נספח - דגשי כשרות לשוהים בחו"ל

נספח - דגשי כשרות לשוהים בחו"ל

פקודות צה"ל מחייבות לשמור על הכשרות גם במהלך פעילות בחו"ל, ולהבטיח כי לכל מי שנמצא בחו"ל במסגרת תפקידו תהיה אפשרות לצרוך מזון כשר.

 

מבוא

השמירה על הכשרות בחו"ל שונה מאוד מן השמירה על הכשרות בארץ ישראל. בארץ ישראל ישנו פיקוח מרכזי של הרבנות הראשית לישראל, אשר מבטיח שכל מוצר המסומן ככשר הוא אכן כשר. לעומת זאת, בחו"ל ישנם מוצרים המסומנים ככשרים (בדרך כלל באות K), אף שלמעשה אין גוף כשרות מוסמך המפקח על כשרותם. כמו כן, ישנם מוצרים המשווקים בארץ ישראל כמוצרים כשרים, אך קיימים בהם גם פסי ייצור נוספים המיועדים לחו"ל, ואין עליהם פיקוח כשרות, וממילא לא ניתן לאכול מהם. לפיכך, תנאי ראשון לשמירה על הכשרות בחו"ל הוא לוודא שאכן כל מוצר חתום בחותמת מטעם גוף כשרות מוסמך וידוע. בעולם קיימים אלפי גופי כשרות, ועל כן חובה להיוועץ עם גורם מומחה ומוסמך בתחום, לפני שמחליטים לסמוך על כשרות מסוימת[1].

מדיניות הכשרות של גופי הכשרות הידועים בחו"ל שונה מזו הנהוגה בארץ ישראל בתחומים שונים, וביניהם: בישולי עכו"ם ופת עכו"ם, איסור "חדש", חלב נכרי בפיקוח ממשלתי ועוד. כמובן, מדיניות גופי הכשרות בחו"ל נקבעת בכל מדינה בהתאם למספר היהודים האוכלים מזון כשר שמתגוררים בה, ובהתאם להיקף היכולת לפקח על הכשרות בכל מקום.

בצפון אמריקה ובמדינות רבות נוספות בחוץ לארץ, ישנם צרכני אוכל כשר שאינם יהודים, שצורכים מזון כשר מטעמים שונים. על כן, בצפון אמריקה כמעט בכל סופר-מרקט יהיה גם אזור שיש בו אוכל כשר (Kosher Section). כמובן, גם שם נדרשת בדיקה של התווית המודבקת למוצר.

בדגשים המפורטים להלן ציינו כיצד נכון לנהוג בחו"ל לכתחילה ובשעת הדחק. השתדלנו להתייחס לנושאים ההלכתיים שבהם יש מקום להקל בחו"ל, גם למי שמחמיר בדבר בארץ (פת עכו"ם, חדש וכו'). כמובן, הצורך לשמור על כשרות המזון מצד אחד, ומצד שני למצוא פתרונות הסעדה מספקים לשוהים בחו"ל, מחייב בחינה והיוועצות עם פוסק הלכה המצוי בתחום, או עם הרבנות המקומית או בית חב"ד המקומי, שיוכלו להציע פתרונות מעשיים שונים בכל מקרה לגופו (כגון איתור של מוצרים כשרים, או אפשרויות שונות להזמנת מוצרים כאלה ממקומות אחרים).

 

יין

א. אסור לשתות[2] יין שנגע בו אינו יהודי. לפיכך, אין לצרוך יין ללא סמל כשרות (וזאת בנוסף על כך שנדרש פיקוח על כשרותם של כלל מרכיבי היין).

ב. טלטול בקבוק יין סגור בפקק (אף שאיננו מהודק) על ידי אינו יהודי איננו אוסר את היין[3]. אם אינו יהודי פתח את הבקבוק – דינו כבסעיף הבא.

ג. נכרי שמזג יין לכוס, לכתחילה אסור לשתות את היין שבכוס ואף את היין שנותר בבקבוק. במקום צורך, למנהג האשכנזים מותר לשתות מהיין שנותר בבקבוק, ולמנהג הספרדים יש להקל בכך רק בנכרי שאינו עובד עבודה זרה[4].

ד. יין מבושל אינו נאסר במגעו של אינו יהודי[5]. לרוב, על בקבוקי יין עם הכשר, מצוין האם עברו בישול.

ה. יין מפוסטר נאסר במגע של אינו יהודי, אולם במקום צורך המקל בכך יש לו על מה לסמוך[6].

