פרק ח

נאמר בגמרא[1]: "והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן". וכתבו הראשונים[2] שאמירת ההלל היא דווקא על "גאולת כל ישראל". אף שדברי הגמרא לא הובאו להלכה ברמב"ם ובשולחן ערוך, רבים מן הראשונים קבעו שאכן כך יש לנהוג, ולומר הלל שלם בברכה על הצלת וגאולת כלל ישראל[3].

מתוך כך, תיקנה הרבנות הראשית לישראל[4] אמירת הלל בה' באייר, יום הקמתה של מדינת ישראל, ובכ"ח באייר, יום איחוד העיר ירושלים. שני התאריכים מבטאים את חסדי הקדוש ברוך הוא, שהביאנו ל"אתחלתא דגאולה" ולייסוד מדינה עצמאית לעם ישראל בארץ ישראל ובעיר הקודש, וזאת נוסף על הנצחונות על אויבינו במלחמת הקוממיות ובמלחמת ששת הימים, שהיתה בהם הצלה לכלל ישראל. במהלך השנים התקבעו מספר מנהגים בנוגע לאמירת ההלל במועדים אלה: יש שהורו[5] לומר הלל בברכה בליל יום העצמאות ויום ירושלים, וביום החג עצמו. יש שהורו[6] לומר הלל בברכה ביום בלבד. ויש שנקטו[7] לומר הלל שלם בלא ברכה לאחר תפילת העמידה או בסיום התפילה. המנהג שהתקבל בצה"ל וברוב קהילות ישראל הוא לומר הלל שלם בברכה לאחר תפילת העמידה בשחרית של יום העצמאות ויום ירושלים, אך בליל החג אין אומרים הלל.

כמו כן, יש[8] שנהגו לברך ברכת "שהחיינו" בשם ובמלכות בליל יום העצמאות, אך מנהג זה לא התקבל ברוב קהילות ישראל[9], ואף בצה"ל אין נוהגים לברך שהחיינו בציבור.

כאשר יום העצמאות מוקדם או מאוחר נהגו לומר הלל ביום החג הרשמי של מדינת ישראל, ולא בתאריך ה' באייר[10]. עם זאת, גם בשנה כזאת אין אומרים תחנון בה' באייר, ואם חל בשבת אין אומרים "צדקתך צדק"[11]. 

הרבנות הראשית לישראל תיקנה סדרי תפילה נוספים, הכוללים אמירת מזמורים שונים בתפילת ערבית, תוספת לפסוקי דזימרא בשחרית, קריאת הפטרה (בלי ברכות) בתפילת שחרית של יום העצמאות ועוד. סדרי התפילה הודפסו בסידורים השונים המצויים בבתי הכנסת, והם נהוגים בכלל יחידות צה"ל.

לקראת יום העצמאות ויום איחוד ירושלים מותר להסתפר ולהתגלח גם בימי הספירה, כמבואר לעיל (תשובה ו), וכך ראוי ונכון לנהוג לכבודו של היום.

[1] פסחים קיז ע"א.

[2] תוספות סוכה מד ע"ב ד"ה כאן.

[3] ראה סיכום דעות הראשונים בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סימן מא אות א.

[4] תולדות התקנות שנקבעו ברבנות הראשית לישראל לדורותיה סוכמו על ידי הרב שמואל כץ במאמריו "הרבנות הראשית ויום העצמאות" ו"הרבנות הראשית ויום ירושלים" בספר "הרבנות הראשית לישראל – שבעים שנה לייסודה" כרך ב.

[5] הגר"ש גורן במאמרו "קריאת הלל בליל חג העצמאות", בספרו "תורת השבת והמועד". רבים פיקפקו במנהג זה, כפי שביאר באריכות רבה הרב אריאל אליהו אדרי בספרו "שחר אהללך" כרך א.

[6] הגר"מ ראטה בשו"ת קול מבשר ח"א סימן כא (בתשובה שנכתבה 4 שנים לאחר קום המדינה), אלא שלמעשה הורה, שראוי לומר הלל בברכה רק אם יסכימו על כך רוב גדולי הרבנים. בשנת תשל"ד החליטה הרבנות הראשית לישראל, בראשות הגר"ש גורן, לקבע מנהג זה של אמירת הלל בברכה ביום העצמאות וביום ירושלים. וראה עוד את הדעות השונות על כך בספר "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים" בעריכת פרופ' נחום רקובר, שער שני.

[7] כך הורתה הרבנות הראשית לישראל עד לשנת תשל"ד, וכך היתה דעתו של הגר"ע יוסף (יביע אומר, שם) שסיכם וכתב: "ולכן מכל הני טעמי נראה שהמברך על ההלל בחג העצמאות הרי הוא מברך ברכה שאינה צריכה ... ואף על פי שיש מאחרוני דורינו שסוברים שיש לברך ... מכל מקום הוה ליה ספק אמן דאזלינן לקולא ... ואנחנו לא נדע אם אמירת הלל מישך שייכא במקום הזה, ולכן לא יאמרוהו אלא לאחר סיום התפלה כולה ... ומכל מקום נראה לעניות דעתי שאם הקהל רוצים לומר הלל בלא ברכה אחר תפלת י"ח אין למחות בידם".

דעת הגר"ש ישראלי היתה שאומרים הלל בברכה ביום איחוד ירושלים, כפי שביאר בספרו ארץ חמדה ח"א, תוספות לשער א סימן ד, אך אין אומרים הלל בברכה ביום העצמאות.

[8] הגר"ש גורן במאמרו "ברכת שהחיינו ביום העצמאות", בספרו "תורת המועדים".

[9] שו"ת קול מבשר שם, שהכריע שאין לברך שהחיינו ביום העצמאות, "הלכות יום העצמאות ויום ירושלים", שער שלישי.

[10] גם בזה, דעתו של הגר"ש גורן היתה לומר את ההלל במועדו, כפי שביאר במאמרו "יום העצמאות ויום ירושלים שחלים להיות בשבת" בספרו "תורת השבת והמועד". אך דעה זו לא התקבלה, כפי ביאר בהרחבה הגר"י אריאל בשו"ת באהלה של תורה ח"ב סימן עג, ואף בבית הכנסת של הגר"ש גורן אין נוהגים כך, כמבואר בספר פניני הלכה זמנים פרק ד סעיף ט.

[11] באהלה של תורה שם.