פרק א

תשובה א - מיני התולעים האסורות

 

א. תולעת שנוצרה בפרי בעודו תלוש

התורה[1] אסרה לאכול את השרץ השורץ על הארץ. במסכת חולין[2] מבואר, שדווקא תולעת שהילכה על הארץ אסורה, ומשום כך תולעת שנוצרה בפרי בהיותו תלוש ולא יצאה ממנו, אינה אסורה באכילה, וכן נפסק בשו"ע[3].

 

ב. תולעת שנוצרה בפרי בעודו מחובר

עוד מבואר בגמרא[4], שלדעת שמואל תולעת שנוצרה בפרי בעודו מחובר נאסרה, אף אם לא יצאה מהפרי, כיוון שבעוד שהפרי מחובר נחשבת רחישתה בפרי כרחישה על הארץ עצמה. נחלקו הראשונים האם כך היא מסקנת הסוגיא, או שמא אף כשהתליע במחובר לא נאסרה התולעת, כל עוד לא יצאה מהפרי: שיטת ר"ת[5] וראשונים נוספים[6], שאף פרי המתליע במחובר אינו אסור, כל שלא פירשה התולעת; ואילו רוב הראשונים[7] נקטו, שכל שהתליע במחובר אסור. השו"ע[8] פסק להלכה כשיטת רוב הראשונים, ולא צרף את שיטת ר"ת אפילו במקום ספק נוסף[9]. עם זאת, כתבו כמה אחרונים[10], שבמקום שיש כמה צדדים נוספים להקל, ניתן לצרף גם את שיטת ר"ת.

כל זאת, כאשר התולעת נוצרה בפרי עצמו, אולם אם התולעת נוצרה מחוץ לפרי וחדרה אליו, התולעת אסורה לכולי עלמא[11], כיוון שרחשה על הארץ.

תולעת שלא זזה ממקומה כלל, אפילו בתוך הפרי, נחלקו הראשונים האם הפרי מותר כיוון שלא ריחשה כלל, או שעצם חיותה בפרי מחובר נחשבת כרחישה, והתולעת אסורה באכילה מדאורייתא. למעשה, השו"ע[12] הקל ואילו הרמ"א[13] החמיר. כיום אין מצויות תולעים שאינן מהלכות בתוך הפרי[14].

 

ג. ספק אם התליע בתלוש או במחובר

כאשר אין ידוע אם הפרי התליע בתלוש או במחובר, כתב השו"ע[15] שיש לאוסרו, וביארו האחרונים[16] בטעמו משום ספיקא דאורייתא לחומרא. עם זאת, כתב הש"ך[17] שאם דרכו של מין זה להתליע בתלוש ולא במחובר, או שלרוב מין זה מתליע בתלוש ורק מעט פעמים מתליע במחובר (כגון חומוס), ניתן לסמוך על כך ולהתיר את הפרי באכילה.

פרי שאין ידוע אם יש בו תולעת, ואף אם תימצא בו תולעת, לא נדע אם נוצרה בפרי בתלוש או במחובר, דנו האחרונים האם יש להתירו באכילה משום ספק ספיקא. לדעת רבים[18] יש להקל כאשר אינו מתליע במחובר בשיעור מיעוט המצוי, אך לדעת השואל ומשיב[19] אין לדון זאת אלא כספק אחד.

בספר דעת קדושים[20] כתב, שאין לצרף ספק שמא התליע הפרי בתלוש אם ניתן לברר זאת אצל מומחה. והוסיף, שמי שאינו בקי בכך עליו להחמיר בדבר, כיוון ש'ספק חסרון חכמה' אינו נחשב לספק[21] ואף אינו מצטרף לספק ספיקא[22]. אמנם, גם לדבריו בשעת הדחק ניתן להקל, ואין צורך לברר את הדבר אצל מומחה. אמנם מהגר"ד ליאור שמענו[23], ש"אין חובה ללמוד ביולוגיה כדי להיות בקי בכל מיני התולעים ודרכי התפתחותן", ועל כן הורה לנו שמי שאינו בקי בדבר, רשאי לצרף ספק זה אף אם ניתן לבררו על פי בקיאים.

