פרק ד

שאלה: האם חיילים היוצאים לפעילות מבצעית סמוך לכניסת החג, רשאים לסעוד קודם צאתם? האם חייל שברור לו שיהיה באפשרותו לערוך את הסדר בצורה מסודרת וברוב עם בהמשך הלילה (לפני חצות), רשאי לקדש ולאכול מעט בתחילת הערב, בכדי להשביע את רעבונו בינתיים?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך" - "איבעיא להו ... סמוך למנחה גדולה תנן (בחצות היום), ומשום (קרבן) פסח, דילמא אתי למימשך ואתי לאימנועי מלמיעבד פסחא, או דילמא סמוך למנחה קטנה תנן (ברבע האחרון של היום), ומשום מצה, דילמא אתי למיכלה למצה אכילה גסה?

אמר רבינא תא שמע אפילו אגריפס המלך שהוא רגיל לאכול בתשע שעות, אותו היום לא יאכל עד שתחשך, אי אמרת בשלמא סמוך למנחה קטנה תנן, היינו רבותיה דאגריפס (שאסור להתחיל לאכול בשעה תשיעית, כשברור לו שאכילתו תימשך לתוך זמן האיסור), אלא אי אמרת סמוך למנחה גדולה תנן, מאי רבותיה דאגריפס, חל איסור עליה מעיקרא. אלא סמוך למנחה קטנה תנן כו'. אמר רב אסי אבל מטביל הוא במיני תרגימא, רבי יצחק מטביל בירקי".

וכן נפסק בשו"ע[2]: "אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה, כדי שיאכל מצה לתיאבון, אבל אוכל מעט פירות או ירקות, אבל לא ימלא כריסו מהם". והוסיפו האחרונים[3] שרשאי אף לאכול בשעה זו מעט בשר ודגים וביצים.

עוד יש להוסיף שפשוט שאין לקדש ולאכול לפני ליל הסדר, שהרי כוס ראשונה מארבע כוסות היא כוס הקידוש, ואם מקדש לפני כן לא יהיה רשאי לברך על כוס בתחילת הסדר (גם לא בתורת קידוש), שכן חל איסור להוסיף על ארבע הכוסות. בנוסף לכך אין לאכול מצה לפני ליל הסדר, שכן מצות סיפור יציאת מצרים שבתחילת ההגדה צריכה להיאמר בשעה שמצה ומרור מונחים לפניו, קודם אכילתם, וככלל, אין לשנות מהסדר שתיקנו חז"ל לקיום מצוות החג[4]. מעבר לכך, לדעת חלק מהראשונים במהלך ליל החג אין לסעוד סעודה נוספת על סעודת ליל הסדר, מפני שנראה כעושה שני פסחים[5].

א"כ מבואר שמכשלוש שעות לפני כניסת החג חל איסור לאכול כל מאכל העשוי מחמשת מיני דגן, ואף יש למעט באכילת שאר מאכלים.

עם זאת, פשוט שחיילים העוסקים בפעילות מבצעית והאכילה תסייע למוכנותם, רשאים להקל בכך ולאכול שאר מאכלים בשיעור שביעה, ובדלית ברירה אף מצות[6].

יתר על כן, אע"פ שפשוט שלכתחילה אין לקדש ולאכול לפני ליל הסדר, שמענו מפוסקי דורנו[7] שחייל העוסק בפעילות מבצעית בתחילת הלילה, שיהיה באפשרותו לערוך את הסדר רק בהמשך הלילה, רשאי להקל ולקדש ולאכול מעט במהלך הפעילות[8], בכדי להשקיט את רעבונו בינתיים. אלא שמאחר שאת אכילת המצה יקיים רק לאחר זמן על סדר ההגדה, עליו להימנע מאכילתה לאחר הקידוש, ויצא ידי חובת 'קידוש במקום סעודה' ע"י שישתה רביעית יין (כחצי כוס מצויה), נוסף על היין ששתה בקידוש[9]. כמו כן לכשיגיע לערוך את הסדר, יימנע משתיית כוס ראשונה, מאחר שכבר קידש, ונמצא מוסיף על ארבע הכוסות, אלא יתחיל את הסדר מ'ורחץ'[10].

[1] פסחים קז ע"א.

[2] סימן תעא סעיף א.

[3] משנה ברורה שם ס"ק ג.

[4] עיין בענין זה בטור (סימן תפג) שהביא שנחלקו ראשונים כיצד יש לערוך את הסדר בהיעדר יין, י"א שישנה את סדר ההגדה, ויקדש על המצה ויאכלנה בתחילת הסדר, וי"א שאף בדוחק אין לשנות את סדר ההגדה, ולכן יאכל את הכרפס בלא קידוש ויקרא את ההגדה, וכשיגיע למוציא מצה יקדש על המצה ויאכלנה. מהדעה השניה מוכח שאף במקום צורך אין לאכול מצה לפני העיתוי שקבעו חז"ל, ואף הדעה הראשונה (שנפסקה בשו"ע) אינה מקילה אלא בדלית ברירה, שאין לו אפשרות לקדש אלא על המצה, אך נראה פשוט שלכתחילה יש להימנע מכך.

[5] ראה ר"ן (שם כז ע"א מדפי הרי"ף) שהאיסור לשתות לאחר הסדר, הוא כדי "שלא יהא מוסיף על ארבע כוסות ונראה כמי שמתחיל בסדר אחר ורוצה לאכול פסח ומצה ומרור, ואין נמנין על שני פסחים כאחד. ועוד, שאם כן לא היה פסח ראשון נאכל על השובע, וכן למצה, לפיכך אסרו לשתות אחר ד' כוסות".

[6] וכעין זה עיין ברמ"א (סימן רמט סעיף ב, ובביה"ל שם ד"ה 'מותר') שהתירו לסעוד סעודת מצוה שזמנה חל בער"ש, כגון ברית ופדיון הבן, הגם שהדבר יגרום שלא יאכל את סעודת השבת לתיאבון.

[7] כן שמענו מהגר"א נבנצל ומהגר"י אריאל.

[8] ואם הוא יוצא לפעילות מבצעית לאחר פלג המנחה, ולא יתאפשר לו לקדש במהלך הפעילות, רשאי אף להקדים ולקדש כך מבעוד יום. ובאופן זה יהיה רשאי לאחר מכן לשתות אף כוס ראשונה בתחילת הסדר ולא ייחשב כמוסיף על הכוסות (אמנם מאחר שכבר יצא ידי חובת קידוש, יברך עליה רק את ברכת בפה"ג).

[9] אמנם מדברי הפמ"ג (סימן תפד ס"ק ד) משמע שבליל הסדר לא ניתן לצאת ידי קידוש במקום סעודה בשתיית רביעית יין נוספת, אולם נראה שבמקום צורך ניתן להסתמך על דברי ספר שולחן גבוה (סימן תעג ס"ק כז) שהקל בכך.

[10] אמנם ניתן לחלק את ההלל שבסוף הסדר לשניים, לאחר מזמורי ההלל ישתה כוס אחת, ולאחר אמירת ההלל המצרי (מזמור 'הודו לה' כי טוב') ישתה כוס נוספת, וכמבואר ברמ"א (סימן תפא סעיף א): "מי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול".