פרק ב

שאלה: מהן מידותיה המינימליות של הסוכה? האם חייל יכול להסתפק בסיכוך שוחה או עמדה קטנה במוצב לקיום מצות סוכה? האם ניתן לבנות סוכה שדפנותיה כלי רק"מ?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים (כ-82 ס"מ[2]), פסולה. היתה גבוהה מעשרה, והוצין (קצוות ענפי הסכך) יורדין לתוך עשרה, אפילו אם חמתן מרובה מצלתן (כלומר, אפילו אם מדובר במעט ענפים היורדים לחלל הסוכה), פסולה[3] (לפי שקשה לדור בה והיא כדירה סרוחה). אבל אם הנויין (קישוטים) יורדין לתוך עשרה, אינם פוסלים".

עוד נפסק בשו"ע[4]: "סוכה שאין בה שבעה על שבעה טפחים (כ-58 על 58 ס"מ), פסולה. אם היא עגולה, צריך שיהא בה כדי לרבע שבעה על שבעה. יש בה שבעה על שבעה, ונתן בה בגדים לנאותה וממעטים אותה משבעה על שבעה, פסולה (למרות שהתבאר לעיל שקישוטים הממעטים את גובה הסוכה אינם פוסלים, מ"מ קישוטים הממעטים את שטח הסוכה פוסלים, הואיל וסוף סוף אין בה שיעור פנוי הראוי לדירה[5])".

מעבר לזה נפסק בשו"ע[6]: "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו חוץ לסוכה, ואכל, כאילו לא אכל בסוכה, אפילו אם היא סוכה גדולה, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו". אמנם כתבו האחרונים[7] שאם חלק מהשולחן בתוך הסוכה אין לחוש שימשך אל מחוץ לסוכה, ולעומת זאת אם כל השולחן מחוץ לסוכה יש להחמיר אפילו כל גופו בסוכה (ולא רק ראשו ורובו).

מבואר א"כ שצריך שהן אורכה והן רוחבה של חלל הסוכה יהיו לפחות באורך 58 ס"מ, ושחלל הסוכה יהיה לפחות בגובה 82 ס"מ (ואפילו קצוות הסכך לא ירדו אל מתחת לגובה הזה). על כן, בתעלת קשר שבמוצב, שדפנותיה ישרות, יש להעמיד דופן שלישית כדי להכשירה, ובאשר לסכך, ניתן להניחו על דופני התעלה, משום שחכמים לא גזרו איסור מעמיד על קיר אבן. כמו כן, ניתן להקים סוכה ששלושה טנקים משמשים דפנותיה, ואף לפרקה בגמר השימוש בהם[8].

האוכל בסוכה צריך להקפיד ששולחנו לא יהיה מחוץ לה, שמא אגב האכילה ימשך אחר שולחנו (במיוחד יש להקפיד על כך כששוהים בסוכה קטנה). ברם, אם נוטל דבר מאכל משולחן שמחוץ לסוכה ונכנס לאוכלו בסוכה מבלי לשבת סמוך לשולחן, אין לחוש לזה.

[1] סימן תרלג סעיפים ח-ט.

אגב יש להוסיף שנפסק שם (סעיף י): "היתה נמוכה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה ויש בחקק שיעור הכשר סוכה (שבעה על שבעה טפחים), אם אין בין חקק לכותל שלושה טפחים, כשרה, יש ביניהם שלושה טפחים, פסולה".

[2] שיעורי תורה לגר"ח נאה, סימן ג ס"ק לט, ועיין שם שהסביר זאת על פי ההלכה שהטפחים צריכים להיות "מרווחים".

[3] אמנם בשער הציון (שם ס"ק כה) למד מלשון הרמב"ם שבדיעבד כשרה.

[4] סימן תרלד סעיפים א-ג.

[5] ועיין בביה"ל (שם ד"ה 'פסולה') שכתב שקצת משמע במג"א שלא רק קישוטים ממעטים משטח הסוכה, אלא גם כלי תשמיש ממעטים.

[6] שם סעיף ד (ועיין בביה"ל שם ד"ה 'כאילו' שאם אכל באופן זה בליל יו"ט הראשון, עליו לחזור ולאכול כזית בסוכה, ורק נחלקו האחרונים אם במקרה כזה יחזור גם ויברך 'שהחינו'). אמנם העיר בביה"ל (שם ד"ה 'אפילו אם היא סוכה גדולה') שיש ראשונים שהקלו בסוכה גדולה שאין לחוש שימשך אחר שולחנו לתוך הבית.

[7] משנה ברורה שם ס"ק ו, ובשער הציון (שם ס"ק ו) הביא מחלוקת אחרונים אם די אפילו בטפח מהשולחן בתוך הסוכה, או שמא מותר רק אם רוב שולחנו בתוך הסוכה. ועיין עוד בשער הציון (שם ס"ק ז) שאם אוכל בסוכה בלא ליטול כלל מאכל מהשולחן, אין לחוש שימשך אחריו.

[8] ואף שאיסור השימוש בעצי הסוכה חל לא רק על הסכך, אלא גם על הדפנות, מ"מ כתבו הפוסקים (עיין משנ"ב סימן תרלח ס"ק ט, ובשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן עא אות ה) שכל זאת רק בנוגע לסוכה שסיככוה לשם החג, ובדעת מקימה לשבת בה כל ימי החג, אולם סוכה שהתנו בחוה"מ להשתמש בה לזמן קצוב, אינה אסורה בכל המועד. לכן, היות שדעת החיילים המשתמשים בטנקים כדפנות, היתה לשימוש זמני, אין מניעה להשתמש בטנק בהמשך ימי החג. ואף שכתבו הפוסקים (פסקי תשובות סימן תרלח אות א ואות ג, מקראי קודש פרק ח הערה מח) שיש להמנע מהקמת סוכה כזו מערב החג, משום שבאופן זה דפנות הסוכה מתקדשים ולא מועיל לכך תנאי (כמובאר ברמ"א סימן תרלח סעיף א), למעשה נראה שבשעת הצורך יש להקל בדבר בצבא מהסיבות הבאות: א. חייל אינו יכול לאסור בשימוש רכוש צבאי, משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו (ראה בספר ביכורי יעקב סימן תרלח ס"ק ז שהסתפק בזה, ובמשנה ברורה 'דרשו' סימן תרלח הערה 11 שנחלקו בזה בין פוסקי זמננו). ב. דעת הט"ז (סימן תרלח ס"ק ג) שאיסור הנאה מהסוכה הוא דווקא כשמבטל אותה מקדושתה ובחזון עובדיה (דיני נויי הסוכה סעיף ט) כתב, שכן דעת רוב הפוסקים (ולא כשיטת העונג יו"ט סימן מט). ועיין עוד בשו"ת להורות נתן (ח"ז סימן מז) כתב, שאין איסור בעצם פירוק הסוכה אם אינו עושה בה שימוש בזוי, ובנידוננו מזיז את הטנקים ממקומם לצורך צבאי ואינו מבטלם מלהיות ראויים לשמש כדופן סוכה ואין בכך איסור. ג. עיקר השימוש בטנקים הוא לצורך מצוה, ואין בשימוש כזה ביזוי לקדושת עצי הסוכה (ואף שבספר נטעי גבריאל (פרק ל סעיף ב) כתב, שאין לשנות עצי סוכה למצוה אחרת, אין ראיותיו מוכרחות.