פרק ח

הקדמת קבלת יום טוב: בשונה משבת[1] שאין לקבלה מוקדם אם בשל כך ייגרם חילול שבת מבעוד יום (כשאין אילוץ מיוחד), ביום טוב מותר לקבל יום טוב מוקדם בכדי לסעוד, אף אם יצטרך לנסוע לפני השקיעה לצורך מבצעי, כי לעניין זה יש להקל לדון נסיעה מבצעית כאיסור דרבנן[2], ולהקל, כי לא גזרו איסורי דרבנן בזמן תוספת שבת[3], ובנוסף לכך, אין איסור להכניס עצמו למצב של חילול שבת באיסור דרבנן לדבר מצווה[4], אך אם יצטרך לעשות מלאכה האסורה מהתורה (כגון כתיבה) לאחר קבלת חג מוקדמת, אין להקדים ולקבלה ללא שיש אילוץ מיוחד.

הדלקת נרות: הדלקת נרות מותרת ביום טוב על ידי העברת אש מאש קיימת[5]. לפיכך, היוצא לפעילות יותר מחצי שעה קודם כניסת החג, לא ידליק נרות יום טוב מבעוד יום, אם יכול להדליקם בחזרתו לבסיס[6], ובאם חושש שמא ישכח, ידליקם מבעוד יום בלא ברכה, ולא יקבל את החג בהדלקתו[7].

הבדלה: במוצאי יום טוב שאינו מוצאי שבת, מתחילים 'סברי מרנן' ומבדילין על היין בלבד בלא נר ובשמים, מלבד במוצאי יום הכיפורים שמבדילין גם על נר שדלק מבעוד יום[8].

במוצאי יום טוב שחל בשבת ובמוצאי שבת חול המועד, מדלגים על הפסוקים ומתחילים 'סברי מרנן', ומבדילים על יין, נר ובשמים.

חייל שלא הבדיל במוצאי יום טוב, מבדיל רק עד למחרת בשקיעת החמה[9]. בצום גדליה אין להבדיל אף על פי שלא יוכל להבדיל לאחר מכן, אלא אם כן יתן לחייל שאינו צם מחמת חולי או מסיבה מבצעית לטעום מהיין.

סיקול אבנים: במציאות שגרתית, כגון במהלך 'שבת שטח', אסור להזיז חול, עפר, או אבנים שקועות, בכדי ליישר את פני הקרקע, אך ניתן להקל ולהסיט אבנים המונחות על פני הקרקע, כל שעושה כן לצורך מקומם[10], ושלא כדרך טלטולם בחול, כגון ברגלו, במרפקו, בגב ידו, או בעקיפין באמצעות חפץ אחר שאינו מוקצה (ברם, ראוי להימנע מגרירת אבנים ברגליים, לפי שיש לחוש שהדבר נחשב כטלטול כדרכו[11]) ואם אינו יכול לפנותן כלאחר יד, רשאי לטלטלן בידיו, כי התירו איסור מוקצה במקום צער וכאב הגוף[12].  

ברם, הנצרך לשבת או לישון על הקרקע ביום טוב, במקום בו ישנם אבנים דוקרניות המפריעות לישיבתו על הקרקע, (כגון במהלך שהות בתצפית שגרתית בשטחנו הממוקמת במקום שאינו מאוים, או במהלך שהייה בשטחי כינוס וכד'), רשאי לפנותם משם אפילו בידו, שכן מותר לטלטל ולפנות מוקצה המפריע לצורך אוכל נפש[13]. כמו כן, מותר לפנות מוקצה המפריע לאדם למנוחת גופו[14], אם אין לו מקום אחר לשבת עליו, ודווקא כאשר לא ניתן היה לעשות זאת מבעוד יום[15]. ברם, אין לפנות מוקצה בכדי להניח ציוד על אותו המקום אם אין בדבר צורך מבצעי[16]. לעומת זאת, אבנים הדבוקות בקרקע מותר לפנותם רק באופן המותר בשבת[17], שכן חרישה והשוואת גומות לא הותרו ביום טוב[18].

הפעלת מקלור (סטיקלייט) ושקית חימום: הלדקת סטיקלייט נאסרה מחשש מוליד, הן בשבת[19] והן ביום טוב[20]. ברם, יש אומרים כי אש (או חשמל) הנצרכים לצורך אוכל נפש ולצורך תענוג הגוף, אם לא יכול היה להדליקם מבעוד יום, מותר להולידה בחג, אלא שאין מורין כן לרבים[21]. ברם כתבו אחרוני זמנינו כי לא נהגו להקל בכך[22].

