פרק ב

שאלה: האם חייל ששב מפעילות מבצעית באמצע החג, וכן חייל ששוהה במקום בו עומס החום גבוה רשאי להתקלח במים חמים?

תשובה: נאמר במשנה^[1]: "בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתייה, ובית הלל מתירין". לדעת רוב הראשונים^[2], מבוסס ההיתר של בית הלל על סברת "מתוך" (מתוך שהותר לבשל לצורך אכילה כך הותר לבשל לצורך אחר, כגון רחיצה), ולדעת חלק מהראשונים^[3], רחיצה כלולה בהיתר אכילה ושתיה הכולל את שאר הנאות הגוף.

לעומת זאת, נאמר במשנה^[4]: "מעשה שעשו אנשי טבריה והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים, אם בשבת – כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ושתייה. אם ביום טוב – כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה". הרי שאסרו לחמם ביו"ט מים לרחיצה, (ואף בדיעבד נאסר לרחוץ בהם) בניגוד לדעת בית הלל במשנה הנ"ל, ותרצו בגמרא^[5] שחימום מים מותר לרחיצת פניו ידיו ורגליו, אך לא לרחיצת כל גופו.

נחלקו הראשונים בטעם הדבר, יש שכתבו^[6] שאסור לחמם מים לרחיצת כל גופו מדאורייתא, משום שרחיצת כל הגוף אינה אלא לתענוג ואינה שווה לכל נפש^[7], ויש שכתבו שאסור מדרבנן משום "גזרת מרחצאות"^[8], שמא יחממו מים לרחיצה אף בשבת^[9], או מחשש שיסחוט המגבת אחר הרחצה^[10].

עוד מבואר בגמרא^[11]: "חמין שהוחמו מערב שבת, למחר רוחץ בהם פניו ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו אבר אבר, ואין צריך לומר חמין שהוחמו ביום טוב". מדברי הברייתא מדויק, שבחמין שהוחמו מעיו"ט מותר לרחוץ, ונחלקו הראשונים בהיקף ההיתר. לדעת רוב הראשונים^[12] הותרה רחיצת כל גופו בבת אחת, ולדעת חלק מהראשונים^[13] נאסרה רחיצת כל גופו בבת אחת, אך יש מהם^[14] שהתירו על כל פנים לרחוץ כל גופו אבר אבר.

בשו"ע^[15] נפסק: "מותר להחם ביו"ט מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו, אפילו אינו רוחצו בבת אחת, אבל במים שהוחמו מערב יו"ט, מותר לרחוץ כל גופו אפילו כאחד, מיהו דוקא חוץ למרחץ, אבל במרחץ אסור". ואילו הרמ"א כתב: "הגה, ויש אוסרים בכל ענין (דס"ל דאין חילוק בין שבת ליו"ט ואסרו רחיצה ביום טוב כמו בשבת^[16]), וכן נוהגין". ואע"פ שרוב הראשונים מקילים, נהגו באשכנז כדעת המחמירים.

דהיינו, לשיטת הרמ"א נאסרה ביום טוב רחיצת כל גופו בבת אחת במים שהוחמו מעיו"ט כבשבת, (אבל אבר אבר אף שבשבת אסור, ביום טוב מותר^[17]). ואילו לשיטת השו"ע, אומנם אין היתר לחמם מים ביו"ט לצורך רחיצת כל הגוף בגלל גזירת מרחצאות, אך מותר לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יו"ט מחוץ לבית המרחץ (כגון במקלחת)^[18]. כיוון שעיקר האיסור שנוי במחלוקת, יש להקל גם לאשכנזים במקום צער מועט לרחוץ בחמין שהוחמו מעיו"ט, כדעת השו"ע^[19]. 

אמנם, בנוגע לרחצת אדם המצטער צער גדול (הגורם לאדם למיחוש או מונע ממנו אפשרות לתפקד באופן סביר^[20]) בשבת וביו"ט, הורו הפוסקים^[21]: "דמצטער מותר לרחוץ אפילו (כל) גופו בחמין שהוחמו מערב שבת", והורו מפוסקי דורנו^[22] שה"ה בחמים שהוחמו בדרך היתר בשבת.

כאמור לעיל, נחלקו הראשונים בשאלה אם רחיצה נחשבת דבר השווה לכל נפש. בימינו, שרבים רוחצים גופם כמעט מידי יום, יש מפוסקי דורנו שצידדו^[23] כי רחיצה שווה לכל נפש, ומותר, לחמם לשם כך מים ביום טוב וכן לרחוץ במים שהוחמו ביום טוב, אך רבים^[24] חולקים על כך, ובייחוד לשיטת השו"ע שאיסור רחיצת כל הגוף משום גזירת מרחצאות.

אמנם, למי שמזיע ומלוכלך באופן שדרך בני אדם להתרחץ בהקדם כדי להתנקות, יש להקל להחם חמין ולרחוץ ביום טוב, שכן יש לדון שבמציאות זו הרחיצה בוודאי שווה לכל נפש^[25].

בנוגע לשימוש בדוד שמש, יש הנמנעים מלהשתמש במים אלו בשבת ויש המקילים בכך^[26], אך בחג, מותר לרחוץ במים אלו פניו ידיו ורגליו ורבים מקילים אף יותר מכך וסוברים, שמים שהתחממו בדוד שמש דינם כמים שהוחמו מערב יום טוב כי אין האדם מחממם בידיו ממש^[27]. 

מים שהיו מערב יום טוב בדוד חשמל (בוילר) והתחממו ביום טוב עצמו באמצעות שעון שבת, דינם כמי דוד שמש דלעיל^[28], ואילו מים שנכנסו לדוד חשמל דולק והתחממו בחג עצמו, יש להחמיר לדונם כמים שהתחממו ביום טוב עצמו^[29], אך במקום צורך יש להקל לדונם כמים שהתחממו מערב יום טוב^[30]. כמו כן, מותר במקום צורך לפתוח את ברז המקלחת, אף שנכנסים למערכת מים חדשים ומתחממים בה^[31].

