פרק ה

שאלה: האם בשעת דחק ניתן לערוך את הסדר לאחר חצות הלילה? ומה דין הקדמת הסדר לפלג המנחה? האם חיילים העוסקים בפעילות מבצעית בחציו הראשון של ליל הסדר, יעדיפו ליטול עימם ערכות סדר אישיות ולקיים את מצוות החג תוך כדי פעילותם, או יערכו את הסדר ברוב-עם לאחר חצות?

תשובה: שנינו[1]: "ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך", ובאר הרא"ש[2]: "דאתא לאשמועינן אף על גב דבשבתות וימים טובים יכול להוסיף מחול על הקודש ולאכול קודם שתחשך..., בערב פסח לא מצי אכיל עד שתחשך", (מה גם שנאמר "בערב תאכלו מצות"). וכתבו הפוסקים[3] שאף את שאר מצוות הסדר, כאמירת ההגדה ושתיית ארבע הכוסות, לא ניתן לקיים אלא בלילה, בשעה הראויה לאכילת המצה והמרור. וכן נפסק בשו"ע[4]: "אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך".

עוד נאמר בגמרא[5]: "תניא, ואכלו את הבשר בלילה הזה, רבי אלעזר בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה, ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות. אמר לו רבי עקיבא והלא נאמר חיפזון, עד שעת חיפזון (בעלות השחר, שנחפזו לצאת) כו'. אמר רבא, אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו". ונחלקו ראשונים[6] אם הלכה כראב"ע, הואיל והרבה משניות סתמו כמותו, או כר"ע הואיל ומקובלנו ש'הלכה כר"ע מחבירו'.

למעשה נפסק בשו"ע[7] שיש לחוש לשיטת ראב"ע ולהיזהר לסיים את אכילת המצות (כולל האפיקומן) קודם חצות, והוסיפו האחרונים[8]: "דאף דבודאי חייב לאכול מצה אף כשאיחר לאחר חצות, דשמא הלכה דמן התורה זמנו כל הלילה, על כל פנים לא יברך 'על אכילת מצה', דספק ברכות להקל", "וגם מרור אף שהוא מדרבנן יזהר לאוכלו קודם חצות, ואם איחר, יאכלנו בלא ברכה", וכן הורו רבים מפוסקי דורנו[9]. ברם, יש מפוסקי דורנו[10] שנקטו שהשו"ע וחלק מהראשונים כתבו רק כהדרכה ראויה שטוב להיזהר ולאכול את המצות עד חצות, ועל כן הורו שבשעת דחק ניתן אף לברך על האכילה לאחר חצות. כמו כן כתבו האחרונים[11] שבמקרה כזה אף האשכנזים (הנוהגים לברך ברכה ראשונה על כל אחת מארבע כוסות, מפאת חשיבותה) יסתפקו בברכה ראשונה על הכוס הראשונה והשלישית בלבד (שבהן הברכה מחויבת בכל מקרה).

עוד הוסיפו האחרונים[12] שמפאת בעייתיות זו, אם נאלץ להתחיל את הסדר סמוך לחצות, יקדש וישתה כוס ראשונה ומיד לאחר מכן יאכל בברכה את מצת המצוה והמרור, ורק אחר כך יחזור לומר את ההגדה ולסעוד את סעודתו.

בהקשר לכך יש להוסיף שהאבני נזר[13] חידש שאם הגיע ל'שולחן עורך' סמוך לחצות, יכול לאכול לאלתר כזית לאפיקומן, ולהמתין עד אחר חצות ואז להמשיך את סעודתו ולאכול שוב כזית לאפיקומן, ויוצא ממה נפשך, אם הלכה כראב"ע שהמצוה עד חצות, יוצא באפיקומן הראשון, ולאחר חצות מותר לאכול דברים אחרים, ואם הלכה כרבי עקיבא שהמצוה עד עלות השחר, יוצא באפיקומן השני.