עם זאת, חיילים שהוקפצו ביום טוב למשימה, ולא ידעו מראש שיצטרכו להדליק מקלור, רשאים להדליקו ביום טוב לצורך התמצאות במקום בו הם שוהים[23]. ברם, אין לטלטל מקלור שהודלק ביום טוב עצמו אלא בשינוי (כגון: להצמידו לחגורת מכנסיו) או לצורך מבצעי, שכן האור שבו 'נולד' ביום טוב והינו מוקצה[24]. שקית חימום שהודלקה ביום טוב אסורה בשימוש שלא לצורך מבצעי (כגון לצורך שמירה באיזור קר[25]), אך בשעת הדחק יש להקל בזה[26].

הריגת יתושים או זבובים: אסור להרוג בשבת חרקים שעקיצתם אינה גורמת לכאבים מרובים (כיתושים וכד'), ואף אסור לצודם אלא אם כן הם עומדים על בשרו לעוקצו, ואינו יכול להרחיקם בדרך אחרת. לעומת זאת חרקים טורדניים שאינם עוקצים (כנמלים וזבובים), אסור לצודם ואפילו בכדי לסלקם מעליו (אך ניתן לסלקם בנשיפה)[27].

לעומת זאת, מלאכת שחיטה הותרה ביום טוב לצורך אוכל נפש. ברם, הואיל והריגת יתוש כשלעצמה אינה מסייעת לאוכל נפש, יש האוסרים זאת[28], ומכל מקום בשעת הדחק יש שהקלו בדבר, אם היתושים מציקים מאד לאדם ואינו יכול ללכת למקום אחר להינצל מהם[29].

תרופה: החש מעט בראשו או בגרונו, אינו רשאי לבלוע כדור להרגעת הכאב בשבת, משום שאסרו חכמים ליטול תרופות ולעסוק בצרכי רפואה בשבת, שמא ישחוק סממנין, אך רשאי לאכול מאכל שדרך בריאים לאוכלו (כמו דבש, שום, או בצל), ואף כשכוונתו לצורך רפואה[30].  יש שכתבו כי דיני רפואה ביום טוב זהים לדיני רפואה בשבת[31] וצרכי רפואה אינם נידונים כ'אוכל נפש', שכן אינם שווים לכל נפש[32], ולא הקלו חכמים ברפואה ביום טוב יותר מאשר בשבת[33].  ברם, יש אומרים כי מותר ליטול תרופות ביום טוב אם התרופה תשפר בו ביום את הרגשתו הפיזית של האדם (בעיקר בתרופות המשמשות להרגעת כאבים) כי הרי זה כצרכי אוכל נפש בו ביום[34].

הקמת אוהל או ציליה: עשיית אוהל ארעי בשבת אסורה מדרבנן, ואילו תקיעת יתדות בקרקע או בניית אוהל קבע אסורים מהתורה[35]. בשל כך, אף במקום צורך מבצעי יש להעדיף בניית אוהל ארעי. עקרונית, הנמצא זמן ממושך, לצורך מבצעי בתנאי חום חריגים, רשאי להקים אוהל ארעי, כאשר השהות הממושכת בחום גורמת לו צער רב ומכבידה על יעילות הפעילות המבצעית אף כשאין בזה פגיעה מבצעית ממשית[36], אך לרוב לא ניתן לבנות צילייה בלא לתקוע יתדות בקרקע והדבר כרוך באיסור בונה מן התורה, ועל כן הדבר מותר רק כאשר האוהל או הציליה הכרחיים לביצוע פעילות מבצעית, או כשיש חשש למכת חום או התייבשות.

מלאכת בונה ביום טוב אסורה מהתורה[37]. עם זאת, כתבו פוסקי אשכנז, שהנמצא במקום חם ולא יכול היה לבנות לעצמו מחסה מערב יום טוב, מותר לו מן התורה לבנות מחסה זמני שאינו עשוי להתקיים ימים רבים, ואף לתקוע לשם כך יתדות בקרקע, שכן צורך זה אינו גרוע משאר מכשירי אוכל נפש[38], אך מדרבנן כל בניית אוהל אסורה כמו בשבת[39]. לפיכך, חיילים שהוקפצו ביום טוב למקום בו שוררים תנאי חום קשים, אם אינם יכולים לבנות צילייה בלא לתקוע יתדות בקרקע, רשאים לתוקעם בקרקע פחות בחזקה מאשר בימות החול, באופן שאינו עשוי להחזיק מעמד ימים רבים[40].

