פרק ו

שאלה: על אילו חלקים מהסדר ניתן לדלג בשעת דחק? כיצד ינהג מפקד העוסק בפעילות מבצעית אינטנסיבית במהלך ליל הסדר, ומתאפשר לו להתפנות לדקות ספורות בלבד לצורך קיום מצוות החג?

תשובה: כתב הרמב"ם[1]: "מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר, שנאמר, בערב תאכלו מצות כו', ומשאכל כזית יצא ידי חובתו". ובהמשך[2]: "מצות עשה של תורה לספר בניסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמישה עשר בניסן, שנאמר, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כו'. וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות כו'. וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח כו'. כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בליל חמשה עשר לא יצא ידי חובתו ואלו הן, פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח כו', מרור על שם שמררו כו', מצה על שם שנגאלו כו'. וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ארבעה כוסות של יין כו'. כל כוס וכוס מארבעה כוסות האלו מברך עליו ברכה בפני עצמה, וכוס ראשון אומר עליו קידוש היום, כוס שני קורא עליו את ההגדה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר כו'. החרוסת מצוה מדברי סופרים זכר לטיט כו'. מצות עשה אחת לאכול בשר הפסח על מצה ומרורים, ומדברי סופרים לאכול המרור לבדו בליל זה אפילו אין שם קרבן פסח".

א"כ מבואר שכיום מצוה מן התורה לספר ביציאת מצרים ולאכול מצה בליל הסדר, ומתקנת חז"ל לשתות ארבע כוסות על סדר ההגדה ולאכול מרור.

והנה, עיקר נוסח ההגדה תוקן ע"י אנשי כנסת הגדולה, ובמהלך ימי האמוראים והגאונים ואף בראשית ימי הראשונים נוספו בו קטעים שונים, עד שהגיע למתכונתו הנוכחית. ברם, פשוט שבשעת דחק ניתן להסתפק בחלקיו העיקריים.

לאור זאת, מי שאין באפשרותו לערוך את הסדר בשלימותו, יערוך סדר מקוצר כדלהלן (במידת האפשר יוסיף גם את החלקים שבסוגריים): קידוש ליו"ט, שהחיינו וכוס ראשונה. (כרפס). מה נשתנה, עבדים היינו, מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, מצה על שם שלא הספיק בצקם להחמיץ, מרור על שם שמררו את חייהם[3], (בכל דור ודור, לפיכך אנחנו חייבים, שני מזמורים ראשונים של הלל), ברכת אשר גאלנו[4] וכוס שנייה. נטילת ידיים המוציא ועל אכילת מצה, אכילת מצה בשיעור כזית, (אכילת מצה נוספת בשיעור כזית), על אכילת מרור, אכילת מרור בשיעור כזית, (כורך, אפיקומן), ברכת המזון וכוס שלישית. אחד ממזמורי ההלל[5] (סיום ההלל, נשמת כל חי וישתבח) וכוס רביעית, על הגפן.

מי שאין לו כל אפשרות לערוך את הסדר, ישתדל לקיים לכל הפחות את המצוות שחיובן מן התורה, על  כן יספר מעט ביציאת מצרים, כגון שיאמר "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה"א משם באותות ובמופתים", ("פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, מצה על שם שלא הספיק בצקם להחמיץ, מרור על שם שמררו את חייהם")[6]. (ויקדש על המצות[7]) ויברך 'המוציא' ו'על אכילת מצה', ויאכל לכל הפחות כזית.

[1] פ"ו מחמץ ומצה ה"א.

[2] שם פ"ז.

[3] ועיין בספר נשמת אברהם (סימן תעז ס"ק א בשם הגרש"ז אויערבך) שאם זמנו קצר יותר, יאמר רק "עבדים היינו", שזה עיקר המצוה, ולא "פסח מצה ומרור", שהוא למצוה מן המובחר.

[4] וכתב הגר"ש מן ההר (במכתב המובא בסוף ספר מקראי קודש) שאם אינו יודע את כל הברכה בעל פה די שיאמר רק את ההתחלה: "בא"ה אמ"ה אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים".

[5] ועיין במכתב הגר"ש מן ההר (שם) שאם אינו בקי, די שיאמר: "הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם, הללויה". ואף נטה לומר שאם אינו יודע שום חלק מההלל, ניתן להסתפק באמירת דברי הלל אחרים כ'ישתבח', 'מזמור לתודה', או 'ויברך דוד' עם שירת הים.

[6] ספר הליכות שלמה פ"ט סעיף לב, וע"ש בהערה שכתב שהגם ששנינו: "אמר ר"ג, כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו כו'", אין כוונתו אלא למצוה מן המובחר, אך מעיקר הדין אף האומר "עבדים היינו" בלבד, יצא ידי חובה, כמבואר בדרכי משה סימן תעג ס"ק יט.

[7] ועיין כף החיים (סימן תעד ס"ק ו) שכתב שמי שאין לו כל אפשרות לקרוא את ההגדה, מ"מ ישתה ארבע כוסות, דאפשר דהיכא דאנוס בהגדה מקיים מצות ארבע כוסות גם כששתאן כאחד. אמנם יש להוסיף שכתב בביה"ל (סימן תעב סעיף ח ד"ה 'שלא כסדר') שגם מי שמנוע מלומר את ההגדה על סדר הכוסות, מ"מ ישהה מעט בין כוס לכוס.