אכן, חלק ממערכות הכשרות היום משתפות פעולה עם גופים מדעיים-מקצועיים, ועל כן לוקחות בחשבון גם את העמדה המדעית, שכן עבורן – לאחר קבלת המסקנות המדעיות – אי אפשר לומר שהנושא אינו ברור ואינו ידוע. אך מסתבר, שעבור האדם הפשוט בביתו אם לא ניכר לעין שהפרי התליע במחובר, ניתן לצרף את הספק שמא התליע בתלוש. כמו כן, כאשר ישנה מחלוקת בין החוקרים והעוסקים בתחום זה, לגבי אופן ההתפתחות של תולעים מסוימות, נחשב הדבר לספק גמור לכולם.

 

ד. התייחסות ההלכה לידיעה המדעית שהתולעת לא נוצרת מהפרי

בדברי השו"ע לא נזכר כלל החשש שמא התולעת נכנסה לפרי מבחוץ, ואף במקום שהפרי נקוב לא חשש לזה[24]. לעומת זאת, העמדה המדעית הרווחת היא, שאין תולעת שנוצרת בלא זכר ונקבה (או בהפריה עצמית א-מינית), וכל התולעים המצויות בפירות לא נוצרו מהפרי עצמו.

לדעת רוב הפוסקים, ההלכה אינה משתנה בעקבות הידע המדעי, ואם נמצאת תולעת בפרי ניתן להניח בתנאים מסוימים[25] שהיא נוצרה בפרי עצמו. בטעם הדבר, יש שבארו[26] שההלכה אינה נקבעת אלא על פי הניכר בחוש, וממילא כל שנראה לעין בלתי מזוינת שהתולעת נוצרה בפרי, דינה כאילו נוצרה בתוכו. אחרים כתבו[27], שההלכה אינה תלויה כלל בגילויים המדעיים, וכל רוחות שבעולם לא יעקרו הלכה אחת[28].

לעומת זאת, יש מהפוסקים[29] שכתבו, שכיום כל התולעים אסורות באכילה, משום שאין להתעלם מהידע המדעי, ויש להניח[30] שהתולעים המצויות היום אינן התולעים שדברו בהן חז"ל.

יש לציין, שבשו"ת מהר"ח אור זרוע[31] נקט, שכוונת התורה להתיר פרי שהתליע בתלוש אינה לתולעת שנוצרה מהפרי דווקא, אלא לתולעת שנוצרה בפרי או עליו, ואם שרץ השריץ על הפרי, הרי שהפרי מותר כל עוד לא פירשה התולעת מהפרי. לשיטה זו אין כל סתירה בין הידע המדעי המקובל כיום לדברי חז"ל. אולם, לא מצינו בפירוש כדבריו בראשונים נוספים, ובספר מנחת פיתים[32] ובשו"ת שבט הלוי[33] ציינו ששיטה זו מחודשת.

 

ה. פרי שיש בו חור

פרי שדרכו להתליע בתלוש שיש בו חור ונמצאה בו תולעת, לדעת השולחן ערוך[34] מותר לאכול את הפרי (בלא בישול), מכיוון שלא חשש שהתולעת באה מבחוץ או שיצאה וחזרה, ואילו לדעת הרמ"א[35] הפרי אסור באכילה מספק.

דברי השולחן ערוך אמורים בקטניות שמצויה בהן תולעת (המכונה תולעת הזרעית) הנוצרת בפרי ויוצאת ממנו אחרי שבגרה (בכדי להטיל ביצים בפירות אחרים). אולם, כתבו האחרונים[36], לגבי פירות שמצויות בהם תולעים שדרכן לבוא מבחוץ, או שניכר שהחור שבפרי הוא 'חור כניסה' של התולעת אל הפרי מבחוץ, שיש לאסור אותם אף לדברי השו"ע.