ו. אסור לאכול מאכלים או משקאות שרגילים לערב בהם יין[7]. משום כך[8] ככלל אין לצרוך כל משקה אלכוהולי בלא כשרות.

ז. דיני שתיית משקאות שונים בסעודה עם אינם יהודים - יתבארו להלן.

 

פת עכו"ם

א. אין לקנות פת ללא כשרות, כיון שבלחם ישנם חומרי גלם רבים העלולים להיות אסורים באכילה, וכן מחשש לתולעים בקמח ולאיסור חדש.

ב. חכמים אסרו[9] לאכול פת ושאר מיני מזונות[10] שנאפו על ידי אינו יהודי[11] באופן פרטי, כל שיהודי לא השתתף מעט באפייה.

ג. פת שנאפתה במאפייה של אינם יהודים, יש מקומות שנהגו בה היתר, ועל כן חלק מגופי הכשרות בחו"ל נותנים לה הכשר, אם אכן קיים פיקוח ממשלתי על כך שלא עירבו בה חומרי גלם אסורים. בארץ ישראל נהגו להימנע מאכילת פת זו במקום בו פת ישראל מצויה, ועל כן ראוי שחיילים לא יקלו בכך בהיותם בחו"ל, כל עוד יש להם אפשרויות אחרות, ובעיקר כאשר מזדמנים לחו"ל לתקופה קצרה[12]. בשעת הדחק, וכאשר שוהים בחו"ל תקופה ממושכת, ניתן להקל בכך, כדלהלן.

ד. יש לטרוח להגיע למאפייה יהודית (המוכרת לחם בכשרות מוסמכת ובמחיר מקובל) שהינה עד מרחק של כק"מ ממקומו, או להמתין מלאכול פת עכו"ם, כשנמצאת מאפייה כזאת בהמשך דרכו, עד מרחק של כ-4 ק"מ[13], אף כשנוסע ברכב[14]. אולם, כאשר אין מאפייה בבעלות של יהודי בקרבת מקום, או כאשר ישנם מאפים מיוחדים שנאפים במאפייה של הנכרים[15], מותר לאכול מפת הנכרי, ובוודאי שאין להחמיר בכך כאשר החלופה הינה לצרוך מזון שהספקות בכשרותו מרובים.

ה. מאפייה של יהודי שעובד בה אופה שאיננו יהודי, אם יהודי השתתף מעט באפייה, כגון בהדלקת האש, מותר לאכול את הפת לכתחילה[16].

 

חלב וגבינות עכו"ם

א. חלב שחלבו עכו"ם בלא השגחה אסור מדברי חכמים.

ב. המנהג הנפוץ בארץ ישראל להימנע משתיית חלב עכו"ם, אף כשישנו פיקוח ממשלתי על כך שלא מעורב בו חלב מבעל חיים אחר, אולם בחו"ל מרבית מערכות הכשרות מקלות בכך. חיילים המבקרים בחו"ל למשך מספר ימים, למנהג האשכנזים ראוי שימנעו משתיית חלב עכו"ם[17], מלבד במקום צורך גדול, ואילו למנהג הספרדים יכולים להקל בכך בכל מקום בו קשה למצוא חלב ישראל[18]. אולם השוהים בחו"ל למשך תקופה ממושכת, וההקפדה על שתיית חלב ישראל מכבידה עליהם, או שמגבילה באופן ניכר את האפשרות לרכוש תוצרת בכשרות מוסמכת, רשאים להקל בכך.

ג. אבקת חלב, שהופקה על ידי נכרי מחלב שנחלב על ידו, מותרת לדעת רוב הפוסקים, ויש מחמירים. החושש לכתחילה לדעת הפוסקים המחמירים, רשאי להקל בכך בחו"ל, אך מי שקיבל על עצמו לנהוג לעולם כדעת המחמירים, לא יקל בכך אלא במקום צורך גדול.

ד. אסור לאכול גבינה שהכין אינו יהודי[19], ולגבי חמאה הדבר תלוי במנהג[20], ועל כן החפץ להקל בכך בהיותו בחו"ל יש לו על מה שיסמוך.

ה. אין לצרוך מוצרי חלב המכילים רכיבים נוספים (כגון יוגורטים ומעדנים), בלי פיקוח על כשרותם. לגבי יוגורט ללא תוספות, המקל לאוכלו גם ללא כשרות, יש לו על מה שיסמוך.

ו. גם המקלים באכילת אבקת חלב נכרי, ראוי שימנעו מאכילת מוצרים המכילים מי גבינה ((whey של נכרים, ובמקום צורך יש להקל.

