פרק ה

שאלה: האם חייל שמנה מנין מוטעה בספירת העומר, צריך לברך מחדש קודם שיספור את המנין הנכון? האם חייל שמנה כראוי את מנין הימים וטעה במספר השבועות, או להיפך, יצא ידי חובתו?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "אם פתח ואמר ברוך אתה ה' אמ"ה אדעתא דלימא היום ד', שהוא סבור שהם ד', ונזכר וסיים בה', והם ה'..., אינו חוזר ומברך". כלומר, אם טעה בשעת הברכה וסבר שמונים מנין אחר ורק לאחר הברכה נזכר במנין הנכון, מ"מ יוצא בברכה כזו ידי חובה.

יתר על כן מובא באחרונים[2] שאף אם מנה בטעות יום אחר ותיקן ספירתו בתוך כדי דיבור, יצא.

עוד יש להוסיף שמבואר בראשונים[3] שעיקר הספירה בזמן הזה היא ספירת הימים ולא השבועות, עם זאת יש שכתב[4] שבכדי למנות את הימים אין צריך למנות את סך הימים מתחילת הספירה אלא די למנות את ימי השבוע שנמצא בו (כגון ביום השמיני אין צריך למנות "היום שמונה ימים", אלא די למנות "היום שבוע אחד ויום אחד"), ורק בסופי שבוע צריך למנות את מספר הימים הכולל (כגון ביום י"ד לא די במנין "היום שתי שבועות לעומר", אלא צריך למנות "היום ארבעה עשר יום לעומר"), שאם לא כן נמצא שמונה שבועות ולא ימים.

לאור זאת כתבו האחרונים[5] שאם מנה ימים ולא שבועות, או מנה ימים כראוי וטעה במנין השבועות, יצא ידי חובתו. יתר על כן, אף אם מנה באמצע שבוע שבועות בלא ימים (כגון שמנה ביום השמיני "היום שבוע אחד ויום אחד"), או מנה באמצע שבוע שבועות כראוי וטעה במספר הימים, יצא ידי חובה, ורק אם מנה בסוף שבוע שבועות בלא ימים (כגון שבי"ד לעומר מנה רק "היום שתי שבועות לעומר"), או מנה שבועות וטעה במספר הימים, לא יצא ידי חובתו.

לסיכום, טעה בשעת הברכה וסבר שמונים מנין אחר ורק לאחר הברכה נזכר במנין הנכון, או אפילו מנה בטעות יום אחר ותיקן ספירתו בתוך כדי דיבור, יצא ידי חובה, אולם אם מנה מנין מוטעה ונזכר במנין הנכון רק לאחר זמן, צריך לברך מחדש קודם שיתקן ספירתו.

מנה ימים ולא שבועות, או מנה ימים כראוי וטעה במנין השבועות, יצא ידי חובתו. יתר על כן, אף אם מנה שבועות ולא ימים, או מנה שבועות כראוי וטעה במנין הימים, יצא ידי חובה, מלבד אם מנה כן בסוף שבוע (כגון שבי"ד לעומר מנה רק "היום שתי שבועות לעומר", או מנה אז "היום חמישה עשר יום שהם שתי שבועות לעומר"), שאז עליו לחזור ולספור.

[1] סימן תפט שם סעיף ו.

[2] משנה ברורה שם ס"ק לב.

[3] ראה מנחות סו ע"א: "אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי, אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר זכר למקדש הוא", וברבינו ירוחם (נתיב ה חלק ד): "ונראה לן משום דכתיב שבעה שבועות תספור לך וגו', וכתיב נמי מיום הביאכם את עומר וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה, נמצא שלא נכתבה ספירת שבועות כי אם גבי העומר, אבל ספירת הימים לא כתיב גבי עומר, נמצא דספירת הימים הוא מן התורה אפילו בזמן הזה, וספירת השבועות בזמן דאיכא עומר".

[4] טור בשם הראבי"ה.

[5] עיין משנה ברורה שם ס"ק ז, ט, שער הציון שם, וביה"ל שם סעיף ח ד"ה 'יספור בשאר הימים בברכה'.