ברוב בסיסי צה"ל חימום המים נעשה באמצעות דודי הסקה^[32]. ישנם מקומות שבהם אין המערכת שומרת בתוכה מים חמים, ומייד בעת פתיחת ברז המים, מופעלת מערכת חימום חשמלית לחימום המים. במערכת כזו אסור להשתמש בחג בשל הפעולה החשמלית הנגרמת על ידה^[33]. לעומת זאת, במקומות רבים ישנן מערכות שקיים בהן מיכל אגירה למים חמים. במקומות אלו פתיחת הברז אינה מפעילה ישירות את מערכת חימום המים, אלא לכל היותר עלולה לגרום בעקיפין להפעלתה, בזמן כניסת מים קרים לתוכה^[34]. במקומות אלו מותר במקום צער לרחוץ ביום טוב במים חמים הזורמים מדוד ההסקה^[35].  

(ההבחנה בין המערכות נראית בבירור בחדר המכונות. מערכת שמצוי בה דוד מים גדול ליד המבער, מותרת עקרונית לשימוש בחג, ואילו במקומות שבהם קיים מבער ומחליף חום בלבד, אסור להשתמש במערכת בחג).

לסיכום: מותר לחמם מים ביום טוב לצורך רחיצת פניו, ידיו ורגליו, אך לא לרחיצת כל גופו.

בנוגע לרחיצת הגוף, יש הבדל בין יום טוב לשבת. בשבת אסרו חכמים רחיצת כל הגוף במים חמים שחוממו על ידי האש או החשמל בערב שבת (גזירה שמא יבואו לבשל מים בשבת) ורק התירו לרחוץ מיעוט הגוף אבר אבר, בתנאי שאינו גורם על ידי הוצאת המים החמים לבישולם של המים הקרים שנכנסים לדוד (כגון כשדוד החשמל דולק, או שהוא כבוי אך המים שבו רותחים בטמפרטורה שלא ניתן לגעת בהם כלל, דהיינו 80 מעלות^[36]).

בנוגע ליום טוב, מותר למנהג הספרדים לרחוץ כל גופו בבת אחת, במים שחוממו מערב יום טוב, ולמנהג האשכנזים מותר לרחוץ את כל גופו שלא בבת אחת אלא אבר אבר, וכן ניתן לרחוץ את כל גופו במים פושרים^[37] (מים שאין רגילים ליהנות מחומם בעת הרחיצה^[38]) כשאין דוד חשמלי דולק המחממם בחג עצמו^[39].

במקום צער, כגון ששב ביום טוב מפעילות מפרכת וממושכת, והלכלוך והזיעה מעיקים עליו ביותר, ומונעים ממנו לתפקד כראוי, ולא רק גורמים לו לתחושת אי-נעימות קלה, רשאי לרחוץ אף את כל הגוף במים שהתחממו ביו"ט (בהיתר).

מים שהתחממו ביום טוב עצמו בדוד שמש, דינם כמים שהוחמו מערב יום טוב, ויש להקל לרחוץ במים שבדוד אפילו לבני אדם רבים, אף שלבסוף המים היוצאים מהדוד נכנסו אליו והתחממו בו ביום טוב עצמו. 

למרות האמור לעיל, למעשה יש להימנע מלהשתמש ביום טוב במים חמים ממערכות חשמליות שונות, מחשש לתקלות שונות (שמא ישתמשו בהם בשבת או שמא ישתמשו במערכות שאין היתר להשתמש בהם ביום טוב), ובמקום צורך גדול יש להתיעץ עם רב היחידה^[40].

חייל שמתקלח ביום טוב, עליו להימנע בשעת הניגוב מסחיטת השיער, ואף יקפיד^[41] להשתמש בסבון נוזלי (ולא בסבון מוצק שיש לחוש בו לאיסור 'נולד'^[42], או אף לאיסור 'ממרח').

אופן פעולת דודי החימום המצויים בצה"ל

דגם א – מערכת חימום מים ללא מיכל אגירה. פתיחת הברז (3) מפעילה מיידית את משאבת המים (2) ולאחר זמן מופעל המבער (1). כניסת מי רשת המים ישירות למחליף החום (בנקודה 2) קיימת סירקולציה רק של מים למחליף החום ולא למי הצריכה.                                                                                               

דגם ב – מערכת כוללת מיכל אגירה (4) כניסת מי הרשת למערכת דרך מיכל האגירה.  קיימות שתי מערכות סירקולציה – בין המבער למחליף החום למי החימום ובין מחליף החום למיכל האגירה.

אופן פעולת דוד הסקה^[43]

 

 

 

[1] ביצה  כא ע"ב.

[2] ביצה שם תוד"ה לא ועוד ראשונים.

[3] רמב"ם הלכות יום טוב פ"א הט"ז ועוד ראשונים.

[4] שבת לח ע"ב.

[5] שבת לט ע"ב.

[6] תוספות ביצה שם, ד"ה לא יחם.

[7] כתובות ז ע"א.

[8] רמב"ם שם.

[9] זיו משנה על הרמב"ם הלכות יו"ט פ"א הט"ז.

[10] רמב"ן ור"ן שבת מ ע"א.

[11] שבת מ ע"א.

[12] רי"ף ביצה יא ע"א מדפי הרי"ף, רמב"ם שם ובפהמ"ש שבת פ"ג מ"ד. ועיין בר"ן שם שהסביר שלדעתם אין לגזור איסור רחיצה במים שהוחמו מעיו"ט, היות שאיסור חימום המים מדרבנן, בעוד שלשיטת התוספות שהאיסור מדאורייתא, גזרו גם על מים שהוחמו מעיו"ט.