 

חדש

א. כל מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון, וכוסמין) אסורים באכילה, עד לתאריך י"ז בניסן בארץ ישראל וי"ח בניסן בחו"ל[21].

בארץ ישראל, התבואה משרישה קודם תאריך זה וקוצרים אותה לאחר תאריך זה, ועל כן לא מצויה תבואה האסורה משום 'חדש'. אולם במקומות שונים בחו"ל, התבואה משרישה רק לאחר י"ז בניסן, והיא נכללת בדין 'חדש' עד לי"ח בניסן בשנה שלאחר מכן.

ב. הספרדים[22] נהגו לאסור תבואה זו, ואילו רבים מהאשכנזים נהגו להקל בכך בשעת הדחק[23], בהסתמך על דעת הסוברים שאיסור חדש אינו נוהג בחו"ל בתבואתם של אינם יהודים, וכן נוהגים רבים מגופי הכשרות בחו"ל. בארץ ישראל נהגו רבים להחמיר בדבר, והרבנות הראשית אינה מאשרת ייבוא של תבואה כזאת.

ג. חיילים הנוהגים להחמיר באיסור חדש, השוהים בחו"ל במשך תקופה קצרה, יחמירו בדבר כמנהג ארץ ישראל, אך יצניעו זאת מבני חו"ל שנוהגים להקל בדבר. אולם, השוהים תקופה ממושכת בחו"ל ומתקשים להחמיר בדבר, למנהג האשכנזים רשאים להקל בכך[24].

ד. תבואה שספק אם חל עליה איסור חדש, ואין אפשרות לברר זאת, מותרת באכילה אף למנהג הספרדים[25].

ה. ברוב המקומות מצוי איסור חדש בקמח שתאריך הייצור שלו מא' באלול ועד פסח. תוצרת משאר ימות השנה מותרת ללא חשש[26]. פעמים רבות ניתן לדעת את התאריך הייצור על פי הקוד שמודפס על האריזה[27]. מוצרים שלא ניתן לדעת מהו תאריך הייצור של הקמח שבהם, כגון דגני בוקר וכדומה, מותרים באכילה.

 

פירות וירקות

א. אין צורך להפריש תרומות ומעשרות בחו"ל[28].

ב. פירות ערלה הגדלים בחו"ל אסורים, אולם בכל מקרה שהפרי אינו וודאי ערלה מותר לאוכלו[29].

ג. פירות שידוע בוודאות שיצאו מישראל, אם קיים בהם חשש ערלה יש להקפיד לבדוק את כשרותם, אולם אם מין זה לרוב איננו ערלה מותר לאכול את הפירות ללא הכשר, אך ראוי להפריש מהם תרומות ומעשרות בלא ברכה[30].

ג. ראוי לשטוף היטב פירות וירקות, משום שלעיתים מורחים עליהם חומרים שנועדו להוסיף ברק, והם אינם כשרים.

ד. פירות וירקות חתוכים – ככלל אסורים, אם אין עליהם פיקוח כשרות. במקום צורך, ניתן לגרד את אזור החיתוך, ולהשתמש בשאר הפרי.

ה. פירות יבשים – אסורים באכילה אם אין עליהם השגחת כשרות, משום שלעיתים מוסיפים להם חומרים שונים.

ו. פיצוחים טבעיים שאינם קלויים ונמכרים עם קליפתם – מותרים באכילה.

ז. מיץ טבעי – אסור בשתייה אם אין עליו חותמת כשרות[31].

דגים

א. ככלל, אין לצרוך דגים[32], שמן דגים או ביצי דגים[33] בלא כשרות.

ב. כשקיים קושי למצוא דברי מאכל כשרים, מותר לרכוש דגים הידועים כמותרים באכילה, אחר שיבדוק שיש עליהם קשקשים. הקשקשים ניכרים מעל גבי העור, וניתן להפרידם ממנו מבלי להסיר את עור הדג עצמו. בכדי להימנע מתולעים, יש לקלוף אחר כך את עור הדג או לשוטפו היטב. מומלץ להיוועץ על אופן הבדיקה ועל מיני הדגים הכשרים עם יהודים מקומיים המקפידים על הלכות כשרות. מי שבקי כראוי בצבע הדג, רשאי לרכוש פילה דג סלומון או טונה, גם ללא עור.

 

בשר ועוף

אין לצרוך בשר או עוף שאין עליהם חותמת כשרות מטעם גוף כשרות מוסמך.

 

קיום פגישת עבודה במסעדה

, ואכילה על שולחן אחד עם האוכל אוכל שאינו כשר

א. אין לאכול כלל במסעדה או במלון ללא כשרות, הן מחשש לתקלות רבות במאכלים המוגשים בו, והן בכדי שלא יטעו אחרים לחשוב שמותר לאכול שם[34].

ב. מותר לאכול עם אינו יהודי על שולחן אחד, אף שהוא אוכל מזון שאיננו כשר, ובלבד שיזהר שלא לאכול ממאכליו או לשתות מיינו[35].

ג. מותר לאכול בביתו של אינו יהודי, מאכלים שכשרותם אינה מוטלת בספק, ולא התבשלו על ידי הגוי, אך יש להימנע משתיית משקאות חשובים, כיין, שכר[36] ואף קפה ותה[37] (אולם כשהדבר יגרור אי נעימות כלפי המארח, יש להקל בקפה ותה[38]).

ד. אין לאכול או לשתות בשולחן אחד עם אינם יהודים, במפגש חברתי (ובכלל זה אירוע הרמת כוסית) שרוב המשתתפים בו אינם יהודים[39]. אולם, אם סועדים היהודים על שולחן נפרד, או שרוב המשתתפים במפגש הינם יהודים, מותר לאכול. בסעודה חגיגית, כגון חתונה של אינם יהודים או סעודת חג שלהם[40], אין להקל אף באופן זה[41], ולעומת זאת, בפגישת עבודה עניינית, ניתן להקל כבסעיף ב[42], וכן יש להקל במפגש רשמי או ביקור נימוסים, אם ההימנעות מאכילה בהם עלולה לפגוע באינטרסים הלאומיים[43].

 

אכילה במסעדה צמחונית וטבעונית ללא כשרות

א. אין לאכול במסעדה צמחונית או טבעונית שאינה כשרה, מחשש לתוספת מוצרים שאינם כשרים, כגון יין או חומץ, או אף מוצרים מן החי, וכן מחשש לבישולי נכרים וחרקים במזון.

ב. עם זאת, מותר לקנות במסעדה זו (או במרכולים שונים) ירקות או סלטים חיים שאינם בחזקת נגועים בחרקים, כאשר הירקות ללא שום תוספת ואינם מטובלים בחומץ.

 

מזון קר במטבח ובכלים שאינם כשרים

א. כלים שאינם כשרים העשויים מחרס או חרסינה, וכן כלים שעלולים להתקלקל בעת ההכשרה (כגון תבניות טוסטר אובן), אין להשתמש בהם אפילו במאכל צונן, ואף באופן זמני. במקום צורך גדול ובאופן זמני, ניתן להקל בצונן.

ב. כלי מתכת שניקוהו היטב, יש מהספרדים שמתירים להשתמש בו בצונן אף ללא הכשרה. אולם לאשכנזים ולרבים מהספרדים אין להשתמש בו אלא באופן זמני או בשעת הדחק (כגון שאין לו כלים אחרים, ואין בידו אפשרות מעשית להכשיר את הכלים).

ג. כלים שלא נאסרו בוודאות מותר להשתמש בהם בצונן.

ד. אין להשתמש בכלים חלביים למאכל בשרי צונן, ובמקום צורך גדול ניתן להקל בכך, ובלבד שיהיו הכלים נקיים מכל שמנונית, וכן שיקפידו לנקותם היטב לאחר השימוש.

ה. אם אין לו אלא כלי הבלוע מאיסור, או כלי חלב (כשנצרך לשימוש בשרי), יעדיף להשתמש (בצונן) בכלי החלבי.

ו. כשאין אפשרות אחרת, ניתן להקל להשתמש אף בחם, בכלי זכוכית נקיים של אינם יהודים, והמחמיר תבוא עליו ברכה[44].

ז. כמובן, במקום שבו הדבר מתאפשר, מומלץ לבקש שתיה קרה בכלי חד-פעמי, ובכך לצאת מכל חשש.

 

בישולי נכרים

א. אסור לאכול מאכל שבושל ע"י אינו יהודי, מלבד מאכלים שנאכלים בלא בישול, או מאכלים פשוטים שאין דרך להעלותם על שלחן מלכים, כפי שיתבאר.

ב. הגדרת מאכל הנאכל כמות שהוא חי נקבעת על פי מנהג רוב העולם (באותה המדינה). אולם במקום דוחק, ניתן להקל לאדם שאינו רגיל לבשל את המאכל, שלא לחשוש בו לבישולי עכו"ם, אף שרוב העולם נוהגים לבשלו.

ג. מאכל שלא השתנה מברייתו על ידי האור (כגון גרעיני חמנייה קלויים), יש בו איסור בישולי עכו"ם לדעת רוב הפוסקים, אולם בצירוף סברת היתר נוספת, ניתן להקל בכך.

