פרק ד

א. הסכך צריך להיות ממין הצומח, תלוש, ולא מעובד לכלי (אינו מקבל טומאה)[1].

ב. אין מסככים בכלים, ואפילו בשברי כלים שמקבלים טומאה מן התורה (כרגלי כיסא שבור וכד') אין לסכך[2] (אמנם ניתן להשתמש בשברים של משטחי העמסה או בקורות ששימשו לבניית פיגומים, הואיל וגם בשלימותם אינם מקבלים טומאה מן התורה[3], וכן ניתן לסכך בשברי כלים שהתפרקו כל כך עד שלא ניכר כלל שבאו מכלים[4]).

ג. קורות עץ הרחבות מארבעה טפחים (32 ס"מ) פסולות לסיכוך, אפילו כשמציבן על צידן הצר, ולמעשה נהוג להימנע אף מסיכוך בקורות הצרות מארבעה טפחים[5] (אך אין להחמיר בקורות שרוחבן פחות מטפח[6]).

ד. אין לסכך לכתחילה בסכך שנודף ממנו ריח רע, או שעליו נושרים עד שלא נעים לשבת תחתיו[7].

ה. אין לסכך לכתחילה בסכך רב ועבה עד שהכוכבים לא נראים דרכו[8].

ו. סכך שעתיד להתייבש ולהצטמק במהלך החג רואים אותו כאילו הוא כבר התייבש ופחת שיעורו[9].

ז. אין להניח את הסכך על מסגרת הסוכה לפני בניית הדפנות, אולם אם יש שם כבר מחיצות בנויות בגובה טפח, ניתן להניח את הסכך מעליהן ולאחר מכן להשלים את בניית הדפנות[10]. (לאור זאת, אם לאחר בניית הסוכה נמצא פגם בכשרות המחיצות, כגון מחיצת 'לבוד' שאחד מחבליה אינו במקומו, די לתקן את המחיצה ואין צורך להניח את הסכך מחדש[11]. כיוצא בזה אם בנה סוכה תחת אילן וקצצו לאחר מכן, אין צריך לחזור ולנענע את הסכך[12]).

ח. אויר בסכך בשטח של פחות מג' על ג' טפחים (24 על 24 ס"מ) בטל אגב הסכך הכשר ומצטרף לשיעור הכשר הסוכה (אולם למנהג האשכנזים[13] אם יש בו כשיעור ראשו או רובו אסור לאכול ולישון תחתיו). אויר בשטח גדול יותר חולק מקום לעצמו ואינו מצטרף לשיעור הכשר הסוכה (לכן אם הוא חוצה את הסוכה כך שלא נותר במקום הסכך הכשר שיעור הכשר סוכה עם הדפנות, כל הסוכה פסולה)[14].

ט. סכך פסול בשטח של פחות מג' על ג' טפחים (24 על 24 ס"מ) בטל ברוב הסכך הכשר ומצטרף לשיעור הכשר הסוכה, ומותר לאכול ולישון תחתיו[15]. סכך פסול בשטח של פחות מד' על ד' טפחים (32 על 32 ס"מ) אינו מצטרף לשיעור הכשר הסוכה, אך מעיקר הדין מותר לאכול ולישון תחתיו (אם כי לכתחילה מחמירים בכך)[16]. סכך פסול בשטח גדול מד' על ד' טפחים, חולק מקום לעצמו ואסור לאכול ולישון תחתיו, ואם הוא חוצה את הסוכה כך שלא נותר במקום הסכך הכשר שיעור הכשר סוכה עם הדפנות, כל הסוכה פסולה[17].

י. סכך פסול החוצץ בין הסכך הכשר לדופן, ורוחבו פחות מד' אמות (כשני מטרים), נידון כהמשך הדופן ('דופן עקומה'). לאור זאת, תקרת מבנה או כלי רק"מ שיש במרכזם פתח בשטח הכשר סוכה (ז' על ז' טפחים, 56 על 56 ס"מ) שהניחו עליו סכך כשר, ובין הסכך לכתלים יש פחות מד' אמות, כשר החלל המסוכך לשמש לסוכה[18].

יא. מותר לכסות את הסוכה בכיסוי כלשהו מפני הגשמים, ולאחר שייפסקו די בהסרת הכיסוי[19].

