פרק יא

שאלה: באילו חלקים מהסדר חלה חובה להסב? האם חייל ששכח להסב בזמן אכילת המצה או שתיית הכוסות, צריך לחזור על האכילה? האם חייל שאין לו שום אפשרות להסב, יוכל לקיים את מצוות החג בלא הסבה?

תשובה: כתב הרמב"ם[1]: "ואימתי צריכין הסיבה? בשעת אכילת כזית מצה, ובשתיית ארבעה כוסות האלו. ושאר אכילתו ושתייתו: אם היסב - הרי זה משובח, ואם לאו - אינו צריך". ובשו"ע[2] הוסיף שלכתחילה יש לאכול בהסבה גם את ה'כזית' של ברכת 'המוציא' שבתחילת הסעודה, וכן את ה'כורך' והאפיקומן.

עוד נפסק בשו"ע[3]: "כל מי שצריך הסיבה, אם אכל או שתה בלא הסיבה, לא יצא, וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה". ומבואר אף בדבריו[4] שאם כבר ברך ברכה אחרונה והסיח דעתו, כגון שברך ברכת המזון בלא שאכל כזית מצה בהסבה, או שברך ברכה אחרונה לאחר כוס רביעית ונזכר שלא היסב בשתייתה, צריך גם לחזור ולברך עליהם.

לעומת זאת כתב הרמ"א: "ויש אומרים דבזמן הזה, דאין דרך להסב, כדאי הוא ראבי"ה (שכתב שבזמן הזה אין צריך להסב) לסמוך עליו, שבדיעבד יצא בלא הסיבה". אמנם למעשה[5] גם מנהג האשכנזים לחזור ולאכול לפחות כזית מצה בהסבה (ואפילו כבר ברך ברכת המזון), אולם אם שתה אחת מהכוסות בלא הסבה, סומכים על הראבי"ה ואין חוזרים לשתותה, בגלל החשש שנראה כמוסיף על הכוסות. (אכן אם לא שתה את הכוס השניה בהסבה, רשאי לחזור ולשתותה, מפני ששותים את הכוס הזו בתחילת הסעודה, ובתוך הסעודה אין מניעה להוסיף ולשתות).

א"כ מבואר שיש להסב בשעת אכילת מצת המצוה, ובשעת שתיית כל אחת מארבע הכוסות, ולכתחילה יש לאכול בהסבה גם את שאר המצות שיש מצוה באכילתן (כזית נוסף בתחילת הסעודה, 'כורך' ואפיקומן).

בדיעבד, אם אכל את אחת המצות בלא הסבה, ועדיין לא ברך ברכת המזון, צריך לחזור ולאוכלה בהסבה[6]. ואם לא אכל אפילו כזית מצה בהסבה, וכבר ברך ברכת המזון, יברך שוב ברכת 'המוציא' ויאכלנה בהסבה (אך לאחר ברכת המזון אין חוזרים לאכול בהסבה את שאר המצות[7]).

שתה אחת מן הכוסות בלא הסבה, למנהג הספרדים עליו לחזור ולשתותה בהסבה (ואם המדובר בכוס הרביעית, וכבר ברך לאחריה ברכה אחרונה, אף צריך לחזור ולברך עליה), ואילו למנהג האשכנזים אינו רשאי לחזור ולשתות, מלבד את הכוס השניה (בתוך הסעודה).

מי שאין לו שום אפשרות להסב בשעת קיום מצוות החג, יסמוך על שיטת הראבי"ה שבזמן הזה אין צריך להסב, אך יקפיד לכל הפחות לשבת ולא לעמוד[8].

[1] פ"ז מחמץ ומצה ה"ח, ע"פ הגמרא בפסחים קח ע"א.

יש להוסיף שנאמר בגמרא שם: "מרור אין צריך הסבה", אולם כתב הב"י (סימן תעה סעיף א): "ונראה לי שאם רצה לאוכלו בהסיבה, רשאי".

[2] ראה סימן תעה סעיף א, וסימן תעז סעיף א.

כמו כן יש לציין שברמ"א (סימן תעב סעיף ז) כתב: "ולכתחילה יסב כל הסעודה", אולם למעשה לא נהגו כך בזמנינו (ראה ספר אורחות רבינו ח"ב עמוד נט, וספר הליכות שלמה פ"ט הערה 135).

[3] סימן תעב סעיף ז.

[4] כן נפסק בשו"ע (סימן תפ סעיף א): "כוס רביעי ... אם שותהו בלא הסיבה, צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה, ומברך לפניו בורא פרי הגפן, לפי שהסיח דעתו מלשתות עוד". וכן כתב בביה"ל (סימן תעב סעיף ז ד"ה 'לא יצא'): "נראה דלדעת המחבר אם גמר כל הסעודה ובירך בהמ"ז ואח"כ נזכר שלא היה בהסיבה, צריך לחזור ולברך 'המוציא' ו'על אכילת מצה'" (אמנם למעשה כתב בספר מקראי קודש פ"ז סעיף יט שאף למנהג הספרדים יברך רק את ברכת 'המוציא' משום 'ספק ברכות להקל').

[5] אמנם הרמ"א כתב שם: "ונראה לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה, אין לחזור ולשתות בהסיבה דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות, אבל בשני כוסות ראשונות, יחזור וישתה בלא ברכה", אולם המשנה ברורה (שם ס"ק כא) השיג על כך וכתב: "אבל למנהגנו שאין שותין שום כוס אפילו בין כוסות ראשונות ... אפילו בין ראשון לשני אין כדאי שיחזור וישתה, דכיון שמברך עליו, נראה כמוסיף עוד כוס על הכוסות".

[6] אמנם יש להעיר שלדעת שו"ע הרב (סימן תעה סעיף כ) בדיעבד אין צריך לחזור ולאכול את הכורך בהסבה, ובמשנה ברורה (סימן תעז ס"ק ד) מבואר שאף אין צריך לחזור ולאכול את האפיקומן אם קשה עליו האכילה.

[7] כן כתב בביה"ל הנ"ל לענין הכזית הנוסף בתחילת הסעודה: "ופשוט דאף דלכתחילה מצוה לאכול שני זיתים בהסיבה.., מ"מ בדיעבד יצא בכזית אחד". וכן פשוט לענין אכילת ה'כורך', שהרי יש אומרים שמשום המרור שבו, כלל אין לאוכלו בהסבה. וכן כתב במשנה ברורה (שם ס"ק כב) לענין האפיקומן: "מיהו באפיקומן, אם שכח לאוכלו בהסיבה, לא יחזור ויאכלנו, דהא אסור לאכול שני פעמים אפיקומן". אמנם במקום אחר כתב המשנה ברורה (סימן תעז ס"ק ד, ובשער הציון שם) שאם לא אכל את האפיקומן בהסבה, ראוי לחזור ולאוכלו, ובמיוחד לשיטות הראשונים שעיקר מצות אכילת מצה מתקיימת באכילת האפיקומן. אולם תירץ בשו"ת אגרות משה (ח"ג סימן סז) שיש לחלק בין אם כבר ברך ברכת המזון, או שעדיין לא.

[8] ראה ירושלמי פסחים פ"י ה"א: "אמר רב לוי ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד וכאן להיות אוכלין מסובין, להודיע שיצאו מעבדות לחירות".