פרק ג

א. צריך שתהיינה לסוכה שלוש דפנות בגובה עשרה טפחים (כ-82 ס"מ) ובאורך שבעה טפחים (כ-58 ס"מ) לפחות, ששתיים מהן מחוברות בניצב זו לזו[1].

שתיים מהדפנות צריכות להיות בנויות לכל אורך או רוחב הסוכה (וכשרות אף אם יש בהם פתחים או פרצות, ובלבד שיש בהן במצטבר שיעור הכשר סוכה (כ-58 ס"מ), וכן שהעומד שבהן מרובה על הפרוץ ושאין בהן פרצות באורך של למעלה מעשר אמות (4.8 מטר) ללא 'צורת הפתח'). בדופן השלישית די שיהיה בנוי כשיעור הכשר סוכה (ובלבד שאין בה פירצה גדולה מעשר אמות ללא 'צורת הפתח'[2]). הרוח הרביעית יכולה אף להיות פתוחה לגמרי[3].

(לאור זאת ניתן להסתפק בסוכה שיש לה שתי דפנות מקבילות במרחק רב זו מזו[4], ודופן שלישית באורך שבעה טפחים המחוברת בניצב לאחת מהן. כמו כן ניתן להסתפק בסוכה שיש לה שתי דפנות ניצבות זו לזו שאחת מהן ארוכה מאוד, אף כשאורך הדופן המקבילה לה שבעה טפחים בלבד[5]).

ב. הדפנות צריכות להיות צמודות לקרקע, עם זאת, ריווח הקטן משלושה טפחים (24 ס"מ) נידון כמחובר. הדפנות אינן צריכות להגיע עד לסכך, ודי בכך שהן תהיינה מכוונות תחתיו אפילו הוא בגובה רב מעליהן[6].

ג. חשוב לדאוג שהמחיצה תהיה יציבה כך שלא תתנדנד כלל ברוח מצויה, לכן אם משתמשים בבד, צריך לדאוג למותחו ולקושרו היטב, או להוסיף בעשרת הטפחים התחתונים של הסוכה מחיצה חלופית העשויה 'לייסטים' (או חבלים) אופקיים שהמרחק ביניהם קטן משלושה טפחים (24 ס"מ)[7]. (ועיין עוד בסעיף הבא).

ד. מחיצה העשויה חוטי שתי וערב שהמרחק בין חוט לחוט קטן משלושה טפחים (24 ס"מ), כגדר 'רשת' העשויה חוטי ברזל אופקיים ואנכיים, נחשבת למחיצה שלמה (מדין 'לבוד').

נחלקו ראשונים[8] אם מותר לעשות את כל דפנות הסוכה מ'מחיצה גרועה' העשויה עמודי שתי (קנים אנכיים) או חוטי ערב (חוטים אופקיים) שהמרחק ביניהם קטן משלושה טפחים (24 ס"מ). למעשה מנהג רבים מהספרדים[9] להקל בזה, ואילו רבים מהאשכנזים[10] נהגו להקל בזה רק אם הסוכה בנויה כך מכל ארבע רוחותיה[11].

ה. סכך שהשעינוהו בשיפוע על קירות מבנה, או שהשעינו את ענפי הסכך אלו על אלו והקימו מהסכך עצמו מעין 'אוהל אינדיאני', ונוצר שם חלל מוקף מחיצות בשיעור הכשר סוכה (ז' על ז' טפחים בגובה י'), כשר כל החלל שתחת הסכך (אף זה שמחוץ להכשר הסוכה) לשמש לסוכה, ובלבד שחוץ מהסכך המשופע (המשמש גם כדופן וגם כסכך) יהיה בראשו סכך (אופקי) ברוחב טפח, או שיהיו בבסיסו דפנות (אנכיות) בגובה טפח[12].