יב. נזהרים לכתחילה לא לתלות את קישוטי הסוכה במרחק של יותר מד' טפחים (32 ס"מ) מהסכך. קישוטי סוכה הסמוכים (בתוך 32 ס"מ) לסכך בטלים לגביו אפילו כשיש בהם שיעור ד' על ד' טפחים (32 על 32 ס"מ), ומותר לשבת תחתיהם[20].

יג. הסוכה וקישוטיה יוחדו למשך כל ימי החג לצורך המצוה ולכן אין לעשות בהם כל שימוש אחר (אך מותר להוריד קישוטים מפני גשמים וכד'[21]), ביו"ט ובשבת חוה"מ חל עליהם אף איסור מוקצה ואסור לטלטלם כלל[22].

[1] שו"ע סימן תרכט סעיף א: "דבר שמסככין בו צריך שיהיה צומח מן הארץ, ותלוש, ואינו מקבל טומאה".

אגב יש להוסיף שנפסק בשו"ע שם סעיפים ט-י: "כל מיני אוכלין מקבלים טומאה ואין מסככין בהם. ענפי תאנה ובהם תאנים, וזמורות ובהם ענבים, אם פסולת מרובה על האוכל מסככין בהם, ואם לאו אין מסככין בהם".

כמו כן נפסק בשו"ע סימן תרכו סעיף ב: "(העושה סוכתו תחת האילן) אם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך, כשר, והוא שינענעו שיגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה חבירו ומניחו, ואם לאו, פסולה משום 'תעשה ולא מן העשוי'. הגה, אבל מותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אחר כך, ולא מקרי 'תעשה ולא מן העשוי', הואיל ואין הפסול בסכך עצמו".

[2] שו"ע סימן תרכט סעיף ב: "וכל הכלים אין מסככין בהם, ואפילו אם נשברו שלא נשאר בהם שיעור קבלת טומאה". ובאר הטעם במשנה ברורה שם ס"ק ח: "כיוון שפעם אחת היו ראויין לקבלת טומאה, גזרו בהן חכמים שלא לסכך בהן לעולם. אכן אותן הכלים שאפילו בשלמותן לא היו מקבלין טומאה אלא מדרבנן, אם נשברו מותר לסכך בהן".

[3] ספר אורחות רבינו ח"ב עמוד רטו, ספר הסוכה עמוד רעט בשם הגר"ח קניבסקי (ועיין בילקוט יוסף סימן תרכט סוף הערה יח שבאר שאף שמהלכים ויושבים עליהם מ"מ אינם מקבלים טומאה לפי שאינם מיוחדים לכך).

[4] ספר הליכות שלמה פ"ח סעיף א.

[5] שו"ע שם סעיף יח: "וכן אסרו לסכך בנסרים שרחבן ארבעה, אפילו הפכן על צדן שאין בהם ארבעה, ואם אין ברוחבן ארבעה, כשרים, אפילו הם משופים שדומים לכלים, ונהגו שלא לסכך בהם כלל", ובדלית ברירה, ישב בסוכה המסוככת בנסרים הרחבים מד' טפחים, אך לא יברך לישב בסוכה (משנה ברורה סימן תרכט ס"ק נ).

[6] ספר הליכות שלמה פ"ח סעיף ג (אם כי בספר חזון עובדיה דיני הסכך סעיף ד נטה להחמיר בכך).

[7] שו"ע שם סעיף יד: "יש דברים שאסרו חכמים לסכך בהם לכתחילה, והם מיני עשבים שאינם ראויים לאכילה ואינם מקבלין טומאה, וריחם רע או שנושרים עליהן, דחיישינן שמא מתוך שריחן רע או שעליהן נושרים יצא מן הסוכה".

יש להוסיף שעל דרך זו כתב הרמ"א (סימן תרל סעיף א) שאין לעשות גם את הדפנות מדבר שריחו רע.

[8] שו"ע סימן תרלא סעיף ג: "דרך הסיכוך להיות קל, כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים. היתה מעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, כשרה". משנה ברורה שם ס"ק ו: "וכתבו האחרונים דמ"מ אם היא מעובה כל כך עד שאין הגשמים יכולים לירד בתוכה אפילו כשיורדין גשמים מרובים וא"כ הוי כעין בית יש להחמיר ולפסול משום גזירת בית. ומ"מ בדיעבד כאשר א"א ליטול קצת מהסכך מפני איזה סיבה יש לסמוך על המכשירין" (וכן כתב בספר חזון עובדיה דיני הסכך סעיף יח).

[9] רמ"א סימן תרכט סעיף יב: "וכל מה שדרכו לייבש תוך שבעה, מיד דיינינן ליה כאילו הוא יבש, והוי אוויר ופוסל בו אפילו מן הצד".

יש להוסיף שעל דרך זו כתב הרמ"א (סימן תרל סעיף א) שאין לעשות גם את הדפנות מדבר שמתייבש תוך ז' עד שלא יהיה בו שיעור מחיצה.

[10] רמ"א סימן תרלה סעיף א: "אין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות. ואם עשה (דפנות בגובה) טפח סמוך לסכך, מותר לסכך קודם שיעשה שאר הדפנות". משנה ברורה שם ס"ק ט: "דבעינן בשעה שהוא עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אוהל, וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אוהל, ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי ולא מן העשוי". ובהמשך שם ס"ק יא: "ואם עשה טפח רוחב באורך כל הסוכה ונתן עליו הסכך ואח"כ גמר המחיצות (כשר), דהוי כחוטט בגדיש ומוסיף על האוהל שהיה מעיקרא, דכל שיש מחיצה טפח מקרי אוהל ושם סוכה על הסכך (והוא כסוכה שאינה גבוהה עשרה וחקק בה להשלימה לעשרה, שהיא כשרה)". (ועיין בפמ"ג שם שהסתפק שמא אין צריך מחיצות טפח לאורך כל הסוכה, ואפילו דופן אחת בגובה טפח מספיקה לענין זה ).

לעומת כל זה כתב הברכי יוסף (שם ס"ק ב) שדי להיזהר לכתחילה בדין זה, אבל בדיעבד כשר, וכן הורה בספר חזון עובדיה דיני הסכך סעיף כ.

[11] שהרי סוף סוף סיכך על גבי טפח. יתר על כן כתב כף החיים (סימן תרלה ס"ק יח) שאם בשעה שסיכך המחיצות היו כשרות ונפסלו לאחר מכן ותיקנם, אין צריך להסיר את הסכך ולהניחו מחדש, כיוון שהונח כבר בכשרות.

[12] רמ"א סימן תרכו סעיף ב: "מותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית ולהסירו אחר כך, ולא מיקרי תעשה ולא מן העשוי, הואיל ואין הפסול בסכך עצמו".

[13] כן דייק בספר מקראי קודש מכך שפוסקי הספרדים (ראה חזון עובדיה דיני הסכך סעיף לג) לא הביאו דין זה.

[14] שו"ע סימן תרלב סעיף ב: "אויר, בין בגדולה בין בקטנה שווים, דבין באמצע בין מן הצד בג' טפחים פסולה, בפחות מג' כשרה, ומצטרף להשלים הסוכה ואין ישנים תחתיו (כתב הט"ז הטעם שבאויר נראה לעין טפי ההפסק בסכך ממה שנראה בסכך פסול)". רמ"א שם: "ודוקא שהולך על פני כל הסוכה, או שיש בו כדי לעמוד בו ראשו (או) רובו, אבל בלאו הכי מותר, דהא אין סוכה שאין בה נקבים. והא דסכך פסול בד', ואויר בג', היינו דוקא שהפסיק סוכה לשתים ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד, אבל אם נשאר שיעור סוכה במקום אחד, המקום ההוא כשר, ואף שמבחוץ אם מחובר לו מן הצדדים".

אגב יש להוסיף שמובא ברמ"א (סימן תרלא סעיף ב) שיש מחמירים בסוכה שבסך הכול צילתה מרובה מחמתה אך יש בה מקום ז' על ז' שחמתו מרובה מצילתו, שלא לאכול ולישון תחתיו.

[15] שו"ע סימן תרלב סעיף א: "במה דברים אמורים בסוכה גדולה שיש בה יותר על הסכך פסול ז' טפחים על ז' טפחים, אבל בסוכה קטנה שאין בה אלא ז' על ז', בין באמצע בין מן הצד, בשלושה טפחים פסולה, בפחות מג' כשרה וישנים תחתיו ומצטרף להשלים הסוכה לכשיעור".

