פרק א

שאלה: האם חיילים שלא מתאפשר להם לומר סליחות קודם תפילת שחרית, רשאים לאומרם לפני תפילת מנחה? כיצד ינהגו חיילים שאין עיתותיהם בידיהם לומר סליחות מידי יום? 

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "נוהגים לקום באשמורת (הבוקר) לומר סליחות ותחנונים, מראש חודש אלול ואילך עד יום הכפורים. הגה, ומנהג בני אשכנז כו' (להתחיל) לומר סליחות ביום א' שלפני ראש השנה, ואם חל ראש השנה (ביום) ב' (או) ג', אז מתחילין מיום א' שבוע שלפניו[2]". 

כתבו מפוסקי דורנו[3] שמי שאין באפשרותו לומר סליחות קודם תפילת שחרית, יאמרם לאחר חצות הלילה או במהלך הבוקר, ובדלית ברירה אף לאחר חצות היום, קודם תפילת מנחה[4] (ואם לא התאפשר לו לאומרם קודם מנחה, יאמרם לאחריה), אך לא בחציו הראשון של הלילה, שכן כתבו חכמי הסוד[5] שאין לומר בשום אופן סליחות וי"ג מידות של רחמים בזמן זה, שהוא זמן התגברות מידת הדין בעולם, והמבקש רחמים באותה שעה נראה כמתגרה ומזלזל בה.

אמנם יש מפוסקי דורנו[6] שכתב שבדלית ברירה וכהוראת שעה יש להתיר אמירת סליחות גם בחצי הראשון של הלילה, כדי שלא יתבטלו הציבור מאמירת סליחות ותהיה להם התעוררות לתשובה, ומ"מ ישתדלו לכל הפחות לאומרם בשליש השני של הלילה (מכשעתיים לפני חצות), לפי שהוא זמן רצוי יותר לתפילה[7].

עוד כתבו מפוסקי דורנו[8] שגם מי שנבצר ממנו לומר סליחות בכל יום, ישתדל לאומרם בימי שני וחמישי, שהם ימי רחמים, או לכל הפחות יאמרם בעשרת ימי תשובה. ויש שהוסיף[9] שמי שאין באפשרותו לומר את כל הסליחות, יקצר באמירת הפיוטים כדי לומר י"ג מידות (עם 'א-ל ארך אפיים' או 'א-ל מלך'), ואם נותר עוד זמן בידו יוסיף וידוי ונפילת אפיים.

לפיכך חיילים שלא מתאפשר להם לומר סליחות לאחר חצות הלילה או קודם תפילת שחרית כגון מחמת שעוסקים בפעילות מבצעית, או שוהים בתרגיל מתמשך, או שאמירת סליחות בשעה מאוחרת תיפגע בערנותם ותשפיע על תפקודם, יאמרום במהלך הבוקר, או, בדלית ברירה, לאחר חצות היום (ואז עדיף שיסמיכו את אמירת הסליחות לתפילת מנחה), אך לא יאמרום בחציו הראשון של הלילה. אמנם בשעת הדחק, שאמירת סליחות בשעה מאוחרת תיפגע בערנותם במהלך האימונים או הפעילות המבצעית, אם אין באפשרותם לאומרם במהלך היום כנ"ל, רשאים לסמוך על דעת המקלים, ולאומרם סליחות מכשעתיים לפני חצות).

חיילים שאין באפשרותם לומר את כל הסליחות, יקצרו באמירת הפיוטים כדי לומר י"ג מידות (עם 'א-ל ארך אפיים' או 'א-ל מלך'), ואם נותר עוד זמן בידם יוסיפו וידוי ונפילת אפיים[10].

גם חיילים שאין עיתותיהם בידיהם ישתדלו לאומרם בעשרת ימי תשובה, ובמידת האפשר גם בימי שני וחמישי, שהם ימי רחמים, ובשאר הימים ישתדלו לומר לכל הפחות פעם אחת י"ג מידות כנ"ל לפני התפילה.

