שאלה: האם מותר לאכול ארוחת צהריים בלא לחם מחוץ לסוכה? מתי מברכים 'לישב בסוכה'? האם מותר לנמנם מחוץ לסוכה?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "כיצד מצות ישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה (וישן[2] ומטייל) ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה[3]. וכל שבעת ימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע... (הגה, ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו)... ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי (שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך, הילכך זו היא שינתו)[4], אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי? כביצה (כ-60 סמ"ק) מפת. ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים, הרי זה משובח. ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו, חשיב קבע וצריך סוכה". והוסיפו האחרונים[5] "שנכון להחמיר מלאכול בשר ודגים וגבינה חוץ לסוכה, ודוקא בקביעות, אבל שלא בקביעות אין להחמיר כלל".

והנה, דעת רבים מהראשונים[6] שיש לברך על הישיבה בסוכה בכל פעם שנכנס בה, וכן מנהג יוצאי תימן[7] ותלמידי הגר"א[8], אמנם בשו"ע[9] נפסק (כדעת רבינו תם): "נהגו שאין מברכים על הסוכה אלא בשעת אכילה", ובארו האחרונים[10]: "דברכה שמברכים אחר כך על האכילה היא פוטרת הכל, שהיא העיקר והיא פוטרת השינה והטיול והלימוד שכולם טפלים לה". עם זאת הוסיפו: "דנכון הדבר לצאת גם דעת הפוסקים הראשונים ולא לישב כך בלי ברכה, וע"כ תיכף בבואו מבית הכנסת יברך על דבר שהוא מחמישה מינים ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה ויברך 'לישב בסוכה', ולא יברך אח"כ בשעת אכילה".

 

מבואר א"כ שמצוה לדור בסוכה כדרך שדר בביתו, ואסור לישון אפילו שינת עראי מחוץ לסוכה, אמנם אכילת עראי כשתיית מים ואכילת פירות, ואף אכילת תבשיל מחמשת מיני דגן או פת בשיעור הקטן מ-60 סמ"ק, מותרת מחוץ לסוכה, אך נכון להחמיר מלקבוע סעודה על בשר ודגים וכד' חוץ לסוכה, והמחמיר שלא לאכול ולשתות שום דבר מחוץ לסוכה הרי זה משובח.

מנהג הספרדים[11] לברך 'לישב בסוכה' רק לפני אכילה[12] של פת בשיעור כביצה (כ-60 סמ"ק), או של מיני מזונות (ובכלל זה גם תבשיל מזונות, חוץ מאורז) בשיעור קביעות סעודה (כשלוש או ארבע ביצים, כ-180 או 240 סמ"ק[13]), ואילו האשכנזים[14] נוהגים לברך גם על אכילת מזונות בשיעור כביצה (והמדקדקים משתדלים לשלב את ישיבתם בסוכה באכילה כדי שלא ישבו בסוכה בלא ברכה). מנהג יוצאי תימן ותלמידי הגר"א לברך 'לישב בסוכה' בכל פעם שנכנסים לסוכה.

 

[1] סימן תרלט סעיפים א-ב.

[2] ומובא בשם הגר"א (ספר מעשה רב אות רכא) שמותר גם לישון בסוכה יחידי, כי "שומר מצוה לא ידע דבר רע".

[3] אגב יש להעיר שכתב המשנה ברורה (סימן תרכה ס"ק א): "כתבו האחרונים שיכוון בישיבתה שציונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש". (והב"ח אף כתב: "דכיון דכתיב 'למען ידעו' וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה", אמנם למעשה כתב במשנה ברורה שם: "וכל זה לצאת ידי המצוה כתיקונה, הא דיעבד יוצא כל שכיוון לצאת לבד").

[4] ועיין בספר הליכות שלמה (פ"ט סעיף יז) שמי שנרדם לאונסו מחוץ לסוכה אין צריכים להקיצו, הואיל והישן פטור מן המצוות. ובספר חזון עובדיה (דיני השינה בסוכה סעיף ה) כתב שטוב להעירו, במיוחד אם הוא מדקדק במצוות שחזקה שישמח על שעוררוהו (וכעין זה כתב בשו"ת דבר חברון סימן תקצא).

[5] משנה ברורה סימן תרלט ס"ק טו. (ועיין בשו"ת דבר חברון (סימן תקפו) שהסתמך על צירופים שונים, ביניהם על דברי ערוך השולחן (שם סעיף ט) שאם קובעים עליהם סעודה, ובמיוחד אם אוכלים אותם בחבורה, אף מברכים עליהם 'לישב בסוכה').

[6] רי"ף סוכה כב ע"א מדפי הרי"ף, רא"ש שם פ"ד סימן ג, רמב"ם פ"ו מסוכה הי"ב.

[7] שולחן ערוך המקוצר סימן קטז סעיף יא.

[8] ספר מעשה רב אות ריח.

[9] שם סעיף ח.

[10] משנה ברורה שם ס"ק מו.

[11] שו"ת יחוה דעת ח"א סימן סה, ספר חזון עובדיה דיני הישיבה בסוכה סעיפים יב-יג.

[12] הספרדים מברכים 'לישב בסוכה' לפני הברכה על האכילה ואילו האשכנזים מברכים לאחריה (עיין שו"ע ורמ"א סימן תרמג סעיף ג). ועיין במשנה ברורה (סימן תרלט ס"ק מח) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן מח) שאם שכח לברך לישב בסוכה עד שהתחיל לאכול, יברך באמצע האכילה.

[13] ביחוה דעת כתב כשיעור ארבע ביצים, וכ"כ בילקוט יוסף דיני ישיבה בסוכה סעיף יג ובספר מקראי קודש פ"ט סעיף מח בשם הגר"מ אליהו, ואילו בחזון עובדיה כתב כשיעור שלוש ביצים.

[14] משנה ברורה שם ס"ק טז. ועיין בשמירת שבת כהלכתה (פרק מח הערה מה) ובספר הליכות שלמה (פ"ט סעיף י) שכתבו בשם הגרש"ז אויערבך שמאחר שהמשנה ברורה הורה לברך בהסתמך גם על הנוקטים שמברכים על עצם הישיבה בסוכה, על כן במקרה כזה יש לברך 'לישב בסוכה' לפני הברכה על האכילה ולא לאחריה.