ד. מאכל שאין רגילים להגישו בסעודות חשובות, ואין דרכם של אנשים חשובים לאכול ממנו, אין בו משום איסורי בישולי עכו"ם.

ה. חטיפים, דגני בוקר וכדומה, שנאכלים בביתם של אנשים חשובים, אך אינם מוגשים בסעודות חשובות, וכן מאכלים שאינם עולים על שולחן מלכים אך עשויים הם ממין העולה על שולחנם, לדעת רבים מהפוסקים אין בהם משום בישולי עכו"ם, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

ו. מאכלים שאינם משמשים ללפת בהם את הפת או כמאכל משביע בפני עצמם, לדעת רוב הפוסקים כלולים באיסור בישולי עכו"ם, ובמקום הצורך ניתן להקל בהם, בצירוף צדדי היתר נוספים.

ז. מאכלים שהתבשלו על ידי נכרים ויהודי היה שותף בהכנתם, מותרים באכילה. למנהג הספרדים, יש להקפיד שיהודי יניח את הסיר על גבי האש, ואילו למנהג האשכנזים די בכך שהיהודי היה מעורב בהדלקת האש (כגון שיהודי הדליק אש, ואינו יהודי הבעיר ממנה אש במקום אחר). במפעל או מסעדה בבעלות יהודית, רשאים גם בני ספרד להקל כמנהג האשכנזים.

ח. כלים שבישל בהם אינו יהודי (בלא שותפות כל שהיא של יהודי בבישול או בהדלקת האש), אף כשאין חשש לגבי כשרות המזון, צריכים הכשרה.

ט. במקרה כזה, ניתן להסתפק בהכשרת כלי חרס בהגעלתו ג' פעמים, ובהכשרת מחבת בליבון קל.

י. בדיעבד אם בישלו בכלי בשוגג בלא הכשרה, המאכל מותר.

 

חימום מזון כשר באמצעי חימום שאינם כשרים

א. אין להשתמש לכתחילה ובקביעות בתנור שאינו מוחזק בכשרות, בלא להכשירו.

ב. לצורך הכשרת תנור ביתי, יש לנקותו היטב, ולאחר מכן להפעילו על חום מירבי (ליבון קל) במשך שעה. בתנור שיש בו מערכת אידוי, יש לבצע הפעלה ביבש, ולאחר מכן לבצע הפעלה במצב של אידוי. אין להכשיר את התבניות, אלא להשתמש בתבניות כשרות או חד פעמיות.

ג. כשלא ניתן להכשיר את התנור, יש להשתמש בו באמצעות עטיפת המאכל בשני כיסויים הרמטיים (כדי שגם אם יקרע אחד הכיסויים המזון לא יאסר). במידה ואין בידו אלא כיסוי אחד, ינקה את התנור מהשאריות שבעין, ויכסה היטב את המאכל, כך שלא יצאו אדים מהמאכל אל התנור. בדיעבד, אם יצאו אדים מועטים אין לאסור את המאכל. בתנור שמופעלת בו מערכת אידוי, אין להסתפק בכיסוי אחד.

ד. מיקרוגל שאינו מוחזק בכשרות, ניתן להשתמש בו באמצעות כיסוי המאכל אחר ניקוי המיקרוגל היטב, ואם נפתח הכיסוי מעט, המאכל אינו נאסר בדיעבד.

ה. אם אינו מעוניין לנקות את המיקרוגל, יכסה את המאכל היטב בשני כיסויים באופן הרמטי.

ו. בדיעבד, אם חימם בתנור שאיננו כשר מאכל יבש, ובתנור אין לכלוך לח או נוזלי, יש להקל. אולם אם הכין בתנור מאכל שיש בו רוטב, אין להקל אלא בשעת הדחק או לצורך סעודת שבת.

ז. אם אין ידוע שהתנור היה בן יומו, יש להקל בדיעבד בכל אופן (אלא אם כן התנור מלוכלך ביותר, כך שאין שישים במאכל ההיתר כנגד שאריות האיסור שבו).

ח. דיני מאכל שהתבשל במזיד בכלי איסור שאיננו בן יומו, ראה לעיל פרק ג תשובה ה.

 

הנחיות לכשרות המזון בטיסה

א. יש לברר את כשרות המזון המוגש בטיסה, כיוון שלעיתים חברות התעופה אינן מקפידות על הגשת מזון כשר או ברמת הכשרות הנהוגה בארץ, בייחוד בחברות שאינן ישראליות. יש לתת את הדעת אף על המאכלים הנלווים למנה, כגון חטיפים וכדומה.

