פרק א

שאלה: ממתי ניתן לספור ספירת העומר? האם חייל שיוצא למארב קודם צאת הכוכבים, וחושש שישכח לספור ספירת העומר, רשאי להקדים ולספור מהשקיעה או מ'פלג המנחה'?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "ת"ר כו' "מיום הביאכם את העומר תספרו", יכול יקצור ויספור ויביא ביום? ת"ל "שבע שבתות תמימות תהיינה", אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות? בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב", וכן נפסק בשו"ע[2]: "בליל שני אחר תפילת ערבית מתחילין לספור העומר, ואם שכח לספור בתחילת הלילה, הולך וסופר כל הלילה כו' (עד עלות השחר[3]). אם טעו ביום המעונן (וחשבו שכבר החשיך היום) ובירכו על ספירת העומר, חוזרים לספור (בברכה) כשתחשך".

מבואר א"כ שמצות הספירה בלילה, ואם הקדים וספר מבעוד יום, לא יצא ידי חובתו. עם זאת, לדעת רבים מהראשונים[4] מצות הספירה בזמן הזה אינה מדאוריתא אלא מדרבנן, זכר לספירת העומר בזמן ביהמ"ק, ובשל כך יש מהם שנקטו[5] שניתן אף לכתחילה לספור בשעת בין הערביים (בין השקיעה לצאת הכוכבים).

למעשה נפסק בשו"ע[6]: "והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים, וכן ראוי לעשות", אולם פשוט שהסופר לאחר השקיעה, יצא ידי חובתו. ואכן, על דרך זו נפסק בשו"ע[7]: "מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו: אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו: היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. אבל קודם בין השמשות, כיון שאין זמן ספירה, אין בכך כלום". ומ"מ מובא באחרונים[8] שבמקרה כזה ראוי לחזור ולספור בצאת הכוכבים בלא ברכה.

לעומת כל זה מצינו שנפסק בשו"ע[9]: "המתפלל עם הציבור מבעוד יום, מונה עמהם בלא ברכה, ואם יזכור בלילה יברך ויספור", משמע שמעיקר הדין ניתן גם לצאת בספירה מבעוד יום, ואמנם יש שפירשו[10] שדברי השו"ע נסובים על ציבור המתפללים בשעת בין הערביים, אולם יש שפירשו[11] שמדובר בציבור שהקדים להתפלל ערבית מ'פלג המנחה' (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה), וכיון שהחשיבו זמן זה ללילה לענין ערבית, התירו להם להחשיב זמן זה ללילה גם לענין הספירה, בגלל החשש שישכחו לספור בהמשך הלילה.

עוד יש להוסיף שכתבו הפוסקים[12] שיש להקדים את ק"ש ותפילת ערבית לספירת העומר, הואיל והם תדירות יותר, וקי"ל 'תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם', וכתבו מפוסקי דורנו[13] שלמרות שבעצם אין ספירת העומר קשורה לתפילה, מ"מ נהגו להסמיכה לתפילה בכדי לקיימה ברוב עם, וכך אף לא יבואו לידי שכחה. אמנם החושש שעד שיתפלל ערבית ישכח לספור ספירת העומר, כגון שמתעתד להתפלל ביחידות בשעה מאוחרת, רשאי לספור מיד בתחילת הלילה[14].

לפיכך לכתחילה יש לספור ספירת העומר לאחר צאת הכוכבים[15] ולאחר תפילת ערבית, ובמקום צורך ניתן לספור מהשקיעה[16], או להקדים ולספור לפני תפילת ערבית, אולם אם ספר מבעוד יום, לא יצא ידי חובתו.

עם זאת, אם הקדים להתפלל ערבית מ'פלג המנחה' וחושש שישכח לספור מאוחר יותר, יספור לאחריה ספירת העומר בלא ברכה, ולאחר צאת הכוכבים יחזור ויספור בלא ברכה[17], ואז אם בדיעבד ישכח לספור בלילה, יוכל לסמוך על דעת המקילים שהסופר לאחר 'פלג המנחה' לאחר תפילת ערבית, יצא ידי חובתו.

[1] מנחות סו ע"א.

[2] סימן תפט סעיפים א-ב.

