פרק ו

שאלה: האם חייל שמתאפשר לו להתפלל רק השכם בבוקר, רשאי לשמוע תקיעות שופר ולהתפלל מוסף בתחילת היום (לפני רבע היום)? וכיצד ינהג בענין זה חייל היוצא לתצפית ממושכת, ולא יתאפשר לו לשמוע תקיעות אלא אם יתקעו עבורו מיד לאחר עלות השחר? עד מתי ניתן לצאת ידי חובת מצוות שופר?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד, דילמא כיון דמפקיד דינא דילמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי. אי הכי דציבור נמי? דציבור נפישא זכותיה. אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא? כיון דאיכא ציבורא דקא מצלו לא קא מדחי". כלומר, מאחר שהקב"ה דן את עולמו בשלוש השעות הראשונות של היום, אין ראוי ליחיד להקדים ולהתפלל תפילת מוסף באותו זמן, שמא יעיינו בדינו וידקדקו עמו, משא"כ ציבור שאף אם מקדימים להתפלל באותה שעה, אין תפילתם נדחית. ומ"מ רשאי היחיד להתפלל שחרית בזמן זה, לפי שהוא זמן שהציבור מתפללים אותה, ותפילתו נכללת בתפילתם.

וכן נפסק בשו"ע[2]: "לא יתפלל ביחיד תפילת מוסף בראש השנה עד אחר ג' שעות היום". עם זאת, הורו מפוסקי דורנו[3] שאם אין באפשרותו לדחות את התפילה בשום אופן, רשאי אף יחיד להתפלל מוסף בתחילת היום.

עוד שנינו[4]: "אין קורין את המגילה, ולא מלין... עד שתנץ החמה. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר, כשר. כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר", וכן נאמר בגמרא[5]: "תניא, השכים לצאת לדרך (בעלות השחר), מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה, וכשיגיע זמן קריאת שמע (כחצי שעה לאחר מכן), קורא",  מבואר א"כ שניתן לתקוע משעת הנץ החמה ובשעת דחק אף מעלות השחר.

אמנם במקום אחר נאמר בגמרא[6]: "העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני (ש"ץ של מוסף) מתקיע, ובשעת הלל (כלומר, בחגים), הראשון (ש"ץ של שחרית) מקרא את ההלל כו'. מאי שנא הלל דבראשון, משום דזריזין מקדימין למצוות, תקיעה נמי נעביד בראשון, משום דזריזין מקדימין למצוות? אמר רבי יוחנן בשעת השמד שנו (תוס': שדימו האויבים שנתאספו לתקוע תרועת מלחמה ועמדו עליהם והרגום, ולכך תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקרו בקריאת שמע ומתפללין וקורין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין אמרי בנימוסייהו אינון עסקין, כלומר, בחוקיהם ובתורתם)".

ואכן נפסק בשו"ע[7]: "זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה, ומצותה משעת הנץ החמה ואילך, ואם תקע משעלה עמוד השחר, יצא", אך העירו האחרונים[8] שלמעשה מנהג ישראל שלא לתקוע בתחילת היום אלא סמוך לתפילת המוסף, ועל כן אפילו יחיד התוקע לעצמו ידקדק ג"כ לתקוע אחר ג' שעות, כדי שתקיעתו תהיה בשעה שהציבור עומדים בתקיעה.

לפיכך המתפללים בציבור רשאים לתקוע בשופר ולהתפלל מוסף מהנץ החמה, ואילו יחיד אינו רשאי להתפלל מוסף, ולכתחילה אף לא לתקוע בשופר, בשלוש השעות הראשונות של היום. ברם, אם אין לו שום אפשרות אחרת, יקיים מצוות אלו מהנץ החמה.

בשעת דחק ניתן לשמוע תקיעות שופר כבר מעלות השחר[9] (ואפילו לפני התפילה). כמו כן, חייל שנבצר ממנו לשמוע את התקיעות במהלך היום כולו, ישמעם אף בשעת בין השמשות[10] (אלא שמחמת הספק, למנהג האשכנזים, אין לברך על התקיעות לאחר השקיעה, ואילו למנהג הספרדים, רשאי לברך עליו רק ביו"ט ראשון[11]).

