פרק ד

שאלה: האם ישנה חובה לטבול בערב ראש השנה? כיצד ינהג חייל שאין לו תפוח בדבש בראש השנה? האם חייל היוצא לסיור בראש השנה אחר הצהריים, צריך להשתדל להימנע משינה קודם לכן, בגלל האיסור לישון בראש השנה?

תשובה: מצינו מנהגים שונים שהנהיגו חז"ל בראש השנה לתוספת קדושה וריבוי תפילה, אולם חשוב להקדים ולהדגיש שאינם חובה גמורה, ופשוט שבמקום צורך ניתן להימנע מהם.

כתב הרמ"א[1]: "יש נוהגין לטבול בערב ראש השנה משום קרי (משנה ברורה - ואם אינו יכול לטבול משום צינה, יראה לשפוך על גופו ט' קבין מים (כ- 13 ליטר, כשלוש דקות מקלחת)), ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחינות, ונותנים צדקה לעניים". כמו כן מנהג רבים[2] לערוך התרת נדרים בערב ר"ה (ובמקום צורך רשאים שלושה להתיר את נדרי כל הנוכחים שם[3]), ופשוט שמי שלא מתאפשר לו לערוך התרת נדרים בערב ראש השנה, יכול לעורכם בימי חודש אלול או בעשרת ימי תשובה.

עוד מובא בשו"ע[4]: "יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תילתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא יאמר: יהי רצון שירבו זכיותינו. כרתי, יכרתו שונאינו. סילקא, יסתלקו אויבינו. תמרי, יתמו שונאינו. קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. הגה, ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה, וכן נוהגין. ויש אוכלים רימונים, ואומרים: נרבה זכויות כרימון. ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה".

ובהמשך כתב[5]: "אוכלים ראש כבש לומר: נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק. הגה, יש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד, שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפילה כו'. וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (משנה ברורה - משום דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה. והאר"י ז"ל אמר שאחר חצות מותר לישן, שכבר נתעורר המלאך ע"י תפילות ותקיעות כו'. ויושב בטל כישן דמי. ועיין בחיי אדם שכתב דאחר האכילה יקבע עצמו ללימוד, ואם ראשו כבד עליו, יישן מעט אם אי אפשר לו בלא זה. ויש נוהגים לגמור כל התהילים)".

לסיכום, מצינו מנהגים שונים שהנהיגו חז"ל בראש השנה לתוספת קדושה וריבוי תפילה, כהתרת נדרים והקפדה על טבילה בערב ר"ה, אמירת 'יהי רצון' קודם אכילת מאכלים שונים[6], או הימנעות משינה ביום ר"ה, אולם חשוב להדגיש שאינם חובה גמורה, ופשוט שבמקום צורך ניתן להימנע מהם.

אמנם יש להעיר שמי שלא מתאפשר לו לערוך התרת נדרים בערב ראש השנה, יכול לעורכם בימי חודש אלול או בעשרת ימי תשובה[7], ומי שלא מתאפשר לו לטבול במקוה יכול לשפוך על הגוף תשעה קבין מים (כשלוש דקות מקלחת). ואם יודע מראש שלא יוכל לטבול ואף לא להתקלח בערב החג, יטבול במידת האפשר מספר ימים קודם ראש השנה.

[1] סימן תקפא סעיף ד, בשם הכל בו.

[2] ראה של"ה ריש יומא, ע"פ הגמרא (נדרים כג ע"ב): "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל".

אגב יש להוסיף שמבואר בגמרא (נדרים עז ע"א) שניתן להתיר נדרים גם בלילה, כמו כן יש להוסיף שנפסק בשו"ע (יו"ד סימן רכח סעיף טז) שלא ניתן להתיר נדרים באמצעות שליח, אולם יש פוסקים (ראה ט"ז ופ"ת שם) שהקלו בהתרה באמצעות מכתב, ועפ"ז הקל הגר"י זילברשטיין (ספר שבת שבתון סעיף קסו) להתיר נדר בשעת דחק באמצעות טלפון.

[3] ספר איש על העדה (עמוד מה) בשם הגרי"ש אלישיב, וכן מנהג רבים, הגם שבמטה אפרים (סימן תקפא סעיף מט) ובספר עולת ראיה כתבו להקל בזה רק בשעת דחק.

[4] סימן תקפג סעיף א, ע"פ הגמרא בהוריות יב ע"א.

יש להוסיף שכבכל מועד מוסיפים בקידוש ברכת 'שהחיינו' על עיצומו של יום (ונראה פשוט שגם חייל שמדליק נרות בבסיס, יברך את ברכת 'שהחיינו' בקידוש ולא בזמן הדלקת הנרות, שהרי אינו מקבל עליו יו"ט בהדלקה, מה גם שיש נוהגים תמיד לברך את ברכת 'שהחיינו' בקידוש ולא בהדלקת הנרות, כמבואר בשמירת שבת כהלכתה (פרק מד סעיף ד). כמו כן יש להזכיר שנפסק בשו"ע (סימן תר סעיף ב): "בקידוש ליל שני (ילבש בגד חדש) או מניח פרי חדש ואומר שהחיינו, ואם אין מצוי (בגד חדש או) פרי חדש, עם כל זה יאמר שהחיינו". ואגב, עיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק מז הערה ריב) שמשמע שאם שכח לברך 'שהחיינו' בקידוש, או שלא התאפשר לו לקדש, יוכל להתכוון לצאת בברכת 'שהחיינו' שלפני התקיעות.

[5] סימן תקפג סעיף ב, ע"פ הגהות אשר"י.

[6] עיין בספר פסקי תשובות סימן תקפג אות א, שאף מי שאין לו כלל מאכלים אלו, רשאי לומר את ה'יהי רצון', שאין זה אלא בקשת רחמים היכולה להאמר ללא אכילה ובלא ראיה.

[7] ועיין בספר ירושלים במועדיה (עמוד קנו) שכתב שבמקרה כזה עדיף שיתיר נדריו בחודש אלול, כדי שיכנס לראש השנה בלא נדרים.