נספח ט

א. הקדמה

הרבנות הצבאית מורה להימנע מהכשרת גסטרונומים מספר 5 ו-10 לקראת חג הפסח, ומנחה להשתמש בתבניות חד פעמיות. הנחיה זו נובעת מן העובדה שלא ניתן ללבן את הגסטרונומים ליבון חמור, כפי שנדרש לכתחילה על פי ההלכה.

למרות זאת, בנוגע לגסטרונום מספר 20 שמידותיו גדולות, ואין תבנית חד פעמית שיכולה להחליפו, מאפשרת הרבנות הצבאית במצבים מסויימים להכשירו בליבון קל, באמצעות הכנסתו לתנור שבוער בחום מקסימלי למשך חצי שעה לפחות.

אין כאן המקום לדון בהרחבה בכלל הסוגיות הנוגעות להכשרת כלים בפסח, ועל כן יובאו באזכור מקוצר הסברות המרכזיות הנוגעות לענייננו. בהערות השוליים מצויות הפניות למקורות נוספים, כדי לאפשר למעוניין בכך להוסיף ולעיין בנושא.

ב. הגעלה וליבון

ההבחנה ההלכתית המרכזית בנוגע להכשרת כלים היא בין כלים ששימושם על ידי אש ללא נוזלים, שהכשרתם בליבון חמור "עד שניצוצות ניתזים ממנו", ובין כלים ששימושם במאכלים שיש בהם גם נוזלים, שהכשרתם בהגעלה. כלים הזקוקים להגעלה ניתנים להכשרה גם בעזרת ליבון קל[1].

הגסטרונומים שבהם אנו דנים נועדו לשימוש גם במאכלים יבשים: פסטה, פתיתים, קוסקוס וכד'. מאכלים אלה מתבשלים במים, אך לאחר בישולם הם מתייבשים, ומונחים לעיתים בגסטרונומים ללא רוטב כלל. לפיכך, היה מקום לומר שדין הגסטרונומים כדין תבניות אפייה ושיפודי צלייה, שהכשרתם על ידי ליבון, ולא על ידי הגעלה. ליבון כזה איננו אפשרי, משום שחימום הגסטרונום לחום שיינתזו ממנו ניצוצות יהרוס אותו כליל.

אם כך, ניתן היה לטעון שאין אפשרות להכשיר את הגסטרונום לפסח. עם זאת, נראה שיש מקום להקל בדבר, מן השיקולים שיפורטו להלן[2]. 

ג. ייעודו של גסטרונום מספר 20, ודין 'רוב תשמישו'

הגסטרונום הוא כלי המשמש לחימום מזון ולהגשתו. בגסטרונום מספר 20 משתמשים לחימום מזון, אך לעיתים גם להגשת מזון קר. לאחר בירורים רבים הגענו למסקנה, שלא ניתן לאפיין שימוש מובהק לגסטרונום זה, והדבר משתנה ממטבח אחד למשנהו. לפיכך, בכל הנוגע להלכה, דין הגסטרונום כדין כלי ששימושו על ידי האש בכלי ראשון, ולעיתים אף בדברים יבשים ללא נוזלים.

לדעת השולחן ערוך (אורח חיים סימן תנא סעיף ו) הולכים בכל כלי אחר רוב תשמישו. לכן, אם רוב תשמישו בעירוי, אף שלפעמים משתמשים בו גם לבישול על האש, הכשרתו על ידי עירוי. כמו כן, לכלי שמשתמשים בו בצונן די בשטיפה, אף שלעיתים משתמשים בו גם בחם. הרמ"א (שם) מביא את דעת המחמירים, שלא הולכים אחר רוב תשמישו של הכלי, ועל כן יש להגעיל את כל הכלים, ואפילו אלה שתשמישם בכלי שני או בצונן. הרמ"א סיים "וכן הוא המנהג", אך המשנה ברורה (שם ס"ק מז, ובשער הציון ס"ק נ) קבע, שבדיעבד סומכים על הדעה הראשונה, כלומר על דעת השולחן ערוך שהכשרתו של כל כלי לפי רוב תשמישו.