תפעול גנרטור: הנצרך בשל נסיבות מבצעיות לתדלק ולהפעיל גנרטור בשבת (או להרים מתג חשמל ראשי), יקפיד לסגור קודם לכן את המתגים שאין בהם צורך מבצעי[41] (אלא אם כן העיכוב הנגרם בשל כך גובל בחשש סכנה, או שיכולה להגרם כתוצאה מכך תקלה שתשבית את הגנרטור). לעומת זאת, המתדלק גנראטור לצורך מבצעי ביום טוב, אינו צריך לכבות את כלל מכשירי החשמל המחוברים אליו, אם יש בהם צורך לשמחת יום טוב (תאורה, מיזוג ובישול)[42], אך ראוי להחמיר להרים את המפסק בשינוי ובאופן זה אין צורך לכבות את מכשירי חשמל שאין בהם צורך ליום טוב כשהדבר כרוך בטורח רב.

אין לתדלק גנראטור ביום טוב אם ניתן לתדלקו מערב יום טוב, או לדחות את תדלוקו למוצאי החג. גנראטור שכמות חומר הבעירה שבמיכלו מספיק ליממה בלבד, בראש השנה יתדלקו במוצאי היום הראשון. כמו כן, כשיום טוב חל בסמוך לשבת, יש להעדיף לתדלק את הגנרטור בחג.

עריכת שינויים בשעון שבת: דעת רבים מפוסקי דורנו, שמותר להאריך בשבת את פעולת השעון (כגון אם האור עתיד לכבות בשעה מסוימת, ניתן ללחוץ על הזיזים בכדי לדחות את הכיבוי למועד מאוחר יותר). יתר על כן, יש שכתבו שבזמן שמכשיר חשמלי מנותק מהזרם ע"י שעון השבת, מותר אף לשנות את זיזי השעון, כך שלאחר שהמכשיר יופעל, הוא ישוב וינותק מוקדם משתוכנן תחילה (וכן במכשיר פועל מותר לגרום שלאחר שיופסק, הוא ישוב לפעול מוקדם משתוכנן תחילה), ושבמקום הפסד, או מצוה, ניתן אף לבצע שינויים בשעון השבת כך שיקדים את חיבור (או את ניתוק) החשמל למכשיר, שהרי בשינויים אלו אינו מפעיל את המכשיר אלא רק בדרך גרמא[43].

לעומת זאת, ביום טוב מותר אף להקדים את הדלקת החשמל באמצעות שעון שבת[44]. כמו כן, מותר לומר לנכרי להדליק תאורה ביום טוב לצורך סעודת החג[45]. 

שימוש בפנס: בשעת דחק ניתן לטלטל בשבת לדבר רשות, פנס הדולק ומשמש לצרכים מבצעיים, וכל שכן שניתן להקל ולטלטלו לצורך גופו או מקומו לאחר שכבה, ואפילו היה דולק כל שעת בין השמשות.

לעומת זאת אין להקל ולטלטל לדבר רשות פנס הדולק מבעוד יום לצרכים פרטיים (אם לא בדרכי ההיתר לטלטול מוקצה המובאות בח"ב פרק מז), ואפילו לאחר שכבה אין לטלטלו בהמשך השבת, אולם נראה שבמקרה זה ניתן לסמוך על הפוסקים המקילים ולהתנות מלכתחילה שיטלטלוהו לאחר שיכבה.

דין זה לא נאמר על פנס לד (שאין בו חוט להט), ועל כן ניתן לטלטלו לצורך גופו או מקומו ואפילו בהיותו דולק[46], אך משום כבוד השבת יש להימנע מטלטולו שלא בתנאי שדה.

לעומת זאת, פנס דולק ביום טוב אינו מוקצה ומותר במקום צורך (כגון בשביל להתפלל לאורו) לטלטלו, ואפילו כשהודלק ביום טוב עצמו[47], ויש מחמירים בזה[48].