[3] כן מבואר בשו"ע הרב (שם סעיף ג), וכן מוכח מהמשנה (מגילה פרק ב מ"ו): "כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים. זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום, דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה", ומפורש במשנה (ברכות פ"א משנה א) שהקטר חלבים ואברים הוא עד עלות השחר.

ועיין בספר מקדש ישראל (סימן מב) שהעיר שאמנם מצינו שמי שלא קרא ק"ש עד עלות השחר, יקרא בדיעבד עד הנץ החמה, אך שם הדין שונה, לפי שאינו תלוי רק בלילה, אלא נלמד מלשון הפסוק "בשכבך" בשעה שבני אדם שוכבים.

[4] תוס' שם ד"ה 'זכר למקדש הוא', רא"ש פסחים פ"י סימן מ, ר"ן שם כח ע"א מדפי הרי"ף, ועוד. ובניגוד לדעת הרמב"ם (פ"ז מתמידין ומוספין הכ"ד), ועוד ראשונים (כמובא בביה"ל שם ד"ה 'לספור העומר') שנקטו שאף בזה"ז מצות ספירת העומר מן התורה.

[5] הרא"ש שם, וכן דעת הטור בריש סימן תפט.

[6] שם סעיף ב.

[7] שם סעיף ד.

[8] משנה ברורה שם ס"ק טו.

[9] שם סעיף ג.

[10] משנה ברורה שם ס"ק טז בשם הט"ז והגר"א שם.

[11] ביה"ל שם ד"ה 'מבעוד יום' בשם הלבוש, האליה רבה ועוד (ויש לציין שהבנה זו הובאה כבר בפסקי תוס' מנחות אות קצב). ועיין גם בשער הציון שם ס"ק יז שלמד כן בדעת הא"ר בשם העולת שבת.

[12] ראה ביה"ל שם סעיף א ד"ה 'אחר תפילת ערבית'.

[13] שו"ת מנחת יצחק ח"ט סימן נה אות ב, שו"ת שבט הלוי ח"ו סימן נג, שו"ת משנה הלכות ח"ח סימן קצג.

[14] כן כתב בשבט הלוי ובמשנה הלכות שם, ועיין גם במשנה ברורה (שם ס"ק יח) שכתב: "כתבו האחרונים דאם יצאו הכוכבים מותר לו לספור אפילו לא התפלל עדיין מעריב, ואפילו הוא במוצ"ש, דהא לילה הוא לכל מילי, ואפילו לקדש ולהבדיל מותר קודם תפילה, אלא שאסור במלאכה עד שיבדיל".

[15] אגב יש להעיר שהורו הפוסקים (ראה משנה ברורה שם ס"ק כג) שכשם שמצינו איסור אכילה מחצי שעה קודם זמן קריאת שמע, כך אסור לאכול מחצי שעה קודם זמן ספירת העומר. ומשמע מלשון הפוסקים הנ"ל שאמנם בחצי השעה שקודם צאת הכוכבים תועיל תזכורת כהעמדת שומר או מנין קבוע וכד', אולם מצאה"כ ואילך חל איסור אכילה גמור ואין להסתמך על תזכורת (וכן העיר בספר הליכות שלמה פרק יא סעיף א). ברם, יש מפוסקי דורנו (שו"ת אגרות משה ח"ד סימן צט אות א, שו"ת אז נדברו ח"ו סימן נב) שהתירו להסתמך על תזכורת כלשהי גם לאחר צאה"כ. ועיין בספר שלמי מועד (סימן פד) שהגרש"ז אויעברך הורה שיספור ספירת העומר לפני תפילת ערבית, ואז יהיה מותר באכילה (אך עדיין עליו לדאוג לתזכורת לתפילת ערבית, שהרי אסור לאכול בערב קודם שיקרא ק"ש, אא"כ דאג לתזכורת על כך).

[16] ועיין בספר ועלהו לא יבול (ח"א עמוד קפא) שמי שהיה ש"ץ במנין שסיימו להתפלל ערבית בשעת בין השמשות, יספור ספירת העומר בברכה.

[17] כן מבואר בשו"ע הרב (שם סוף סעיף יב) שעליו לחזור ולספור, שהעיקר להלכה כשיטת הפוסקים שספירה לאחר פלג המנחה אינה מועילה, אולם יספור בלא ברכה, לחוש לשיטת הפוסקים שהספירה הועילה.