לדעת רוב הפוסקים (ראה משנה ברורה שם ס"ק מו), הדעה המֵקלה שבשולחן ערוך נוגעת לכלים שאינם בני יומם. כלי שהשתמשו בו בתוך מעת לעת בחמץ, על ידי כלי שני או על ידי עירוי - יש להכשירו בדרך של 'כבולעו כך פולטו', ולא ניתן להקל וללכת בו אחר רוב תשמישו. אמנם, מאחר שהמנהג בצה"ל הוא להשבית את הכלים המיועדים להכשרה במשך יממה, אין לחשוש שהשתמשו בכלי בתוך מעת לעת, ועל כן לדעת השולחן ערוך ניתן להכשירו כפי רוב תשמישו.

נמצא, שאם היה ברור באופן חד משמעי שרוב תשמישו של גסטרונום 20 הוא לסלטים קרים, הוא היה פטור מהגעלה, וניתן היה להסתפק ברחיצתו במים. כמו כן, אם היה ברור שמשתמשים בו בעיקר למאכלים לחים (מרקים וכדו'), ניתן היה להכשירו בהגעלה או בליבון קל. אך כאמור, עובדתית נראה שלא ניתן לאפיין שימוש מובהק לגסטרונום מספר 20, והדבר משתנה ממטבח אחד למשנהו. במטבחים רבים עניין זה הוא בגדר 'לאו אדעתיה', משום שבמהירות ובעומס העבודה לקראת הארוחות, כלל לא שמים לב איזה מאכל הונח בגסטרונום זה, ואיזה מאכל הונח בגסטרונום אחר, כך שמכלל ספק לגבי רוב תשמישו של גסטרונום מספר 20 לא יצאנו[3].

ד. הכשרת כלים לפסח, ודין 'היתרא בלע'

במסכת עבודה זרה (עו ע"א) נאמר, שכלי שנבלע בו מאכל היתר (כגון בשר קדשים) בצלייה - הכשרתו בהגעלה. אמנם, כלי שבלע איסור על ידי צלייה זקוק לליבון חמור (כמבואר במשנה בדף עה שם), אך היות וההכשרה בנידון זה היא משום איסור 'נותר', אשר בשעת הבליעה היה 'היתר' ולא 'איסור', ניתן להסתפק בהגעלה בלבד.

נחלקו הראשונים האם גם חמץ בפסח בכלל זה. המגיד משנה הסיק מפסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ה הכ"ג) שחמץ מוגדר 'היתרא בלע', ועל כן גם תבניות אפייה ושיפודי צלייה שהשתמשו בהם לחמץ, ניתרים בהגעלה או בליבון קל. לעומתו, הרמב"ן (עבודה זרה עו ע"א) הזכיר דעה כזו בשמו של הראב"ד, אך דחה אותה מכל וכל, וקבע שהחמץ - שמו עליו בכל השנה, ודינו כדין כל איסור אחר שהכשרתו בליבון חמור.

הבית יוסף (אורח חיים סימן תנא) דן במחלוקת זו, וקבע שרוב הראשונים הכריעו לחומרא כדעת הרמב"ן. ואמנם, בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תנא סעיף ד) הוכרעה ההלכה שכלים שהשתמשו בהם בחמץ ללא נוזלים - הכשרתם בליבון חמור. הרמ"א בהגהתו שם מזכיר גם את דעת המקילים, אך כותב שנהגו להחמיר כסברה הראשונה.

בכנס ההכנה למבצע פסח תשע"ב, הכריז הראשון לציון הגר"ש עמאר שליט"א, שבמקומות ציבוריים, ובכלל זה בצה"ל, יש לעמוד בתוקף על עיקר הדין בעניין זה, ולא להסתפק בליבון קל לתבניות הזקוקות לליבון חמור[4]. עם זאת, בעניותנו נראה שבצה"ל ניתן לסמוך על כמה מגדולי הפוסקים שמצאנו שהתבססו על סברת 'היתרא בלע', המאפשרת להסתפק בליבון קל במקום בליבון חמור, בהקשרים שונים:

א. מרן עצמו פסק כדעת הסוברים שחמץ 'איסורא בלע'. עם זאת, בנוגע לדין מחבת (ראה להלן) העלה להקל, שֶדי לה בהגעלה, ואין צורך בליבון, וביורה דעה (סימן קכא סעיף ד) פסק: "מחבת שמטגנים בה, אף על פי שלענין חמץ בפסח די לה בהגעלה, לענין שאר איסורים צריכה ליבון".