ב. יש לוודא שלא חיממו את המנה הכשרה יחד עם מנות אסורות ללא עיטוף מתאים.

ג. יש לוודא שהמאכל מוגש כשהוא עטוף בניילון שלו, והאריזה איננה פתוחה.

 

הוצאת פירות שביעית לחו"ל

א. ככלל אין להוציא פירות הקדושים בקדושת שביעית לחו"ל.

ב. פירות שגדלו ב"גבולות עולי מצרים", או בדרום הערבה, מותר להוציאם לחו"ל.

ג. על אף האמור, מותר להוציא פירות שביעית לכל בסיסי צה"ל המצויים בשטחי מדינת ישראל, לרבות אילת ודרום הערבה, ובלבד שיקפידו שיהיו הפירות רחוקים ממועד הביעור.

ד. במקום דוחק, ניתן להקל להוציא לחו"ל פירות בכמות מועטה לצריכה אישית תוך יום-יומיים, ובלבד שזו תאכל בוודאות קודם זמן הביעור.

ה. מותר להוציא לחו"ל פירות 'היתר מכירה'.

 

[1] חמשת גופי הכשרות הגדולים והמוסכים בארצות הברית, שלעיתים ניתן למצוא אותם גם במדינות נוספות בעולם, הינם: OU, OK, KOF-K, Star-K, CRC. כאמור למעלה, קיימים עוד אלפי גופי כשרות נוספים, חלקם מהימנים יותר וחלקם פחות. בדרך כלל, ניתן למצוא במרשתת מידע עדכני, אך תמיד מומלץ להיוועץ במומחים בתחום.

[2] שו"ע (יו"ד סימן קכג סעיף א, וסימן קכד סעיף ו).

[3] שם סימן קכד סעיף כה, ובט"ז (שם ס"ק לד).

[4] שם סימן קכד סעיף יד וסימן קכה סעיף א, ש"ך (שם ס"ק א), שו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סימן יא אות כב), משמרת הבית-יין נסך (קארפ. פרק ד סעיפים יא-יב). במקום צורך גדול, ניתן להקל אף ביין שמזג נכרי שאינו עובד ע"ז (ראה יין לנסך טהרני, סימן קכה ס"ק ו), ולמנהג האשכנזים אף בנכרי שעובד ע"ז ניתן להקל (ראה ש"ך שם ומשמרת הבית שם).

[5] שו"ע (יו"ד קכג, ג).

[6] אף שרבים מהפוסקים הקלו לגבי יין של מחללי שבת, לגבי נכרים נראה שככלל יש להחמיר, ובמקום צורך לסמוך על המקלים, בצירוף האמור לעיל סעיף ד.

[7] שו"ע (שם סימן קיד סעיפים ו, י, וסימן קלד סעיף יג). אף אם טעם היין אינו מורגש כלל, אסור לאוכלו (שו"ת הרשב"א ח"ג סימן ריד, ראה משמרת הבית שם פרק ד סעיף יד).

[8] וכן מחשש לאיסור חדש ולרכיבים נוספים שאינם כשרים.

[9] ע"ז לה ע"ב, שו"ע (יו"ד סימן קיב סעיף א).

[10] עם זאת, מיני מזונות שבלילתם עבה נכללים באיסור פת עכו"ם, ויש להם היתר כשיהודי השתתף מעט בהכנתם (כגון בהדלקת האש), ואילו מיני מזונות שבלילתם רכה וכן תבשילים ממיני מזונות, נכללים בגזרת בישולי עכו"ם, ולשיטת השו"ע אסורים כל שהנחת הקדירה על האש נעשתה על ידי אינו יהודי. שו"ע (שם), רמ"א (שם סעיף ו), ט"ז (ס"ק ו), פרי חדש (ס"ק יא ויז), ביאור הגר"א (ס"ק טו).

[11] לדעת רוב הפוסקים איסור זה (בדומה לבישולי עכו"ם) נוהג גם בנכרי שאינו עובד ע"ז (ראה לעיל תשובה ד).

