פרק ו

שאלה: האם חייל ששובץ במשמר כבוד בטקס יום הזיכרון, רשאי להתגלח כדי לשמור על הופעה ראויה? וכיצד ינהג בענין זה קצין בכיר המייצג את המדינה בכנס רישמי בחו"ל שחל בימי ספירת העומר?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא כו'. נוהגים שלא להסתפר[2] עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר, אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת". והעיר הרמ"א: "הגה, ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל"ג כו' (שאומרים שפסקו למות בל"ג ולא בל"ד), ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב, מיהו אם חל ביום ראשון, נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת".

כלומר, למנהג האשכנזים נוהגים את מנהגי האבילות של ימי הספירה עד ל"ג בבוקר, ואילו למנהג הספרדים נוהגים זאת עד ל"ד בבוקר. אולם אם חל ל"ג בעומר ביום ששי, הספרדים מקילים להסתפר ולהתגלח בו לכבוד השבת, ואם חל ביום ראשון, האשכנזים מקילים להסתפר ולהתגלח כבר מיום ששי. וכעין זה כתבו האחרונים[3] שאם חל ראש חודש אייר בשבת, מותר להסתפר ולהתגלח ביום ששי כיון שיש בו תוספת שמחה. כמו כן, כידוע, נהוג להתגלח לכבוד יום העצמאות.

מעבר לזה יש להעיר שהורו מפוסקי דורנו^[4] שבמקום הפסד ממון עד כדי שיגיע לידי צער וביזיון, ניתן להתגלח בימי ספירת העומר (ויש אף מפוסקי דורנו[5] שכתב לחדש שמותר להתגלח בימי הספירה לרגילים להתגלח בכל יום, אולם רבים מפוסקי דורנו אינם מורים כן). ע"פ זה נראה שקצין בכיר המייצג את המדינה בכנס רישמי בחו"ל בימים אלו, יהיה רשאי להתגלח כדי לשמור על הופעה מכובדת, שכן הדבר משליך על מעמדה של המדינה, אולם מסתבר שלהופעה בלא גילוח באירועים צבאיים אין השפעה משמעותית עד שתחשב כמקום הפסד, מה גם שאיסור הגילוח בימי האבילות מפורסם, ומוסדר בפקודות הצבא.

מבואר א"כ שמנהג האשכנזים להימנע מנישואין, ומתספורת וגילוח, מפסח עד ל"ג בעומר בבוקר, ואילו מנהג הספרדים להימנע מאלו עד ל"ד בעומר בבוקר. אמנם יש מקילים[6] במקום צורך להפסיק את מנהגי האבילות כבר מהערב (לאשכנזים מערב ל"ג ולספרדים מערב ל"ד).

למרות זאת, אם חל ל"ג בעומר ביום ששי, הספרדים מקילים להסתפר ולהתגלח בו לכבוד השבת[7], ואם חל ביום ראשון, האשכנזים מקילים להסתפר ולהתגלח כבר מיום ששי. כמו כן אם חל ראש חודש אייר בשבת, מותר להסתפר ולהתגלח ביום ששי לכבוד שבת זו, ועל דרך זו נהוג להתגלח לכבוד יום העצמאות (ומסתבר שההיתר חל מערב החג, כך שלא יכנס אליו כשהוא מנוול). (אולם אין להסתמך על דעת מעט מפוסקי דורנו המתירים להתגלח בימי הספירה לכבוד שבת, מלבד הנמשכים אחר פסקיהם באופן מובהק, או במקום צורך גדול ורק תוך היוועצות ברב היחידה).

כמובן שאין להקל באיסור גילוח אף במצבים שההופעה כך גורמת חוסר נוחות מסוימת, אולם במקרים נדירים, כהופעת קצין בכיר בכנס רישמי בחו"ל, שהופעתו בצורה לא מכובדת עלולה לפגוע במעמד המדינה, ניתן להקל בזה.

[1] סימן תצג סעיפים א-ב.

[2] ועיין בשו"ע (יו"ד סימן שצ סעיף ה) שלנשים אין איסור תספורת בל' ימי אבילות, ואילו הרמ"א שם נקט שגם נשים נוהגות איסור בכך.