[16] שו"ע שם: "סכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים, אבל פחות מד', כשרה ומותר לישון תחתיו", וכתב המשנה ברורה: "ויש פוסקים שסוברין דאף דפחות מארבעה טפחים הסוכה כשרה, מכל מקום תחת אותו המקום אסור לישון ולאכול אא"כ אותו המקום הוא פחות מג' טפחים, לכן יש להחמיר לכתחילה".

[17] משנה ברורה שם ס"ק ב: "סכך פסול פוסל באמצע בארבעה טפחים - היינו שהולך שיעור ד' טפחים על פני כל הסוכה (שיש לה ג' דפנות) באורכה, ושיעור ד' טפחים הוא מקום חשוב להפליג ולחוץ בין הדפנות עד שאין הדפנות מועילות זו לזו ונראות כשתי סוכות ולכל אחת רק שתי דפנות".

[18] שו"ע סימן תרלב סעיף א: "סכך פסול.. מן הצד אינו פוסל אלא בארבע אמות, אבל פחות מד' אמות, כשרה, דאמרינן 'דופן עקומה', דהיינו לומר שאנו רואים כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל, ודבר זה הלכה למשה מסיני. הילכך בית שנפחת באמצע וסיכך במקום הפחת ונשאר מן התקרה סביב בין סכך כשר לכתלים פחות מארבע אמות, כשרה, ומיהו אין ישנים תחתיו כל זמן שיש בו ארבעה טפחים".

[19] רמ"א סימן תרכו סעיפים ב-ג: "מותר לעשות סוכה תחת מחובר או בית, ולהסירו אחר כך, ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי, הואיל ואין הפסול בסכך עצמו... וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור, ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן". אמנם העיר במשנה ברורה (שם ס"ק יח) שרבים מהפוסקים החמירו בעשיית סוכה תחת גג נפתח וחילקו בין בניית סוכה תחת בית שמותרת כיוון שהסרת הגג נחשבת למעשה חשוב, לבין בניית סוכה תחת גג נפתח שאסורה כיוון שפתיחתו לאחר מכן אינה נחשבת למעשה חשוב ויש בזה משום 'תעשה ולא מן העשוי'.

[20] שו"ע סימן תרכז סעיף ד: "פירס סדין תחת הסכך לנוי, אם הוא בתוך ארבעה טפחים לגג, כשרה, ואם הוא רחוק ד' טפחים מן הגג, פסולה. ואם אינו לנוי, אף על פי שהוא בתוך ארבעה טפחים, פסולה". רמ"א: "ויש ליזהר שלא לתלות שום נוי סוכה רק בפחות מד' לסוכה". (משנה ברורה שם ס"ק טו: "אפילו אינו רחב ד' טפחים, שיש לחוש שמא יעשה נוי הרבה עד שיהא בהן שיעור זה וישב תחתיו").

[21] ספר הליכות שלמה פ"ז סעיף כז, ספר חזון עובדיה דיני נויי סוכה סעיף יז.

כתבו מפוסקי דורנו (שו"ת חלקת יעקב סימן רכח ושו"ת באר משה ח"ז סימן קכ) שמותר להעביר תאורה חשמלית פשוטה מהסוכה לבית, מפני שדינה כתשמיש הסוכה ולא כנוי.

[22] שו"ע סימן תרלח סעיף א: "עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך, ואין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים" (משנה ברורה שם ס"ק ט: "ונ"ל דמיירי שהזמינה מתחילה לשם סוכת החג או שבעת שישב בה היה דעתו לישב בה כל ימי החג, הלא"ה לא נתקדשה בפעם אחת להיות שם סוכת החג עליה"). משנה ברורה שם ס"ק א: "ואפילו עשה סוכה אחרת בחוה"מ וא"צ לראשונה אפילו הכי עציה אסורים בהנאה". שו"ע שם סעיף ב: "וכן אוכלים ומשקים שתולין בסוכה כדי לנאותה, אסור להסתפק מהם כל שמונה, אפילו נפלו (וביו"ט ושבת אסור לטלטלם דמוקצים הם)". משנה ברורה שם ס"ק יד: "אבל בחוה"מ לא שייך איסור טלטול, וע"כ אם נפלו מותר לטלטלן ולהחזירן למקומן".