פרק א

שאלה: האם ניתן לערוך 'סיום בכורות' על לימוד מסכת משניות? כיצד ינהג חייל בכור שאין באפשרותו לסיים מסכת או להשתתף ב'סיום בכורות'?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "הבכורות[2] מתענין בערב פסח (זכר לנס הצלתם ממכת בכורות)", ובהמשך כתב[3]: "אם חל ערב פסח בשבת, יש אומרים שמתענים הבכורות ביום ה', ויש אומרים שאינם מתענים כלל. הגה, אבל יש לנהוג כסברא הראשונה[4]".

כתבו האחרונים[5]: "ונראה דאם חש בראשו או בעיניו, אין צריך להתענות. וכן נראה עוד דבאדם שהתענית קשה לו ואחר התענית אין יכול לאכול רק דברים קלים ובשיעור מועט מאד, וקרוב הדבר שעי"ז לא יוכל לקיים אכילת מצה ומרור ושתיית ד' כוסות כתיקונם, מוטב שלא להתענות, כדי שיקיים מצוות הלילה כתיקונם. ומ"מ בזה ובזה טוב יותר שיאכל רק מיני תרגימא[6]". ויש מי שכתב[7] שבמקרה שנבצר ממנו להתענות, יפדה את תעניתו בצדקה.

עוד יש לציין שכידוע, מנהג רבים מהבכורות בדורנו להקל ולהשתתף בערב פסח[8] בסעודת מצוה, כסעודת ברית מילה או סיום מסכת וכד', ובכך להפקיע מעצמם את חובת התענית אף בהמשך היום[9]. ובארו האחרונים[10]: "דמפאת חלישות הדור והטורח הרב בערב פסח ..., יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות. ולפי שבגמ' לא נזכר כלל מזה, וגם בירושלמי המסקנא דאין צריך להתענות, ואינו אלא מנהג ע"פ מסכת סופרים (ולא תקנת חכמים כשאר תעניות), לכן לא מיחו חכמי הדור בזה".

אכן העירו מפוסקי דורנו[11] ש'סיום' נחשב לסעודת מצוה דוקא כשמסיים סדר לימוד משמעותי המביא לשמחה של מצוה, כלימוד מסכת גמרא, או אף מסכת משנה או ספר מהנביאים, כשלומד אותם בעיון והעמקה (לכל הפחות עם אחד מהפרשנים)[12], אולם אם קורא במהירות סמוך לערב פסח מסכת אחת של משנה או ספר מהנביאים, אין בכך משום שמחה של מצוה, ואינו רשאי לערוך עליהם סיום.

לפיכך, כידוע, מנהג רבים להיפטר מחובת תענית בכורות באמצעות השתתפות בערב פסח בסעודת מצוה (כגון שיסיים מסכת גמרא, או אף מסכת משניות או ספר מהנביאים, כשלומד אותם בעיון והעמקה, או ישתתף[13] בסעודת סיום מסכת של אחרים)[14]. יתר על כן, נטיית האחרונים להקל בתענית זו הרבה יותר משאר תעניות, ולפטור את הבכור ממנה אפילו אם היא רק עלולה לפגוע ביכולתו להיערך לחג ולקיים את מצוותיו כראוי.

לאור זאת, חייל בכור שאין בבסיסו 'סיום בכורות', אינו צריך להחמיר על עצמו, ואם מעריך שהתענית תשפיע על יכולתו לחגוג את החג כראוי, או שעוסק במטלות צבאיות (אף שאינן מבצעיות) שאין באפשרותו להיפטר מהם או לדחותם למועד אחר, והתענית קשה עליו[15], רשאי להימנע מתענית זו (אף כשאינו עוסק בפעילות מבצעית), ומ"מ מן המובחר שיסתפק במקרה כזה באכילה קלה, ויפדה את תעניתו באמצעות מתן צדקה[16]. במיוחד ניתן להקל בכך כשערב פסח חל בשבת והתענית מוקדמת ליום חמישי, הואיל ובין כך יש אומרים שבשנה כזו אין כלל חובת תענית.

מעבר לכך פשוט שחייל בכור שהתענית עלולה לפגוע במוכנותו המבצעית, פטור מתענית זו, ורק לרווחא דמילתא ראוי שישתתף בערב פסח ב'סיום בכורות'.