וכתב הש"ך (שם, וכעין זה גם בט"ז ובשאר הפוסקים): "שלענין חמץ בפסח די בהגעלה - כיון דהתירא בלע, וכן משמע הטעם בבית יוסף". אם כן, השו"ע עצמו, העלה להקל בדין הכשרת מחבת בפסח מטעם 'היתרא בלע', ובשאר איסורים פסק להחמיר.

ב. המשנה ברורה (סימן תנא ס"ק לב) כתב: "אכן במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב, והוא אינו בן יומו מעת שנשתמשו בו החמץ[5], יש לסמוך בדיעבד על הפוסקים דסוברים דחמץ מקרי התירא בלע, ודי במה שהכשירו בהגעלה או בליבון קל".

אכן, רכש גסטרונומים מספר 20 עבור כלל צה"ל כרוך בעלות כספית גדולה והדבר נחשב להפסד מרובה, ומה גם שלא ניתן לאחסן גסטרונומים אלו בשאר ימות השנה ביחידות רבות עקב מחסור במקום. מצטרפת לכך העובדה שבהיעדר גסטרונומים אלו יימנעו מלבשל חלק מתבשילי החג, דבר שיש בו משום מניעת שמחת יום טוב.

אמנם דברי המשנה ברורה, שמקורם בשולחן ערוך הרב (סימן תנא סעיף יג), מתייחסים לדין בדיעבד ביחס לכלי שהוכשר על ידי הגעלה בלבד, והשתמשו בו בפסח. עם זאת, כלל גדול בדין הוא "שעת הדחק כדיעבד דמי"[6], ועל כן ניתן לסמוך על כך במקום הפסד מרובה ומניעת שמחת יום טוב, כדברי המשנה ברורה.

יש להעיר, שבהלכות שונות בעניין הכשרת הכלים לפסח, המשנה ברורה אכן צירף הלכה למעשה את סברת 'היתרא בלע' (ראה סימן תנא ס"ק יט בעניין הכשרת סכינים; ובס"ק כח ביחס לעצם המחלוקת בעניין היתרא או איסורא בלע). 

ג. בשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן רטז) דן בהרחבה בהכשרת תבניות אפייה מסויימות שהיה צורך גדול להכשירן לפסח, וכתב בתוך דבריו, שבוודאי יש לצרף לקולא את סברת 'היתרא בלע', ומשמע מדבריו שצירפה להיתר ההכשרה לכתחילה, ולא רק כצד להקל בדיעבד.

ד. הגר"ע יוסף (חזון עובדיה, הלכות הגעלה והכשרת כלים לפסח, הערה ג) דן בהרחבה רבה בנידוננו, וקבע בנחרצות שבמקום שבו יש צדדים נוספים להקל, בוודאי מצרפים גם את הדעה שחמץ 'היתרא בלע', ואפילו כאשר עורכים ספק ספיקא נגד פסק מרן. הגרע"י מעיר, שבבית יוסף כתב מרן שרוב הפוסקים נקטו להחמיר, ואולם "דעת רבים ועצומים מגדולי הפוסקים" דווקא להקל, ולהחשיב חמץ כ'היתרא בלע'.

לאור דברי הפוסקים שלפנינו, יש מקום להקל אף בנידון דידן, ולהסתפק בליבון קל בהכנסת הגסטרונום לתנור בחום מקסימלי למשך הזמן האמור לעיל.

ה. דרך השימוש בגסטרונום ודין מחבת

כאמור לעיל, גסטרונום משמש לחימום מאכלים שונים - מֵהם המכילים רוטב נוזלי ומֵהם יבשים[7]. דומה, שאף המאכלים היבשים שבגסטרונום אינם יבשים לחלוטין, ואינם דומים לתבנית אפייה או לשיפוד צלייה. סוף סוף, מאכלים אלה (פתיתים, פסטה) מכילים לחלוחית מסויימת, ובדרך כלל נתפסים כמאכלים מבושלים, ולא כמאכלים אפויים.

אם כנים הדברים, אפשר שיש לדמות את דין הגסטרונום לדין מחבת המשמשת לטיגון. הבית יוסף (אורח חיים סימן תנא) הביא את מחלוקת הראשונים בעניינה של המחבת, האם דינה ככלי בישול, שניתן להכשירו בליבון קל או בהגעלה, או שמא דינה ככלי אפייה, הזקוק לליבון חמור. סברת המקילים היא, שהבישול במחבת דורש גם נוזלים (שמן), ולא מצאנו שחילקו חכמים בין נוזלים מרובים ונוזלים מועטים. סברת המחמירים היא, שלעיתים קורה שהשמן נגמר, ואם כך המאכל הולך ומתבשל בלא נוזלים, כפי שקורה באפייה. לדעת המתירים התייבשות הנוזלים אינה שכיחה, ואף אם אירע שהנוזלים התייבשו, הרי שבוודאי נשארה לחלוחית מסוימת הבלועה בדופני הכלי ובמאכל עצמו. לשון אחרת, יש להבחין באופן יסודי בין 'מאכלים יבשים', כמו עוגה או צלי, ובין 'מאכלים רטובים', שייתכן שבסוף הבישול הם יבשים לחלוטין, אך הגדרתם העקרונית היא כמאכלים מבושלים, ולא אפויים או צלויים. 

להלכה, פסקו השולחן ערוך והרמ"א (אורח חיים סימן תנא סעיף יא) להקל, ולהכשיר מחבת בליבון קל או בהגעלה[8]. החיי אדם (הובא בביה"ל סימן תנא ד"ה מותרת בהגעלה) הורה לחשוש לדעת המחמירים ולהצריך ליבון חמור, אך הביאור הלכה (שם, ובמשנה ברורה שם ס"ק סה) דחה את דבריו, וצידד בפסק המֵקל של השולחן ערוך והרמ"א.

נראה, שלאור סברת המתירים הנ"ל, שלעולם נשארת לחלוחית מסוימת בכלי ובמאכל, יש להקל גם בענייננו. כפי שצויין, קוסקוס ופתיתים אף בהיותם בלא רוטב אוצרים בקרבם לחלוחית במידה לא מועטה, ועל כן יש להחשיב את כלי החימום ככלי בישול, ולא ככלי אפייה. 

כצירוף נוסף לכך יש להזכיר קולא שחידש הגר"ע יוסף. בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן ז) דן הגרע"י בסיר המשמש לאפייה, ובתחתיתו נהוג לשפוך מעט שמן כדי למנוע את חריכת התבשיל. היה מי שהציע להכשיר סיר זה לפסח בהגעלה בלבד, שכן דינו כדין מחבת הבולעת על ידי נוזלים. הגרע"י מצטט מספר שולחן גבוה, שהעלה להקל בזה, אך דוחה את דבריו, ומוכיח שרוב הפוסקים דנו סיר זה ככלי אפייה הזקוק לליבון חמור. והנה, בספר חזון עובדיה על הלכות פסח (מהדורת תשס"ג, הלכות הגעלת והכשרת הכלים, סעיף א) כתב הגרע"י: "וסיר עוגה שאופים בו עוגות חמץ בכל ימות השנה, יש אומרים שאין לו תקנה בהגעלה, אף על פי שֶטחין בו שמן לבל תישרף העוגה. ומכיון שאי אפשר ללבנו שמא יפקע בחום האש, יש לקנות סיר עוגה חדש לפסח. ויש חולקים ומתירים אותו בהגעלה, והמֵקל יש לו על מי לסמוך". ובהערה (שם) כתב: "ועיין במה שכתבתי בשו"ת יחוה דעת, וכעת נלענ"ד שאפשר להקל, מכיון שיש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כהפוסקים שסוברים דחמץ היתרא בלע מקרי, ואפילו שיפודים ואסכלאות מותרים בהגעלה, ואם תמצא לומר כדעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ן דחמץ שמו עליו, שמא בטסין וסיר ועוגה שֶטחין אותם בשמן יודו להקל, כסברת השולחן גבוה והרב תפארת אדם הנ"ל. והואיל ויש כאן ספק ספיקא, המורה להקל יש לו על מה שיסמוך".

מוכח איפוא שהגרע"י חזר בו מן הפסיקה ביחוה דעת, והעלה שהמֵקל יש לו על מי לסמוך. בביאור הדברים שם הוא אכן מתבסס על הסברה שהוצעה לעיל וכותב: "וקצת יש לסייע ההיתר בהגעלה מלשון הרא"ש גבי מחבת, שאף על פי שלפעמים נשרף התבשיל ונדבק לדופן הקדרה - לחלוחית משקה יש בו, ולא חשיב תשמישה על ידי האור".