[13] רא"ש שבת פ"ג סימן ז.

[14] רשב"א שבת מ ע"א והר"ן שם.

[15] סימן תקיא סעיף ב.

[16] ראה משנה ברורה סימן תקיא ס"ק יח.

[17] משנה ברורה שם, שועה"ר סימן תקיא סעיף א, ועיין במשנה ברורה שם, שהאחרונים הקילו במקום צורך, ברחיצת כל גופו של תינוק במים חמים שהוחמו מעיו"ט.

[18] עיין בילקוט יוסף מועדים (דיני הנאה השוה לכל נפש סעיף א) ובשו"ת אור לציון (ח"ג הערות לפרק כא) שדין מקלחת ביתית אינה כדין מרחץ, שכן גזירת מרחצאות שייכת רק במרחץ ולא בבית, וכן דעת הגרשז"א (ספר שש"כ פי"ד הערה כא), ואילו לדעת הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי עמוד 143) מותר להתקלח במים חמים אך לא באמבטיה. ומסתבר שדינה של מקלחת צבאית אינו כמרחץ על אף שהיא ציבורית.

[19] היות ולדעת השו"ע ורוב הפוסקים אין איסור רחיצה במים שהוחמו מערב יום טוב, יש להקל אפילו במקום צער מועט (שו"ת דברי יציב ליקוטים והשמטות סימן לד, בדומה למש"כ שו"ע הרב בדעת הרמ"א בסימן שיז סעיף א, להתיר במקום צער לפסוק כשו"ע, ובדומה למה שהתירו לצורך רחיצת קטן לפסוק כדעת השו"ע. ועיין היטב במחצית השקל סימן תקיא ס"ק ז), ובפרט שכיום יש סוברים שרחיצה היא דבר השווה לכל נפש, וכן מצינו שהקלו בימינו לרחוץ בשבת באמבטיה צוננת במקום צער מועט בימי שרב, אף שאינו צער של מחלה (ראה אגרות משה או"ח ח"ד או"ח סימן עד רחיצה סימן ג, תשובות והנהגות ח"א סימן רכב).

[20] ראה אור שמח שבת פ"ב ה"י, בית מאיר או"ח סימן שכח סעיף א.

[21] רעק"א בהגהותיו על השו"ע סימן שז סעיף ה, וכ"כ שו"ת הרד"ך בית יח, שו"ת דברי יוסף סימן סד, ביאור הלכה סימן שכו ד"ה במים, שש"כ שם, וראה באריכות בספר חזון עובדיה שבת ח"ו הלכות רחיצה סעיף ז, שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד או"ח סימן עד רחיצה סימן א.

[22] שמענו מהגר"א נבנצל כי מים שהוחמו בשבת דרך היתר, דינם לעניין זה כמים שהוחמו בערב שבת, שכן יסוד ההיתר למצטער לרחוץ בחמין הוא מטעם שלא גזרו 'גזירת מרחצאות' במקום צער, ואין בזה חילוק בין הוחמו בשבת בהיתר להוחמו מערב שבת, ששניהם אסורים רק מחמת גזירת מרחצאות. ועיין גם בפסקי תשובות סימן תקיא אות ו. 

[23] ראה בזה בספר שמירת שבת כהלכתה פי"ד הערה כא, וביותר בפי"ט הערה ג. ושמענו מהגר"א נבנצל, כי נראה לו שהגרש"ז הסכים להורות כך למעשה, עכ"פ לנוהגים כרמ"א (ובקובץ בעלי אסופות תשע"ז הוסיף הגר"א נבנצל כי מותר גם לחמם מים לשם כך), והוסיף כי אמנם לא זכור לו שהגרש"ז חילק בזה בין הנוהגים כשו"ע לנוהגים כרמ"א, אך אפשר כי לא היה מיקל בזה לנוהגים כשו"ע, כי לשיטת השו"ע עיקר איסור רחיצה בחמים שהוחמו ביו"ט, היא משום גזירת מרחצאות ולא מטעם שאינו שווה לכל נפש, וכ"כ בשו"ת דבר חברון סימן תקלח, שאף שיש להקל בזה אליבא דהרמ"א, לדעת השו"ע אין להקל בכך.

ודע, כי כתבו בשו"ת רעק"א סימן יז ובשו"ת חתם סופר או"ח סימן קמו, שכאשר מותר חימום מים לרחיצה ביום טוב, מותרת גם הרחיצה בהם, שכן לא גזרו איסור רחיצה כאשר החימום עצמו מותר. אך בשו"ת ציץ הקודש סימן לח החמיר בכך, כי אף לשיטת הרמ"א רחיצה אסורה גם כשהיא שווה לכל נפש משום גזירת מרחצאות.

[24] חזון עובדיה שם, משנ"ב מהדורת דרשו סימן תקיא בשם הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ, שו"ת מים חיים סימן כט, וראה באריכות בקובץ בעלי אסופות תשע"ז. 

[25] בספר בית מאיר יו"ד סימן קצז כתב, שמותר לישראל לחמם מים לאשה שצריכה לטבול, אם מי המעין קרים, היות שהטבילה הכרחית לה, ורחיצה בצונן קשה לכל בני אדם, הלכך החימום והרחיצה נחשבים במקרה כזה כדבר השווה לכל נפש. אם כן, ה"ה לאדם שמלוכלך ביותר, שמותר לו לרחוץ, משום שבמצב כזה הרחיצה שווה לכל נפש (ונראה כי חימום לרחיצת אדם המזיע שדרכו לרחוץ, מותר אף לשיטת החתם סופר סימן קמו שחלק על הבית מאיר וטען כי ניתן לדחות את הטבילה למוצאי החג). 

אולם, בספר שש"כ פי"ד הערה כה, הסתפק הגרש"ז אויערבך אם להקל כבית מאיר, דשמא צורך רחיצה כזה הוי רק כצורך חולים שאינו נידון כשווה לכל נפש. אך למעשה שמענו מהגר"א וייס והגר"א נבנצל להקל בזה לחיילים, בצרוף הסברה שכיום רחיצה עקרונית נחשבת שווה לכל נפש, וכן בצירוף שיטת הפני יהושע שבת לט ע"ב והכתב סופר או"ח סימן סו, שתכלית חיזוק הבריאות שווה לכל נפש. יתירה מזו, בציץ הקודש סימן לח כתב, כי הטעם לכך שצרכי רפואה אינם 'שווים לכל נפש' הוא כי אין בהם הנאת הגוף ברורה ומיידית, ואילו רחיצת הגוף לאחר לכלוך יש בה הנאה ברורה ומיידית.

ונראה כי בהסרת לכלוך יש להקל גם לנוהגים כשו"ע, בצרוף זה שהורדת לכלוך רב הדבוק לגוף התירו בה איסור כבמקום צער, כמש"כ בביה"ל סימן שב ד"ה או.

[26] בשו"ע סימן שיח סעיף ג ובמשנה ברורה שם ס"ק יז מבואר, שאסור מן התורה לבשל בשבת בחום האש או בתולדות האש, אבל מותר לבשל בחום השמש (כגון לצלות ביצה בחום השמש), אך חכמים גזרו שלא לבשל ב"תולדות חמה", כגון לצלות ביצה על מחבת שהתחממה בחום השמש, או בחול שהתחמם מהשמש, מחשש שיבואו לצלותה על מחבת שהורדה מהאש, ויעברו בכך על איסור תורה. בשל כך, יש מהפוסקים (שו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן מד, שו"ת אז נדברו ח"א סימן לד) שהורו לאסור הוצאת מים חמים מדוד שמש, משום שהוצאת מים חמים גורמת לכניסת מים קרים לדוד, ולבישולם באמצעות הקולטים והצנרת הנחשבים ל"תולדות חמה". נוסף לכך, יש מהפוסקים (הגרשז"א, הובאה דעתו בשש"כ פ"א סעיף נא) שאסר מחשש שההיתר לצרוך מים שהתחממו בשמש, עשוי להטעות בני אדם ולגרום לכך שיצרכו מים שהתחממו על ידי חשמל בדוד שמש, לאור המציאות שבכל דוד"ש קיימת אפשרות לחימום המים על ידי חשמל.

מאידך יש מהפוסקים (שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן יט, שו"ת הר צבי או"ח סימן קפח, שו"ת יביע אומר ח"ד סימן לד, אור לציון ח"ב סימן ל אות ב) שהתירו את השימוש במים מדוד שמש משום שימום המים נעשה על ידי השמש, והקולטים עם הצנרת רק מסייעים לריכוז קרני השמש, כך שהמים הקרים שנכנסים לדוד מתבשלים בחום השמש ולא ב"תולדות חמה". (כמו כן, אין ודאות שהמים הקרים יתחממו לחום של"יד סולדת", היות שהמים שבתחתית הדוד אינם בהכרח חמים מאד ורק בקולטים, כלומר בשמש, הם יתחממו. וכאשר קיים ספק היכן יתחממו, הוא דבר שאינו מתכוון. בנוסף הוא פס"ר בתרי דרבנן דלא ניחא ליה: א. בישול בתולדות חמה אסור מדרבנן. ב. הכנסת המים הקרים נעשית בגרמא ולא ניחא לו בזה, שכן עדיף לו שהמים יתחממו בקולטים ולא מהמים שבדוד, כדי שלא יקררו את מי הדוד). ומאחר שמדובר במחלוקת בדין דרבנן, ניתן להקל במקום צורך ולהשתמש במים מדוד"ש, והמחמיר תבוא עליו ברכה. (בבנינים רבי קומות יש מערכת נוספת בה מתחממים המים ממערכת הצינורות והקולטים, כך שהמים הקרים שנכנסים לדוד מתבשלים ב"תולדות חמה", וע"כ אסור לצרוך בשבת מים חמים מהדוד"ש, כי מי הצריכה מתחממים במי דוד השמש, ודינם כתולדת חמה.

[27] בדיני שבת יש אומרים שהחילוק בין חמין שהוחמו בשבת שאסורים ברחיצה, לבין חמין שהוחמו מערב שבת שמותר לרחוץ בהם פיו"ר, הוא חילוק בין מים שהוחמו בהיתר למים שהוחמו באיסור (ראה בית מאיר סימן שכו, אגרות משה או"ח סימן קכו ענף א-ג). ויש אומרים כי כל שהתחממו בשבת עצמה אסורים (ראה משנ"ב מהדורת "דרשו" סימן שכו סעיף א בשם שבט הלוי). ויש אומרים כי אם התחממו על ידי מעשה אדם בשבת, אסורים אף שאין זה מעשה איסור (ראה חידושי רע"א או"ח סימן שכו. אך אין מפורש בדבריו דין מים שהתחממו על ידי מעשה אדם בגרמא). אמנם לכו"ע מים שחימם אדם בהיתר ביום טוב לשתייה, הם חמין שהוחמו ביום טוב עצמו ואסורים ברחיצת כל גופו.