מותר מעיקר הדין לחייל הנמצא ביום טוב בפעילות בשטח להדליק פנס בשינוי, בכדי להימנע מלהיות בחושך גם אם אין בזה צורך מבצעי[49], אך אין להורות כן ברבים, וגם אין לעשות כן בפרהסיא או מול אדם שאינו בקי בהלכה[50] . ברם, כאשר ניתן היה להדליק את הפנס מבעוד יום אין להקל בכך לכתחילה.

[1] ח"ב פרק ל תשובה ד.

[2] לעיל תשובה ה.

[3] ביאור הלכה סימן רסא סעיף ד ד"ה אין.

[4] ביאור הלכה סימן רמח סעיף ד ד"ה ופוסק.

[5] לעיל תשובה א.

[6] שו"ע סימן רסג סעיף ד.

[7] ח"ב פרק לא תשובה ד.

[8] פרק נא תשובה ח.

[9] פרק נא תשובה ח.

[10] טלטול האבנים לצורך מקומם, נחשב טלטול לצורך דבר המותר (שו"ע סימן שיא סעיף ה) ועל כן מותר לטלטלם 'מן הצד'.

[11] ח"ב פרק לז תשובה א

[12] רא"ש שבת פרק יד סימן ב, ועיין במשנ"ב סימן שטז ס"ק לז.

[13] רמ"א סימן תקט סעיף ז, וכן מוכח בשו"ע סימן תקז סעיף ד.

[14] יש אומרים כי לכל צורך שמחת יום טוב התירו פינוי מוקצה (ספר יו"ט כהלכתו פרק כ הערה 37), ואף המחמירים, אפשר שיודו בצורכי הגוף, אך אם אין בזה כל כך צורך, אין להתיר, היות שרק בחשש נזק ממשי לגוף התירו לפנות שפוד הנמצא בקרקע הבית (שו"ע סימן תקיח סעיף ג).   

[15] שו"ע סימן תקז סעיף ד, משנ"ב שם ס"ק כ"א. וראה ביה"ל סימן תרלח סעיף ב ד"ה 'וביום טוב' שגם לצורך אוכל נפש יש לפנות מוקצה כלאחר יד, כשניתן לעשות זאת בנקל.

[16] מנחת שלמה תניינא סימן מד.

[17] פרק לז תשובא א.

[18] שו"ע סימן תצח סעיפים טו-טז.

[19] פרק לז תשובה ח.

[20] שבות יצחק יו"ט פרק יב סעיף ב בשם הגרי"ש אלישיב.

[21] שו"ת ציץ אליעזר ח"א סימן כ פרק ג.

[22] שבט הלוי ח"ט סימן קכו, ועוד.

[23] היות ויש מתירים אף בשבת ומעיקר הדין 'מוליד' באופן זה מותר.

[24] ראה להלן בנוגע לטלטול פנס ביו"ט, שנחלקו האחרונים אם יש בזה משום 'נולד' או שאין איסור נולד בתאורה כי אין בה ממש. בנידון זה נראה להחמיר יותר, כי הריאקציה הכימית ניכרת בגוף השפופרת ויש בזה איסור נולד גמור, וגם יש בה ממש. כמו כן, אין להקל בדבר ע"פ הסוברים שיש מיני נולד שהותרו למי שהיתה דעתו עליהם מראש (ראה שו"ע הרב קו"א סימן תקיח ס"ק ה)  מטעם שהיתה דעתו לכך מראש, כי מדובר בהקפצה. עם זאת, לשיטת העמודי אור סימן כט אות ז נראה כי אין בזה איסור נולד, משום שזה כל ייעודו של המקלור ואינו נידון כדבר חדש.

[25] משום 'נולד', ובשימוש לשם חימום יש איסור נולד יותר מאשר בתאורה (ראה שו"ת ציץ אליעזר ח"א סימן כ פרק א). 

[26] ראה משנ"ב סימן תקפו ס"ק פח, שהקל כדעת הסוברים שאין איסור נולד ביו"ט במקום ביטול מצות עשה, ומסתבר להקל בזה לחיילים הנמצאים בתנאי קור. 

[27] ח"ב פרק לז תשובה יג.

[28] ראה  ספר יו"ט כהלכתו סימן י, ולפי האמור במשנ"ב סימן תקכו ס"ק ל, צורך סילוק הדבר אינו נידון כצורך אוכל נפש.

[29] מנחת שלמה ח"ב סימן נח אות ה, וראה באריכות בשמעתתא עמיקתא ערב שבועות תשע"ח. והראשון לציון הגר"י יוסף (בתשובה בכת"י) כתב כי הדבר פשוט לאסור בזה.