למעשה, רוב התולעים המצויות כיום בתוך הפירות מתליעות במחובר או מגיעות מבחוץ, כך שבין לשו"ע ובין לרמ"א לא ניתן להקל בפרי שיש בו חור. כמו כן, בקטניות, אף שמצויה בהן תולעת הזרעית, אין להתיר למעשה, כיוון שאוכלים אותן מבושלות, כך שהתולעת עשויה לפרוש מתוך הפרי ולאוסרו.

אולם, פרי שדרכו להתליע בתלוש ואין בו חור, מותר לאכלו בלי לבדקו מבפנים, ואף אם יש תולעת בתוכו אין הפרי נאסר, וכתבו האחרונים[37] שאין צריך לחשוש שמא יש בפרי נקב זעיר שאין מבחינים בו.

 

ו. תולעים שנוצרו על קליפת הפרי

בש"ס ובראשונים לא התבאר מה מעמדן של תולעים שנוצרו על קליפת הפרי, אולם לגבי תולעים המצויות בקמח, כתב השו"ע[38] שהן מותרות כל שלא פירשו למקום אחר. למדו מכך רבים מהאחרונים[39], שכל שהתולעים נוצרו על גבי המאכל, דינן כמי שהתליעו בתוכו ומותרות כל עוד לא פירשו ממנו.

תולעים שעברו מגב הפרי לפרי אחר, לדעת רוב הפוסקים[40] אסורות מספק, ויש שצידדו[41] להלכה ולא למעשה, להתיר כשעברו תולעים מפרי לפרי כאשר כך הוא דרך גידולן, כגון שעברו בין צימוקים או בין גרגירי קמח.

הפוסקים נחלקו האם כשנמצאת תולעת על גב הפרי, יש לחשוש שמא באה אליו מבחוץ[42], או שיש להניח מסתמא שנוצרה במקומה[43].

כיום, ידוע שרוב התולעים מגיעות מבחוץ, ועל כן יש שכתבו[44] להחמיר בכל תולעת שנמצאת על גב הפרי, כיוון שידיעה זו אינה סותרת את דברי חז"ל, ויש שכתבו[45] שאין הולכים אחר ידיעת המומחים כשהדבר אינו ניכר לעין רגילה. למעשה, כתב בשו"ת הב"ח[46], שנהגו שלא לאכול כל תולעת הנמצאת על גב הפרי[47].

 

ז. תולעת שבקעה מביצה שהוטלה על גבי הפרי

ישנן תולעים שבוקעות מביצים שהניחו אימותיהן בתוך הפרי, וממילא אם התליעו בתלוש מותרות לכולי עלמא, כל שלא פירשו.

פוסקי דורנו נחלקו כיצד לדון בתולעת שבקעה מביצה שהוטלה על גבי הפרי וחדרה לאחר מכן לתוכו. בספר בדיקת המזון כהלכה[48] כתב בשם הגרש"ז אויערבך, שהתולעת אסורה מספק[49], ואילו לדעת הגר"א וייס[50] היא מותרת, שכל שלא יצאה מהפרי החוצה דינה כמי שלא פירשה.

 

ח. הימנעות מבדיקת פירות מספק שמא התליעו ושמא לא פירשו

כפי שהתבאר, פרי שהתליע בתלוש והתולעת לא פירשה ממנו, מותר באכילה. הט"ז[51] חידש, שאין צריך לבדוק צימוקים שאין ידוע אם יש בהם תולעים, משום ספק ספיקא, שמא לא התליעו, ואם התליעו שמא לא פירשו.