על פי זה נחלקו המתירים שימוש במי דוד שמש בשבת, אם גם המים הנכנסים לדוד בשבת עצמה יהיו מותרים ברחיצת פיו"ר. בשו"ת אור לציון (ח"ב שבת פר' לה) החמיר בכך, כי סו"ס התחממו המים בשבת עצמה, ובפרט המים שנכנסו על ידי מעשה האדם בשבת, וכן נראה משו"ת משפטי עוזיאל סימן מה. אמנם בספר שש"כ פי"ד הערה יג הקל בזה, כי חימום המים נעשה בלא כוונה דרך פס"ר, ובשו"ת יביע אומר היקל בזה, כי המים נחשבים כהוחמו מאליהם, ובספר חימום מים בשבת נטה להקל בזה, כי כניסת המים נעשית על ידי כח כוחו.

בנוגע למים שהתחממו בדוד שמש ביום טוב, החמיר בשו"ת אור לציון שלא לרחוץ בהם כל גופו כשיטתו לגבי שבת, ואילו בחזון עובדיה הלכות יום טוב סעיף יב היקל בכך. אומנם בחזון עובדיה אין מפורש אם מותר לאנשים רבים לרחוץ במי הדוד כאשר ייגרם חימום למים הנכנסים בשבת לדוד, אך שמענו מהגר"א נבנצל שליט"א להקל בזה, גם כאשר רוחצים אנשים רבים במקלחת, אף שהכרחי כי ייכנסו מים בחג עצמו ויתחממו. 

[28] בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן רא ובספר הלכות המועדים החמירו לדון מים אלו כמים שנעשה בהם מעשה ביום טוב עצמו, אך רבים סוברים כי היות ולא עשה האדם דבר בעת החימום, דינם כהוחמו מערב יום טוב, וכל שכן שנכון הדבר לשיטת הבית מאיר וסיעתו, כי כל שהוחם בהיתר דינו כהוחם מערב שבת, וראה בהרחבה בפסקי תשובות סימן שכו על טבילת חסידים במים אלו בבוקר יום שבת.

[29] בשבת אסור להוציא מים מבוילר דולק, שכן נכנסים מים חדשים במקומם. ההיתר להוציא מים ביום טוב הוא כי הם ראויים לשתייה, ומים שכאלו אסורים ברחיצה ביום טוב, וכן כתב לאסור זאת בחזון עובדיה הלכות יום טוב שם.  

[30] בשו"ת יביע אומר ח"ד סימן לה ובספר חימום מים בשבת, האריכו לבאר שאסור להוציא מים בשבת מבוילר, שכן כניסת המים החדשים למערכת יש בה חשש בישול דאורייתא, אך הובאו שם דעות פוסקים הסוברים, שפעולה זו היא גרמא. נמצא, שלעניין איסור דרבנן של רחיצה בחג, יש מקום לדון זאת כ'ספק דרבנן' (ואף שעיקר הספק על השימוש במים הוא בדאורייתא, לעניין איסור רחיצה יש להקל כספק דרבנן, ובפרט אם נאמר כי חימום מים לרחיצה כיום הוא איסור דרבנן, עכ"פ כשראויים הם לשתייה).

יתירה מזאת, רק המים הנכנסים מיידית בכח ראשון לבוילר מתחממים על ידי מעשה האדם, ואילו שאר המים נכנסים למערכת בכח שני שנידון כגרמא (ראה שו"ע או"ח סימן קנט סעיף ז). נמצא כי המים האסורים ברחיצה הם מיעוט ובטלים ברוב המים המותרים ברחיצה, (ואין לדונם כדבר שיש לו מתירים, שכן אינם נאסרים ברחיצה אלא לאחר שהתחממו וכבר התערבו קודם בשאר המים שבדוד, וכסברה זו כתב בשו"ת מנחת שלמה ח"א סימן ה אות א).

[31] ספר יום טוב כהלכתו פרק יב הערה יג.

[32] בלשון החיילים מכונה תרמויאל, ראה בתרשים להלן.

[33] זרימת המים בצינור מסיטה מיידית את 'מפסק הזרימה' וגורמת להפעלת המשאבה, ולרוב הפוסקים יש לדון זאת כמעשה בידיים ולא כגרמא. נוסף על כך, חימום המים במערכות אלו נעשה על ידי פעולת האדם, וכאמור לעיל מים שהוחמו ביום טוב על ידי מעשה אדם אסורים ברחיצה. למרות זאת, אין להעיר למשתמשים במערכות אלו מחוסר ידיעה בחג, שכן מי שאינו מודע למעשיו הרי הוא 'מתעסק' בדבר, ובפרט כאשר אין ידוע לאדם אם קיים במערכת 'מפסק זרימה' חשמלי או לא.

כמו כן מסתבר שבמקום צער גדול, כשאין ידוע לחייל סוג הדוד שמצוי ביחידתו, מותר לפתוח את הברז בשינוי (ואף שספק חסרון חכמה אינו ספק, יש להקל בספק על תרתי דרבנן משום שמחת יום טוב, בדומה לדברי שער הציון סימן תסז ס"ק פז). 

[34] פתיחת הברז במקלחת גורמת לכניסת מים חדשים למערכת, ובעת שהתרמוסטט חש בהתקררות המים, מתחילה לפעול מערכת הסירקולציה שבין מחליף החום והמבער. הפעלת המערכת אינה מתרחשת מיידית, שכן התרמוסטט מרוחק ממקום כניסת המים לדוד, ורק לאחר שכלל המים במיכל מתקררים, מופעלת המשאבה המבצעת תחלופת מים בין מחליף החום למבער. גם לאחר הפעלת משאבה זו, עדיין אין המבער מופעל ישירות, אלא לאחר שהמים במערכת מחליף החום עצמה מתקררים. מלבד זאת, יתכן ובעת פתיחת הברז המשאבה כבר פועלת בלאו הכי, וראה שולחן שלמה סימן תקג סעיף ב אות ז, שהתיר רחיצה במים חמים במערכות מעין אלו. לעניין הבערת האש במבער, יש לצרף גם את סברת הרמב"ם לפי דברי המגיד משנה (הלכות יו"ט פ"א ה"ד) שהבערה שלא לצורך ביום טוב מותרת.  