[30] פרק לח תשובה ב.

[31] משנ"ב סימן תצו ס"ק ה.

[32] אמרי בינה דיני יו"ט סימן ב. ע"פ ספר תורת האדם סוף שער המיחוש (אמנם בספר נטעי גבריאל יו"ט בתשובות סימן ח כתב כי 'תורת האדם' במסקנתו היקל בכך).

[33] כן משמע ברשב"א ביצה כב ע"ב ובתורת האדם הנ"ל.

[34] שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סימן טו פרק טז, חזון עובדיה-יום טוב מהלכות יו"ט סעיף ז . נשמת אברהם סימן תצו ס"ק ב  (ומה שהביא שם בשם הגרי"ש אלישיב להתיר כל תרופה ביו"ט, ראה בהערותיו למסכת מועד קטן י, שלא בכל רפואה הקילו ביום טוב).

[35] פרק לט תשובה ה.

[36] בספר קצות השולחן סימן קכ סעיף א כתב, כי לא התירו במקום צער לבנות אוהל ארעי. ברם, בספר הלכה כסדרה חלק ו התבאר, שחיילים שאינם יכולים להימנע מלהימצא בשמש רשאים להקל בדבר.

כמו כן, אם הדבר מסייע לפעילות מבצעית, יש להקל בזה בלא לדקדק יותר מדי עד כמה חוסר הצל עשוי להוות פגיעה ביטחונית, שכן איסורי דרבנן הותרו למטרת הצלת נפשות, גם בלא לאמוד במדויק את הכרחיותם (ע"פ ט"ז סימן תקנד ס"ק ד  ומשנ"ב סימן שכח ס"ק יד).

[37] ראה יביע אומר חלק ח או"ח סימן נ, שנחלקו בזה הראשונים, אולם להלכה נוקטים שיש בזה איסור תורה (וכ"כ שבט הלוי ח"ח סימן קכא, כי אין לצרף לספיקא דדינא את שיטת הסוברים ש'בונה' ביו"ט אסור מדרבנן), וראה שו"ע הרב סימן תצה קו"א אות ד, וראה לעיל פרק נב תשובה א.

[38] לשיטת הרמ"א (סימן תקט סעיף א)  הלכה כרבי יהודה ש'מכשירי אוכל נפש' מותרים מהתורה, ואילו בשו"ע עצמו אין מפורש מהי ההלכה בזה (ראה שו"ע סימן תקט סעיפים א-ב ובאחרונים שם).

בשו"ת עטרת חכמים או"ח סימן ו  כתב, שסוכה שסככה נפל ביום טוב, מותר מדאורייתא להחזירו בעצמו אף בבניין קבע, כי הרי זה מכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותם מבעוד יום (והובאה סברה זו גם בפמ"ג סימן תרכו א"א אות ח), אך היות ויכול לאכול בביתו אינו צורך או"נ חשוב להתיר עבורו בניין ע"י ישראל, ועל כן למעשה אסר לבנות סוכה בעצמו ביום טוב.

[39] שו"ע סימן תקב סעיף א.

[40] מכשירי אוכל נפש שמתקנם באופן הראוי לעמוד ימים רבים, יש אוסרים אף לרבי יהודה (ראה ביה"ל סימן תקט סעיף ב ד"ה 'אותו'), ונחלקו אחרונים אם יש בזה איסור תורה לדעתו (ראה פמ"ג סימן תקט מש"ז אות ב שכתב, כי האיסור מדרבנן, עטרת חכמים הנ"ל שכתב שיש אומרים כי האיסור מהתורה, ובנשמת אדם כלל צד אות ג הסתפק בזה. הכנת כלי חדש אסורה אף לר' יהודה (משנ"ב פתיחה לסימן תקט), אך אם אינו עושה זאת באופן הראוי לקיום ימים רבים אין בזה איסור תורה לר' יהודה.  

[41] פרק מג תשובה ב.