לפיכך אין להתחיל את הסדר קודם צאת הכוכבים, ומעיקר הדין יש לסיים את אכילת האפיקומן עד חצות[14]. על כן חיילים העוסקים בפעילות מבצעית בפרק זמן זה, ויהיה באפשרותם לקיים אז את מצוות החג, יעדיפו ליטול עימם ערכות סדר אישיות[15] ולקיים תוך כדי פעילותם את הסדר כהלכתו (או במידת הצורך את ה'סדר מקוצר', כמבואר בתשובה הבאה), מאשר לערוך את הסדר ברוב-עם לאחר חצות.

חיילים שמתחילים את הסדר סמוך לחצות, יאמרו את עיקרי ההגדה בזריזות, כך שיספיקו לקיים את אכילת המצות והמרור עד חצות[16]. ואם לא מתאפשר להם לומר את עיקרי ההגדה לפני חצות, יאכלו את מצות המצוה והמרור מיד לאחר הקידוש, ורק אז יחזרו לומר את ההגדה.

חיילים שלא מתאפשר להם כלל לערוך את הסדר קודם חצות, ואפילו במתכונת מקוצרת, יקדשו ויאכלו מצה (בברכותיה) לאחר צאת הכוכבים (בלא אמירת ההגדה), כדי שיקיימו לכל הפחות את עיקר מצות אכילת המצה בזמנה, ולכשיתאפשר להם יערכו את הסדר (מ'ורחץ') בהמשך הלילה (עד עלות השחר).,

חיילים שנאלצים לערוך את הסדר לאחר חצות, רשאים למנהג האשכנזים לברך 'על אכילת מצה' ו'על אכילת מרור', (הגם שלדעת רוב האחרונים אין לברך ברכות אלו לאחר חצות), אך לא יברכו על כוס שניה ורביעית, ואילו למנהג הספרדים הנמשכים אחר פסקי הגר"ע יוסף, לא יברכו על המצה והמרור אך יברכו 'אשר גאלנו' ו'יהללוך'.

חיילים שאין להם שום אפשרות לערוך את הסדר, ואף לא לאכול מצה, במהלך הלילה, יתפללו תפילת ערבית[17] לאחר פלג-המנחה (ויזכרו לקרוא שוב קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים), ויקדשו ויברכו 'המוציא' על שתי מצות מבעוד יום, כדי שלכל הפחות יקיימו בכך את מצות קידוש וסעודת החג[18]. ברם, אם יתאפשר להם לאכול מצה במהלך הלילה, יסעדו מבעוד יום בלא קידוש ואכילת מצה, ובלילה יקדשו ויאכלו את המצה (ואם אין להם יין, יקדשו על המצה ויאכלוה)[19].

מעבר לכך יש להוסיף שככלל, חיילים העומדים לצאת קודם חשיכה לפעילות מבצעית הכרוכה בביצוע מלאכות אסורות, לא יקדימו לקדש מבעוד יום, שהוא כמכניס עצמו למצב שמפאת דיני פיקוח נפש יהיה עליו לחלל את החג, אלא יסעדו מבעוד יום בלא קידוש ואכילת מצה, ורק סמוך ממש לחשיכה יקבלו את החג באמירה[20].

[1] פסחים פ"י מ"א.

[2] שם סימן ב. ולמד כן גם מהמשנה "הפסח אינו נאכל אלא בלילה", ומצה הלא הוקשה לקרבן פסח.

[3] תרומת הדשן סימן קלז.

אמנם דעת הגר"מ אליהו (ספר מקראי קודש פ"ד הערה קמה) שבשעת דחק ניתן לקיים את מצוות הסדר מפלג המנחה, מלבד אכילת מצה, שבשעת דחק ניתן לאוכלה מהשקיעה. אולם הרבה מפוסקי דורנו (הגר"ש ישראלי, הגר"ש גורן, הגר"ש מן ההר, הגר"א נבנצל והגר"ד ליאור בספר הנ"ל) חולקים על כך ונוקטים שלא ניתן לקיים כלל את מצוות הסדר קודם צאת הכוכבים.

[4] סימן תעב סעיף א.