בדין המים שהתחממו במערכות אלו, לכתחילה יש להחמיר שהם כמים שהוחמו ביום טוב, ובמקום צורך יש להקל בהם כמים שהתחממו מערב יום טוב. שכן החימום נעשה באמצעות הפעלת המבער שנעשית בגרמא, ובדומה למבואר לעיל וכ"ש לפי מה שכתבנו לעיל שרוב המים המתחממים נכנסים למערכת החימום בכח שני.

ועוד יש מקום לכתחילה לחוש לאיסור הטמנה במים שהתחממו במחליף החום, משום שעברו בתוך ברזל רותח והתחממו בו, והרי זה כסילון שהתחמם בחמי טבריה שנאסר ברחיצה. אך אם נדון את כניסת המים למחליף החום כפעולה הנעשית בגרמא, ובפרט את המים הנכנסים בכח שני, יש להקל בכך, כמבואר בביה"ל סימן שכו, סעיף ג ד"ה אפילו, והמים הנכנסים למערכת בכח ראשון בטלים בשאר המים. ואף שהביה"ל שם הביא את דברי הבית מאיר להחמיר בכך, ולאסור כל מים שהתחממו בשבת בדרך הטמנה בשתייה ורחיצה, אף אם לא נעשה בהם מעשה ביד אדם, מ"מ לשיטת הבית מאיר יש להקל לרחוץ במים אלו, מטעם שבמקום צער רחיצה זו שווה לכל נפש מטעם אחר כפי שהבאנו לעיל.

אמנם יש מקום להחמיר בזה מטעם אחר, כי פתיחת הברז מכניסה מים חדשים למערכת וגורמת לבישולם, ובמערכת שיש בה מים רבים, מן הסתם לא ישתמשו במים אלו בחג עצמו, ונמצא מבשל ביום טוב שלא לצורך אוכל נפש, ועל כן יש מקום גדול להחמיר בכך, לפחות בשעות אחר הצהריים של יום טוב (וכפי שהבאנו חשש זה לעיל).

למעשה, נראה להקל בזה בהוצאת מים ממיכל האגירה, כי כלל לא ברור שמיכל האגירה נידון ככלי ראשון, היות שחימום המים נעשה רק על ידי מגע מי דוד האגירה עם מחליף החום שמבוסס על צינור המתחמם בכלי ראשון, ואם כן המים המתחממים בו וזורמים למקום אחר, אינם נידונים ככלי ראשון, ואפילו מים היוצאים מכלי ראשון גמור ונזחלים על כירה אינם ככלי ראשון גמור בנוגעם בכלי שחוץ להם, כמש"כ הרמ"א יו"ד סימן צב סעיף ז, ואם כן, כ"ש שיש להקל במים שרק התחממו במים שבמחליף החום וזורמים לדוד אחר לדונם ככלי שני גמור (עיין פמ"ג יו"ד סימן צא מש"ז ס"ק ה, יד יהודה יו"ד סימן צב ס"ק מז, וראה תחומין חלק כד עמ' 353 שצידד לדון אף את מי הצינור הראשון כעירוי כלי ראשון, אך היות ומבואר היפך זה ברש"י שבת מא ע"ב לדון את אמת חמי טבריה ככלי ראשון גמור, אין להקל בכך בשבת אלא בחג בלבד).  

[35] כאמור לעיל יש המתירים רק במקום 'צער גדול' מדין מצטער, ויש המקילים אף בצער מועט, כי רחיצה כיום שווה לכל נפש, או מטעם שמים אלו דינם כחמין שהוחמו מערב יום טוב.

[36] בספר שמירת שבת כהלכתה פרק א סעיף א כתב ששיעור חום לענין איסור בישול הוא, בדרך כלל, החום שהיד סולדת בו. ומאחר שיש ספק אם הכוונה לחום שיד אדם אינה יכולה לגעת בו כלל, דהיינו טמפרטורה של כ-71 מעלות, או שהכוונה לחום שיד אדם יכולה לגעת בו לזמן מועט, דהיינו כ-45 מעלות, מחמירים בדבר, ומחשיבים חום בטמפרטורה של כ-45 מעלות שיש בכוחו לבשל, ולכן אין להניח מאכל שאינו מבושל בסמוך למקור חום שבו יוכל המאכל להתחמם לטמפרטורה של כ-45 מעלות. מסיבה זו שאיננו יודעים מהי מידת החום שהיד סולדת בו, נדרש להזהר מחימום מים לטמפרטורה של בין 45 מעלות ל71 מעלות, משום שיתכן שמעלים את חומם לחום שהיד סולדת בו. אבל מים שמידת חומם למעלה מ-71 מעלות, מותר להניחם במקום שיתחממו יותר, היות שאין בישול אחר בישול, וכן מותר להניח מים קרים במקום שלא יוכלו להתחמם יותר מ-44 מעלות, שכן אין עוברים בזה על איסור בישולם. ועיין בשו"ת אור לציון (ח"ב סימן ל  אות יב) שכתב שהספק הוא בין 40 ל 80 מעלות, שכן ב-40 מעלות כריסו של תינוק נכווית (כפי שמבואר בשו"ע סימן שיח סעיף יד), ומאידך יש ששותים תה חם בטמפרטורה של 80 מעלות.

בשו"ת יביע אומר (ח"ג סימן כד) כתב, שמאכל או משקה שרוב בני אדם יכולים לאוכלו או לשתותו בבת אחת, נחשב חומו לחום שיד סולדת בו, אבל אם רוב בני אדם אינם יכולים לאוכלו או לשתותו בבת אחת, אין מידת חומו נחשבת לחום שיד סולדת בו, ומותר להמשיך לחממו, ויש לסמוך על דעה זו בשעת הצורך. (אמנם בספר שמירת שבת כהלכתה פרק א הערות יז וקי, הביא דעות המחמירות גם בחימום מים שהגיעו לחום שהיד סולדת בו, אך למנהג האשכנזים מותר להביא לרתיחה מים שהיו חמים בשיעור שהיד סולדת ונתקררו, אם נשארו חמים מעט).