(אגב יש להוסיף שמאחר שעיקר הסליחות באמירת י"ג מידות ווידוי, וכך נוהגים כולם, על כן פשוט שמותר לחייל להצטרף למנין בנוסח שונה ממנהג אבותיו, ואף רשאים חיילים להצטרף יחד למנין משותף הכולל נוסח משולב שעיקרו: אשרי וחצי קדיש בפתיחה, פיוטים סליחות וי"ג מידות, וידוי, וקדיש שלם בסוף).

[1] סימן תקפא סעיף א.

[2] אגב, עיין במשנה ברורה (שם ס"ק ו) שמנהג האשכנזים ששליח הציבור מתעטף בטלית בשעת אמירת סליחות, ולכן אם אומרם מבעוד לילה (לפני זמן שמכיר בין תכלת ללבן), יקפיד להתעטף בטלית שישאל מחבירו בלא שיתכוון לזכות בה, כך שיוציא עצמו מספק אם ניתן לברך על טלית שלו (או של ביהכנ"ס) בשעה כזו.

[3] שו"ת יחוה דעת ח"א סימן מו.

[4] ועיין בספר מקראי קודש (פ"א סוף הערה ו) שנהוג להסמיך את הסליחות לתפילה, כדי שיתעורר לתשובה, וממילא תהיה תפילתו בכוונה גדולה יותר.

ואגב, עיין בענין זה בערוך השולחן (סימן תקפא סעיף ד) שכתב: "ודע שיש ליזהר בסליחות... בשני דברים: האחת, דאלו שאינם מתענים ובהסליחה מוזכר לשון תענית או צום, לא יאמרו זה, דלא ליהוי כדובר שקרים, ויאמרו לשון תפילה במקום תענית. והשנית, כי בהרבה מהסליחות נזכר שאמירתינו היא בלילה וקודם עלות השחר, כמו בזעקם בעוד ליל או באשמורת הבוקר וכיוצא באלו, ועכשיו שבהרבה מקומות אומרים סליחות בעוד שכבר היום גדול והוה דובר שקרים, ולכן ידלגו תיבות אלו".

[5] ראה שערי תשובה שם ס"ק א, משנה ברורה סימן תקסה ס"ק יב, ובאריכות בשו"ת יחוה דעת שם. ועיין גם בשו"ע (סימן קלא סעיף ג, ובמשנה ברורה שם ס"ק יח) שאין לומר תחנון ונפילת אפיים קודם חצות.

[6] שו"ת אגרות משה ח"ב סימן קה, שו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן קלו. ועיין בספר הליכות שלמה (פ"א סעיף ב) שכתב שאין לומר סליחות לפני חצות, ובהערה הביא שבשנותיו האחרונות נודע לגרש"ז אויערבך שרבים בפולין הקלו בזה (מתחילת השליש השני של הלילה), ולכן יש לסמוך על זה קצת.

[7] כן כתב האגרות משה שם, וכן מבואר בספר משמרת שלום (סימן מא סעיף ד) שבשעת דחק ניתן לומר סליחות מתחילת האשמורה השניה (כשעתיים לפני חצות), וכעין שכתב הגר"ז בסידורו שבמקום צורך ניתן לומר תיקון חצות משעה זו, וכן נהגו כמה גדולים, וכן מנהג כמה מקהילות החסידים בירושלים.

[8] שו"ת יחוה דעת ח"ג סימן מד.

[9] ספר מקראי קודש פ"א סעיף יז.

אגב יש להעיר שסדר הסליחות לכל יום (למנהג האשכנזים שאומרים פיוטים שונים בכל יום) אינו מעכב בדיעבד, לפיכך אדם שאמר בטעות סליחות של יום מחר אינו צריך לחזור על הסליחות של אותו יום, אולם אם מסתדר לו הדבר בקלות, יאמרם למחרת במקום הסליחות שכבר אמר.

[10] אגב יש להזכיר שגם כשאין ספר תורה אומרים את נוסח נפילת אפיים בתחנון, רק בלא הטיית הראש וכיסוי הפנים, כמבואר לעיל ח"א פרק יד תשובה ג.