[1] ע"ז ד ע"ב.

[2] סימן תקצא סעיף ח.

[3] כן שמענו מהגר"א נבנצל, ואגב יש להעיר שלפירוש התוס' (שם ד"ה 'בתלת שעי') האיסור הוא בשעה השלישית בלבד, ולא קודם לכן. ועיין עוד בספר נשמת אברהם סימן תקצא אות א, שמי שבאפשרותו להתפלל תוך שלש שעות ראשונות או לאחר שבע שעות, יתפלל לאחר שבע שעות.

[4] מגילה פרק ב.

[5] ברכות ל ע"א.

[6] ראש השנה לב ע"ב.

[7] סימן תקפח סעיף א.

[8] משנה ברורה שם ס"ק ב. אולם עיין בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ראש השנה סימן ב אות מ) שכתב בשם הלבוש והמנהיג שאינו צריך לדקדק בזה, וכן פסק בשו"ת בית אב סוף סימן פו.

[9] עיין בספר הליכות שלמה ראש השנה פ"ב סעיף יב, שמסתפק אם מי שאינו אנוס מוציא ידי חובה את מי שאנוס בתקיעות מעה"ש, ועל כן ישתדלו לשמוע התקיעות מחייל שאנוס לשומעם בזמן זה.

[10] ועיין במשנה ברורה (סימן תר ס"ק ז, בשם הט"ז) שציבור שהובא להם שופר ביום ב' של ראש השנה שחל בערב שבת, קודם השקיעה אך לאחר שכבר קיבלו את השבת, ואין שם בעל תוקע שלא קיבל שבת, יתקע אחד מהם עשרה קולות (תשר"ת תש"ת תר"ת) בלבד, למרות שכבר קיבל שבת. (ובאר הט"ז שם הטעם, לפי שהקדמת קבלת שבת דינה כנדר, ואילו היה יודע שיזדמן לו שופר לא היה מקדים לקבל את השבת, יתר על כן, אפשר שכלל אין תוקף לקבלת השבת שלו, שהרי אין משמעות לנדר כשנודר לבטל מצוה). ואף שבנוגע לברכה כתב המשנה ברורה (כאן ובסימן תקצג בד"ה ואם) שלא יברך משום שאינו תוקע את כל הסדרים, מ"מ הורו גדולי הפוסקים (הגרש"ז אוירבאך בספר הליכות שלמה ראש השנה פ"ב הערה כט, הגר"נ קרליץ בספר חוט שני ראש השנה עמוד סד) שגם רשאי לברך. 

אמנם הוסיף המ"ב שם שאם כבר שקעה החמה לא יתקע, שכן חובת התקיעה ביום השני היא מדרבנן, ובין השמשות הוא ספק יום ספק לילה, וכלל בידינו שספק דרבנן לקולא. ועיין בספר תורת היולדת פרק נה הערה ז, שכתב שכאשר הזמן מצומצם, עדיף לוותר על ברכות המגילה כדי לקוראה לפני השקיעה, ולפיכך נראה שבשעת הדחק יש להעדיף לתקוע עשרה קולות ללא ברכה קודם השקיעה, מאשר את כל הקולות בבין השמשות. 

[11] כן מבואר במשנה ברורה (סימן תקפח ס"ק א) ובכף החיים (שם ס"ק ב) שאין לברך על התקיעות לאחר השקיעה. אמנם דעת הגר"ע יוסף (ראה ילקוט יוסף 'דיני השופר של ראש השנה' סעיף י) שמברכים על התקיעות עד שלוש עשרה וחצי דקות לאחר השקיעה משום צירוף הספיקות שמא הוא יום. אולם ביום השני שמצוותו מדרבנן יתקע ללא ברכה, עיין חזו"ע סוכות הלכות הושענא רבא סעיף ז בהערה ח ד"ה ועינא, שהביא לדברי המג"א ריש סימן תרנב, שכתב לגבי ארבעת מינים שהגיעו אליו בביה"ש בשאר הימים שנוטלם בלא ברכה. (ואם הבעל תוקע עצמו אינו מברך על התקיעות לאחר השקיעה, יברך אותם אותו חייל הנמשך אחר פסקי הגאון הנ"ל, ואז יתקע התוקע).