אבל אם אפשר לגעת במים החמים שיוצאים מן הדוד לזמן מועט, אע"פ שטמפרטורת המים בשיעור חום שהיד סולדת, מותר להשתמש בהם בשבת, היות שהמים שנשארו בדוד לא יבשלו את המים הקרים שנכנסים. זאת משום שהמים החמים ביותר נמצאים בחלקו העליון של הדוד, ואילו המים הפחות חמים נמצאים בחלקו התחתון, וקיים הבדל משמעותי ביניהם. ומאחר שהמים הקרים נכנסים לחלקו התחתון של הדוד, הרי שאם ניתן לגעת למשך זמן מועט במים היוצאים מחלקו העליון של הדוד, שהם כאמור החמים ביותר, קרוב לודאי שהמים שבתחתית הדוד אינם מגיעים לשיעור חום שהיד סולדת בו, ואין בכוחם לבשל את המים הקרים שנכנסים לדוד.

וגם אם קיים ספק שמא המים שבדוד רותחים עד שלא ניתן לגעת בהם כלל, בכל זאת מותר לפתוח את ברז המים החמים, כי רק כשקיימת ודאות שהמים הקרים שיכנסו לדוד יתבשלו, אסור לפתוח את ברז המים החמים וכאשר היה ספק אם המים שבדוד רותחים, ולאחר שפתח את ברז המים החמים התברר שלא ניתן לגעת בהם כלל, יוסיף הרבה מים קרים כדי שלא תהיה היד סולדת בהם.

[37] שו"ת חכם צבי סימן יא, שו"ת נוב"י תנינא או"ח סימן כד, וכן הקילו בדבר ערוה"ש או"ח סימן שכו סעיף ג, המשנה ברורה סימן שכו ס"ק ז, ספר שמירת שבת כהלכתה פי"ד סעיף א, וראה עוד בשו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן קכו וח"ד או"ח סימן עד רחיצה סימן א. יש להעיר כי רבים מהפוסקים שעסקו ברחיצה בפושרים, דנו בכך לגבי טבילת מצווה שנאמרו לגביה טעמי היתר נוספים. כמו כן, יש שכתבו שמים שהופשרו בשבת עצמה אסורים ברחיצה, ורק כאשר ערבוב המים הצוננים בחמים נעשה לקירור המים החמים ולא לשם חימום המים הקרים התירו את הרחיצה אף בהופשרו בשבת, וראה בהרחבה בספר לווית חן סימן שכו ובשו"ת מחזה אברהם סימן נט שאכן החמירו בזה אם לא לצורך טבילה.

[38] בנוגע לשאלה מה נחשב "פושרים", יש אומרים כל שנקרא חם בפי הבריות (ערוה"ש שם), ויש שכתבו כי הכוונה למים שאין הנאה מחמימותם (משנ"ב מהדורת "דרשו" סימן תקיא הערה 13 וראה שם דעות נוספות בעניין).

 [39]כתבו האחרונים, שאף שאין איסור מוחלט לרחוץ בפושרים, אסור לכו"ע לעמוד כנגד מדורה, ונחלקו בטעם האיסור. בתשובת נודע ביהודה תניינא סימן כד באר שהעומד כנגד המדורה דומה לרוחץ בחמין (ועיין מש"כ על דבריו בשו"ת אגרות משה או"ח סימן קכו), ואילו ערוך השלחן סימן שכו סעיף ב (וראה חידושי הרשב"א שבת מ ע"ב), הסביר שהדבר אסור משום שבאופן זה קרוב הדבר להגיע לידי בישול. לדברי ערוך השולחן, מסתבר שכמו כן יש להחמיר בכל מים שהוחמו במתקן חשמלי ששייך בו איסור בישול דאורייתא בשבת, אך אם התחממו מאליהם על ידי שעון שבת יש שהתירו (ראה ספר שש"כ פי"ד הערה כא, פסקי תשובות סימן שכו אות ו), ולדברי הנודע ביהודה יש להסתפק בדבר. נמצא שבמים שהתחממו בבוילר ביום טוב, אין חילוק בין חמים לפושרים.

[40] לעניין שבת, כניסת מים קרים לדוד חימום המתרחשת על ידי פתיחת ברז המים מחמירים בה כבישול בידיים, אף שיש טעמים להקל לדון זאת כגרמא  (ראה שו"ת יביע אומר ח"ד סימנים לה-לו, ובספר חימום מים בשבת ח"א פרק ד  ובספר מאור השבת ח"א סימן יז ובשו"ת מנחת יצחק ח"ה סימן כד). אמנם במערכת החימום המדוברת, חימום המים נעשה במיכל האגירה ולא בדוד החימום, אך למרות זאת אפשר כי המערכת כולה דינה ככלי ראשון (ראה שו"ת אבני נזר יו"ד קיא, וראה מה שכתבנו בזה לעיל, שיש מקום לדון את מיכל האגירה ככלי שני).