זהו אכן תורף דברינו לעיל, שליבון חמור נחוץ במאכלים יבשים לחלוטין, ואילו כלי שבושל בו מאכל במים, ואף לאחר שהמים התאדו נותרה בו 'לחלוחית משקה' - מותר להכשירו בהגעלה או בליבון קל, ולא בליבון חמור. הגרע"י מצרף לפסיקה זו גם את הדעה שחמץ נידון כ'היתרא בלע', וכפי שהוסבר לעיל.

ו. ליבון הגסטרונום בתנור

כפי שהוסבר לעיל, כלי שהשתמשו בו ללא נוזלים - הכשרתו בליבון חמור. גם אם לא נקבל את שני הנימוקים שהוצגו עד כה, שלפיהם ניתן להכשיר את הגסטרונום בליבון קל בלבד, ניתן יהיה לבסס דרך שלישית להקל, לאור הבנת תפקידה של פעולת הליבון, ויישומה בנידון שלפנינו.

כלל גדול בהכשרת כלים – 'כבולעו כך פולטו'. לדעת רוב הפוסקים, כלל זה נוגע אך ורק להגעלה. כלומר, רמת החום שבה נבלע האיסור היא הנחוצה כדי להפליט את האיסור. כך, למשל, אם השתמשו בצלחת ככלי שני בלבד, ניתן להגעילה בכלי שני, ואין צורך להגעילה בכלי ראשון שעל גבי האש[9].

כאמור, לדעת רוב הפוסקים בליבון הדין שונה. כלי שהשתמשו בו על ידי האור ובלא נוזלים זקוק לליבון חמור עד שניצוצות יינתזו ממנו. כך, למשל, תבנית אפייה שנעשה בה שימוש בחום של מאה מעלות בלבד, זקוקה לליבון חמור, ואין די להכניסה לתנור בחום הגבוה ממאה מעלות[10].

הלכה זו מקשה על הכשרת הגסטרונומים שהשתמשו בהם בעגלות החימום, שכן אף שהחום בעגלות אלה נמוך מחומו של תנור ההכשרה, יש צורך בליבון חמור, שאיננו מתאפשר בגסטרונומים.

אלא, שנראה שיש להקל בעניין זה משלוש סיבות:

א. הדעה שהוזכרה לעיל היא דעת רוב הפוסקים, אך אינה מוסכמת לכל הדעות. יש מן הפוסקים שטענו, שאף בבליעה בלא נוזלים נאמר דין 'כבולעו כך פולטו', וניתן להסתפק בליבון במידת החום ששימשה לצלייה או לאפייה. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן סו) דן בהרחבה בשאלה האם ניתן להכשיר תנור לפסח, ובתוך דבריו העיר, שיש מן הפוסקים שנקטו 'כבולעו כך פולטו' אף ביחס לליבון, וניתן לסמוך עליהם בשעת הדחק. קולא זו נידונה בהרחבה גם בחזון עובדיה (הלכות הגעלת והכשרת כלים לפסח, הערה ה), והגרע"י סקר שם את דעות האחרונים שסמכו עליה, וצירפוה להיתרים נוספים, אף שהיא נגד פסק מרן[11].

קולא זו הינה קולא מרכזית בנוגע להכשרת תנורים לפסח, וכידוע, בצה"ל נהוג להקל בכך ולהפעיל את התנורים בחום המקסימלי ולהכשירם. אפשר, שאם כך הוא לגבי התנור עצמו, כך הוא גם לגבי הגסטרונומים שבהם משתמשים בעגלות החימום. יש להוסיף לכך את העובדה שהגסטרונומים מעיקרם לא נועדו לשימוש בתנור אלא בעגלת חימום בלבד. עגלת חימום מטבעהּ אינה חמה כמו תנור, ואפשר שבזה יש מקום רב יותר להקל[12]. 

ב. עד כה, יצאנו מנקודת הנחה שמעשית אין אפשרות ללבן גסטרונום עשוי נירוסטה בליבון חמור שניצוצות ניתזים ממנו, משום שהדבר יהרוס את הכלי. עם זאת, היה מי שטען שעצם הכנסת כלי נירוסטה לתנור מהווה ליבון חמור. אמנם, המתכת אינה מאדימה, ואף לא ניתזים ממנה ניצוצות, אך הדבר נובע מן המבנה הכימי של הנירוסטה ולא משקף חולשה של פעולת הליבון[13].  