האחרונים הקשו על דבריו, מכך שהשו"ע[52] הצריך בדיקה לפירות שדרכם להתליע, אף שאין ידוע שהתליעו במחובר. יישב זאת הפמ"ג[53], שיש להעמיד את דברי השו"ע באופן שמוחזק שמקצת הפירות שלפנינו מותלעים.

מעבר לכך, רבים מהאחרונים העירו, שאין לצרף את הספקות אלא דווקא כאשר הספקות שקולים, ומתוך כך פקפקו על שני הספקות שכתב הט"ז. יש שכתבו[54] שצימוקים בדרך כלל מותלעים, וממילא ספק זה אינו שקול, ויש שכתבו[55] שהתולעים המצויות לרוב בצימוקים (מילווין – עש), בדרך כלל פורשות מהפרי, וממילא ספקו השני של הט"ז איננו שקול.

רבים ביארו[56], שאף הט"ז לא הקל אלא בפירות שאינם מוחזקים בתולעים שדרכן לפרוש, ופסקו כדבריו. כמו כן, מדברי כמה אחרונים[57] מבואר, שדברי הט"ז אינם אמורים אלא כאשר ישנו ספק על עיקר ההתלעה, אך כאשר קרוב לוודאי שמקצת הפירות מותלעים אין להקל.

לאור המתבאר, פרי שלעיתים מתליע בתלוש ולעיתים אינו מתליע כלל, מותר בלא בדיקה, כל שאין ידוע שדרך התולעים לפרוש מהפרי לארץ[58]. לעומת זאת, פירות שלרוב מותלעים במקצתם, אף שאין ברור שדרכן של התולעים לפרוש לארץ, וכן פירות שהתולעים המצויות בהם דרכן לפרוש ולזחול בכל מקום (כמו תולעי מחסן), אף ששיעור הנגיעות שבהם אינו עולה על מיעוט המצוי, אין לאוכלם בלא בדיקה וניקיון יסודי, ובשעת הדחק ניתן להסתפק בבדיקה מדגמית.

 

ט. חובת בדיקה מפני חרקים שבאים מבחוץ

כתבו כמה אחרונים[59], שמעיקר הדין אין חובה לחשוש שהגיעו לפרי חרקים מבחוץ, משום שאחזוקי ריעותא לא מחזקינן, ויש שפקפקו בכך[60].

לדעת הפוסקים שחייבו לבדוק מיעוט המצוי בכל חשש איסור, כדי שלא להיות מעלים עין מהאיסור[61], במידת האפשר יש לחייב בדיקה מחשש לחרקים אלו, אך ניתן להסתפק בבדיקה שטחית שאינה כרוכה בטרחה יתירה. אם קיים חשש לנגיעות כזו בספק השקול, אף שיש מקום לצדד להקל[62], למעשה אין להתיר[63].

יש שכתבו[64], שאין לחשוש לתולעים הבאות מבחוץ, כל שיש להניח שברוב הנגיסות בפרי לא תהיה תולעת. אולם נראה שאין לסמוך על הוראה זו, אלא כל שקרוב לוודאי שמצויה תולעת אחת בפרי, נידון כל הפרי כתערובת המוחזקת באיסור[65] וכולו אסור באכילה בלא בדיקה[66].

כמו כן, אף שלכתחילה אין לחשוש לחרקים שבאו מבחוץ, בוודאי חובה להימנע מהנחת פחי אשפה ליד פירות או עריכת 'פריסה' מתחת לעצים שעלולות לנשור מהם תולעים או מתחת לתאורה המושכת אליה חרקים, בכדי להתרחק מן האיסור[67].

 

י. עיבוד פרי שיש חשש שהוא נגוע בחרקים הבאים מבחוץ

פרי שלרוב נמשכות אליו תולעים חיצוניות, אף שאין לאוכלו בלא בדיקה, מותר לטוחנו בלא בדיקה[68], וכן להתירו בדיעבד אחר בישול בלא בדיקה. היתר זה מבוסס על שני יסודות. ראשית, החשש לכך שבאו חרקים לפרי, מבוסס על רוב הנוגע לאופן התנהלות החרקים ולא לטבע הפירות, ממילא יש לדון זאת בכלל 'רוב התלוי במעשה', שאינו רוב גמור אלא ספק דאורייתא[69]. שנית, יש בכך משום ספק ספיקא, שמא לא באה תולעת לפרי ואם באה שמא הלכה ממנו[70].