[42] בשבת חובה לכבות את המכשירים שאין בהם צורך שכן 'ריבוי בשיעורים' אסור (שו"ע סימן שיח סעיף ב). ביום טוב, לשיטת הרשב"א (ביצה יז ע"א) אין איסור של 'ריבוי בשיעורים' ולשיטת הר"ן (ביצה ט ע"ב בדפי הרי"ף) ריבוי בשיעורים ביו"ט מותר לצורך אוכל נפש בלבד (ראה ספר שש"כ פרק לב הערה רא). בספר שש"כ (שם הערה רב) כתב שבאיסור דרבנן הנעשה בשבת לצורך פיקו"נ, אין כלל איסור 'ריבוי בשיעורים'. לפי נימוקים אלו אין צורך לכבות מכשירי חשמל או תאורה שיש בה צורך יום טוב לפני הרמת מתג הגנראטור. אמנם הרמ"א אסר למעשה ריבוי בשיעורים באמירה לנכרי בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה אף שאיסורו מדרבנן, והתירו זאת רק לדבר מצווה (תוספות גיטין ח ע"ב ד"ה אע"ג, וכן נפסק ברמ"א סימן שיח סעיף ב), אך עיקר האיסור בזה הוא רק בריבוי באותה הקדירה ולא בהדלקת נורה אחת אטו נורה אחרת (ספר שש"כ פרק לב הערה קפב) ובזה לא מצינו שאסרו ריבוי בשיעורים. כמו כן, הפמ"ג (סימן שיח א"א אות ו) הסתפק אם בכלל אסרו ריבוי בשיעורים במלאכות דרבנן לצורך חולה, או שרק באמירה לנכרי החמירו.

מכל מקום, אין ההיתר בזה ברור, כי יש מקום לומר, שהדלקת נורה או מכשיר בעת הרמת החשמל מסיבה בטחונית, אינו ריבוי בשיעורים אלא מלאכה בפני עצמה, היות שהוא בגוף נפרד (ראה ספר שש"כ פרק לב הערה קעז, שו"ת מנחת יצחק ח"ה סימן לו אות כא (ובפרט לפי סברת שו"ת ארץ צבי סימן עה שאין היתר ריבוי בשיעורים בדבר הניכר בפני עצמו, ואף שחלקו עליו בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן לד ובשו"ת מנחת יצחק שם, מצינו כשיטתו באור שמח שבת פרק יח). אך יש מקום להקל בזה משום שמחת יום טוב ולדון זאת כ'שבות דשבות', כי עיקר ההדלקה דרבנן וריבוי בשיעורים ג"כ דרבנן, ומעין זה כתב בספר שבת ומועד בצה"ל (עמודים קעה-קעז) אפילו בנוגע לשבת, אם מרים את המתג בשינוי וק"ו ביו"ט.

ובאמת שעיקר ההיתר בזה הוא, מטעם שהאיסור בהדלקת חשמל שכבה ביו"ט, אינו ברור שנחשב למכשירים שאי אפשר לעשותם מבעוד יום, אלא שנהגו ישראל להחמיר בזה, ובאופן שכזה יש להקל שלא נהגו איסור.       

[43] פרק מג תשובה ה.

[44] שש"כ פרק יג סעיף לא.

[45] כי הוי שבות דשבות לצורך מצווה (ראה שבט הלוי ח"ח סימן קכא שדן בזה באריכות, ומסקנתו כי המקל יש לו על מה לסמוך).

[46] פרק מז תשובה ה. וכן שמענו מהגר"י נויבירט, ואף שאין  להקל בכך בבית פרטי משום 'זילותא דשבתא' יש להקל בזה בתנאי צבא אף לכתחילה.

[47] שו"ת ציץ אליעזר ח"א סימן כ. רוב טעמי ההיתר המבוארים בדבריו שייכים גם בפנס לד.

[48] ספר מאורי אש פרק ב.

[49] אש שלא ניתן היה להדליקה מבעוד יום ונצרך לה לצורך הגוף מותר להדליקה ביום טוב לדעת רבים מהפוסקים. נהגו להחמיר בזה במכשירי חשמל, אך יש להקל לחיילים בשטח במקרים בהם מתירים הדלקת סטיקלייט ושקית חימום בשבת כנ"ל. בנוסף, הדלקת פנס לד אינה כרוכה באיסור תורה, ואם כן כשמדליקו בשינוי לצורך שמחת יום טוב, יש להתיר משום שהוא שבות דשבות במקום מצוה.

[50] ראה שו"ע הרב סימן תקט סעיף א ושער הצין סימן תקט ס"ק י שכתבו כי אין לעשות מלאכת מכשירי אוכל נפש אלא בצינעא, והוסיף על כך שו"ע הרב שאין לעשותם בפני מי שאינו יודע הלכה  זו.