך[12] כתב:

"אבל באמת נראה עיקר בש"ס כהר"ן ורש"י, דאין אסור משום בשולי עובדי כוכבים אלא כשנשתנה מברייתו ע"י האור, וכ"פ בהגהות אשר"י פרק אלו טרפות מאור זרוע, וכן נראה דעת הרי"ף וכמו שכתב הר"ן, וכן נראה דעת ראב"ן סי' ש"ג, מיהו דעת שאר הפוסקים נראה דאין לחלק בזה".

הרי שהש"ך נקט ששיטה זו אינה דעת יחיד, ויש לה מקום בהלכה.

כמו כן, בהגהות החת"ס[13] לשו"ע, כתב, שניתן לצרף שיטה זו לצדדי היתר אחרים:

"לכן כל שלא נשתנה, ולא שייך חששא דדברים אסורים, ליכא נמי משום חתנות ושרי', ויש לסמוך עליהם בצירוף סברא אחרת".

סיכום

א. מאכל שנאכל כמות שהוא חי, אין בו איסור בישולי עכו"ם.

ב. הגדרת מאכל הנאכל כמות שהוא חי נקבעת על פי מנהג רוב העולם. אולם במקום דוחק, ניתן להקל לאדם שאינו רגיל לבשל את המאכל, שלא לחשוש בו לבישולי עכו"ם, אף שרוב העולם נוהגים לבשלו.

ג. מאכל שלא השתנה מברייתו על ידי האור (כגון פיצוחים קלויים), יש בו איסור בישולי עכו"ם לדעת רוב הפוסקים, אולם בצירוף סברת היתר נוספת, ניתן להקל בכך.

[1] טז ע"א ד"ה אין.

[2] יו"ד סימן קיג סעיף ג.

[3] כלל סו אות ד.

[4] שיורי ברכה (סימן קיג אות א).

[5] יו"ד סימן קיג אות יב.

[6] עיין דרכי תשובה (סימן קיג ס"ק ג).

[7] הו"ד בדרכי תשובה (שם).

[8] שו"ת שבט הלוי (ח"ה סו"ס צג).

[9] ראה שו"ת מנחת יצחק (ח"י סימן סז).

[10] יד ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה ונמצא.

[11] פר"ח (שם ס"ק א), פרי תואר (שם ס"ק א), ערוך השולחן (שם ס"ק י), שו"ת אבני נזר (יו"ד סימן צו) ועוד.

[12] ס"ק א.

[13] שם אות ג.