אולם, כאשר הפרי מוחזק בתולעים חיצוניות, היינו שידוע שכמעט תמיד נמצאות בו תולעים, כתבו האחרונים[71] שאין להקל מטעמים אלו, וחובה לבדוק אותו בדיקה מדוקדקת או להימנע מאכילתו, ואף בדיעבד אם נתבשל אסור באכילה[72].

 

סיכום

א. פרי שיש בו תולעת שנוצרה בתוכו בעודו מחובר או שהגיעה אליו מבחוץ, אסור באכילה מהתורה.

ב. פרי שיש בו תולעת שנוצרה בתוכו בעודו תלוש, מותר. אף שכיום ידוע שהתולעים אינן נוצרות בתוך הפרי, כל שנראה לעין רגילה שנוצרו בתוכו בעודו תלוש, הפרי מותר מן התורה.

ג. פרי נקוב שנמצאה בו תולעת, אסור באכילה.

ד. פרי שדרכו להתליע בתלוש, אך לא ניכר בו חור, מותר לאוכלו בלא בדיקה.

ה. פרי שלרוב אינו מתליע במחובר וקיים ספק אם יש בו תולעת, ואם ישנה, שמא התליע בתלוש, מותר באכילה לדעת רוב הפוסקים.

ו. פרי שלעיתים אינו מתליע ולעיתים מתליע בתלוש, מותר לאוכלו בלא בדיקה. אולם אם שכיח שמתליע, או שלרוב התולעים המצויות בו מתליעות במחובר, אסור לאוכלו בלא בדיקה.

ז. פרי הנגוע לעיתים בחרקים חיצוניים, רשאי לאוכלו אחר הסתכלות שטחית. אולם, אם לרוב מצויות בו תולעים אלה, חובה לבודקו היטב, והמקל לטוחנו או לבשלו בלא בדיקה יסודית יש לו על מה שיסמוך, מלבד אם קרוב לוודאי שתמצא בכל פרי תולעת.

ח. אין להניח פירות או לערוך 'פריסה' ליד פחי אשפה או מתחת לעצים או שיחים או תאורה שעלולים להגיע מהם חרקים או תולעים לפירות.

 

 

 

 

[1] ויקרא פרק יא פסוק כט ועוד.

[2] סז ע"א.

[3] יו"ד סימן פד סעיף ד.

[4] חולין שם.

[5] תוספות (שם ד"ה דייקא).

[6] ראה בספר בן אברהם (סימן נ אות כה), שלמד כן בדעת כמה ראשונים.

[7] ראה ב"י (יו"ד סימן פד).

[8] שם סעיף ו.

[9] ראה פרי תואר (שם ס"ק יג).

[10] בן אברהם (שם) בשם כמה פוסקים, שו"ת ריח שדה (סימן ח).

[11] חידושי הרמב"ן (מכות טז ע"ב), כנפי יונה (סימן פד סעיף ו).

[12] שם סעיף ו.

[13] שם עפ"י הבנת הט"ז (ס"ק י) והש"ך (ס"ק כ).

[14] ראה כנפי יונה (שם) ופלתי (סימן פד ס"ק ה).

[15] סעיף ז.

[16] פרי חדש (שם ס"ק כא), ערוך השלחן (שם אות נט).

[17] ס"ק כב, וראה שפ"ד (שם).

[18] גינת ורדים (ח"א סימן יח), שו"ת רדב"ז (ח"ב סימן תשכג), תורת האשם (כלל מו).

[19] קמא ח"ב סימן מד.