ג. אם במבנה הכימי של כלי נירוסטה עסקינן, יש להזכיר כי יש הטוענים שכלי נירוסטה כלל אינו בולע. אמנם, אין בכוחנו לחלוק על ההלכות שקבעו חכמינו, שלפיהן כלי שבישלו בו בולע טעם. עם זאת, אפשר שישנה כאן מעין 'השתנות הטבעים', ואפשרות ליצור כלי מתכת שאכן לא יבלע כלל ועיקר. אם כך, כלי הנירוסטה כלל לא זקוק להכשר מעיקרא[14].

לאור האמור עד כה, נראה שניתן להקל במקום צורך וללבן גסטרונום מספר 20 בליבון קל. צדדי ההיתר הרבים שפורטו לעיל - די בהם כדי להקל בזה, ובעיקר במערכת ציבורית שהדוחק שבה רב.

להלן מובאים דברי שניים מפוסקי הדור שאכן כתבו בפירוש כדברינו:

1. בשו"ת חלקת יעקב (אורח חיים, סימן ר) דן בהכשרת "קערות גדולות" לקראת פסח, ומתיאור השאלה שם נראה, שהמדובר בכלי שלעיתים משתמשים בו עם רוטב, אך לעיתים משתמשים בו לחמץ יבש. בשאלה שם הוסבר: "בדבר שאלתו להכשיר לפסח קדרות הגדולות בבית תבשיל הכללי בבית החולים... כי לקנות חדשים הוא מהנמנע, יען כי הממונים מסרבים בזה ליוקרם הגדול. ועיקר השאלה כי כפעם בפעם קודם שמבשלין בהקדרות התבשילין שמבשלים בשם עושים מקמח ומשמן או שומן טיגון שקוראים "איינברען" להטעים את התבשיל שמבשלין, ובאופן כזה בולע הקדרה מחמץ בלי רוטב, וא"כ אפשר צריך ליבון כמו בבולע ע"י האור, וזה מהנמנע". על כך השיב החלקת יעקב: "לפע"ד הדבר פשוט שמותרין בהגעלה בעלמא כמו מחבת... אכן מהנאות שיגעילם כשהם אינם בני יומם או על כל פנים לידע בבירור שבתוך מעת לעת לא נעשה טיגון כזה...".

אם כן, היות שבקערות אלה משתמשים הן לבישול רגיל, והן לטיגון בלי רוטב, ניתן להקל ולהגעילן, ואין צורך בליבון חמור.

2. בשו"ת שמש ומגן (ח"ג אורח חיים סימן נו אות ו) דן הגר"ש משאש בהכשרת תנורים לפסח, ובתוך דבריו העיר: "רק הפלאטאת [=תבניות] צריך לשנות בחדשים אם אפשר, הא לאו הכי גם הם יספיק להם החימום הגבוה, ומה שבלעו על ידו כך יפלטו על ידו... אמנם באלו שבלעו על ידי חום חשמל, כך יפלטו על ידי חום חשמל, וכך אנו מורים והולכים".

הרי שהרב משאש קובע בפירוש, שניתן להקל אפילו בתבניות אפייה גמורות, ולסמוך על סברת 'כבולעו כך פולטו'. אם כך הוא לגבי תבניות בתנורים, קל וחומר שניתן להקל בגסטרונומים שהשתמשו בהם בעגלות חימום, ודי להם בהכנסתם לתנור הבוער בחום מקסימלי, ו'כבולעו כך פולטו'.

ז. סיכום

ניתן להכשיר גסטרונום מספר 20 לפסח בעזרת ליבון קל מן הטעמים הבאים:

1. בצה"ל מקפידים על השבתת הכלים בעשרים וארבע השעות שלפני ההכשרה, ולכן הגסטרונום אינו בן יומו והטעם הבלוע בו פגום.
2. אילו היה ניתן לקבוע בוודאות שרוב תשמישו של גסטרונום מספר 20 בלח או בצונן, הרי שניתן היה להכשירו בהגעלה לדעת השולחן ערוך. אולם, מאחר שקיים ספק מהו רוב תשמישו, משום שבנוסף לחימום מאכלים חמים נוזליים ולמאכלים קרים, משתמשים בו גם למאכלים יבשים ללא נוזלים, אין להקל על סמך נימוק זה בלבד להכשירו בהגעלה או בליבון קל.
3. בשעת הדחק ובמקום הפסד מרובה סומכים על הסברה שחמץ נחשב 'היתרא בלע', ועל כן כלי שבלע חמץ על ידי האור ללא נוזלים - הכשרתו בליבון קל או בהגעלה, ולא בליבון חמור.
4. גם במאכלים היבשים שמתחממים בגסטרונום יש לחלוחית מסוימת, ולכן דין הגסטרונום כדין מחבת, שהכשרתה בליבון קל ולא בליבון חמור.
5. הנחת הגסטרונום בתנור בחום מקסימלי מוגדרת, לדעת חלק מן הפוסקים, כליבון חמור ולא כליבון קל.
6. ההרכב הכימי המיוחד של הנירוסטה שממנה עשוי הגסטרונום מונע בליעת טעם, ומאפשר להסתפק גם בליבון קל.

[1] השיעור שקבעו הראשונים לליבון קל הוא "כדי שיהא קש נשרף" (ראה רמ"א אורח חיים סימן תנא סעיף ד). הכנסת גסטרונום לתנור בחום מקסימלי בוודאי עונה על דרישה זו, ואף יותר.

[2] בפתח הדברים ראוי להדגיש, שלא ברור האם הספק שלפנינו הוא ספק דאורייתא או ספק דרבנן. כידוע, הטעם הבלוע בכלי שאינו בן יומו נפגם, והאיסור להשתמש בו אינו אלא מדרבנן (ראה בהקשר זה את דברי הש"ך יורה דעה סימן קז ס"ק ב). אמנם, המנהג הרווח בקהילות אשכנז הוא לחשוש ולאסור אף נותן טעם לפגם במהלך ימי הפסח, שכן חמץ אסור במשהו (ראה שולחן ערוך ורמ"א, אורח חיים סימן תמז סעיף י), אך מדובר על חומרא בלבד, ומעיקר הדין הטעם הבלוע בכלי פגום ואינו אוסר.

אלא, שבשו"ת מהר"י בן לב (ח"ג סימן קג) כתב, שספק לגבי הכשרת כלי שבלע איסור הוא ספק דאורייתא, שכן בשעה שהתעורר הספק הכלי היה בן יומו, והטעם הבלוע בו לא היה פגום. על פי סברה זו, שרבים מן האחרונים הביאוה, אפשר שלא ניתן לאפיין באופן מובהק את הדין שלפנינו כדין דרבנן. עם זאת, מצאנו בפוסקים שצירפו את עניין נותן טעם לפגם כסניף אפשרי להיתרא אף בהלכות הכשרת כלים, וראה עוד על כך בספר "הכשרת כלים", במבוא פרק ב הערה א. 

[3] והנה, אפשר שיש מקום להקל בזה בדיעבד ובשעת הדחק, לאור חידוש של המשנה ברורה (סימן תנא ס"ק כז) בעניין דומה. המשנה ברורה כתב, שאם ישנו שיפוד שצלו עליו בשר שנמלח במלח שלא נבדק מחמץ, ניתן להקל ולהגעילו לכתחילה. אמנם, המלח הוא 'ספק חמץ', אך אין בספק זה כדי לחייב את השיפוד בליבון. בשער הציון שם (ס"ק לב) כתב, שאם אין ידוע מה היה תשמישו של השיפוד, לכתחילה יש ללבנו, אך בדיעבד בהגעלה סגי, ובעיקר אם השיפוד אינו בן יומו. כלומר, כאשר ישנו ספק בשאלה האם דין השיפוד בליבון או בהגעלה, ניתן בדיעבד לסמוך על ההגעלה.

אפשר, שניתן להסיק מן הדברים לנידון דידן, שהיות ואין ידוע האם וכיצד בלע גסטרונום מספר 20 מאכלים חמים, הרי הוא בגדר ספק, ועל כן ניתן בדיעבד או בשעת הדחק להסתפק בהגעלה או בליבון קל בלבד. אמנם, ניתן גם לחלוק על כך, ולקבוע שאין הנידון דומה לראיה, שכן המשנה ברורה קובע שאם אין ודאות שלא צלו חמץ, רק מן הסתם יש להניח שלא צלו, הכלי חייב ליבון לכתחילה, ובדיעבד אם הגעילו הדבר מועיל, בעיקר אם הכלי אינו בן יומו. לעומת זאת, לגבי הגסטרונום יש ודאות שהשתמשו בו לחמץ, רק לא ידוע אם רוב תשמישו לחמץ בנוזל בקר או ביבש באש.  

