פרק ז

שאלה: מהם גדרי אכילת המצוה בליל החג הראשון? האם חיילים היוצאים לפעילות מבצעית סמוך לכניסת החג, רשאים לסעוד קודם צאתם? האם חייל בסיור שיתאפשר לו לאכול בסוכה בליל החג בשעה מאוחרת, רשאי לקדש ולאכול מחוץ לסוכה בתחילת הערב? האם חייל שבמוצב בו הוא משרת אין סוכה, רשאי להשאר מערב חג, (או מערב שבת חוה"מ) במפקדת הגדוד לצורך קיום מצוות סוכה, אף שבמהלך הלילה יצטרך לשוב למוצב ברכב?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, נאמר כאן (בחג הסוכות) 'חמישה עשר' ונאמר 'חמישה עשר' בחג המצות, מה להלן לילה הראשון חובה (רק בליל הסדר יש חובת אכילת מצה), מכאן ואילך (בשאר ימי החג) רשות, אף כאן לילה הראשון חובה (רק בליל יו"ט ראשון יש חובת סעודה בסוכה), מכאן ואילך רשות (ורק אם רוצה לסעוד, מחויב לסעוד בסוכה)".

וקשה, הלא בכל שבת ויו"ט יש מצות סעודה, וא"כ לא ברור למה נצרכה דרשת הגמרא. ונחלקו ראשונים בביאור הדבר, יש שכתב[2] שמדין סעודת יו"ט גרידא היה ניתן להסתפק באכילת עראי מחוץ לסוכה, וחידשה תורה שחובה לסעוד בסוכה, ושי"א שאף ניתן להסתפק לכך בכזית, למרות שבדרך כלל שיעור האכילה המחייב בסוכה הוא בכביצה. ויש שכתב[3] שמעבר למצות הסעודה הרגילה בכל יו"ט, חידשה תורה שמצוה לאכול בליל החג בסוכה דוקא, ואפילו יורדים שם גשמים.

בשו"ע[4] נפסק כדעה הראשונה: "אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה, אפילו אכל כזית פת (כ-30 סמ"ק) יצא ידי חובה (משנה ברורה: אבל אם יש לו, בודאי מן הנכון שיאכל יותר מכביצה (כ-60 סמ"ק), לצאת גם דעת הסוברים דלצאת ידי מצות עשה בעינן שיאכל שיעור המחייב לאכול בסוכה כל שבעה, דהיינו יותר מכביצה. כתבו האחרונים דבעינן שלא ישהא באכילתו הכזית יותר מכדי אכילת פרס)". והוסיף הרמ"א: "ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה, ויאכל קודם חצות לילה (משנה ברורה: ובדיעבד אם לא אכל קודם חצות חייב לאכול אחר חצות... ורק שאז דינו כשאר ימי סוכה שאין לברך לישב בסוכה עד שיאכל יותר מכביצה, דשמא עבר זמן חובתו של לילה ראשונה), ולא יאכל ביום מחצות ואילך (משנה ברורה: האחרונים הסכימו לדינא דאינו אסור כי אם מתחילת שעה רביעית אחר חצות היום), כדי שיאכל בסוכה לתיאבון, דומיא דאכילת מצה".

בהמשך כתב הרמ"א[5] כדעה השניה: "אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין, ויקדש בסוכה (כדי) שיאמר זמן על הסוכה". ובאר במשנה ברורה כוונתו, שמאחר שלא נכון להרבות בברכות, עליו גם לקדש תחילה בסוכה, ויברך אז 'שהחיינו' על עצם היו"ט וגם על מצות הסוכה. שהרי אם מפאת הגשמים יקדש בבית (ויברך אז 'שהחיינו' על היו"ט) ורק בהמשך הערב יעבור לאכול כזית בסוכה, יהיה עליו לברך שוב 'שהחיינו' על קיום מצות הסוכה.