[1] סימן תע סעיף א, ע"פ מסכת סופרים פרק כא ה"א.

[2] "בין בכור מאב בין בכור מאם", והוסיף הרמ"א (שם סעיף ב): "ונוהגין כשהאב בכור, האֵם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן, ואם אין האב בכור, הוא מתענה בעד בנו עד שיגדל". (ופשוט שהתענית המוטלת על האב אינה חמורה מהתענית המוטלת על הבכור עצמו, ועל כן יוכל להשתתף ב'סיום בכורות', או אף להיפטר ממנה כשהיא עלולה לפגוע ביכולתו להיערך לחג ולקיים את מצוותיו כראוי, או כשהוא עוסק במטלות צבאיות שאין באפשרותו לדחותם למועד אחר וקשה לו להתענות, וכפי שמבואר בסמוך).

[3] שם סעיף ב.

[4] ועיין בספר חזון עובדיה (הלכות ערב פסח סעיף יב) ובילקוט יוסף (מועדים, תענית בכורות בערב פסח סעיף יח) שכתבו ע"פ כנה"ג, שולחן גבוה, בן איש חי, ועוד, שכן אף מנהג הספרדים.

[5] משנה ברורה שם ס"ק ב, וכעין זה בספר חזון עובדיה עמוד צז.

[6] מעט פירות או ירקות, ויש מקילים אף במעט בשר או דגים. עיין שו"ע סימן תעא סעיף א, ומשנה ברורה שם ס"ק ג.

[7] כף החיים שם ס"ק לב וס"ק לו. (וכן ינהג בכור אבל, שהרי אינו רשאי להשתתף בסעודת מצוה בזמן אבילותו).

[8] ועיין בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן מה) שלא ניתן להסתפק בהשתתפות בסעודת מצוה הנערכת בליל י"ד.

[9] ע"פ המשנה ברורה סימן תקסח ס"ק יח. ואף שמבואר בשו"ע (סימן תקסח סעיף א) שהאוכל בתענית חייב לאחר מכן להמשיך לצום, באר בשו"ת ארץ צבי (ח"א סימן עט, הובא בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סימן מה, ע"ש) שבשאר תעניות יש גם חובת התענית וגם מצות עינוי ואיסור אכילה, ולכן גם כשהפקיע את התענית עדיין אסור להמשיך באכילה, משא"כ בתענית בכורות יש רק חובת תענית לזכר הצלתם, וברגע שאכל, פקעה חובה זו. 

[10] ערוך השולחן סימן תע סעיף ה. ועיין עוד באריכות בשו"ת יביע אומר ח"א סימן כה.

[11] עיין באריכות בשו"ת יביע אומר ח"א סימן כו אותיות ט-י.

[12] עיין שו"ת אגרות משה ח"א סימן קנז, ועיין גם בספר חזון עובדיה (הלכות ערב פסח סעיף י) שכתב שבשעת דחק ניתן להקל גם בסיום מסכת משניות עם פירוש רע"ב וקצת מקיצור תויו"ט.

[13] ועיין בספר הלכות חג בחג (פרק יג הערה 19) שכתב שאפילו לא שמע את הסיום עצמו, אלא הצטרף לסעודה לאחר מכן, נחשב למשתתף בסעודת מצוה, ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סימן מה) הקל בכך דוקא אם השתתף במימון הסעודה.

[14] ועיין בספר מעדני שלמה (עמ' ב) שכתב שהגרש"ז אויערבך הורה שבדוחק ניתן אף להשתתף בסיום ע"י שמיעתו בטלפון אם הוא שמח בשמיעת הסיום, אולם בספר הליכות שלמה (פ"ח הערה 46) כתבו שהיתר זה היה מפני סיבה מיוחדת.

[15] כן שמענו מהגר"א נבנצל, וכשם שמצינו שהקלו על אנשי משמר בתעניות שנקבעו על עצירת גשמים (ראה תענית פ"ב משנה ו).

[16] ועיין בספר הליכות שלמה (שם) שהדריך חייל שלא היה באפשרותו להשתתף בסיום בכורות, שילמד מסכת אבות מתוך סידור, כדי שיסיים סדר לימוד כלשהו, ולא תהיה התענית קלה בעיניו.