[4] סברה קרובה לכך, שעיקרה בצורך להחמיר במיוחד בכל הנוגע להכשרת הכלים לפסח, ראה בשו"ת מעשה חושב לרב לוי יצחק הלפרין, חלק ו סימן ט אות ט.

[5] ראה בשער הציון שם, באיזו מידה הדרישה לכך שיהיה אינו בן יומו היא לעיכובא.

[6] ראה ט"ז יורה דעה סימן צא ס"ק ב. בקונטרס השמועה לבעל שולחן ערוך הרב כתב, שבשעת הדחק לרבים שאין לה תקנה, סומכים גם על דעות יחיד. וראה את אשר כתב על כך מרן הראי"ה קוק בהקדמה לשבת הארץ, ואכמ"ל.

[7] בספר אשרי האיש הובא בשמו של הגרי"ש אלישיב, שכלי המיועד לקוסקוס - הכשרתו בליבון קל או בהגעלה, ולא בליבון חמור. אמנם, ייתכן שהכוונה שם דווקא לכלי המשמש לבישול הקוסקוס, ובו אכן ברור שישנם נוזלים, ולא לכלי החימום שבו מניחים קוסקוס יבש.

[8] כך פסיקתם ביחס להכשרה לפסח, ובצירוף סברת 'היתרא בלע', כפי שצויין לעיל.

[9] ראה שולחן ערוך ורמ"א אורח חיים סימן תנא סעיף ה.

יש להעיר, שאם הבליעה היתה בכלי ראשון שעל האש והיד סולדת בו, ההגעלה תתבצע בכלי ראשון ש'מעלה רתיחות', אף אם הכלי שבו היתה הבליעה היה חם פחות.  

[10][10] ראה על כך בט"ז יורה דעה סימן קכא ס"ק ז, ש"ך שם ס"ק יז, שו"ת אגרות משה יורה דעה ח"א סימן ס, פסקי תשובות סימן תנא אות יז.

[11] ראה עוד על כך בהרחבה רבה בשו"ת מעשה חושב הנ"ל.

[12] ביטוי אפשרי לכך הוא בלחם רותח שיצא מן התנור ונחתך בסכין, שאף שהינו רותח לחלוטין, כתב הפרי מגדים (אורח חיים סימן תנא אשל אברהם ס"ק י) שאין בליעתו חמורה משום שהיא איננה על ידי אש גלויה, אלא רק על ידי מזון שאיננו מחובר למקור החום הראשי.

[13] נקודת ההתכה של נירוסטה היא 1360 מעלות! התייעצנו עם תלמידי חכמים אחדים בעניין זה, והם הביעו דעות שונות לגבי טיב הליבון בהכנסת כלי נירוסטה לתנור. היו שהחמירו בדבר, אך היו גם שהֵקלו, ודבריהם מצטרפים לספק.

בשו"ת מעשה חושב הנ"ל קבע להלכה (לגבי הכשרת תבניות פלדה), שאם החום מגיע ל-460 מעלות, ניתן להקל להכשיר את הכלי אף שניצוצות עדיין אינם ניתזים בחום כזה, וצרף לכך גם את הסברות שעסקנו בהן בעניין 'היתרא בלע' וכו'. 

[14] כמובן, סברה זו מחודשת מאוד, ואף מעט רחוקה מן הדעת, אך שני תלמידי חכמים שעימם התייעצנו טענו, שבמקום דוחק גדול ניתן לצרף סברה זו לקולא. הרב דב ליאור מצדד בסברה זו, ודבריו פורסמו לאחרונה בכלי התקשורת, וכך כתב: "אולם כלי נירוסטה, שאינם בולעים כמעט כלום ונעשו ממתכת ולא מחול, מותר לבשל בהם בשר, לנקות היטב ואחר כך לבשל חלב באותו היום, והן להפך". הוא מדגיש בהמשך מכתבו שם, שיסמוך הלכה למעשה על קולא זו רק אם יצטרפו אליו שני פוסקים נוספים.

יש להעיר, שכבר השדי חמד (חלק ז עמוד 381) נדרש לשאלה דומה בדבר הוכחה מדעית שֶכלי מסויים אינו בולע, ויעויין שם.