אמנם מצינו בחת"ס (פסחים צט ע"ב ד"ה 'שתחשך') שכתב שניתן לקדש מבעוד יום ורק אכילת המצה והמרור צריכים להיות בלילה, אולם לא מצינו בשאר הפוסקים שהקלו לקדש קודם הלילה, וכן פשט לשון השו"ע שאף הקידוש צריך להיות בלילה, ואף בחת"ס עצמו במהדו"ח (שם ד"ה 'עד שתחשך') סתר דבריו וכתב שמאחר שכוס הקידוש היא אחת מארבע הכוסות, אסור לקדש עד שתחשך. ועיין גם בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן שעז) שבאר שמש"כ החת"ס שניתן לקדש מבעוד יום בניגוד לדברי השו"ע וכל הפוסקים, אינו אלא כפרשנות למהלך הסוגיה, אך אף הוא יודה שלמעשה אין לקדש קודם הלילה.

[5] פסחים קכ ע"ב.

[6] ראה ב"י ריש סימן תעז שהביא דברי ר"ת הרא"ש והר"ן שהחמירו כראב"ע, ואת דברי הרמב"ם (פ"ו מחמץ ומצה ה"א) שמצוותה כל הלילה.

[7] סימן תעז סעיף א.

[8] ביה"ל שם ד"ה 'ויהא זהיר לאוכלו', ומשנה ברורה שם ס"ק ו.

[9] ספר חזון עובדיה עמוד קסו (שכן פסקו הדגול מרבבה, החיד"א, הפמ"ג, סידור דרך החיים, והערוך השולחן), והגר"ש מן ההר והגר"ד ליאור במכתבים המובאים בספר מקראי קודש נספח ז.

[10] ספר מקראי קודש פ"ז הערה סח בשם הגר"מ אליהו (אם כי יש להעיר שבספר המורים בקשת סימן 131 כתב בשם הגר"מ אליהו שלא לברך על האכילה לאחר חצות, אלא רק יהרהר את הברכה בליבו), והגר"ש גורן במכתב המובא בנספח שם, ע"פ הרמב"ם הנ"ל שפסק שמצוות אכילת מצה כל הלילה, ובהסתמך גם על הרי"ף שלא הביא להלכה את דברי רבא שלראב"ע מצות אכילת מצה עד חצות. (וכן כתבו האור שמח הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א, והשדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן יד ס"ק יא, וכן שמענו שהיתה דעת הגר"ש ווזנר).

ומבואר בפוסקים שאסרו לברך על המצה והמרור לאחר חצות שהטעם הוא משום סב"ל. אך נראה שאין זה דבר ברור, שכן נחלקו הפוסקים (ראה ספר ישראל והזמנים לרב ישראל דוד הארפענעס ח"א סימן נד לגבי הנוטל לולב בבין השמשות) בנוגע למי שמקיים מצוה דאורייתא מחמת ספק אם מברך עליה. כגון מי שמסופק אם קרא ק"ש (וברכותיה), מאחר שחייב לחזור ולקוראה, האם חייב לקוראה גם בברכותיה (אם לא שנאמר שק"ש שונה כי כך היתה התקנה, שכל פעם שצריך לקוראה צריך לקוראה בברכותיה, עיין בספר דעת תורה או"ח סימן סז סעיף א). והנה באור שמח (הלכות חמץ ומצה פ"ו ה"א) כתב, שמאחר שדעת רובא דרובא דרבוותא שהעושה מצוה מחמת ספק חייב לברך, גם כאן מברך לאחר חצות, וציין לדברי הגר"א (סימן תרפח) שהאריך בנקודה זו, וכן פסק בשו"ת משיבת מרדכי (אלפארט סימן פ) שמי שלא אכל מצה עד חצות, אוכלה בברכה, מכיון שהעושה מצוה מספק מברך עליה. מלבד זאת, הפרי חדש (סימן תעז) כתב שדעת השו"ע כהרמב"ם, שמן התורה זמן אכילת מצה כל הלילה, ורק מדרבנן זמנו עד חצות גם לרבי עקיבא. וכן נראה מדברי ביאור הגר"א שכתב על דברי השו"ע "עיין בה"ג, ואף לרע"ק מ"מ לכתחילה אסור וכו'". וממה שציין לדברי הבה"ג אשר לא העתיק כלל את דברי ראב"ע (ואדרבה, בבה"ג בברכות פ"א כתב סתם שאכילת פסחים מצותן עד שיעלה עלות השחר) נראה שסובר בדעת השו"ע, שמן הדין הלכה כרבי עקיבא שמן התורה זמנו כל הלילה, ורק מדרבנן צריך לאוכלו עד חצות, ולפי זה נראה, שבדיעבד האוכלו אחר חצות אף מברך עליו, אף לדעת השו"ע, כיון שמן התורה יוצא בזה. ועיין בשולחן גבוה (סימן תעז ס"ק ד) וביפה ללב (סימן תעז ס"ק ג) שהחזיקו בדברי הפרי חדש.

יתר על כן, בשו"ת התעוררות תשובה (בהקדמה להגדה של פסח לכתב סופר) כתב, שדעת המחבר לפסוק כרבי עקיבא. שהרי לבית יוסף כלל גדול בכמה מקומות, לפסוק כרוב דעות בין שלושת עמודי ההוראה (רי"ף, רמב"ם ורא"ש), ובזה ששלושתם סוברים להלכה כרבי עקיבא, ודאי שכן היא גם דעת המחבר, ומה שכתב המחבר "ליזהר" לאכול אפיקומן לפני חצות, הוא רק זהירות לכתחילה, ולפי דבריו פשוט שבדיעבד אף מברך אחר חצות. ואף שלדעת האחרונים שהובאו לעיל בחזון עובדיה אין לברך ברכת המצוות אחר חצות, מ"מ נראה שבדיעבד או בשעת הדחק המברך אחר חצות יש לו על מי לסמוך, ועיין עוד בשו"ת משכנות יעקב (חאו"ח סימן קנא, הובאו דבריו להלכה בשדי חמד מערכת חו"מ סימן יד אות יא) שלאחר שהעלה שעיקר להלכה כהרמב"ם, כתב, שאף לענין ברכה המברך לאחר חצות לא הפסיד, ובספר אור ישראל (סימן תעז אות ד) לאחר שהביא לדברי המשכנות יעקב הנ"ל סיים, שעוד יש לצרף לזה את שיטת הפוסקים (שהובאה בשדי חמד) שיכולים לברך על המצה כל שבעת ימי הפסח.

ועיין גם בספר מנהגי החת"ס (פ"י אות יד) שבליל הסדר האריך ולא הקפיד על אכילת אפיקומן קודם חצות.

[11] פמ"ג א"א סימן תעג ס"ק א, כף החיים שם ס"ק טז, ספר הליכות שלמה פ"ט סעיף טז, והיינו לפי שחוששים לשיטת ראב"ע שמצות סיפור יציאת מצרים, וממילא אף שתיית הכוסות על סדר ההגדה, צריכה להסתיים עד חצות, אמנם מסתימת הפוסקים הנ"ל משמע שאף לאחר חצות מותר לברך את ברכות 'אשר גאלנו' ו'מלך מהולל בתשבחות'.

[12] משנה ברורה שם ס"ק ו.

[13] סימן שפא אות ה.

ברם, עיין בשו"ת אגרות משה (ח"ה סימן לח אות ח) שהשיג על דבריו והעיר שי"א שגם אליבא דר"ע שמצות האכילה עד הבוקר, מ"מ מדרבנן צריך לאכול עד חצות (ראה ביה"ל הנ"ל), ואף לראב"ע שמצות אכילת מצה נמשכת עד חצות, כלל לא פשוט שאיסור האכילה לאחר האפיקומן ('אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן') לא נמשך כל הלילה. ועיין עוד בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סימנים מז-מח) שכתב שהואיל ולכו"ע יש לאכול לכתחילה לפני חצות, לא שייך לעשות תנאי שמסייג ומצהיר שאם הלכה כר"ע אין אכילתו שקודם חצות תחשב לאפיקומן. כמו כן העירו מפוסקי דורנו שכלל לא ברור שניתן לעשות תנאי על קיום מצוות (עיין ספר עונג יו"ט סימן ג).