[3] משנה ברורה שם ס"ק ה.

[4] אגרות משה ח"ד סימן קב, וחו"מ ח"א סוף סימן צג, ספר הליכות שלמה פרק יד סעיף ז, שו"ת מעין אומר ח"ג פ"ג סימן כא. ועיין גם בכף החיים (שם ס"ק יט) שהקל להתגלח בימי ספירת העומר, למי שצריך להופיע לפני השר ויקפידו עליו אם יופיע בצורה לא מכובדת, אלא שסייג שם שעליו לבוא לבי"ד שימצאו לו פתח וחרטה כהתרת נדרים, שלא יהא כל אחד מורה היתר לעצמו.

ואגב עיין בשו"ת אגרות משה (ח"א סימן קנט) שכתב לחדש שכל מנהגי האשכנזים בנוגע לקביעת ימי האבילות בתוך ימי ספירת העומר (יש נוהגים אבילות מפסח עד ל"ג בעומר, ויש נוהגים אבילות מר"ח אייר עד שבועות, וכד'), נחשבים למנהג אחד שעיקרו שצריך להתאבל ל"ג ימים בסך הכול, ורק מפני המחלוקת מקפידים שכל בני העיר ינהגו מנהג אחיד. על כן בעיר גדולה שמצויים בה מנהגים שונים, רשאי אדם לנהוג בשנה אחת אבילות כמנהג אחד, ובשנה אחרת כמנהג אחר. אמנם מאחר שמדובר בדעה מחודשת אין להסתמך עליה אלא בשעת דחק, ודוקא האשכנזים (שכן הספרדים נוהגים אבילות דוקא בימים שמפסח ועד ל"ד בעומר), ובפשטות דוקא במקום שאכן מצויים מנהגים שונים (אם כי אפשר שבכלל זה גם מקום שרוב האשכנזים נוהגים בו אבילות מפסח עד ל"ג בעומר, ורק בודדים נוהגים אבילות מר"ח עד שבועות).

[5] הגרי"ד סולובייצ'יק בספר נפש הרב עמוד קצא (והשווה דין זה לאבילות תוך י"ב חודש שנהגו להקל בה לרגיל להתגלח בכל יום, הואיל ולגביו הדבר נחשב כשיעור 'עד שיגערו בו חבריו'). ועיין גם בספר פניני הלכה (פ"ג אות ז) שהביא משו"ת נר לעזרא (ח"ב סימן פג) שהתיר להתגלח בימי ספירת העומר לכבוד שבת, ושכן היתה אף דעת הגר"ש מן ההר והגר"א ליכטנשטיין. והביא גם מהמג"א (סימן תקנא ס"ק יד) שהעיר על איסור תספורת בערב שבת חזון שהטעם לפי שאין רגילין לספר בכל שבוע, משמע שהמורגלים בכך רשאים להתגלח אף בער"ש.

ועיין עוד בספר חזון עובדיה (חלק יו"ט, הלכות ספירת העומר סעיף לו) שהביא שיש המסתמכים על הרדב"ז (ח"ב סימן תרפז) שאם מצטער הרבה כשאינו מגלח זקנו בעומר, יכול להקל להתגלח בר"ח, ובמקום צורך גדול אף בערב שבת, וכעין זה כתב בשו"ת מעין אומר (ח"ג פ"ג סימן לד) שבמקום צורך גדול, כגון שהיה מאושפז בבי"ח שבועיים לפני פסח ולא הסתפר, רשאי להסתמך על הרדב"ז הנ"ל ולהסתפר בר"ח.

[6] ראה משנה ברורה שם ס"ק יא בשם הא"ר והמעדני יו"ט, ושו"ע הרב שם סוף סעיף ה, ונוקטים שלכל הפחות לענין תספורת, האבילות מסתיימת בל"ב לעומר, וכשם שמצינו שאין אומרים תחנון כבר בערב ל"ג בעומר.

[7] ועיין כף החיים (שם ס"ק כג) ושו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן לב) שבמקום צורך ניתן אף להסתפר ולהתגלח כבר מליל ששי.