מבואר א"כ שמצוה מהתורה לאכול בסוכה בלילה הראשון של החג (לאחר צאת הכוכבים[6]) כזית פת[7] (כ-30 סמ"ק, כחצי פרוסת חלה) בשיעור זמן של 'אכילת פרס' (כארבע דקות), ושמעיקר הדין יש לקיים את מצות האכילה קודם חצות הלילה, אך בדלית ברירה יש לקיימה עד עלות השחר (רק שאז יקפיד לאכול יותר מכביצה, כ-60 סמ"ק). מפאת חשיבות מצוה זו יש להימנע מאכילה משביעה מכשלוש שעות לפני כניסת החג.

כמו כן מבואר שלדעת הרמ"א יש לקדש ולקיים את מצות האכילה בסוכה אפילו כשיורדים שם גשמים, וכן נקטו חלק מפוסקי הספרדים[8]. ברם, למעשה כתבו אף פוסקי האשכנזים[9] שמאחר שהדבר תלוי במחלוקת, אין לברך 'לישב בסוכה' במציאות כזו, ולכן אם ניתן הדבר ימתין שעה - שעתיים עד שיפסקו הגשמים, ואם עדיין לא פסקו, או שאין באפשרותו להמתין, כגון שמצטער מחמת רעב או שינה בהמתנתו[10], וכן אם עליו לצאת לפעילות, או שיכול להמתין אלא שבהמתנתו יפסיד שעות שינה והדבר יפגע בתיפקודו, יאכל כזית בסוכה בלא ברכה על הישיבה, ואם לאחר מכן פסקו הגשמים, יאכל שנית בסוכה בלא קידוש. לעומת זאת חלק מפוסקי הספרדים[11] כלל לא חשו לדעה זו, ונקטו שהפטור מן הסוכה פטור גם בלילה הראשון.

עוד יש להוסיף שגם הנוקטים שהמצטערים (וי"א[12] אף הולכי דרכים) מחויבים באכילת כזית בסוכה בליל יו"ט הראשון, מ"מ חיילים העוסקים בפעילות מבצעית בליל יו"ט הראשון אינם בכלל זה, ומותרים לאכול גם בלילה הראשון מחוץ לסוכה (ורק יזכרו לברך 'שהחיינו' על מצות הסוכה בפעם הראשונה שיאכלו בה, ולמנהג הספרדים לא יברכו 'שהחיינו' אם ברכו בקידוש שעשו מחוץ לסוכה).

חייל שאין באפשרותו לקיים מצוות אכילה ושינה בסוכה במוצב בו הוא משרת, יכול לשהות מערב חג או בשבת במקום שבו יוכל לקיים את המצווה, ולאחר מכן לחזור ברכב למוצב, היות שחזרתו לצורך מבצעי[13].

[1] סוכה כז ע"א.

[2] ר"ן שם יב ע"ב מדפי הרי"ף.

[3] רא"ש ברכות פ"ז סימן כג.

[4] סימן תרלט סעיף ג.

[5] שם סעיף ה.

[6] חיילים שיוצאים לפעילות לפני השקיעה, רשאים (בדלית ברירה ע"פ המבואר בח"ב פרק ל תשובה ד) להתפלל, לקדש (כולל ברכת שהחיינו) ולאכול סעודת יום טוב או שבת מפלג המנחה מחוץ לסוכה, ובאם נצרך להם לשבת בסוכה (כגון שחדר האוכל אינו ערוך לסעודה בלילה זה) יכוונו שישיבתם לא תהא לשם מצווה ולא יברכו לישב בסוכה, מחשש איסור "בל תוסיף" (ראה רמ"א סימן תרלט סעיף ג ומג"א שם ס"ק ג. בספר מטה אפרים סימן תרכט אלף למטה ס"ק עב חשש בקידוש וישיבה בסוכה קודם החג משום "בל תוסיף". לעומת זאת בשו"ת יביע אומר ח"ט אורח חיים סימן סב הביא דעת הרבה פוסקים שאין איסור "בל תוסיף" בקיום מצווה קודם זמנה (ועיין עוד בחזו"ע הלכות שמיני עצרת סעיף כג בהערה). אולם, מעיון בדברי הפוסקים שהביא הגר"ע יוסף, משמע, שכאשר מכוון לשם מצווה יש בכך חשש איסור). אחר חזרתם מהפעילות, בישיבתם הראשונה בסוכה למנהג האשכנזים ישובו ויברכו 'שהחיינו' (רמ"א סימן תרמא סעיף א), ואילו למנהג הספרדים לא יברכו, אם ברכו בקידוש מחוץ לסוכה, היות שסב"ל (חזון עובדיה, דיני ישיבת סוכה סעיף ט). אולם אם באפשרותם לאכול בסוכה לאחר השקיעה בזמן 'בין השמשות', ישתדלו לנהוג כן, אך לא יברכו על ישיבתם (ראה פרק נז תשובה ה). 

אם עתיד לשוב לפני חצות, יקדש ויאכל במהלך הפעילות או מבעוד יום (חוץ לסוכה) כבכל ערב שבת, ולאחר חצות ינהג כאמור להלן בסיכום.

[7] ומבואר במשנה ברורה (שם ס"ק כא), כף החיים (שם ס"ק כב) ועוד אחרונים שיש לאכול דוקא פת ולא שאר מיני מזונות. אמנם דעת החיד"א (שו"ת יוסף אומץ סימן מח) שאם אכל בליל החג מזונות בשיעור קביעות סעודה (כשלוש או ארבע ביצים, כ-180 או 240 סמ"ק, וברך עליו המוציא וברכהמ"ז) יצא ידי חובה, ובספר מטה אפרים (סימן תרכח סעיף נה) כתב שבדלית ברירה יוכל לקיים מצוה זו גם במיני מזונות בשיעור כביצה, (וה"ה בכזית, לדעת הפוסקים הסוברים שכך הוא שיעור המצווה בפת), ובלבד שיקבע סעודתו עליהם, ולמנהג האשכנזים אף יברך לישב בסוכה, וראה בספר חזון עובדיה (דיני הישיבה בסוכה סעיף ז) שהביא פוסקים רבים הסוברים כך, אך העלה שיש לחוש לדעת המצריכים דווקא פת.

[8] החיד"א שם בסוף התשובה, בן איש חי שנה א פרשת האזינו אות יב.

[9] ראה משנה ברורה סימן תרלט ס"ק לה.

[10] שער הציון סימן תרלט ס"ק סז.

[11] ראה ספר חזון עובדיה דיני הישיבה בסוכה סעיפים ט וכב, ועיין שם בסעיף יא, שלדעתו אף המחמירים חייבו רק לאכול בסוכה בלילה הראשון כשירדו גשמים, אך לעניין שינה אין הבדל בין הלילה הראשון לשאר לילות.

[12] פמ"ג באשל אברהם סימן תרמ ס"ק טו, ובניגוד לדעת הא"ר (שם אות כג) שנקט שהולכי דרכים פטורים גם מהאכילה בלילה הראשון (ואפשר שמחלק בין הולכי דרכים שאינם מחויבים כלל בסוכה, למצטער שיש לו סוכה ורק פטור מלשבת בה בשעת צערו), וכן דעת הביכורי יעקב שם ס"ק כד, ע"ש. ועיין גם בהגהות מוהר"א אזולאי ללבוש (שם הגה"ה ז) שכתב: "בספר בית מועד כתב אחד מן הגדולים, כל אלו שאמרו פטורין מן הסוכה כגון מצטער והולכי דרכים ושומרי העיר וכיוצא בהם, חייבים בלילה ראשונה, והעוסק במצוה וחתן וכל בני חופה הואיל ופטור שלהם מפני עוסק במצוה פטורין אף בלילה ראשונה" (וכן נראה שפטור העוסק במצוה מקיף יותר, שהרי העוסק במצוה ביום פטור מן הסוכה גם בלילה).

[13] עיין לעייל ח"ב פרק לו תשובה ג.