[41] כן כתב הרמ"א (שם סעיף י): "ואסור לרחוץ ידיו במלח, וכ"ש בבורית, או בשאר חלב, שנימוח על ידיו והוי נולד", והוסיף המשנה ברורה (שם ס"ק ל) שבסבון רך אף יש איסור ממחק, והובאו הדברים בשמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף טז. ברם, עיין בהערה שם בשם הגרש"ז אויערבך, ובשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן נ, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ד סימן כז- כח, שנקטו שאין לחוש לאיסור ממרח אלא בדבר שיש לו צורך בהחלקתו, כמריחת שעוה היטב על נקב חבית בכדי לסותמו, משא"כ כאן שהסבון מוחלק באופן אגבי לחלוטין כתוצאה מהשימוש בו, ואף לא נחשב לאיסור 'נולד', לפי שאין יוצר מציאות חדשה ברת קיימא. בספר ילקוט יוסף (מהדורה חדשה הוספות לסימן שכו) כתב, שבמקום צורך, כגון לרופאים ואחיות שמטפלים בחולים וצריכים לרחוץ ידיהם בגמר הטיפול בחולה יש להקל, אבל במקום שאפשר להחמיר טוב לחוש לסברת החולקים, אך אין למחות במי שנוהג היתר בדבר אפילו בלא הכרח.

[42] שנראה כיוצר תמיסה חדשה, ראה שבת נא ע"ב: "אין מרסקין את השלג", וברש"י שם שכתב: "ודמי למלאכה שבורא מים".

[43] בצבא מכונה דוד זה בשם תרמויאל, ע"ש החברה הראשונה שייצרה את הדוד, והוא משמש לחימום מים לצריכה, בעיקר למקלחות, בהספק גבוה.

דוד ההסקה (1) בנוי ממיכל, המוסק באמצעות מבער. המים בדוד מחוממים לטמפרטורה של כ-80 מעלות צלסיוס. מים אלו אינם משמשים לצריכה ישירה, אלא מחממים מים אחרים באמצעות מחליף חום (2). משאבה יוצרת סירקולציה בין דוד ההסקה לבין מחליף החום. (קיימים דודים בהם מחליף החום נמצא בתוך חלל הדוד, אך בשל תקלות במערכות אלו והקושי בתיקונם, כיום רוב דודי ההסקה מחממים באמצעות מחליף חום חיצוני). תרמוסטט מודד באופן קבוע את טמפרטורת המים בדוד, וכאשר חום המים מגיע לטמפרטורה הרצויה, בקר המערכת מפסיק את פעולת המבער. פעולת המבער תחודש ע"י הבקר כאשר טמפרטורת המים תרד מתחת ל-60 מעלות צלסיוס. למרות הפסקת פעולת המבער הסירקולציה עם מחליף החום ממשיכה, כדי לחמם את המים לצריכה.

ישנם מערכות המשמשות לחימום מים באופן ישיר למקלחות ללא מיכל אגירה. מערכות אלו שכיחות בעיקר במקומות בעלי צריכה נמוכה, וכאשר מיקום דוד ההסקה נמצא בסמיכות למוקד הצריכה (בדרך כלל במקלחות). במערכות אלו, המים נכנסים מרשת המים אל מחליף החום ומשם זורמים ישירות לצרכן. ע"מ למנוע בזבוז אנרגיה, קיים מפסק זרימה בפתח יציאת המים החמים לצרכן. מפסק זרימה בנוי כעין לשונית השקועה בצינור הזרימה. זרימת המים מסיטה את הלשונית וסוגרת מעגל חשמלי, ומפעילה את משאבת המים. במידה ולא קיימת צריכה מעל זמן מסויים, בקר המערכת מפסיק את פעולת המשאבה.

בפתיחת ברז המים במקלחת, מפסק הזרימה מחדש את פעולת המשאבה המבצעת סירקולציה באופן מיידי. כתוצאה מכך קיימת תמסורת חום במחליף החום בין המים הזורמים מדוד ההסקה למים הזורמים מהרשת. המים החוזרים אל דוד ההסקה מתקררים כתוצאה מתמסורת החום. כאשר המים בדוד ההסקה התקררו מתחת ל60 מעלות, בקר המערכת מקבל תשדורת מהתרמוסטט ומפעיל את המבער.

במערכות עם צריכה גדולה יותר, קיים מיכל אגירה (4), האוגר את המים החמים. בנוסף למשאבה שמבצעת סירקולציה בין דוד ההסקה למחליף החום, קיימת משאבה נוספת המבצעת סירקולציה בין מחליף החום ובין מיכל האגירה. במערכות הללו, בד"כ לא קיים מפסק זרימה.

במערכות אלו, פתיחת ברז המים במקלחת, מאפשרת הכנסת מים קרים חדשים לאוגר. מים אלו יתחממו כתוצאה ממגע עם המים החמים באוגר, וכתוצאה מהסירקולציה שבין האוגר לבין מחליף החום. כאשר טמפרטורת המים באוגר תרד מתחת ל60 מעלות, בעקיפין יתקררו המים במחליף החום, ותופעל משאבת סירקולציה בין דוד ההסקה לבין מחליף החום. לאחר מכן, כתוצאה מירידת הטמפרטורה בדוד ההסקה יופעל המבער.

בנוסף על מיכל האגירה הנ"ל, לעיתים במערכות בהם מיכל האגירה נמצא רחוק ממוקד הצריכה, קיימת משאבה נוספת המסחררת את המים בין מיכל האגירה ובין הצרכן. כך שבמערכות אלו קיימים שלש משאבות המסחררות את המים:

1. דוד הסקה – מחליף חום
2. מחליף חום – מיכל אגירה
3. מיכל אגירה – צרכן.

אי לכך, יש להבחין הלכתית בין שני סוגי המערכות שתוארו לעיל. מערכת המחממת מים מיידית לצריכה, אסור להשתמש בה ביום טוב, שכן צריכת המים מפעילה באופן ישיר את משאבת המים כנגזרת ממפסק הזרימה.

במערכת בה קיים דוד אגירה, אין הפעלה ישירה של מערכת המשאבות, כיון שהסירקולציה קיימת באופן תמידי. במערכות אלו, ניתן עקרונית להשתמש ביום טוב.