[12] לדעת השו"ע (שם סעיף ב) 'פת פלטר' אסורה מלבד במקום דחק, ולדעת הרמ"א מותרת היא גם במקום שמצויה פת ישראל. האחרונים (ש"ך ס"ק ח) ביארו, שהרמ"א הקל דווקא במקום בו לא פשט המנהג לאסור. כיוון שבארץ ישראל נהגו בכך איסור (ראה במאמרו של הגר"א בקשי-דורון, תחומין כג עמוד 463), מסתבר שאין להקל בכך גם לאשכנזים בני ארץ ישראל, שלא במקום דוחק (ראה דרכי תשובה שם ס"ק יט שהחמיר במי שיוצא ממקום שמחמירים בו למקום שאין מחמירים בו, אף שדעתו שלא לחזור עוד למקומו הראשון, וכן נקט בספר יו"ט שני כהלכתו עמ' קו, ובספר אבני ברזל ח"א עמ' תעה בשם הגרי"ש אלישיב, שבן ארץ ישראל שיוצא לחו"ל אינו רשאי להקל באיסור חדש, כיוון שמנהג ארץ ישראל להחמיר בזה, ומסתבר שהוא הדין לגבי חלב ופת של נכרים), כפי שמפורט בסעיפים הבאים. אולם, כיוון שהתנאים בארץ ישראל מאפשרים להימנע בקלות מאכילת פת פלטר, יתכן שאין הכרח לומר שמנהג המקום בא"י להחמיר בכך, ועל כן המקל בדבר מבני אשכנז, יש לו על מה שיסמוך.

[13] שם סעיפים ב וטז, והוראה ברורה (שם ס"ק נח).

[14] הוראה ברורה (שם סעיף טז בביאור הלכה).

[15] שם סעיף ה.

[16] שו"ע (שם סעיף ט) והוראה ברורה (שם ס"ק כח).

[17] בשו"ת חת"ס (יו"ד סימן קז) מבואר, שהמחמיר להימנע מחלב שחלבו נכרי, אף באופנים שיש המקלים בשתייתו, אינו רשאי להקל בכך, כיוון שהנהגתו זו נחשבת כנדר, ונראה שכן דינם של בני ארץ ישראל, שנוהגים על פי הרבנות הראשית להימנע משתיית חלב עכו"ם. אולם במקום צורך גדול, מסתבר שלא קבלו זאת על עצמם מעיקרא, ועל כן רשאים להקל בדבר. טעם נוסף להחמיר בחלב בחו"ל, משום שלא מפקחים על כך שלעיתים נעשים לפרות ניתוחים המטריפים אותן, אולם מן הדין אין צריך לחשוש לכך (ראה על כך במאמרו של הרב זאב ויטמן, תחומין כב עמ' 455, ובמאמרו של הרב יצחק דביר 'חלב טרפות', באתר כושרות).

[18] ראה לעיל תשובה ז בשם הפרי תואר, שנהגו להקל בכך.

[19] לדעת רוב הפוסקים כן הדין בכל סוגי הגבינות. אולם בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן מח) כתב שאין למחות ביד המקלים בגבינה רכה, ובשו"ת שרידי אש (ח"א סימן כ) כתב שבמקום בו חסרים מוצרים כשרים ניתן להקל בזה.

[20] אמנם יש מהפוסקים שהקלו בחמאה מבושלת אף במקום שנהגו איסור, ראה פתחי תשובה (סימן קטו ס"ק ח).

[21] שו"ע (יו"ד סימן רצג סעיף א).

[22] שו"ע (שם סעיף ב ואו"ח סימן תפט סעיף י).

[23] ט"ז (יו"ד שם ס"ק ד) וערוך השולחן (שם אות ו) פסקו כדעת האור זרוע שאיסור חדש בחו"ל רק מדרבנן, ויש להקל בספקו בשעת הדחק, והב"ח (שם ד"ה ומ"ש בין בשל ישראל) פסק שאין חדש בתבואת הגויים.

[24] ראה שו"ת במראה הבזק (ח"ה סימן עג).

[25] ילקוט יוסף (מצוות התלויות בארץ, סימן רצג סעיף יא).

[26] איסור אכילת חדש, בתוך אתר 'כושרות'.

[27] בדרך כלל, ניתן למצוא במרשתת מידע עדכני בנושאים אלה, אך תמיד מומלץ להיוועץ במומחים בתחום.

[28] שו"ע (יו"ד סימן שלא סעיף א).

[29] שו"ע (יו"ד סימן רצד סעיף ט).

[30] פירות א"י שיצאו לחו"ל פטורים מהפרשת תרו"מ (רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה כב, טור ושו"ע יו"ד סימן שלא סעיף יב). נחלקו האחרונים האם רק פירות שבשעת חיובם במעשר היו בחו"ל פטורים, או שגם פירות שחל עליהם חיוב במעשרות בעודם בארץ, נפטרים מכך עם צאתם לחו"ל (ראה דרך אמונה על הרמב"ם שם, שהכריע כדעת המחמירים, ולעומתו בשו"ת יביע אומר ח"י יו"ד סימן מו הכריע כדעת המקלים).