[20] סימן פד ס"ק ו.

[21] ראה שו"ע (יו"ד סימן צח סעיף ג) ובש"ך (שם ס"ק ט).

[22] ש"ך (יו"ד סימן נג ס"ק טו), דלא כמשאת בנימין (סימן נ).

[23] וראה גם ראש אפרים (סימן לט ס"ק לז), ועיין עוד ש"ך (יו"ד סימן נה ס"ק כא).

[24] ראה רמב"ם בספר המצוות (ל"ת קעח), ובפירוש המשניות (פרה פ"ט מ"ב), שו"ת הראב"ד (פסקים וכתבים סימן רז).

[25] כפי שיתבאר להלן תשובה ב סעיף א.

[26] דרך אמונה (שמיטה פרק ד סעיף א בביה"ל), ביצחק יקרא (על המשנה ברורה סימן שטז) בשם הגרש"ז אויערבך.

[27] שו"ת היכל יצחק (או"ח סימן כט), הגר"א וייס (קונטרס מנחת אשר לפרשת וישלח תשפ"א). כמו כן כתב לנו הגר"ד ליאור: "אפילו אם נאמר שהייתה טעות בדברי חז"ל (חלילה), אנו נחשבים כתלמיד שלא הגיע להוראה, שאינו יכול לחלוק על רבו... אפילו אם נאמר שלפי המדע היום הן נוצרות מהטלת ביצים זעירות, מכיוון שאיננו רואים זאת אנו מחשיבים שהן נוצרו מעצמן".

[28] ויש שכתבו שאין להאמין לדברי החוקרים במקום שדבריהם סותרים לדברי התורה וחז"ל: בני אהובה לגר"י אייבשיץ (הלכות אישות פרק טו), שו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן ד), וראה פעמי יעקב (תשנב עמ' לח).

[29] הגר"י קאפח (על הרמב"ם מאכלות אסורות פ"ב הלכה יג).

[30] הגר"א נבנצל (ביצחק יקרא על המשנה ברורה סימן שטז ס"ק לח), אך בעל פה אמר לנו שתולעת שנולדה בתוך הפרי מביצה שאינה ניכרת אלא באמצעות מיקרוסקופ מותרת, וראה שו"ת חבל נחלתו (ח"ח סימן ח).

[31] סימן כז.

[32] סימן פד.

[33] ח"ז סימן קכד.

[34] יו"ד סימן פד סעיף ה.

[35] שם.

[36] כנפי יונה (סימן פד סעיף ו), מקדש מעט (סימן פד אות יז), אדמת קודש (יו"ד סימן ד), קנאת סופרים (על סה"מ לרמב"ם עמ' קעג).

[37] מקדש מעט (יו"ד סימן לא ס"ק לב).

[38] יו"ד סימן פד סעיף ה, וראה להלן תשובה ז על ניפוי קמח.

[39] הובאו דבריהם בדרכי תשובה (סימן פד ס"ק נ).

[40] שו"ת פני יהושע (ח"ב סימן כב).

[41] כנפי יונה (סימן פד סעיף ה), צמח צדק (יו"ד סימן פד ס"ק כו).

[42] פר"ח (יו"ד סימן פד ס"ק כג), שו"ת תשובה מאהבה (ח"ג סימן של).

[43] ט"ז (סימן פד ס"ק יז), פלתי (סימן ק ס"ק ד), שו"ת פאת נגב (יו"ד סימן ט).

[44] שו"ת אמרי יושר (ח"ב סימן יא) לגבי תולעים על עור הדג.

[45] כפי שהתבאר לעיל, וראה גם זבחי צדק (יו"ד סימן פד ס"ק קכד).

[46] החדשות סימן כג.

[47] מלבד לגבי תולעים בקמח, כפי שיתבאר להלן תשובה ז סעיפים ב-ד.

[48] עמ' 104.