[14] ומוזכר בשו"ע (סימן תעב סעיף א) שיש להתחיל בעריכת הסדר מוקדם ככל הניתן, אמנם נראה שמותר לעורכו בשעה מאוחרת יותר, אם האיחור נועד לקיים את הסדר ברוב עם ובצורה מפוארת יותר, ובלבד כמובן שיקפידו לאכול את המצה והמרור קודם חצות, ושלא יישנו קודם שיקיימו את מצוות היום (שכן חל איסור לישון בשעה שמוטלת על אדם מצוה שחיובה מן התורה). ברם, מסתבר שבמקום צורך ניתן להקל בשינה, כשדואג מראש שחביריו יעירוהו קודם חצות (עיין בענין זה לעיל ח"א פרק כז תשובות ב-ג).

עוד יש להוסיף שאף שנפסק בשו"ע (שם): "לא יאמר קידוש עד שתחשך", ובארו רבים מהאחרונים (משנה ברורה שם ס"ק ה, כף החיים שם ס"ק ח בשם החיי אדם והבן איש חי, ועוד) שאין לקיימו קודם צאת הכוכבים (כ-20 דקות לאחר השקיעה), מ"מ בדוחק גדול יש מתירים (עיין במש"כ בספר מקראי קודש פ"ד הערה קמה בשם הגר"א נבנצל) להקדים ולהתחיל את הקידוש בזמן בין השמשות (בין השקיעה לצאת הכוכבים), אך את עיקר מצוות הסדר (סיפור יציאת מצרים, ואכילת מצה ומרור) אין לקיים בשעה זו. ברם, אם אין שום אפשרות אחרת, יקיימו את מצוות הסדר בבין השמשות, אך בלא לברך עליהם את ברכת המצוות ('אשר גאלנו', 'על אכילת מצה' ו'על אכילת מרור'), אם כי במציאות כזו ניתן להקל ולברך את הברכות על המצוות שחיובן מדרבנן ('אשר גאלנו' ו'על אכילת מרור') כבר מ-13 וחצי דקות לאחר השקיעה. אם התאפשר להם בכל זאת לקיים את הסדר לאחר מכן במהלך הלילה, ישובו לקיימו, אך בלא ברכת המצוות.

[15] כמובן תוך התחשבות בהלכות תחומין (עיין בענין זה לעיל ח"ב פרק מו), שכן איסור תחומין חל גם ביו"ט. ואם פסח חל בשבת, גם תוך התחשבות בדיני הוצאה מרשות לרשות (עיין בענין זה לעיל ח"ב פרק מד תשובות י-יב).

[16] ואם אין סיפק בידם לסעוד את סעודת החג ולאכול את האפיקומן קודם חצות, יאכלו תחילה כזית מצה לאפיקומן, וימתינו עד אחר חצות, ואז יסעדו, ויאכלו שוב כזית לאפיקומן. (כשיטת האבני נזר דלעיל).

[17] ועיין בשו"ת דברי יציב (סימן רז) שבמקום צורך ניתן להקדים ולומר הלל קודם צאת הכוכבים, ובפרט לדעה שאמירתו בתפילה תוקנה כנגד ההלל שנהגו לאומרו בשעת הקרבת קרבן פסח, וכן כתב בספר מקראי קודש (פ"ג סעיף ו) שאף קודם צאת הכוכבים רשאים לומר הלל בברכה.

[18] ועיין עוד באריכות בענין זה בספר מקראי קודש פ"ד הערה קמה שהאריך בענין זה של זמן עריכת סדר לחיילים בשעת דחק.

[19] ואם לא ידוע אם יוכלו לקדש ולאכול מצה בלילה, יקדשו מבעוד יום, ויצאו ידי חובת קידוש במקום סעודה באכילת מצה מבושלת או בשתיית רביעית יין (עיין בתשובה הקודמת), ובלילה יאכלו מצה בברכה.

אגב יש להעיר שמבואר במשנה ברורה (סימן רצא ס"ק ה) שמי שלא קידש וסעד בליל יו"ט, ישלימם למחרת, ויאמר ביום את  נוסח הקידוש של הלילה. (ואף צריך לזכור לברך 'שהחיינו' על עצם החג).

[20] עיין בענין זה לעיל ח"ב פרק ל תשובה ד, וראה נספח ו.