[31] ספר כושרות (שער שני פרק כא אות ג).

[32] מעיקר הדין דג שניכרים בו סימני הכשרות מותר באכילה ללא פיקוח על הכשרות, שכן אין צריך לשחוט אותו או לבדוק אותו, אולם כיוון שאין כולם בקיאים בסימני הכשרות, וכן משום שפעמים רבות מצויים טפילים ותולעים בדגים, שנדרשת בקיאות בכדי לזהותם ולקלפם, כתבנו שלא לצרוך דגים ללא הכשר.

[33] שו"ע (יו"ד סימן פג סעיף ח, לגבי ביצים). והכלל הוא (בבכורות ה, ב) "שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור".

[34] ראה חשוקי חמד (ב"ק פג ע"א).

[35] ראה לעיל פרק ג תשובה ט סעיפים ב-ג.

[36] שו"ע (יו"ד סימן קיד סעיפים א-ג), אמנם הרמ"א הקל בשכר של דבש ותבואה.

[37] ראה פת"ש (ס"ק א) ודרכי תשובה (ס"ק ב), שנחלקו בדבר האחרונים. משקאות קלים אינם בכלל האיסור (משמרת הבית ח"ב הערה 96).

[38] על פי כף החיים (שם ס"ק יד) בשם זבחי צדק, וראה ש"ך (שם ס"ק ב).

[39] הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה י) אסר לשתות במסיבה שרוב המשתתפים בה אינם יהודים, ובפרי תואר (סימן קיד ס"ק א) כתב שאיסור זה כולל גם את כל סוגי המשקאות. בשו"ת חסד לאברהם (אלקלעי. יו"ד סימן כו) הוכיח שבכלל האיסור כל אכילה ושתיה שהיא, וכן נקט בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן קיז). הגדרת מסיבה לא התפרשה בפוסקים, אולם בשו"ת חסד לאברהם (שם), כתב שבכלל זה גם סעודת מריעות ולא רק סעודת נישואים וכדומה (וכן נראה בשו"ת אגרות משה שם), ועל פי דרכו כתבנו את חילוקי הדינים בפנים.

[40] שו"ע (יו"ד סימן קנב סעיף א) וחסד לאברהם (שם).

[41] כשיש בדבר משום איבה, הדרישה (יו"ד סימן קנב ס"ק א) הסתפק אם להתיר והט"ז (שם ס"ק א) הכריע לאסור, ובנקודות הכסף דחה את ראייתו, ובשו"ת אגרות משה (שם) נראה שהקל בדבר כשאין אפשרות אחרת, ומאידך בספר הליכות עולם (ח"ז עמוד רפט) החמיר, אך בהערה הביא שיש מקום להקל בנכרי שאינו עובד ע"ז, כאשר עלול לגרום לנזק ליהודים רבים. למעשה יש להשתדל לחמוק מאכילה במקומות אלה ככל האפשר.

[42] שכן פגישות אלה אינן בכלל 'מסיבה', אולם בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סימן קיח) כתב שאין לאכול עם אינו יהודי אלא כשיש בכך צורך מפני דרכי שלום.

[43] יש להסתפק האם סעודות אלו כלולות באיסור זה, ולמעשה יש להתיר בק"ו משתיית קפה עם הגוי במסיבותיהם (כנ"ל הערה שלט). יש לציין שבשו"ת אגרות משה (שם) אסר לערוך סעודות כעין אלה לצורך מצווה, אולם נראה שאינטרסים לאומיים עדיפים על פני מצווה רגילה.

[44] מנהג הספרדים להשתמש בכלי זכוכית לחלב ולבשר משום שהזכוכית אינה בולעת כלל, ואילו האשכנזים נהגו להחמיר, שכלי זכוכית הם ככלי חרס, שלא ניתן להכשירם כלל. האחרונים נחלקו האם האשכנזים נהגו בכך איסור רק לגבי פסח, שאיסורו בכל שהוא, או שכן נוהגים גם בזכוכית שהשתמשו בה לשאר איסורים. למעשה, כיוון שהלכה זו שנויה במחלוקת, המקל בכך כשאין לו אפשרות אחרת, יש לו על מה שיסמוך (ראה שו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד סימן ה, ושם או"ח סימן מא, שו"ת אגרות משה או"ח ח"ה סימן לב, תשובות והנהגות ח"א סימן תלב, ושו"ת מנחת יצחק ח"א סימן פו).