[1] סימן תרל סעיף ב: "דפנות הסוכה, אם היו שתיים זו אצל זו כמין ג"ם (כלומר, ניצבות זו לזו כצורת האות ג"ם ביוונית, הדומה לאות רי"ש), עושה דופן שיש ברוחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות משלושה (טפחים) לאחד מהדפנות (כך שתחשב מחוברת אליה, ונמצא שיש ארבעה טפחים בנויים, והוא רוב שיעור דופן סוכה), ויעמיד קנה כנגד אותו טפח, ויעשה לה צורת פתח שיעמיד קנה עליו ועל הטפח כו' (כלומר, ישלים את שארית שיעור הדופן בצורת הפתח). הגה, ואם הטפח והדופן מגיע לסכך, אין צריך קנה על גביהן (שכן הסכך עצמו משלים את צורת הפתח)". (ועיין בשער הציון שם ס"ק ב שכתב: "ואם הדופן השלמה היא ארוכה אין צריך שיגיע הצורת הפתח עד קצה השני של כותל השלמה ואין צריך אלא עד שבעה טפחים", הגם שיש שחלקו בזה).

שם סעיף ג: "היו לה שני דפנות (מקבילות) זו כנגד זו וביניהם מפולש, עושה דופן שיש ברוחבו ארבעה טפחים ומשהו (שכן רק כשהדפנות סמוכות זו לזו כדלעיל די בדופן טפח), ומעמידו בפחות משלושה סמוך לאחד משתי הדפנות, וכשרה. וגם בזה צריך לעשות צורת פתח, שיתן קנה מהפס על הדופן האחד כו' (כלומר, ישלים את שארית הדופן בצורת הפתח). הגה, אבל אם איכא דופן ז' בלא לבוד, אין צריך כאן צורת הפתח עד סוף הכותל הואיל ואיכא דופן ז' שהוא שיעור הכשר סוכה". (ועיין בספר הסוכה השלם (עמוד רנה) שכשהדופן בת ז' טפחים אף אין חובה להעמידה בצמוד לאחת הדפנות השלמות).

נמצא א"כ שלסוכה כשרה דרושות שתי מחיצות באורך שבעה טפחים, ומחיצה שלישית שניתן להתבסס על דיני לבוד וצורת הפתח כדי להשלימה. אמנם כתב הרמ"א (שם סעיף ה): "ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות".

[2] משנה ברורה שם ס"ק יח: "ומסתברא דדוקא אם הריחוק הוא לא יותר מעשר אמות, דנחשב זה כפתח".

[3] סוכה יט ע"א: "תנא, פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. מאי פסל היוצא מן הסוכה...? רבה ורב יוסף אמרי תרוייהו הכא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו, מהו דתימא הא לית בה הכשר סוכה, קא משמע לן". סימן תרלא סעיף ז: "הקנים הבולטים מן הסכך לצד הפרוץ, ודופן אחד נמשך עמהם, כשר".

סימן תרל סעיף ה: "כשהכשירו בשתי דפנות העשויות כמין ג"ם בטפח וצורת פתח, אפילו אם יש בשתי הדפנות פתחים הרבה שאין בהם צורת פתח שכשתצרף כל הפרוץ יהיה מרובה על העומד, כשרה, ובלבד שלא יהא בהם פירצה יתירה על עשר אמות. ואם יש בה צורת פתח, אפילו ביותר מעשר, ולהרמב"ם אפילו יש לה צורת פתח אם יש לה פירצה יותר מעשר פסולה, אלא א"כ עומד מרובה על הפרוץ".

כלומר, סוכה שיש בדפנותיה פרצות רבות, ואפילו הפרוץ בה מרובה על העומד, כשרה, ובלבד שלא תהיה בהם פירצה הגדולה מעשר אמות. אמנם כתב במשנה ברורה (שם ס"ק כב בשם הט"ז והמג"א) שעדיין נדרש שהעומד יהיה מרובה על הפרוץ בשתי הדפנות הבנויות, וכוונת השו"ע שאם תנאי זה קיים, הסוכה כשרה גם כשהפרוץ בסך כל היקף הסוכה מרובה על העומד.