[49] כדין פירשה לגג הפרי, ראה חולין סז ע"ב, וכל שכן לפי ספר המצוות לרמב"ם (קעח) וש"ך (יו"ד סימן פד ס"ק לא), שכל שנולד על הפרי עצמו מבחוץ אסורה.

[50] שו"ת מנחת אשר (ח"ג סימן נא), וכן משמע בשערי דורא (סימן מז).

[51] יו"ד סימן פד ס"ק יב.

[52] שם סעיף ח.

[53] מש"ז (שם), וראה חידושי צמח צדק (על השו"ע שם) שהעיר על דבריו, וביאר את דברי השו"ע באופן אחר.

[54] מנחת יעקב (כלל מו אות יח), באר היטב (שם ס"ק יז).

[55] פלתי (סימן פד ס"ק ז).

[56] בן אברהם (כלל נ אות לד), זבחי צדק (סימן פד ס"ק ל וס"ק נו).

[57] דברי יוסף (סימן תקמח), וראה שו"ת חת"ס (יו"ד סימן עז).

[58] אף אם דרכן לפרוש מפרי לפרי (שכן, עיקר איסור תולעת שפירשה מפרי לפרי נותר בגמרא בספק, ויש לצרפו לספק ספיקא כדעת הפרי תאר סימן פד ס"ק יט וערוך השולחן שם אות לט).

[59] שו"ת טוב טעם ודעת (תליתאי סימן קסג), שו"ת שואל ומשיב (קמא ח"ב סימן מד), ספר יהושע (סימן מו), תשורת שי (סימן תקמז).

[60] ראה הקדמת הדעת תורה לטרפות (אות מג), קיצור שו"ע (כלל מב סעיף ו), ושו"ת משנה שכיר (יו"ד סימן סח).

[61] ראה להלן תשובה ד סעיף ג.

[62] ראה ש"ך (סימן פג ס"ק יא) וט"ז (סימן לא ס"ק ד).

[63] ראה כיוצ"ב במשנה ברורה (סימן עו ס"ק כג), וקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב (ח"א סימן עד).

[64] תחומין (כרך ל עמוד 458).

[65] ראה שו"ע (אבהע"ז סימן לה סעיף יא), ביאור הלכה (סימן תמז סעיף ד ד"ה שמא).

[66] ראה שערי ישר (ש"ג פ"ה) וחזון איש (אהלות סימן כג ס"ק ד).

[67] ראה שלחן גבוה (סימן פד ס"ק נד), קיצור שו"ע (סימן מב סעיף ה) ושו"ת שלמת חיים (יו"ד סימן ט), וראה בספר מעשה רב (אותיות צג-צד), שממידת חסידות הקפיד הגר"א לבדוק אם בכל מאכל יש נמלים וכדומה.

[68] אף לאוסרים לטחון פרי מותלע, ראה אמרי אש (יו"ד סימן מא).

[69] בכורות כ ע"א ותוספות (שם ד"ה ר' מאיר), ובביאור דבריהם ראה שו"ת בית שערים (יו"ד סימן א), ערוך לנר (יבמות קיט ע"א), ובהרחבה בפתיחת הדעת תורה לדיני שחיטה (אות לה).

[70] יש מחמירים כאשר התולעים המגיעות לפרי אינן רגילות לעזבו, ראה דעת תורה (שם) ושושנת העמקים (סימן טו).

[71] חכמת אדם (כלל לח), דרכי תשובה (סימן פד ס"ק קעט), וחזון איש (יו"ד סימן יד ס"ק ו) לגבי תולעי דגים. על דרך זו, דבש ששהה זמן רב בחוץ, אין לאוכלו בלא סינון, כי מסתמא יש בו נמלים (פרי חדש סימן פא ס"ק כז וזבחי צדק סימן פד ס"ק פה).

[72] כדין אברומא במסכת סוכה (יח ע"א), ראה להלן תשובה ב'.