[4] ויש להקפיד שלא תהא ביניהן פרצה למעלה מי' אמות, כנ"ל.

[5] ולכתחילה יש להעמיד את הדופן השלישית, תוך ז' טפחים לדופן הניצבת לה (פסקי תשובות סימן תרל אות א).

[6] שו"ע סימן תרל סעיף ט: "היו דפנותיה גבוהים שבעה ומשהו והעמידם בפחות משלושה סמוך לארץ, כשרה, אפילו הגג גבוה הרבה ובלבד שיהא מכוון כנגדן, ואפילו אינו מכוון ממש רק שהוא בתוך שלושה כנגדו, כשרה".

[7] שו"ע סימן תרל סעיף י: "אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים, אף על פי שקשרן בטוב, זימנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה. והרוצה לעשות בסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלושה". משנה ברורה שם ס"ק מח: "אפילו אין בכח הרוח להפיל אותם לגמרי רק שע"י הרוח הולך המחיצה ובא, קי"ל דשוב לא חשיבא מחיצה", וכן כתבו בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן מו) ובספר הליכות שלמה (פ"ז סעיף א) שכל מחיצה הנדה ברוח אפילו מעט פסולה. אמנם דעת החזו"א (סימן עז אות ו) ושו"ת אגרו"מ (ח"ה סימן מ אות ב) להקל שגם מחיצה המתנפנפת ברוח כשרה כל זמן שאינה נדה מצד לצד יותר משלושה טפחים, ושגובהה אינו מתמעט מעשרה טפחים ואינה מתרוממת מהקרקע יותר משלושה טפחים; ויש שכתבו שאין להקל בתנודת שלושה טפחים, ואולם ניתן להקל אם מדובר על תנודה קלה, ראה מקראי קודש פרק ג הערה לו.

[8] רש"י סוכה ז ע"א הקל בזה וכתב: "דופן סוכה כדופן שבת - כל צידי דפנות שהתירו חכמים לשבת, כגון מחיצה של שתי בלא ערב, כדאמר בעירובין (טז, ב) מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים כו', או של ערב בלא שתי, כדתנן התם מקיפין שלשה חבלים, הוי היקף נמי לדופן סוכה".

לעומת זאת כתב הר"ן שם ח ע"ב מדפי הרי"ף: "ודוקא בפס ארבעה ומשהו (סגי) דאיכא בעומד שיעור ראוי, אבל בטפח ומשהו ומוקים ליה בי מיצעי פחות משלושה להך גיסא ופחות משלושה להך גיסא ודאי לא סגי כיון דליכא בעומד שיעור ראוי, דאם איתא דסגי, לשמעינן הא והוי רבותא טפי. אלא ודאי כדאמרינן".

[9] ספר חזון עובדיה דיני דפנות הסוכה סעיף ב.

[10] מג"א ריש סימן תרל, הובא במשנה ברורה שם ס"ק ז. אמנם החזו"א (סימן עה אות יב) נקט שאין להסתמך כלל על 'מחיצה גרועה' לבניית הסוכה, כפשט דעת הר"ן.

[11] עיין בשו"ת שבט הלוי ח"ט סימן קמ שכתב, שכשאין לו סוכה אחרת, גם למנהג האשכנזים ישב בסוכה ויברך.

[12] שו"ע סימן תרלא סעיף י: "סוכה שאין לה גג, כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף, או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל, פסולה. ואם היה לה גג, אפילו טפח, או שהגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח, הרי זו כשרה. הגה, וי"א שהטפח לא תהיה אויר, רק מן הדופן או הסכך. וצריך שיהיה בה ז' טפחים על ז' בגובה י' טפחים. גם צריך שיהיו הדפנות לאחר שהם גבוהים עשרה עשויות מדבר שמסככין בהם, דהא הם הסכך. ואם כל הדפנות מדבר שמסככין בהם, מותר לישן אפילו תחת הדפנות".